ובעניין היועץ המשפטי לממשלה

מבוא

1. לפני בקשת התובע לפטור אותו מתשלום אגרת משפט.

2. התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת שמהותה כמתואר במבוא לכתב התביעה "תביעת ביטוח – תביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, תביעה חוזית ונזיקית". סכום התביעה הועמד על הסך של 4,858,000 ₪, כאשר מתוך סכום זה , סכום תגמולי הביטוח עד למועד הגשת התביעה הינו 720,000 ₪.

רקע כללי וטענות הצדדים בקצירת האומר

3. לטענת התובע בבקשתו, הוא נכח בעת פיגוע ההתאבדות בקפה "מומנט" בירושלים , אשר היה עסק בבעלותו, ביום 9.2.02. כתוצאה מאירוע זה קרסו כל עסקיו, רוחו נשברה, יכולתו הנפשית להתמודד עם עסקיו לא עמדה לו והוא נכנס להליך של פשיטת רגל והתדרדר לפת לחם.

4. לטענת התובע, הוא נותר חסר כל, אין בבעלותו נכסים כל שהם, הוא , חסר בית, מתגורר ברכבו או לעיתים בבית ידיד מזדמן. לדבריו, הוא הוכר כנפגע איבה ביום 30.4.08 בהתאם לסעיף 10 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה התש"ל – 1970 (ר' נספח ג'). עוד נטען כי התובע לוקה ב-P.T.S.D. ע"י המל"ל ונקבעה לו נכות קבועה של 75% בחודש פברואר 2008 (ר' נספח ד').

5. כן נטען בבקשה כי התובע עומד בתנאים המצטברים הנדרשים למתן פטור מתשלום אגרה משמצבו הכלכלי הינו קשה ביותר וכן עומדת לו עילת תביעה כנגד הנתבעת – סיכוי לכאורה לזכות בתביעה – הן מכוח פוליסת הביטוח (ר' נספח 3 בכתב התביעה), אף קיימת לו עילה חוזית כנגד הנתבעת על ביטול הסכם הביטוח שלא כדין ובחוסר תום לב (ר' סעיפים 23-17 לבקשה). לטענת התובע אף עומדת לו עילה נזיקית כנגד הנתבעת אשר גרמה לו, לדבריו, נזק אדיר שעה שביטלה את הכיסוי לאובדן כושר העבודה ללא שקיבלה אישור כל שהוא על מסירת הודעת הביטול וכן על רקע הפרת חובה חקוקה (ר' בהרחבה סעיפים 29-24 לבקשה).

6. היועץ המשפטי לממשלה בתגובתו, בדעה כי דין בקשת התובע להידחות. לטענתו לא הוצג פירוט חשבון בנק רלוונטי לצורך הבקשה בשים לב לעובדה כי הבקשה הוגשה בחודש ספטמבר 2014 והתדפיס הינו לתקופה שמ-30.9.13 ועד 31.12.13. כן צוין בתגובה שמעיון בנספחים ג' ו-ד' לבקשה עולה שהמבקש זכאי לגמלת נכות כללית מיום 1.2.08 בגובה של 1991 ₪ לחודש ובפירוט תנועות חשבון בנק לא ניתן לראות את תקבולי הביטוח הנ"ל.

עוד טוען היועמ"ש כי צו הפטר בעניינו של התובע ניתן ביום 29.12.09 (ר' נספח א' לבקשה) והוא אינו יכול לסייע למבקש אשר הגיש תביעתו ובקשתו דנן כחמש שנים לאחר מתן צו ההפטר וזאת לאור תקנה 14 (ד) (3) לתקנות האגרות. כן נטען כי הבקשה חסרה פירוט מהותי אודות מצבו הכלכלי של התובע אשר מיוצג ע"י עו"ד ולא ברור מהבקשה כיצד משולם שכ"ט עורך הדין.

היועץ המשפטי בדעה כי המבקש לא הוכיח חיסרון כיס בבקשתו והוא אינו פורש תמונה מלאה ועדכנית אודות יכולתו הכלכלית.

