1. הצדדים לבקשות שבכותרת ניהלו ביניהם בוררות עפ"י הסכמה בכתב שגובשה ביניהם.

הבורר (מר חסון מרדכי) נתן את פסקו ביום 1/7/2014 (להלן: "פסק הבוררות").

מר רחמיאן (להלן: "המבקש") הגיש מצידו בקשה לאישור פסק הבוררות.

מר בדש (להלן: "המשיב") בהתנגדותו עותר לביטול פסק הבורר.

2. הצדדים (כשהמשיב פועל גם בשם אביו) הם אנשי עסקים שניהלו במשותף ובין השאר, פרויקט להסבת/שיפוץ מבנה (כנראה בבעלותם המשותפת) על מנת ליעדו למעון יום. ביניהם נותרו מחלוקות כספיות שונות. אחת מהן הוכרעה בפסק הבורר.

3. המשיב בבקשתו הרבה להעלות טענות לגוף הסכסוך שבין הצדדים, זכויותיו הכספיות של המשיב על רקע תרומתו וחלקו, לגישתו, בפרויקט שהתנהל ובכלל ושיש בהם לשיטתו להצדיק תוצאה כספית שונה מזו אותה קבע הבורר בפסקו. בטענות אלו אינני רואה כל תכלית להרחיב מאחר ואלו אינן רלבנטיות למסגרת הדיון שבפנינו.

4. בנוסף העלה המשיב, באמצעות בא-כוחו, מספר מגוון של עילות, הרלבנטיות בגדר חוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות") ובדגש לסע' 24 לחוק הבוררות והמונה את העילות המוגדרות לביטול פסק בורר.

עפ"י המשיב ההכרעה בפסק הבוררות היתה שרירית, דרקונית ולא מנומקת כמתחייב.

כמו כן הבורר לדידו, היה בניגוד אינטרסים, שעה שהיה מעורב והלווה כספים לפרויקט שהתנהל בין הצדדים. ניגוד עניינים זה היה בו לפסול את הבורר מתפקידו ולבטל את פסקו שניתן ממניעים זרים.

עפ"י המשיב הוא אולץ להסכים להליך הבוררות בפני הבורר, שעה שהאחרון חלש על גורל הפרויקט ועל ההחלטה האם להמשיך להקצות אשראי או לדרוש את פרעון ההלוואה שהלווה הבורר לפרויקט.

המשיב טען כי לא התקיימו ישיבות בוררות כמתחייב, למעט קיומה של ישיבה אחת קצרה ללא פרוטוקול ואשר מכוחה לא היה ניתן לגבש, לשיטתו, את ההכרעה הלא מנומקת אליה הגיע הבורר בפסקו, והבאה למעשה בגדר הכרעה שרירותית גרידא.

בנדון גם לא אפשר הבורר למשיב להציג ראיות ונימוקים מקיפים לביסוס גרסתו העובדתית.

מוסיף המשיב וטוען כי הבקשה לאישור פסק הבורר, הוגשה בחלוף יותר מ- 45 יום מהמועד בו ניתן הפסק ועל כן גם מטעם זה מן הדין לדחות את הבקשה לאישורו (נציין כבר עתה כי טענה זו למעשה נזנחה ,משלא נסתר לוח הזמנים אותו פרס המבקש בתגובתו לטענות המשיב).

6. עפ"י המבקש בתגובתו, זהות הבורר, מעמדו ומעורבותו בפרויקט ,כמי שנאות לספק חומרים ולהעמיד אשראי לצורך כך, היתה ידועה היטב לצדדים וגם מטעם זה ראו אותו הצדדים כדמות המתאימה לשמש כבורר בין הצדדים.

הבורר שמע את עמדות הצדדים בישיבה משותפת שקיים זאת באופן מספק, כשבידו היו הכלים הדרושים לצורך הכרעתו הכספית המצומצמת בה הכריע.

