09 מאי 2017

1. עניינו של הליך זה הינו בהיקף זכויות השבתון של "עובדי הסגל הקיימים", כהגדרתם בהסכם הקיבוצי בין המבקש למשיבה 1 (להלן: "המשיבה") מיום 25.8.13.
2. ביום 26.10.15 הגיעו המבקש והמשיבה להסדר מוסכם של המחלוקת ביניהם, זאת במסגרת הסכם קיבוצי מיוחד. דא עקא, שבהסכם הקיבוצי נקבע כי הוא מותנה באישורו של הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, ואישור זה לא ניתן.
3. משכך התבקש בית הדין להכריע בבקשה. אלא שבנוסף למחלוקות שעלו מכתבי הטענות, מתבקש בית הדין להכריע בשאלה אם מוסמך הממונה על השכר שלא לאשר את ההסמכה אליה הגיעו המבקש והמשיבה.

הצדדים

1. המבקש הינו ארגונם היציג של הסגל האקדמי הבכיר במשיבה 1.
2. המשיבה הינה עמותה שמפעילה את המכללה האקדמית "מכון לב", שבעבר הייתה מוכרת כ"בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים" ואשר שמה היום הינו "המרכז האקדמי לב".
3. המשיבה 2 – הוועדה לתכנון ולתקצוב במועצה להשכלה גבוהה מפעילה סמכויות פיקוח והסדרה לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1985. המשיב 3 -הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, מפעיל סמכויות של שר האוצר לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, שהואצלו לו.

הבקשה

1. בהליך זה עותר המבקש, במסגרת בקשה מתוקנת בסכסוך קיבוצי, להצהיר כי לכל חברי הסגל הבכיר במשיבה, אשר ביום 25.8.13 היו חברים או רשאים להיות חברים במבקש מכוח מעמדם האקדמי, מוקנות הזכויות הבאות:
   1. זכות שבתון של חודשיים לכל שנת הוראה שניתן לממשה לאחר ארבע שנות הוראה, בהתאם לתנאי פרק ח' בהסכם שנחתם ביום 19.9.1974 בין המשיבה לבין ועד ארגון הפרופסורים, המרצים הבכירים, המדריכים והר"מים והאסיסטנטים בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה.
   2. הנוהל והנוהג המחייבים בנושא היציאה לשבתון הם אלה שקבעו במסמכים הבאים:
      1. החלטת המועצה האקדמית של המשיבה מיום 6.2.1987 במסמך שכותרתו "נוהל השימוש בכספי שבתון והשתלמויות" ובו פטור מחובת שנת הוראה בתום השבתון אם באותו מועד הגיע מועד הפרישה של המרצה.
      2. החלטת ועדת העמותה מיום 24.5.2000, המפנה לנוהל השבתון של האוניברסיטה העברית.
   3. עיכוב היציאה לשבתון, לחבר סגל אשר נתגבשה זכותו ליציאה, עד מועד פרישתו, באופן שהפרישה תשלול ממנו את זכות השבתון, היא הפרה של זכותו על פי ההסכם ומזכה אותו בפיצוי כספי בסכום השווה לערך הכספי של תקופת השבתון שהיה אמור לקבל לו נענתה בקשתו במועדה.

רקע עובדתי

1. הרקע העובדתי המפורט להלן עולה מן התצהירים שהוגשו במסגרת ההליך והמסמכים שצורפו להם: תצהירי המבקש, ובהם תצהירו של פרופ' יוסף בודנהיימר, שהיה רקטור המשיבה מיום 1.1.90 וכיהן כנשיאה מחודש 9/93 עד לשנת 2009, וכן תצהיריהם של פרופ' נפתלי שוייצר, פרופ' ישראל אהרוני ופרופ' מאיר ניצן. תצהירי המשיבה שניתנו על ידי פרופ' חיים סוקניק, נשיא המשיבה מאז חודש 10/13 ומר משה אסבג, סמנכ"ל כספים במשיבה מאז שנת 1997.
2. ביום 19.9.1974 נחתם הסכם בין המשיבה לבין ועד ארגון הפרופסורים, המרצים הבכירים, המדריכים והר"מים והאסיסטנטים בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה. ההסכם הוכתר "חוקת עבודה של המורים הקבועים או המועמדים לקביעות בבית ספר גבוה לטכנולוגיה".
3. אין מחלוקת כי המבקש אינו היישות שחתמה על חוקת העבודה מיום 19.9.74.
4. כן אין מחלוקת כי בהסכם מיום 19.9.1974 נקבע כי הוא יירשם כ"הסכם קיבוצי" לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, אך בפועל הוא מעולם לא נרשם ככזה.
5. בהסכם מיום 19.9.74 נקבעו בסעיף ח' ההוראות הבאות:

"1. כללי השבתון יהיו בהתאם לתקנון השבתון שיהיה נוהג בביה"ס ולא יחרגו מהנחיות הממשלה (על ידי המועצה להשכלה גבוהה) לעניין זה. מטרת השבתון לקדם את המורה בתפקידיו בהוראה ובמחקר בביה"ס, לפי עקרונות אלה תאשר ועדת החופשות והשבתון את שנת השבתון.

2. למורים במשרה מלאה בדרגת מרצים ומעלה מאפשרים יציאה לשבתון כדי שיוכלו להקדיש זמן לעבודה מחקר והשתלמות מדעית בארץ או בחו"ל. השבתון מתאפשר לאחר הוראה רצופה של 4 שנים לפחות, כולל הוראה בדרגות מדריך. בין שבתון אחד לשני צריכה לחלוף לפחות 3 שנים.

3. זכות השבתון מצטברת על פי חודשיים לכל שנת הוראה. חישוב זה ייעשה רטרואקטיבית החל מיום 1.10.70. לאחר היותו של המורה קבוע (יש לדון על קביעותו של מורה לאחר 3 שנים, עם אפשרות לדחיית הדיון לחמש שנים מתחילת עבודתו), או לאחר חמש שנות עבודה של המורה במוסד אם לא קבל קביעות.

4. כל 4 שנות שירות מזכות מורה ב-2 כרטיסי טיסה רגילים (אחד הלוך ואחד חזור) במחלקת תיירים ליעד הרחוק ביותר בו ישהה המורה לרגל השבתון. זכות זאת צבירה, אולם לא יינתנו למורה יותר מ-2 כרטיסי טיסה כאמור אלא אם נלווים אל המורה בני משפחתו (אשה וילדים עד גיל 18) ובהתאם למספר בני המשפחה הנלווים, במסגרת זכות הצבירה".

1. אין חולק על כך שלא גובש כל "תקנון שבתון" בהמשך לסעיף ח'1 למסמך "חוקת העבודה" מיום 19.9.74.
2. ביום 6.2.1987 התקיימה ישיבה של המועצה האקדמית במשיבה 1. בדו"ח שסיכם ישיבה זו נקבע "נוהל השימוש בכספי שבתון והשתלמויות", בזו הלשון:

"א. השבתון או השימוש בקרן השתלמות הם חלק מתנאי העבודה של הסגל האקדמי, המיועדים למחקר או להשתלמות, לקידום אישי של חבר הסגל בתפקידו.

ב. מורה המבקש לצאת לשבתון, חייב להודיע על כוונתו עד סוף הסמסטר שלפני הסמסטר הקודם ליציאתו לשבתון, אלא אם כן הסכים לכך ראש המחלקה. חובת ראש המחלקה לדאוג מראש לסידור מתאים למילוי מקום.

ג. נוהל אישור שבתון:

1. חוות דעת ראשה המחלקה.

2. המלצת ועדת ההשתלמות.

3. אישור הרקטור.

4. הנשיא יכול להטיל הגבלות תקציביות ואז המועצה האקדמית תחליט לנהוג במסגרת מגבלות אלו.

ד.נוהל אישור השתלמות:

נוהל יציאה להשתלמות כנוהל יציאה לשבתון , אך ללא צורך באישור הרקטור. בתקופת לימודים ובחינות חובת המורה למציאת סידור מתאים למילוי מקום, ולהמצאת אישור ראש מחלקה.

ה. מומלץ שכל מורה החוזר משבתון יתן סמינר על הנושא שבו עסק.

ו. כל מרצה היוצא לשבתון חייב לחזור לבית הספר וללמד לפחות עוד שנה אחת תמורת כל שנת שבתון, אלא אם יש לו זכות לצאת לפנסיה.

ז. כספי קרן ההשתלמות יעמדו לרשות מרצה עם סיום העסקתו בביה"ס".