7. הנתבעת בתגובתה טענה כטענה מקדמית כי ביהמ"ש זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה וזאת מאחר שתביעתו של התובע מוגזמת, שכן הוא תובע בתביעתו סעדים שיעמדו לזכותו בעתיד בגין תגמולי ביטוח בעבור אובדן כושר עבודה כאשר לא ברור באם ימשיך להיות במצבו המוכחש. בהתייחס לסעד ההצהרתי המבוקש טוענת הנתבעת כי התובע יכול לתבוע רק בגין העבר וביהמ"ש אינו מוסמך ליתן לו פסק דין הצהרתי בדבר זכותו להמשיך ולקבל את הפיצוי החודשי מיום הגשת התביעה ועד תום תקופת הפוליסה, שכן שאלת חבות הנתבעת בתשלום התגמול החודשי מתעוררת מחדש מידי חודש בהתאם לנסיבות וייתכן ותקופת אי הכושר המוכחשת תסתיים או שמצבו של התובע עלול להשתנות.

עוד טוענת הנתבעת כי רוב רובה של התובענה התיישן , שכן חלפו למעלה מ-3 שנים מיום קרות האירוע. מדובר בתביעת תגמולי ביטוח על פי פוליסה, כאשר תקופת ההתיישנות הינה 3 שנים.

8. לדברי הנתבעת תצהירו של התובע אינו תצהיר הולם/חוקי מאחר ולא צוינו בו העובדות החשובות עם פירוט הכנסותיו והוצאותיו החודשיות, התובע לא טרח ליידע את ביהמ"ש אודות כל רכושו וכל הבנקים בהם מנהל הוא את חשבונותיו. בפירוט תנועות חשבון הבנק לא ניתן לראות את תגמולי הביטוח הלאומי שמקבל התובע וכן הוא לא הוכיח כי עשה כל שבאפשרותו על מנת לגייס את הסכומים שהוא נדרש לשלם מסביבתו הקרובה.

9. כמו כן, מדגישה הנתבעת כי התובע לא צירף חוות דעת רפואית ערוכה כדין להוכחת טענותיו שברפואה ומכאן שדין תביעתו להימחק כבר בשלב זה בהעדר עילה. עוד נטען כי קיימת חוסר יריבות בין התובע לנתבעת שכן משנת 2006, עת שהוא היה בהליך פש"ר, הוא חדל מלשלם את פרמיית הביטוח.

10. במענה לתגובת היועץ המשפטי לממשלה, טען התובע כי ההליך תוכנן להיות מוגש בתחילת שנת 2014 אך התעכב והוא צירף לתגובתו תדפיס בנק עדכני לתאריכים 30.4.14-16.11.14 (ר' נספח 1). התובע הבהיר כי גמלת הנכות נמשכת על ידו מידי חודש במזומן בדלפק בנק הדואר ולכן אינה מופקדת בחשבונו וזאת לצורך חיסכון בעמלות (ר' נספח 2). עוד טוען התובע כי ברשותו חשבון בנק אחד והוא פירט את מצבו הכלכלי. בהליך זה הוא מיוצג ע"י אחיו ושכר הטרחה יהיה בהתאם לתוצאות ההליך. בהתייחס לרכב, הרי שמדובר ברכב המשמש לתובע, בין היתר ללינה, גרוטאה אשר נרכש על ידו בסכום של 3,000 ₪ לפני כשנתיים (ר' נספח 3).

11. במענה לתגובת הנתבעת, טען התובע כי הטענה שתצהירו אינו חוקי הינה טענה בעלמא. לא קיימים בידיו מסמכים נוספים להציג את הוצאותיו והכנסותיו. הכנסותיו הינן כספי הקצבה הנמשכים במזומן וההוצאות הינן לרכישת מזון ותרופות. לדבריו התובע, אין ברשותו חשבונות בנק נוספים או נכסים או רכוש כל שהוא והוא מתקיים מקצבת נכות בסך 2,300 ₪ בלבד אשר אותה מושך במזומן בדלפק סניף הדואר.