הוסיף המבקש וטען כי בידי הבורר, כמי שסיפק לפרויקט את החומרים והתשומות, היה גם ידע משלים הנוגע לסכסוך שהובא לפתחו וככל שנדרש.

עוד צוין כי הבורר אף הקפיד להימנע מלהכריע בסוגיות שלא הובאו להכרעתו והנוגעות לסכסוכים נוספים בין הצדדים כפי שקבע בענין בפסקו.

7. המבקש מכחיש את כל הטענות שהעלה המשיב באשר להיקף ההשקעות שהושקעו והמעורבות האישית הנטענת, כשמכל מקום לטענתו,טענות אלו מקומן הראוי בתביעות הנוספות של המבקש כלפי המשיב אשר תובאנה לדיון בפני הערכאה המתאימה.

8. בישיבת יום 14/1/2015 פרטו וחזרו הצדדים על עיקרי טיעוניהם, כשהמשיב מצידו אף דרש לחקור את הבורר אשר לא נענה לכל פניותיו ערב מתן הפסק וגם לאחריו.

9. הצדדים, לבקשת המשיב יש להדגיש, ביקשו שהות לנסות ולמצות ניסיונות פשרה ביניהם ובכך לייתר הצורך בהכרעה בבקשות.

אני רואה להוסיף כי בשל חשש המבקש כי הדחיה והמגעים ינוצלו מצד המשיב לצורך העלאת טענות "עובדתיות חדשות", לרבות לביסוס טענותיו כי ההכרעות שנתקבלו דורשות השלמה או תיקון, הובהר למשיב הבהר היטב כי הבקשות יוכרעו רק על בסיס הנתונים כפי שהועלו במסגרתם וכי כל שעל הצדדים לעדכן הוא האם גובש פתרון מוסכם המייתר הכרעה בבקשות, או שההכרעה נדרשת.

10. האמור לא מנע מהמשיב למסור הודעה ביום 2/2/2015 הרצופה טענות עובדתיות, לרבות בדבר מגעים לכאורה שנעשו מול הבורר לפניית המשיב, כאשר המשיב לטענתו אף פירט בפניו נתונים כאלה ואחרים, כמו גם כי הבורר ביקש להשלים בירורים ועוד טענות. המשיב גם ראה לעתור כי בימ"ש יורה על זימון הבורר לשמוע את עמדתו וגרסתו בעניין

בהחלטתי מאותו יום נדחתה הבקשה מכל וכל.

המבקש, מאוחר לכך, גם הגיש תגובתו בה מחה על דרך ההתנהלות והכחיש מכל וכל את הטענות העובדתיות שהעלה המשיב, בפנייתו המאוחרת, כאמור.

דיון והכרעה

11. לאחר בחינה ועיון נוכחתי כי דין מכלול טענות המשיב להידחות.

יתרה מזאת נוכחתי ,לרבות מהתרשמות בלתי אמצעית מטיעוני הצדדים בעל פה במהלך הדיון בפניי (בו גם ניתנה רשות לצדדים עצמם להתייחס להשגותיהם), כי המשיב למעשה מתמקד בניסיונות לחמוק מחיוביו כלפי המבקש, תוך שהוא מבקש, באופן מלאכותי יש לומר, להתאים את טענותיו לאלו מבין עילות הביטול המצומצמות, בהן מכיר סע' 24 לחוק הבוררות.

12. הצדדים שבפניי (כאשר המשיב משמש כמיופה כוחו של אביו – מר יוסף בדש) הסכימו תוך אינטרס משותף להסמיך את מר חסון מרדכי כבורר במחלוקות הכספיות ביניהם, בעיקר על מנת לאפשר את השלמת הפרויקט עליו עמלו.

מר חסון היה הגורם אשר סיפק לפרויקט ציוד ותשומות והעניק אשראי לצדדים (אשראי שהוגדר כהלוואה אשר המבקש הוגדר כלווה בה והמשיב כערב לפרעונה).