1. אין חולק על כך שבשנת 1988 קבע שר האוצר, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 32 לחוק יסודות התקציב, כי המשיבה היא "גוף נתמך" לעניין אותו חוק.
2. על פי עדותו של פרופ' סוקניק, נשיא המשיבה, שלא נסתרה, המשיבה 2 אינה מתקצבת את המשיבה בגין שבתונים לחברי הסגל.
3. ביום 17.1.94 כתב נשיא המשיבה, פרופ' יוסף בודנהיימר, מכתב לסגל בית הספר שעניינו "בקשות ליציאה לשבתון". במכתב זה נאמר שבשנת תשנ"ה תוכל הנהלת המשיבה לאשר, ככל הנראה, רק מספר מצומצם של שבתונים ועל כן מתבקשים חברי הסגל להקדים ולהגיש בקשות ליציאה לשבתון כך שתוגשנה עד ליום 11.2.94. הנשיא הפנה את חברי הסגל לסעיף ח' למסמך "חוקת העבודה" מיום 19.9.74 וביקש שלא לסכם סופית התקשרויות בעניין שבתון לתשנ"ה עד לקבלת תשובה סופית מהנהלת בית הספר, ולא רק מועדת השבתונים. הנשיא ציין בסוף מכתבו כי "אני אישית רואה חשיבות רבה ליציאת מורים לשבתון, ומבטיח שנעשה כמיטב יכולתינו במטרה להמשיך ולאפשר יציאת הסגל לשבתון כבעבר".
4. ביום 24.5.00, בעקבות הצעה שהעביר נשיא המשיבה לנציגות של המבקש, התקבלה בוועד העמותה של המשיב 1 החלטה שזו לשונה:

"ועד העמותה רואה חשיבות רבה באישור שבתונים לקידום הסגל האקדמי במכון. תנאי השבתון יוצמדו ככלל לאלו הנהוגים באוניברסיטה העברית בירושלים, למעט תנאים שבהם האוניברסיטה העברית חורגת, לטובה או לרעה, מן התנאים הנהוגים ברוב האוניברסיטאות. ניצול זכויות שבתון שנצברו עד 30.9.92 עם היציאה לגימלאות , הינו תנאי חורג שלא יחול במכון".

1. ביום 25.8.13 נחתם על ידי המבקש מצד אחד והמשיבה מצד שני, הסכם קיבוצי מיוחד. ההסכם מבחין בין "חברי סגל חדשים" שהתקבלו לעבודה לאחר מועד חתימת ההסכם, לבין "חברי סגל קיימים" שהתקבלו לעבודה לפני מועד חתימת ההסכם.
2. ההסכם הקיבוצי מיום 25.8.13 אינו דן בזכויות שבתון כלל. עם זאת נקבעה בו בסעיף 1(ג) הוראה לפיה "בכל הנוגע לחברי סגל קיימים, ככל שקיימת להם זכויות אחרות (ברמת המוסד), שעדיפות בהתייחס לכל אחד מהנושאים המוסדרים בהססכם זה, ביחד או בנפרד, הרי שזכויות אחרות אלו ימשיכו לחול כהסדר על חברי הסגל הקיימים בלבד". נקבע בו כי תוקפו מותנה באישורו של הממונה על השכר.
3. ביום 8.9.13 פנה המבקש למשיבה 1 באמצעות ב"כ, וטען כי הנהלת המשיבה אינה מקיימת כללים מחייבים מסויימים בעניין זכויות השבתון של חברי הסגל האקדמי הבכיר. נטען כי מהחלטת ועד העמותה מיום 24.5.00 עולה כי ניתן לדחות שבתון משיקולים אקדמיים בלבד לתקופה של שנה לכל היותר, כי בחמש השנים שלפני הפרישה לגימלאות תהיה הגמשה מתן אישורים לניצול שבתונים ובפועל על פי הנוהל אין דוחים בקשת לשבתון בחמש השנים האחרונות של איש הסגל הבכיר הקודמות לפרישתו לגימלאות. כן נטען כי על פי הכללים המחייבים, חבר סגל שזכאי לשבתון ערב פרישתו, תידחה פרישתו לשנה כדי לאפשר יציאתו לשבתון.
4. המשיבה השיבה ביום 14.9.13 לפניית המבקש מיום 8.9.13 במכתב סמנכ"ל המשיבה גב' גיתית אליצור, בהאי לישנא:

"שלום לחברי ועד סגל אקדמי

להלן תשובה לגבי בקשותיכם בנושא שבתונים, אשר הוסכמה עם יו"ר ועד מנהל-

בהמשך להחלטת המועצה האקדמית מתאריך 6/2/87 אשר מבינה ולוקחת בחשבון את המגבלות התקציביות ומתוך ראיית החשיבות של יציאה לשבתונים של חברי סגל, הבאה לידי ביטוי בהחלטת ועד למנהל מתאריך 24/5/00:

כל איש סגל הזכאי לשבתון יוכל לקבל במועד למעט דחיות משיקולים אקדמיים או תקציביים אשר נשיא בג"ט יגביל.