בהתייחס לעובדה כי התובע לא צירף חוות דעת רפואית ערוכה כדין, נטען כי הנתבעת מתעלמת מנספחים 7-4 לכתב התביעה, הכוללים חמש חוות דעת מומחים אשר צורפו לכתב התביעה וכן מתעלמת היא מן העובדה שבד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה לקבלת פטור מהגשת חוו"ד מומחה רפואי וכן בקשה למינוי מומחה תעסוקתי מטעם ביהמ"ש. לטענת התובע הוא עומד בתנאים הנדרשים לקבלת הפטור ואין לנעול את שערי ביהמ"ש בפניו.

12. ביום 17.2.15 התקיים דיון במעמד הצדדים. ב"כ הצדדים טענו איש איש כמידתו בתמיכה לעמדת שולחו, כמפורט בעמודים 4-1 לפרוטוקול. בהתאם להחלטה מאותו יום נתבקשו הצדדים להודיע לביהמ"ש האם הם מוכנים לקיים הליך גישור מהיר בתיק ואף הובאו בפניהם שמות שלושה מגשרים (ר' גם החלטתי מיום 4.3.15). נוכח הודעת ב"כ הנתבעת כי הנתבעת סבורה שטרם בשלו התנאים לקיים הליך גישור וכי ההצעה מקדימה את זמנה, הגיעה העת ליתן את ההחלטה בבקשה לגופה.

המסגרת המשפטית

13. למען הסר ספק יובהר , כי יש מקום להכריע בבקשת התובע לפטור מתשלום אגרה בתחילה ורק לאחר הכרעה בבקשה זו וככל ששערי ביהמ"ש יפתחו בפני התובע (בהיבט של תשלום האגרה), ניתן יהיה להידרש ליתר בקשותיו, לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואית ולמינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש (בקשה 2) (ר' רע"א 7865/14 מרדכי יצחק חליבה נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (פורסם בנבו, 20.4.15)).

14. בעל דין המבקש פטור מתשלום אגרה נדרש לבסס שני תנאים מצטברים :

א. עליו להוכיח כדבעי חוסר יכולת כלכלית ולשם כך עליו להציג תשתית עובדתית ראייתית מלאה ביותר ועדכנית ( ר' בש"א 4807/11 מזרחי נ' פ.ש. פת (29.6.2011)).

ב. עליו לשכנע כי קיימים סיכויים מספקים להצלחת ההליך (קיומה של עילה לצורך פטור מאגרה) (ר' ע"א 8955/14 ו- ע"א 8956/14 ואן קול נ' מדינת ישראל ואח' (31.12.14; בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מדינת ישראל ואח'; ה"פ (ת"א) 53440-07-13 ואן קול נ' מדינת ישראל (16.9.13 )).

15. נטל ההוכחה רובץ כאמור לפתחו של התובע ועליו לפרוש תמונה מלאה אודות מצבו הכלכלי, שאם לא כן דין בקשתו להידחות ולו מטעם זה בלבד (ר' בש"א 128/89 מצא נ' מצא (פורסם בנבו, 31.12.89) ; בש"א 7664/99 סופר נ' סופר תק-על 99 (3) 801).

כמו כן על המבקש לפרט את מאמציו לגייס את האגרה הנדרשת (ר' ע"א 823/99 אסדו נ' המועצה האזורית מעלה יוסף תק-על 99 (2) 42,43; בש"א 494/95 שמעוני נ' שמעוני ( פורסם בנבו, 23.3.95)).

16. בחינת סיכויי ההליך נדרשת לצורך איזון ראוי בין האינטרסים השונים לרבות אל מול תכליות אגרת המשפט "שהעיקריות בהן הן: סיוע במימונם של שירותי המשפט שהמדינה נותנת לאזרחיה והרתעה מפני תביעות סרק ומפני הגשת תביעות מנופחות בהיקפן, היוצרות עומס על המערכת ומכבידות על ניהולם של הליכים משפטיים ראויים, וסיומם תוך פרק זמן סביר" (ר' בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 17.10.07); בשג"צ 1315/06 בן שבת נ' מדינת ישראל ( פורסם בנבו , 15.2.06)).

