1. לפניי תביעה כספית שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.06.2013, בין כלי רכב, מ"ר 63-322-79 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 31-281-60 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

נהג המשאית מודה כי הוא פגע בשני רכבים חונים בצד הדרך משום שנאלץ לסטות ימינה עם המשאית על מנת שלא לפגוע בילדים שהתפרצו לכביש. על ידי כך למעשה טוענים הנתבעים לגורם זר מתערב וכי אין להטיל על נהג המשאית את האחריות לקרות התאונה.

איני יכול לקבל טענה זו של הנתבעים בנסיבות העניין.

מדובר בכביש הסמוך לבית ספר, וכיוצא בזה הוא מצוי בקרבת כמות לא קטנה של ילדים, המושאים לחציית כביש. בקטע כביש כזה יש לנהוג בזהירות רבה על מנת שחלילה לא לפגוע בילדים, לרבות נסיעה במהירות נמוכה באופן משמעותי מהמהירות המותרת באותו כביש.

מהירות הנסיעה רלוונטית לעניין יכולתו של הנוהג ברכב לשלוט ברכבו ולבלום אותו בשעת חירום מבלי לפגוע במשתמשי דרך אחרים. כך שגם אם מהירות הנסיעה של המשאית לפני שנהג המשאית הבחין בילדים המתפרצים לכביש הייתה מהירות נמוכה של 30-20 קמ"ש (עמ' 3, שורה 29 ועד עמ' 4, שורה 1 לפרוטוקול). ייתכן כי נהג המשאית היה צריך לנהוג במהירות נמוכה יותר במיוחד לאור קרבתו לבית הספר ולצפי שמא ילדים עלולים להתפרץ לכביש.

למעלה מזאת, נהג המשאית לא הביא כל אסמכתא המגבה את טענתו לעניין הסיבה לסטייתו. הרי כתוצאה מהתפרצות הילדים לכביש נהג המשאית הופתע סטה ימינה על מנת להימנע מלפגוע בהם והתנגש בשני רכבים החונים מצד ימין של הכביש. במבחן התוצאה המשאית התנגשה ברכבים חונים כך שהנטל להוכיח את טענת הגורם הזר המתערב מוטל על מי שטוען טענה זו. לכן, היה על נהג המשאית להביא אסמכתאות שייגבו טענה זו, זאת מבלי שנעלם מעיני כי טענה זו נטענה במעמד קרות האירוע כפי שמאשר נהג התובעים , אלא שעדיין אין בכך די כדי להוכיח אמיתות הטענה .

יתירה מזאת, יש לציין כי בטופס ההודעה על התאונה (נ/1) צוין כי נהג המשאית מאשר תשלום לצד ג'. לא ברור על איזה צד ג' מדובר האם רכב התובעת או שמא הרכב הנוסף שהמשאית פגעה בו. יחד עם זאת, יש בכך ללמדך כי נהג המשאית הכיר באחריותו לתאונה. ואם הכיר באחריותו לתאונה הרי שהיא חלה גם לגבי רכב התובעת.

משכך, שלא רק שאיני מקבל את הטענה של גורם זר מתערב שכן סבורני כי נהג המשאית היה צריך לצפות להתפרצות ילדים בכביש אלא שגם לא הוכחה הסיבה לסטיית המשאית ימינה.

במצבים דברים זה, אין לי אלא להטיל על נהג המשאית את מלוא האחריות לתאונה.

באשר להיקף הנזק, הרי מאחר שהנתבעים לא טרחו להציג חוות דעת שמאי נגדית ואף לא טרחו לזמן את שמאי מטעם התובעת לשם חקירתו הנגדית על שומתו, הרי שלא עלה בידיהם לסתור את היקף הנזק ברכב התובעת.

לפיכך, דין התביעה להתקבל במלואה.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 24,606 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ו, 29 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.