לא תתאשר יציאה לשבתון עם יציאה לגימלאות".

1. ביום 17.9.13 הגישו המבקש וארבעה חברי סגל תביעה לבית דין זה נגד המשיבה בה התבקש סעד הצהרתי לפיו כל אחד מארבעת חברי הסגל התובעים זכאי לצאת לשבתון בתחילת שנת תשע"ד וכי מי מהם שיגיע מועד פרישתו לפני כן, יהיה זכאי לדחיית פרישתו לצורך ניצול השבתון. ביום 30.12.13 נמחקה התביעה מחוסר מעש.
2. ביום 25.6.14 נחתם בין המבקש לבין המשיבה נספח להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 25.8.13.
3. ביום 27.1.15 ניתן אישורו של הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 25.8.13 והנספח מיום 25.6.14, כפוף להבהרות הבאות שפורטו בגוף האישור בזו הלשון:
   1. יובהר, כי סעיף 1 ג להסכם הנוגע לזכויות אחרות שהיו לחברי סגל קיימים מאושר רק בכפוף להיות הזכויות זכויות שאושרו כדין כאמור בסעיף 1 ה להסכם.
   2. ...
   3. ...
   4. ...
   5. אין באישורי זה כדי להוות אישור לנהלים, כללים, הסדרים, החלטות וקביעות עתידיים, בין בכתב בין בעל פה, שעניינם שכר ותנאי עבודה".
4. ביום 26.10.15 חתמו המבקש והמשיבה על הסכם קיבוצי מיוחד, שנקבע בו כי תוקפו מותנה באישורו של הממונה על השכר. בהקדמה להסכם הקיבוצי המיוחד נאמר שהוא נכרת על רקע חילוקי דעות בין הצדדים בקשר ליישומו של ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 25.8.13, וכן על רקע ההליכים המשפטיים בתיק זה, וכי מטרת ההסכם לעגן ההסכמות בין הצדדים, לרבות סילוק טענות המבקש בהליך זה. בנושא שבתונים נקבע בהסכם הקיבוצי מיום 26.10.15:

"א. הזכות לצבירות שבתונים של חברי הסגל האקדמי בדור א', כמשמעותו בהסכם הקיבוצי המיוחד הכללי בכפוף לאמור בסעיף 10 להלן, תהיה כדלקמן:

1. סגל הוראה חדש במשרה מלאה, שטרם קיבלו מינוי רגיל:

1.1. לא זכאים לצבירה ולא לניצול של חודשי שבתון.

1.2 עם קבל קביעתו, יחשבו שנות העסקה שהיה לאיש הסגל כ"סגל הוראה חדש" – תוך צבירות השבתונים.

2. סגל הוראה במשרה מלאה במינוי רגיל:

זכאים לצבירת שבתון בהתאם למועד תחילת המינוי, אך לא לניצול חודשי השבתון.

3. סגל אקדמי עם קביעות: זכאים לצבירה וניצול של חודשי שבתון.

4. סגל הוראה בדירוג מורים עם קביעות: לא זכאים לצבירות חודשי שבתון, אך זכאים לניצול חודשי שבתון שצברו בעבר.

ב. בתקציב השנתי שנמ"ר מגיש לוועדת הכספים יתוקצבו מדי שנה 4.5 שנות שבתון.

ג. על אף האמור, בשנה"ל תשע"ו יתוקצבו 5.5. שנות שבתון.

ד. בכל אחת מהשנים תשע"ז יתוקצבו 4 שנות שבתון.

ה. החל משנה"ל תשע"ט יתוקצבו בכל שנה 4.5 שנות שבתון, וזאת כל עוד קיימת זכאות של חברי סגל לשבתונים.

ו. בשום מקרה לא יתוקצבו בשנה נתונה שבתונים בהיקף שמעבר למכסת הזכאים הפוטנציאליים באותה שנה.

ז. תקצוב השבתונים איננו ניתן לצבירה (דהיינו – גם אם בפועל לא תנוצל מכסת השבתונים המתוקצבת והמאושרת בשנה נתונה היתרה לא תועבר לשנה שאחריה ולא תיצבר".