17. ב- רעא 7659/14 מדינת ישראל-משטרת ישראל נ' עובד רופל (פורסם בנבו, 11.2.15) נקבע בין היתר כי :

" תשלום אגרה הינו תשלום חובה המוטל בפתיחת הליך על כל מתדיין בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות). נקודת המוצא היא כי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה" (סעיף 2(ג) לתקנות האגרות). רציונל מרכזי העומד בבסיס תפיסה זו הינו מניעת פתיחתם של הליכי סרק (רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן, [פורסם בנבו] פסקה 9 והאסמכתאות שם (21.9.2010)). לצד זאת, התקנות קובעות רשימה סגורה של בעלי דין הפטורים מאגרה (סעיף 19 לתקנות האגרות), רשימה סגורה של עניינים הפטורים מאגרה (סעיף 20 לתקנות האגרות), וכן יש שיקול דעת לבית המשפט להעניק פטור מלא או חלקי מתשלום האגרה לבעל דין אשר עומד בשני תנאים מצטברים (סעיף 14(ג) לתקנות האגרות): (א) אין ביכולתו הכלכלית לשלם את האגרה (להלן: התנאי הכלכלי); (ב) ההליך המשפטי בו החל מגלה עילה (להלן: התנאי המשפטי)..."

דיון והכרעה

תצהירי התובע

18. בקשתו של התובע לפטור אותו מתשלום אגרה נתמכת בתצהיר לאקוני שלו אשר אינו תואם ואינו חופף את שנטען בהרחבה בבקשה גופה. בתצהיר למעשה שישה סעיפים הנוגעים לבקשה ממש (ר' סעיפים 7-2). בקשתו של התובע שזורה בטענות עובדתיות ובטענות משפטיות אשר בבסיסן טענות עובדתיות אשר חלקן אינו זוכה לאזכור בתצהירו הלאקוני הנ"ל.

כך אף תגובת התובע לתגובת ב"כ היועמ"ש נתמכת בתצהיר לאקוני המונה ארבעה סעיפים לגוף העניין (ר' סעיפים 5-2), תוך שהאמור בתגובה עצמה אינו זוכה לאזכור בתצהירו הלאקוני הנ"ל.

תגובת התובע לתגובת הנתבעת מיום 30.12.14 אינה נתמכת בתצהיר.

19. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי המדובר בתצהירים שאינם חוקיים. אמנם המדובר בתצהירים קצרים ולאקוניים, אשר לא תמיד חופפים את הנטען בצורה מורחבת יותר בכתב הטענות שיחד עמו הם הוגשו, אך מכאן ועד להיותם תצהירים פסולים ארוכה הדרך. האמור בסע' 18 לעיל ילקח בחשבון במידה מסויימת וייוחס לחובת התובע .

העדר יכולת כלכלית

20. לאחר עיון בבקשת התובע כמו גם בתגובותיו, מצאתי כעיקרון כי הוא אכן עומד בתנאי הראשון הנדרש למתן פטור מתשלום אגרה לאמור, כי עלה בידו להוכיח במידה הנדרשת, לצרכי ההליך כאן, חוסר יכולת כלכלית.

בעניין זה סבורני, תוך שהנני מקבל את טענת התובע, כי את כספי גמלת הנכות הוא מושך במזומן בדלפק בנק הדואר ולפיכך הם אינם מופקדים בחשבון הבנק היחיד שלו, כי יש לו חשבון בנק אחד בלבד והוא נטול הכנסות כל שהן למעט אותה גמלת נכות בסך של כ-2,300 ₪ לחודש. לא מצאתי כי עלה בידי המשיבים להציג כי לתובע נכסים אחרים כל שהם למעט רכבו, שנת ייצור 1999, אשר נרכש בסך של 3,000 ₪ והמשמש אותו אף למגורים (ר' גם נספחים 3-1 לתגובתו לתגובת ב"כ היועמ"ש).

