הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, וזאת כאשר הסכום המקסימלי לפסיקתי הועמד על סך של 50,000 ₪ מעבר לתגמולי המל"ל, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

התביעה הינה לפיצוי בגין נזקי גוף שהתובעת טוענת להם בעקבות תאונה מיום 16.8.09, שארעה לתובעת בעת שהחליקה במדרגות בית האבות בו עבדה בשירות הנתבעת (להלן: "התאונה").

אין בפי התובעת טענה לקיומה של נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

לטענת התובעת התאונה ארעה בעת שהחליקה על מים שהיו על המדרגות ואשר נזלו ממזגן. התובעת מפנה להודעה שמסרה לנתבעת ואשר נרשמה בטופס 250 שנחתם ע"י הנתבעת, וכן לתעודת חדר המיון ממנה ניתן ללמוד כי גירסה זו של התובעת נמסרה מיד לאחר התאונה ומשכך יש לראותה כטענת אמת. התובעת אף טוענת כי יש לראות באמור בטופס 250 אשר נחתם ע"י הנתבעת ללא הסתייגות (כמו גם טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה) משום הודאה מצד הנתבעת בנסיבות התאונה.

לטענת הנתבעת אין במסמכים אלו משום הודאה שלה בנסיבות התאונה וכל שנרשם שם בא מפי התובעת, אשר הינה עדה יחידה לארוע, ובהיותה בעלת דין, ספק באם היתה עומדת בנטל המוטל עליה להוכיח גירסתה כי הנפילה ארעה בשל קיומם של מים ואינה בגדר נפילה "סתם". מעבר לכך, גם בהנחה שהתובעת החליקה בשל מים במדרגות טוענת הנתבעת כי יש לייחס לה אשם תורם משמעותי מאחר ולא היתה כל סיבה שלא תבחין במים ותיזהר בהליכתה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת נעדרה מעבודתה אצל הנתבעת עד לחודש 4/10 בו עבדה חלקית, אולם קיימת מחלוקת באיזו מידה זכאית התובעת לפיצוי בגין העדרות ממושכת זו אשר עולה על התקופה שאושרה ע"י המל"ל כאשר לטענת הנתבעת אין בידי התובעת אישורים רפואיים מתאימים לתקופה שמעבר לחודש 2/10. כן קיימת מחלוקת באיזו מידה יש לקחת בחשבון, בחישוב הפסדי השכר של התובעת, את העובדה כי לאורך תקופת ההעדרות קיבלה תשלומים ע"י ימי חופשה, ומנגד היא לא הוכיחה אובדן כספי בשל כך בעת סיום עבודתה אצל הנתבעת בחודש 10/13.

עיון במסמכים שצרפו הצדדים מעלה את הנתונים הבאים:

• התובעת ילידת 1959, עבדה בבית אבות המנוהל ע"י הנתבעת כמטפלת בקשישים, זאת מאז שנת 1994. התובעת סובל מחרשות ואילמות ומוכרת כנכה בגין פגיעות אלו ופגיעות בריאותיות נוספות.
• כתוצאה מהתאונה התובעת סבלה משבר עם תזוזה מינימלית בקרסול.
• רגלה היתה מגובסת למשך 5 שבועות לערך עם המלצה שלא לדרוך על הרגל.
• לאחר הורדת הגבס קיבלה התובעת טיפול פיזיוטרפי אך המשיכה להתלונן על כאבים ברגל, התנפחות הרגל בעיקר בהליכה וקושי בירידה ועליה במדרגות.
• רופא תעסוקתי קבע אי כושר לעבודה אצל הנתבעת (בהעדר אפשרות להציע עבודה מתאימה למגבלה באותה העת) עד לחודש 3/10 ולאחר מכן על חזרה לעבודה בהדרגה מבחינת היקף שעות העבודה.
• שכרה הממוצע של התובעת בתקופה שלפני התאונה עמד על סך של 4,204 ₪, סכום אשר בהצמדה להיום מסתכם לסך של 4,502 ₪.
• התובעת נעדרה מעבודתה לאחר התאונה עד לחודש 4/10 בו עבדה באופן חלקי ולאחר מכן שבה לעבודה מלאה ורצופה (כפי שהיתה לפני התאונה) עד למועד פיטוריה (ללא קשר לפגיעתה בתאונה) בחודש 10/13.
• בחודשים שלאחר התאונה שולמו לתובעת תשלומים הפחותים משכרה החודשי בגין פדיון ימי חופשה שעמדו לזכותה וכן דמי הבראה בחודשים 1/10 ו3/10.

לאחר עיון במלוא טיעוני הצדדים והנספחים להם, לרבות תגובת התובעת לסיכומי הנתבעת והתגובה להם, ולאור ההסדר הדיוני אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 24,000 ₪ מעבר לתגמולי המל"ל, בצירוף החזר אגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,212 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור ההסדר הדיוני ניתן פטור מתשלום יתרת אגרה.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ו, 14 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.