1. ביום 17.12.15 הודיע ב"כ המבקש לבית הדין על חתימת ההסכם הקיבוצי ועל כך שהוא הועבר לעיון ולאישור המשיבים 2-3.
2. ביום 21.12.15 התקיימה ישיבה בין נציגי המבקש, המשיבה והמשיבים 2-3, ובעקבות ישיבה זו, ביום 4.2.16 פירט הממונה על תחום שכר ותנאי העסקה במשיבה 2 את הערותיו והסתייגויותיו מן ההסכם הקיבוצי מיום 26.10.15.
3. המבקש הודיע כי לשיטתו אין לממונה על השכר כל סמכות לאשר או שלא לאשר את ההסכמות בין הצדדים בעניין השבתונים, כפי שהן פורטו בהסכם הקיבוצי מיום 17.10.16.
4. המשיבה לא טענה להיעדר סמכות של הממונה על השכר, אך היא תומכת בעמדה שאין כל מניעה לאשר את ההסכמות בין הצדדים בעניין השבתונים.
5. המשיבים 2-3 עומדים על הסתייגויותיהם ואין מחלוקת שלא ניתן אישורו של הממונה על השכר להסכם הקיבוצי מיום 17.10.16, כפוף לטענת המבקש שכלל לא נדרש אישור כזה.

השאלות הטעונות הכרעה

1. השאלות שעל בית הדין להכריע בהן, הינן כדלקמן:
   1. תחילה עלינו לקבוע האם התיאור של זכויות השבתון של "עובדי הסגל הקיימים", שמופיע בהצהרה שבית הדין התבקש לתיתה, מתאר באופן נכון את הזכויות שהתגבשו ל"עובדי הסגל הקיימים" במועד הגשת הבקשה המתוקנת, אם לאו?
   2. ככל שהתשובה לשאלה האמורה היא בחיוב – האם כטענת המבקש אכן לא נדרש למימושן של אותן זכויות אישור לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, בהיותן זכויות ש"הוסכמו" ו"הונהגו" לפי המועד שבו הוכרזה המשיבה כ"גוף נתמך".
   3. ככל שבית הדין יחליט שאין להעניק למבקש את הסעדים שהתבקשו בבקשתו המתוקנת, על בית הדין להכריע במחלוקת בין המבקש לבין המשיבים 2-3, בשאלה האם ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים בהסכם הקיבוצי מיום 26.10.15, טעונה אישור לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, אם לאו.