בסע' 6 לתצהירו מיום 12.8.14 ציין התובע כי אימו בת ה-78 חסרת כל בעצמה , מתקיימת מקצבת זקנה והוא אינו מקבל ממנה סיוע . פרט לכך בתצהיר זה כמו גם במאוחר לו מיום 22.11.14 לא פרט התובע אודות נסיונות שעשה לגיוס סכום האגרה מהקרובים לו .

סבורני כי בהקשר זה , התובע לא הניח ולו לכאורה תשתית לקביעה כי אין בידו כל אפשרות ללוות את סכום האגרה מבני משפחה או ממכרים ( ר' רע"א 2598/99 כהן נ' נח (לא פורסם) ; ע"א 1828/00 נבורו נ' הדר ואח' (פורסם בנבו, 25.6.00) ) .

סכום התביעה

21. התובע העמיד כאמור את תביעתו על סך כולל של 4,858,000 ₪. סכום זה מורכב מן הסעדים הכספיים כדלקמן:

א. 720,000 ₪ בגין תגמולי ביטוח עבור אובדן כושר עבודה מיום 1.3.08 ועד ליום 1.6.14.

ב. 2,420,000 ₪ עבור תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה מיום הגשת התביעה ועד ליום הגיע התובע לגיל פרישה, לפי צו הצהרתי שיאשר את זכאותו של התובע בעתיד.

ג. 68,000 ₪ בגין שחרור מפרמיות ממועד התממשות הסיכון ועד מועד הגשת התביעה.

ד. 300,000 ₪ פיצוי חד פעמי לרבות בגין עוגמת נפש בשל הצורך בהגשת תביעה זו.

ה. 500,000 ₪ בגין העילה החוזית, הפרת תום הלב בקיום חוזה.

ו. 500,000 ₪ בגין העילה הנזיקית – רשלנות תוך הפרת חובה חקוקה.

ז. 200,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הוצאותיו המשפטיות ( מהן ההוצאות המשפטיות בגינן נתבע הסכום הנ"ל לא פורט וממילא המדובר בסעד שהינו בשיקול דעת ביהמ"ש ).

ח. 150,000 ₪ החזר הוצאות בגין טיפולים נפשיים שקיבל התובע עד כה ואשר הוא לא שילם עבורם ( לענין רכיב זה יודגש , כי לא צורפו אסמכתאות מתאימות בתמיכה בו והסעד נתבע בעלמא וללא פירוט )

22. כפי שעולה לכאורה מכתב התביעה, התובע מייחס לנתבעת "רשלנות חוזית" לאור ביטול הפוליסה באופן שנעשה על ידי הנתבעת, לצד טענתו כי ביטול הפוליסה נעשה שלא בתום לב.

סעיף בוררות

23. בפוליסה אף קיים סעיף בוררות. לעניין סעיף זה נטען בכתב התביעה כי תניית הבוררות מהווה פגיעה בזכות מהותית של התובע וזאת בהתאם לסעיף 4 (10) לחוק החוזים האחידים הקובע תנאים המהווים חזקה לתנאי מקפח ובהם תניית הבוררות, לאמור "תנאי הקובע מסירת סכסוך לבוררות כאשר לספק השפעה גדולה יותר מאשר ללקוח על קביעת הבוררים או מקום הבוררות" ( ר' בהרחבה סעיפים 18-15 לכתב התביעה).

24. בדיון ציין ב"כ התובע כי הוא מודע לסעיף הבוררות בפוליסה ומתייחס לכך שהסעיף הינו בחזקת חוזה אחיד וגם לא חוקי. לדבריו הוא אינו מתנגד לבוררות אך לא יוכל לעמוד בשכר הבורר וזה תנאי מקפח (ר' עמ' 3 לפרוט' ש' 17-13 ו- עמ' 4 ש' 7-1).

ב"כ הנתבעת ביקש לעניין הבוררות שהדבר יישאר לשיקול דעת ביהמ"ש השלום ככל שהתובענה תועבר לשם. לדבריו, הנתבעת טרם הגישה כתב הגנה וייתכן שתעלה טענה בעניין הבוררות בכתב הגנתה וכי לעת הזו אין צורך שהדבר יעמוד לדיון במסגרת הבקשה דנן (עמ' 4 ש' 27-25).