אני אף נכון להניח לצורך הדיון בפניי כי הצדדים גם היו תלויים במר חסון, במובן זה או אחר, בהיבט העיסקי והסכימו להסמיכו, לרבות בזיקה למעורבותו והיכרותם עימו, כבורר שיכריע בסכסוכים ביניהם.

כן אינני מוציא מכלל אפשרות כי מר חסון ייתכן והתנה את המשך נכונותו להקצות אשראי לפרויקט, בכך שהצדדים יסכימו למנגנון בוררות והכרעה יעיל, לרבות שיהיה בו להבטיח את קידום הפרויקט ואת האינטרסים העסקיים של הבורר.

במכלול אלו לא מצאתי פסול, בנסיבות ענייננו.

13. בהסכם בין הצדדים מיום 24/12/2014 הסכימו הצדדים על מכלול מהלכים שנועדו לאפשר את התקדמות הפרויקט המשותף ובנוסף קבעו לעניינו:

"מוסכם כי סעיף ו' לעיל יועבר להחלטתו/פסיקתו של מר מרדכי חסון והחלטתו תחייב את הצדדים באופן סופי..."

בסעיף ו' קובע ההסכם:

"בגין פעולותיו של רחמאין להקמת המעון, יהיה רחמיאן זכאי לתשלום של ­­­­­­­­­­­­­­­_________ על עלות חלקו של בדש בשיפוץ והכשרת המעון/גן הילדים באופן ישיר או מתוך חלקו של בדש יוסף מדמי השכירות העתידיים של הנכס".

בהתאם ברור כי הצדדים הסמיכו בכתב את הבורר להכריע מהו הסכום לו זכאי המבקש בגין פעולותיו. הסכמה זו מחייבת את המשיב.

14. יתרה מזאת, אין עוד חולק כי הצדדים פרסו בפני הבורר את טענותיהם במחלוקת וכי לאחר הצגת טיעונים זו ניתנה הכרעת הבורר.

השגות המשיב על כך שהבורר קיים רק בירור קצר ובלתי מספק בלבד, הועלו בעלמא ולאלו לא מצאתי בסיס.

לא נסתר כי בפני הבורר היה כל המידע הדרוש לו להכרעתו ועל בסיסו ניתנה הכרעתו.

בל נשכח כמפורט כי הפעילות של הצדדים, כמו גם הפרויקט בכללותו לא היו זרים לבורר, כמי שהיה מעורב בענין כספק הציוד והתשומות לפרויקט.

15. ער אני לכך שהוראת סע' 2 לחוק הבוררות מכילה את הוראות התוספת הראשונה - על הסכם בוררות, זאת שעה שאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם.

עפ"י התוספת הראשונה על הבורר, ככלל, לנמק את פסקו.

בענייננו אני נכון להניח כי הפסק אינו כולל נימוקים בזיקה לסע' 4 לפסק הבורר, שהינו הרלבנטי לענייננו.

16. דא עקא, בנסיבות הסכסוך בענייננו בהחלט נכון לקבוע כי כוונת הצדדים היתה לשחרר את הבורר מהצגת נימוקים ופירוט, מעבר לאשר פורט.

ראשית, לזכור כי הסכסוך עסק בסוגיה נקודתית באשר לשיעור הסכום שיש לשלם למבקש בגין עמלת הניהול והביצוע, במסגרת הקמת המעון. לצורך קביעות השיעור הנ"ל, לא עולה צורך להציג נימוקים נרחבים, כשהשיעור יש להניח נגזר מתחשיב כזה או אחר בהתחשב בסך עלות הפרויקט או הקיף הפעילות, זאת ותו לא.

שנית, נוסח "הסכם הבוררות" כפי שצוטט לעיל מלמד כי הצדדים הסתפקו בכך שהבורר ימסור הכרעתו/החלטתו, כך שהיה ניתן "למלא" את הסכום שהותירו הצדדים "פתוח" בסע' ו' להסכם.