עיקרי טענות המבקש

1. להלן עיקרי טענות המבקש בבקשה:
   1. חוקת העבודה משנת 1974 הייתה מסמך מוכר ומחייב גם עשרים שנה לאחר חתימתה כפי שעולה ממכתבו של נשיא המשיבה מיום 17.1.94.
   2. נהלי השבתון התגבשו בהחלטה של המועצה האקדמית מיום 6.2.87, כללו הוראה לפיה מרצה שזכאי לצאת לפניה הופטר מהחובה לחזור לבית הספר וללמד לפחות עוד שנה אחת תמורת כל שנת שבתון, ומסעיף זה עולה כי המשיבה הכירה בזכות חברי הסגל לצאת לשבתון אף אם בסיום השבתון הם פורשים לגמלאות.
   3. חוקת העבודה משנת 1974 והחלטת המועצה האקדמית מיום 6.2.87 הינם קודמים למועד תחולת האיסור שבסעיף 29 לחוק יסודות התקציב על המשיבה.
   4. מכלל הראיות, לרבות עדותם של חברי הסגל שהעידו למבקש, עולה כי נהלי השבתון שבאים לידי ביטוי בחוקת העבודה משנת 1974 והחלטת המועצה האקדמית, הוסכמו ואף בפועל הונהגו לפני שהמשיבה הוכרזה כ"גוף נתמך", ועל כן אין לממונה על השכר סמכות למנוע מימוש נהלים אלה.
   5. לאחר שהזכות לשבתון נקבעה בחוקת העבודה והונהגה בפועל במשיבה 1, נקבעו שורת נהלים נוספים במרוצת השנים. נוהל כזה נקבע בשנת 2000 בהחלטת הוועד המנהל של המשיבה, בעקבות משא ומתן בין נשיא המשיבה למבקש. ההסכמה שעוגנה בהחלטת וועד העמותה מיום 24.5.00, הייתה שתנאי השבתון יוצמדו ככלל לאלו הנהוגים באוניברסיטה העברית בירושלים, למעט תנאים שבהם האוניברסיטה העברית חורגת, לטובה או לרעה, מן התנאים הנהוגים ברוב האוניברסיטאות. החלטה זו של וועד העמותה איננה בגדר הסכם חדש או הנהגת תנאים חדשים, המחייבים אישור לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, אלא היא מהווה אך פירוט של נוהל ושיקולים שאינם מוגבלים על ידי סעיף 29.
   6. על פי תקנות השבתון של האוניברסיטה העברית שצורף לבקשה, ההוראות שמנחות את שיקול הדעת של הרשות האוניברסיטאית שמאשרת את השבתונים אינן כוללות הסמכה לשקול שיקול כלכלי של יכולת תקציבית של האוניברסיטה, וגם בהם מודגש כי יש לנהוג גמישות במתן אישורי שבתון בחמש השנים הקודמות לפרישה.
   7. במרוצת השנים קוצצו תקציבים למטרת השבתון ועקב כך נדחו לעיתים בקשות לשבתון למועד מאוחר יותר בהסכמת המבקש, אך על פי עדויות עדי המבקש, מעולם לא נדחו בקשות לשבתון באופן שהביא לביטול הזכות, אלא לדחיית מועד היציאה לשבתון בלבד.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בכלל החומר שלפנינו הגענו למסקנה שהתיאור של זכויות השבתון של "עובדי הסגל הקיימים", אשר מופיע בהצהרה המבוקשת, אינו מתאר נכונה את זכויות השבתון שהתגבשו ל"עובדים הסגל הקיימים" במועד הגשת הבקשה המתוקנת, ומשכך דין הבקשה להידחות.
2. כן הגענו למסקנה כי ההסכם הקיבוצי בין המבקש לבין המשיבה מיום 17.10.16 טעון אישור של הממונה על השכר לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב. אשר כל כן, גם הבקשה לקבוע כי לא נדרש אישור כאמור להסכם הקיבוצי – להידחות. להלן נפרט נימוקינו למסקנותינו:
3. אשר לסעד ההצהרתי המבוקש: נזכיר כי ההצהרה המבוקשת היא כי "לכל חברי הסגל הבכיר במשיבה, אשר ביום 25.8.13 היו חברים או רשאים להיות חברים במבקש מכוח מעמדם האקדמי, מוקנות הזכויות הבאות:
   1. זכות שבתון של חודשיים לכל שנת הוראה שניתן לממשה לאחר ארבע שנות הוראה, בהתאם לתנאי פרק ח' בהסכם שנחתם ביום 19.9.1974 בין המשיבה לבין ועד ארגון הפרופסורים, המרצים הבכירים, המדריכים והר"מים והאסיסטנטים בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה.
   2. הנוהל והנוהג המחייבים בנושא היציאה לשבתון הם אלה שקבעו במסמכים הבאים:
      1. החלטת המועצה האקדמית של המשיבה מיום 6.2.1987 במסמך שכותרתו "נוהל השימוש בכספי שבתון והשתלמויות" ובו פטור מחובת שנת הוראה בתום השבתון אם באותו מועד הגיע מועד הפרישה של המרצה.