סיכויי ההליך – עילה

25. י. אליאס בספרו "דיני ביטוח", מהד' 2, תשס"ט – 2009, כותב, בין היתר, לעניין תביעה מכוח עילה מתחדשת כי "יש שהולדתו של מקרה הביטוח אינה מוגבלת לנקודה מסוימת בזמן. האירוע המבוטח מתאפיין לעיתים בהתגבשות חוזרת ונשנית. כך למשל מקרה הביטוח על פי פוליסה לביטוח אובדן כושר עבודה הינו עצם קיומו של אובדן כושר עבודה, להבדיל מהאירוע הספציפי שגרם לאובדן כושר העבודה (תאונה למשל). עילת התביעה לש המבוטח מתגבשת בכל מועד ומועד שבו הוא זכאי לקבל תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר העבודה (בדרך כלל מידי חודש). המבוטח רשאי לפיכך להפריד עילות אלו למועדיהן ולהגיש תביעה בגין מקרי הביטוח הנופלים בגדרה של תקופת ההתיישנות. כל תשלום חודשי שהמבוטח זכאי לא מכוחה של הפוליסה מקים עילת תביעה נפרדת ועצמאית. מנינה של עילת ההתיישנות מתחיל מחדש עם התגבשותה של כל עילה נפרדת כאמור. לדברי בית המשפט באחד המקרים, חוזה ביטוח מסוג זה דומה לחוזה הקובע חיובים לשיעורים, בזמנים קצובים. עילות התביעה שבידי המבוטח הן כמספר התשלומים על פי הפוליסה, ואי ביצועו של תשלום מסוים מקים עילת תביעה נפרדת ומובחנת" (שם בעמ' 1468-1467 והע"ש 108-111).

כך אף נפסק ב- ע"א (ת"א) 20078-08-11 הפניקס הישראלי נ' בוקטוס (פורסם בנבו , 25.6.12) , בהקשר זה בין היתר כי :

" חבותה של המערערת בתשלום התגמול החודשי מתגבשת כל חודש בהתאם למצבו של המבוטח ועל החברה לשלם את הקצבה החודשית רק "כל עוד נמשך אי הכושר המוחלט". בהינתן קיומה של אפשרות תיאורטית לכך שבכושרו של המשיב לבצע עבודות פיזיות יחול שינוי, אין מקום להצהרות גורפות באשר לעתיד. ניתן להבין לליבו של המשיב החפץ בוודאות משפטית ובביטחון כלכלי, אך נחמה פורתא יוכל למצוא, מן הסתם, בכללי מעשה בית-דין, ככל שאלו יחולו בהתדיינות עתידית, כמו גם בחובתה של המערערת לפעול בדרך מקובלת ובתום לב " ( שם סע' 13 לפסה"ד ) .

26. בבקשה נטען כי התובע אובחן ע"י המל"ל כלוקה ב-P.T.S.D. ונקבעה לו נכות קבועה של 75% מחודש פברואר 2008 (ר' נספח ד' לבקשה). בסעיף 33 לבקשה מפנה התובע לנספחים 6-4 לבקשה ומכנה אותם בשם חוות דעת של דר' פולאק, דר' גאגין ודר' מרצ'בסקי בהתאמה.

עיון בשני המסמכים הנכללים בנספח 4 מיום 27.4.10 ו-16.2.10 מלמד כי מסמכים אלו שנערכו ע"י דר' מיכאל פולאק אינן חוות דעת ערוכות כדין. המסמך הראשון הינו מזכר המופנה למוסד לביטוח לאומי והמסמך השני הינו הפנייה לעובדת סוציאלית.