ניסוח כאמור מלמד ולו באופן משתמע, כי הצדדים לא התכוונו שהבורר ינמק את פסקו, מעבר לאשר נקבע.

שלישית, ההקשר הכולל של המעורבים שהינם אנשי עסקים, בדגש לזהות ועיסוק הבורר אותו בחרו הצדדים שהינו גם הוא איש עסקים (ובפרט איש עסקים גדול ועסוק, כפי שהסכימו שני הצדדים בפניי), יש בו ללמד כי הצדדים לא ציפו לקבל פסק בורר מנומק ומפורט, כולל תחשיבים, נימוקים וכדומה.

17. כאן המקום להוסיף כי בהתאם לאותה תוספת ראשונה לחוק הבוררות, הבורר אינו קשור לדיון המהותי, לדיני הראיות או לסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט, כשהאמור מחזק את המסקנה כי הבורר בענייננו לא נדרש לבירור ופירוט מעבר לזה אשר נקבע בפסק דינו.

18. אני רואה לדחות את ניסיון המשיב להציג פירוט נרחב בנוגע לסכסוך לגופו המתיימרים להציג את השקעותיו לחלקו המשמעותי להצלחת הפרויקט, לתחשיבים, הכל במטרה לשכנע כי ההכרעה הכספית אינה סבירה.

השגות אלו נוגעות להכרעה גופה ובאלו אין בימ"ש מתערב.

לזכור כי בימ"ש אינו משמש כערכאת הערעור על פסיקת הבורר והתערבות בית המשפט בפסק בורר תיעשה רק מקום בו קיימת עילת ביטול עפ"י חוק הבוררות.

ראה רע"א 1260/94 בן חיים נ' אבי חן בע"מ תק-על 94 (4) 293 (1994).

כפי שפורט, אין חולק כי הבורר קיים ישיבת בוררות, במשותף עם שני הצדדים ורק לאחר שקיבל את הפירוט הדרוש לו נתן את הכרעתו.

לא הוכח כי נדרשו ישיבות מעבר לזו שנתקיימה, כאשר חוות דעתו של המשיב בענין אינה מעלה ואינה מורידה.

לציין כי בניגוד לטענות המשיב, הבורר לא נדרש לקיים פרוטוקול בנוגע לישיבת הבוררות כאשר בנסיבות ענייננו, אין תחולה לתוספת השניה לחוק הבוררות.

19. לא נטען ובוודאי לא הוכח כי הבורר נהג במשוא פנים או היה בעל אינטרס מוטה לטובת מי מהצדדים.

כאמור, "מעורבתו" בפרויקט כשלעצמה, אין בה ללמד כי היה מוטה לטובת מי מהצדדים, כאשר מעורבות זו היתה בידיעת הצדדים, טרם שבחרו אותו לתפקיד.

20. לבקשת המשיב לזמן את הבורר לחקירה, לא היה כל מקום או בסיס.

עפ"י ההלכה הפסוקה זימון בורר לעדות היא בגדר חריג שבימ"ש יעתר לו רק מנימוקים מבוררים שלא הוצגו בענייננו.

ראה רע"א 8229/10 צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל (21/11/2010).

21. אוסיף כי הבורר במסגרת פסקו נמנע מלהכריע בסוגיות, אשר לא נכללו בסוגיות להכרעתן מונה, כשגם התנהלות זו יש בה ללמד על הזהירות והמקצועיות בה נקט הבורר.

22. לסיכום אני כאמור מורה על אישור פסק הבורר ודחיית הטענות שהועלו לביטולו.

23. לאור התוצאה אני מחייב את המשיב לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד המבקש בסכום כולל של 10,000 ₪.

24. המזכירות תודיע.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ה, 08 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.