      2. החלטת ועדת העמותה מיום 24.5.2000, המפנה לנוהל השבתון של האוניברסיטה העברית.
   3. עיכוב היציאה לשבתון, לחבר סגל אשר נתגבשה זכותו ליציאה, עד מועד פרישתו, באופן שהפרישה תשלול ממנו את זכות השבתון, היא הפרה של זכותו על פי ההסכם ומזכה אותו בפיצוי כספי בסכום השווה לערך הכספי של תקופת השבתון שהיה אמור לקבל לו נענתה בקשתו במועדה".
4. מדובר בהצהרה שהתבקשה כמקשה אחת. אין מדובר בסעד שניתן לחלוקה. לפיכך די בכך שחלק מהקביעות שבית הדין מתבקש להצהיר יהיה חסר ביסוס, כדי לדחות את הבקשה למתן ההצהרה המבוקשת כולה.
5. ניתן לקבוע שבפועל המשיבה נהגה לאורך השנים בנושא השבתונים בהתאם לכללים המפורטים בדו"ח ישיבת המועצה האקדמית מיום 6.2.87, וזאת על יסוד הודיית המשיבה בתגובתה לבקשה, במסגרת סעיף 15 לתצהירו של מר אסבג. במובן זה, לו היה ניתן היה לחלק בין ההצהרות המבוקשות, ניתן היה לאשר את האמור בסעיף ב(1) לסעד המבוקש.
6. אלא שכאמור, הסעד המבוקש אינו ניתן לחלוקה ואין לפנינו בקשה חילופית למתן הצהרה "רזה" יותר מזו המבוקשת בבקשה. ממילא גם אין הצדקה בענייננו ב"קבלה חלקית" של הבקשה, מן הטעמים הבאים:
7. ההצהרה המבוקשת בסעיף 1(ב) הינה המשך להצהרה המבוקשת בסעיף א' לסעד המבוקש. בית הדין סבור שהמבקש לא הרים את הנטל להוכיח את נכונות ההצהרה המבוקשת בסעיף א' לסעד המבוקש, ובמה דברים אמורים?
8. חוקת העבודה משנת 1974, שתקופה הוא לחמש שנים, אינה הסכם קיבוצי, ועל כך אין כל מחלוקת.
9. גם אם נניח ש"וועד הפרופסורים, המרצים הבכירים, הר"מים, המרצים, המדריכים ואסיסטנטים" שחתם על "חוקת העבודה" היה ארגון עובדים, ואף אם נניח שהוא היה ארגון עובדים יציג שכשיר לחתום על הסכם קיבוצי, בפועל, אין חולק על כך שחוקת העבודה לא נרשמה כהסכם קיבוצי ואיננה הסכם קיבוצי. לפיכך לא חלה עליה סעיף 13 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, ואין לה תוקף כהסדר קיבוצי לאחר 31.3.79. לפיכך, גם אם נניח כי בתקופת תוקפה חוקת העבודה היוותה הסדר קיבוצי, הרי שהזכויות שהוקנו על פיה, בהתאם להלכה שנהגה באותם ימים, היו בלתי אכיפות, ולפיכך הן היו נתונות לשינויים באופן יישומן.
10. המבקש צירף לבקשה תצהיר של פרופ' בודנהיימר. פרופ' בודנהיימר היה בחו"ל במועד שמיעת העדים, ועל כן לא נחקר בחקירה נגדית. יש להתחשב בכך במתן משקל לתצהירו (אין מקום למחיקת התצהיר גם בשים לב לכך שבהתאם לתקנה 14 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"י-1969, לבית הדין סמכות שלא להתיר חקירת מצהירים).
11. פרופ' בודנהיימר הצהיר כי היה חבר בארגון שחתם על "חוקת העבודה" משנת 1974 וכי הנהלת המשיבה ראתה במסמך זה מסמך מחייב שהיווה בסיס לכל מה שבא אחריו. לתמיכה בטענתו כי הנהלת המשיבה מעולם לא ביטלה זכות של מי שצבר חודשי שבתון על פי חוקת העבודה, אלא לכל היותר בהסכמה עמו דחתה את מועד מימוש זכות השבתון, וכי זכויות השבתון שהוענקו לחברי הסגל הבכיר במשיבה 1 היו ידועות לרשויות הות"ת ומשרד האוצר, צירף פרופ' בודנהיימר מכתב מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה למשיבה 1 מיום 28.3.93. אלא שממכתב זה עולה כי הוועדה לתכנון ולתקצוב התריעה, בעקבות דו"ח שהוגש לה על ידי המשיבה, על כך ש"מספר השבתונים בפועל הינו 4.62 משרות לעומת 2 משרות המאושרות והמתוקצבות. חריגה זו נמשכת למרות שהתרענו בעבר על קיומה ודרשנו מכם לבטלה", ובהמשך הבהירה כי בהיעדר הסדרה של הנושא לפי דרישתה תקוזז החריגה ממסגרת ההוצאות וההכנסות של המוסד. מסמך זה מעלה סימן שאלה באשר באשר לטענה ששיעור הצבירה של שבתונים היה כאמור ב"חוקת העבודה". כן עולה השאלה האם אף בהנחה שנרשמה צבירה בהתאם לאמור ב"חוקת העבודה", האם בפועל אכן הוענקו זכויות שבתון לחברי הסגל הבכיר בהתאם לכך?