עיון בנספח 5, אשר נערך ע"י דר' רון גאגין, שהינו פסיכולוג קליני מומחה, הינו דו"ח מבחנים נוירו-פסיכולוגיים שנערכו לתובע לאחר שהוא הופנה אליו ע"י המוסד לביטוח לאומי. במסמך זה שנערך ביום 24.3.08 ואין בו התייחסות לאחוזי נכות כל שהם, נאמר בין היתר, כי ממצאי האבחון שערך הפסיכולוג לתובע מלמדים על קיומה של תסמונת פוסט- טראומתית מלאה מלווה בדיכאון ובסימפטומים של אי שקט וחרדה המחייבים התייחסות טיפולית. להערכת הפסיכולוג התובע יוכל ליהנות "למרות הזמן הרב שחלף, מטיפול פסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי בנוסף לטיפול התרופתי שמקבל... חשיפה מדורגת או כל טכניקה דומה עשויה לאפשר לו הטבה במצבו לאורך זמן וזאת נוכח המשאבים הרגשיים העומדים לרשותו וביכולתו לגייס לעזרתו את סביבתו. במידה ויפנה לטיפול כמומלץ ונוכח האפשרות להטבה במצבו, יש להערכתי לראות במצבו דהיום עדיין זמני ולאבחן אותו בשנית בעוד כשנה לפחות ממועד האבחון הנוכחי" (עמ' 5 לחוות הדעת).

נספח 6 הינו מכתב של המרכז הבריאותי באר יעקב, אשר נערך ע"י מנהל המחלקה דר' סרג'יו מרצ'בסקי והוא מופנה לעו"ד עופר בן חיים. המסמך אינו מהווה חוות דעת מומחה ערוכה כדין.

27. ברע"א 1716/10 סלוצקי נ' הפניקס חברה לביטוח (פורסם בנבו, 14.7.10) נפסק, בין היתר, כי "שאלה מרכזית נוגעת למצבו הרפואי של המבקש על רקע התנאים שבפוליסה. בעבר נקבע, כאמור, כי המבקש זכאי לתגמולים. עשויה לעלות השאלה האם על המבקש להוכיח מהו מצבו הרפואי כיום לעניין התנאים שבפוליסה או שמא בעניין זה קיים השתק. מצב רפואי הינו עניין הנתון לעתים לשינויים. כך, ייתכן שבמקרים מסוימים עשוי המצב הרפואי להשתפר באופן שהתנאים שבפוליסה לתשלום תגמולים כבר לא מתקיימים. ייתכן שתעלה טענה כי בנסיבות כאלה קיים השתק אלא שאין למנוע מחברת הביטוח להוכיח כי חל שינוי לטובה במצב הרפואי...."

28. כזכור התובע לא צירף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית עדכנית ערוכה כדין לצרכי התובענה דנן כדרישת התקנות. הוגשה על ידו בקשה לפטור אותו מהגשת חוות דעת שכזו ואף למינויו של מומחה מטעם ביהמ"ש.

כמו כן, יש לזכור כי באמתחת הנתבעת אף טענה בדבר התיישנות התביעה כמפורט לעיל ועל רקע עילות התביעה והסעדים הנתבעים בגדרה..

29. הלכה היא כי בבחינת התנאי המשפטי של עילת התביעה, אין בית המשפט נכנס לעמקם של דברים והבחינה היא לכאורית על מנת לוודא כי אין מדובר בהליך חסר סיכוי ( ר' בע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית ( פורסם בנבו- 18.1.05 )).

בפרשת עובד רופל לעיל נקבע בין היתר כי :

" ...כאמור, הדרישה להוכחת עילת תביעה אינה מציבה רף גבוה בפני מבקש הפטור, אך יש להבחין בין עילת התביעה לבין היקפה הכלכלי של התביעה, בייחוד כאשר בעל הדין טוען שאין ביכולתו לשלם את אגרת בית המשפט...אף אם אניח כי יש למשיב עילת תביעה הראויה להתברר ושהינו דל באמצעים, אין הוא יכול מחד לדרוש פטור מאגרת בית המשפט על מלוא סכום תביעתו, ומאידך להעמיד את תביעתו על כל סכום בו הוא חפץ.

מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סכום התביעה הינו מוגזם בנסיבות העניין...".

