1. הנתבעים הגישו את הבקשה הנדונה למחיקת התביעה על הסף, מהטעם כי נתבעת מס' 1, בה נטען כי התובעת למדה, הינה בי"ס תיכון, אשר בו לא למדה כלל התובעת, ולא הובטח לה תואר אקדמי ממנו. באשר לנתבע מס' 2, נטען לגביו בבקשה כי הוא אינו מנהל בית הספר או המכללה, וכי מספר הזהות שלו המצוין בכתב התביעה הינו שגוי.

2. בתגובתה טענה התובעת כי היא אכן למדה בפועל במכללה הנתבעת תוך הבטחה לתואר, כמו רבים אחרים, היא רשומה שם, ותלמידים אחרים שלמדו יחד איתה שם אף הגישו תביעות נוספות נגד אותם נתבעים בתיקים אחרים המתנהלים בבית המשפט, בלי שיעלו הנתבעים שם את טענותיהם דלעיל.

3. בתשובתם לתגובה, טענות הנתבעים כי חלה טעות במספר הזהות של נתבע מס' 2, אשר נטען שוב לגביו שאינו מנהל המכללה או בית הספר.

4. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, ובתשובה לתגובה, שוכנעתי כי יש לדחות את הבקשה. הטענות שהועלו בבקשה הן טענות הגנה מפני התביעה גופה, אשר מן הסתם יתבררו ויוכרעו במסגרת הדיון בתביעה גופה, ואינם מהווים טעם מוצדק למחיקת התביעה על הסף ללא בירורה.

5. הדבר מקבל משנה תוקף לאור המדיניות של הפסיקה להשתמש במאופק בסמכות הנתונה בידי בית המשפט לסילוק התביעה על הסף, שתצומצם למקרים קיצוניים ויוצאי דופן, שאין המקרה דנן נמנה עליהם.

6. באשר למספר הזהות של נתבע מס' 2, יודיע ב"כ התובעת תוך 7 ימים אם רצונו בתיקון פרט זה בכתב התביעה לאור האמור בסעיף 6 לתשובה לתגובה.

7. לסיכום, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ה, 18 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.