12. מכתבה של ות"ת מיום 28.3.93 תומך דווקא באמור בתגובת המשיבה לבקשה, לפיו מגבלות תקציב היו, לאורך כל השנים, חלק מהשיקולים שעל פיהם נקבע היקף זכויות השבתון של חברי הסגל. אף מכתבו של פרופ' בודנהיימר מיום 17.1.94 תומך במסקנה זו. כאמור, במכתב זה הודיע פרופ' בודנהיימר שבשנת תשנ"ה יאושר ככל הנראה מספר מצומצם בלבד של שבתונים.
13. למעשה, סמכות הנשיא להגביל את זכויות השבתון שיוענקו מסיבות תקציביות, כלל אינה במחלוקת, שכן המבקש הוא זה שמפנה להחלטת המועצה האקדמית מיום 6.2.87 ומבקש כי בית הדין יצהיר כי מסמך זה הינו אחד המסמכים המסדירים את זכויות השבתון של חברי המבקש, והנה בהחלטה זו נאמר במפורש כי "הנשיא יכול להטיל הגבלות תקציביות ואז המועצה האקדמית תחליט לנהוג במסגרת מגבלות אלו".
14. סיכומה של נקודה זו הוא שהמבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי נכונה ההצהרה המבוקשת בסעיף א להצהרה המבוקשת.
15. אשר להצהרה המבוקשת בסעיף ב(2) לסעד המבוקש: לדעת בית הדין, אין בסיס לטענת המבקש כי החלטת ועדת העמותה מיום 24.5.2000 איננה בגדר הסכמה או הנהגה חדשה של הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה כמובנן בסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב. מדובר בהחלטה שקובעת "ככלל" הצמדה של זכויות השבתון של עובדי המשיבה לזכויות השבתון הנהוגות באוניברסיטה העברית. ברי שמדובר בהסדר חדש שלא נהג קודם לכן במשיבה 1, והמבקש אף לא טען זאת.
16. יתר על כן, מתגובת המשיבים 2-3 לבקשה נמצאנו למדים שבעבר המשיבה פנתה לממונה על השכר בבקשה להחיל על חברי הסגל שלה את המענק הדיפרנציאלי שעליו הוסכם בשנות ה-90 בהסכם קיבוצי שבין האוניברסיטאות לבין חברי הסגל בהן, והממונה על השכר דחה בקשה זו בקובעו כי "האישור שניתן לתשלום המענק היה אך ורק למוסדות האוניברסיטאיים ובהם רק לחברי הסגל האקדמי הבכיר. המועסקים במשרה מלאה במסלול הרגיל העוסקים בהוראה, במחקר וניהול אקדמי. סגל ההוראה בביה"ס הגבוה לטכנולוגיה, אינו עומד כלל ועיקר בהגדה הבסיסית של האוכלוסיה הזכאית. למעשה, אין שיוויון בתנאי ההעסקה והתיגמול בין סגל ההוראה בביה"ס הגבוה לטכנולוגיה לבין אלו הנהוגים באוניברסיטאות...". כלומר, הועד המנהל של המשיבה, בעת שקיבל את ההחלטה מיום 24.5.00, כבר הכיר את עמדת הממונה על השכר בדבר הצורך באישורו להחלת זכויות המוקנות לעובדי הסגל הבכיר באוניברסיטאות על חברי הסגל הבכיר במשיבה 1.
17. אשר להצהרה המבוקשת בסעיף ג' לסעד המבוקש: בית הדין סבור כי אף לגבי הצהרה זו לא הרים המבקש את הנטל המוטל עליו ולא הצביע על כל הוראה הסכמית או נוהג המבססת זכאות לפיצוי כספי בסכום השווה לערך הכספי של תקופת השבתון בנסיבות בהן לא אופשר ניצול של זכות לשבתון שנצבר בטרם הפרישה. הקביעה בהחלטת המועצה האקדמית מיום 6.2.87 לפיה מרצה היוצא לשבתון חייב לחזור לבית הספר וללמד לפחות עוד שנת אחת תמורת כל שנת שבתון אלא אם כן יש לו זכות לצאת לפנסיה, אין פירושה כי למרצה שמטעמים ענייניים (אקדמיים או תקציביים) לא אופשר לנצל את מלוא זכויות השבתון שצבר זכאי לפיצוי כספי בשל כך.
18. סיכומו של דבר הינו שאין מקום להענקת הסעד ההצהרתי המבוקש בבקשה.
19. כמו כן, אף לא שוכנענו כי יש בסיס לטענה כי ההסכם הקיבוצי מיום 26.10.15 אינו טעון אישור הממונה על השכר. טענה זו מבוססת על הטענות שדחינו לעיל והיא עומדת בניגוד להלכות שנקבעו בעניין היקף סמכותו של שר האוצר לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב
20. אשר על כל אלה החלטנו לדחות את הבקשה, ואולם כמקובל בסכסוך קיבוצי, לא נעשה צו להוצאות.

סוף דבר

1. הבקשה נדחית.
2. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 14 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ז, (09 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".