30. אף בענייננו אנו בשים לב אף לאמור בסע' 28 – 25 לעיל , למקרא פירוט ראשי הנזק , תוך שראוי לזכור כי הפוליסה שבבסיס התביעה לאובדן כושר כבר בוטלה בשנת 2006 , סבורני כי ניתן לומר בזהירות הראויה ומבלי לקבוע מסמרות לעתיד , כי רכיבים מסויימים בכתב התביעה הוערכו באופן מוגזם .

סוף דבר

31. בהינתן כל האמור לעיל, בשים לב למהותה של התביעה, כאשר ליבתה הינה התובענה לפיצוי בגין אובדן כושר הכנסה בהתאם לפוליסת ביטוח ( לעבר ולעתיד ) , בשים לב להלכות שפורטו לעיל ולאחר איזון בין האיטרסים השונים , מצאתי לפטור את התובע מתשלום אגרה ביחס לסכום של 1.5 מיליון ₪ בלבד .

32. התובע ישלם את יתרת האגרה (לעניין המחצית הראשונה של האגרה) בגין ההפרש בסך של 3,358,000 ₪, ב - 10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.8.15.

המזכירות תנפיק בהקדם הודעת חיוב מתאימה לב"כ התובע בגין המחצית הראשונה של האגרה.

המחצית השנייה של האגרה, בגין ההפרש כאמור, תשולם אף היא ב - 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, עם הגיע מועד תשלום המחצית השנייה של האגרה ועל פי הודעת חיוב מתאימה שתוצא ע"י המזכירות באותה עת.

33. ככל שהחלטתי דלעיל לפטור את התובע מתשלום אגרה ביחס לסכום מסוים, הפחות מסכום התביעה, תוביל את התובע להגיש את תביעתו בבית משפט השלום ובערכים הכספיים המתאימים, הרי שעדיין, כפי שנקבע ב-רע"א 10471/07 גור ישראלי נ' הפניקס (פורסם בנבו, 19.8.09) , לא ימצא הוא נפגע מניהול הליך בביהמ"ש השלום. כפי שנקבע בפס"ד זה הרי ש- "בצדק קבע בית המשפט המחוזי, כי במסגרת הדיון בשאלת זכאותו של המבקש לתגמולי העבר תידון ממילא שאלת תוקף הפוליסה. על כן, יש היגיון בעריכת דיון משותף בשתי השאלות גם יחד. בנוסף, ככל שייקבע כי המבקש אכן זכאי לקבל את תגמולי הביטוח, יש להניח כי בפועל לא יידרש הוא להגיש תביעות נוספות לקבלת תגמולים עתידיים. ראשית, במסגרת הדיון שייערך בבית משפט השלום יהיה על המשיבה להעלות את כל טענותיה באשר לתוקף הפוליסה. אם המשיבה לא תציג את כל טענותיה בגדר הגנתה, היא תהיה מושתקת מלעשות כן בעתיד (ראו, רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין, פיסקאות 29-26 לפסק דינה של השופטת נאור והאסמכתאות שם (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 8.3.2009)). שנית, המשיבה עצמה ציינה בתגובתה לבקשת רשות הערעור, כי די בהכרעה שיפוטית לגבי המחלוקת באשר לתביעות העבר כדי לסיים את המחלוקת כולה. לנוכח עמדתה זו של המשיבה, נראה כי היא תהא מנועה מלהציג בעתיד עמדה שונה. על כן, לא מצאתי לנכון להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה הדיון בתביעתו של המבקש ייערך בבית משפט השלום וזאת לאור סמכותו העניינית, ככל שמדובר בסעד כספי שסכומו כ-500,000 ש"ח. בנסיבות העניין אפשר שהייתה מוצדקת גם הכרעה שונה של הערכאה הדיונית. אולם, הואיל והמבקש לא ייפגע כהוא זה מניהול ההליך בבית משפט השלום, אין סיבה להתערב בהחלטה להעביר ההליך לבית משפט השלום..."

34. אף בגדרי החלטה זו ועם נעילתה שב ביהמ"ש וממליץ לצדדים לקיים הליך גישור.

35. אין צו להוצאות.

ההחלטה ניתנה על ידי בתפקידי כרשם בית המשפט.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ה, 07 מאי 2015, בהעדר הצדדים.