05 ספטמבר 2016

השאלה השנויה במחלוקת בהליך זה – האם קיימת תשתית עובדתית להכיר בפגימה בברכיו של התובע בעילת המיקרוטראומה. תביעתו של התובע נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ומכאן תביעתו בפני בית הדין.

רקע עובדתי

1. התובע, יליד 1953, סובל מכאבים והגבלת תנועות בברכיו.
2. התובע עובד כקצין בטיחות בתעבורה, במשך כ-30 שנה, כשהיקף עבודתו הממוצע עמד על 8 שעות עבודה יומיות, במהלך 5 ימים בשבוע ובארבע השנים האחרונות- 4-5 שעות עבודה יומיות. התובע עובד כעצמאי החל משנת 2008.
3. במסגרת עבודתו, התובע בוחן ובודק כלי רכב, חלקם כלי רכב פרטיים וחלקם כלי רכב כבדים כגון: משאיות, מסחריות ומלגזות.
4. בחינת כלי הרכב כוללת עלייה וירידה מכלי הרכב, תוך הרמת כלי עבודה וחלקים כבדים. כן היא כוללת פעולות כגון: בדיקת מערכות בלמים, היגוי, נסיעת מבחן, בדיקת ציר תקני ובדיקת נזילות.
5. ביום 12.11.13 הגיש התובע את תביעתו להכרה בפגימות שבברכיו כ"פגיעה בעבודה" מכוח תורת המיקרוטראומה.

ביום 11.5.14 דחה הנתבע את התביעה, בנימוק כי לא הוכחו אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו ואשר הביאו להתפתחות המחלה וכי אין קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי עבודתו.

מכאן התביעה שבפנינו.

טיעוני התובע

1. התובע טוען כי עבודתו היא שגורמת לעומס רב על ברכיו וגורמת להם נזק מתמשך כשלטענתו, מעבר לתנועות החוזרות של העלייה והירידה מכלי הרכב, פעולות הבדיקה השונות מתבצעות תוך כדי כריעה ממושכת על הברכיים ותנוחות לא נוחות נוספות של הברכיים. התובע טוען כי גם ההיסטוריה הרפואית שלו והמסמכים הרפואיים שצרף לתביעתו, מלמדים על כך שאין לו מחלות רקע העלולות לפגוע בברכיו וכי קיים קשר סיבתי בין הנכות בברכיו לבין אופי ודפוס עבודתו.

טיעוני הנתבע

1. הנתבע טוען כי אין בטענות התובע לעניין אופי עבודתו כדי ליצור תשתית עובדתית לפגיעה מסוג מיקרוטראומה וכן כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לפגימה בברכיו. לטענתו, מדובר במצב תחלואה טבעי. לחלופין, השפעת העבודה על הפגימה בברכיו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

המסגרת הנורמטיבית

1. התנאים הדרושים להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה נידונו בהרחבה בפסיקה. כך נקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, לעניין שני התנאים העיקריים:

"האחד הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודת הנפגע. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע. השני- על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות-דעת של מומחה-רופא, היכול להבחין בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע."

(עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי- אשר יניב, פד"ע לה, 529).

1. "לשון אחר- לשון הדימוי- יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך טפטוף טיפות מים על סלע עד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה- תאונה: את השני- יראו כתוצאה של הליך תחלואתי" (דב"ע מח 0/77 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ט 538, 540).
2. עוד נפסק, כי הפעולות החוזרות ונשנות במהלך יום עבודה, אינן חייבות להיעשות ברציפות אלא ניתן לבודדן ממכלול הפעולות המבוצעות, כל עוד הפעולות החוזרות ונשנות נעשות בתדירות הנמשכת פרק זמן מספיק לגרימת נזק (עב"ל 465/07 יהודאי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 20.12.07).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שבחנו את מכלול הראיות וטענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה, כפי שיפורט להלן.

נציין כי העיד בפנינו התובע בלבד.

1. התובע, למעשה, טוען לפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה לגבי שני דפוסי תנועה שלטענתו, חוזרים ונשנים במסגרת עבודתו- עלייה וירידה מכלי הרכב תוך כדי הרמת חלקים וכלי עבודה כבדים וכן ביצוע פעולות הבדיקה תוך כדי תנוחות לא נוחות של הברכיים ובעיקר כריעה על ברכיו.

עליה וירידה מהרכבים שנבדקו

1. נפנה תחילה לבחון את מהות טענותיו של התובע לעניין התנועות של עליה וירידה מכלי הרכב שבדק, תוך כדי הרמת משא כבד. התובע ציין בטופס התביעה, תחת הכותרת "תיאור הפגיעה" ולעניין תנועות הקשורות בפגיעה, תנועות של עלייה וירידה מכלי הרכב.
2. התובע תאר את תנועות העלייה והירידה גם במסגרת השאלון למבוטח בגין מיקרוטראומה (להלן- השאלון) אשר מילא ביום 25.12.13 ובמיוחד במסגרת סעיף ג' לשאלון שכותרתו "עבודה הכרוכה בהרמת חפצים/משאות". התובע ציין כי הוא עולה ויורד עם כלי עבודה ובציוד בדיקה שמשקלם עד 25 קילו, כשלטענתו, בדרך כלל הכלים תמיד איתו כי הוא בודק הרבה רכבים ברציפות. עוד ציין התובע כי בין פעולות ההרמה הוא מבצע פעולות נוספות של בחינת הרכבים ועריכת נסיעות מבחן.
3. המעמד הבא שבו התובע פרש את גרסתו לגבי אופי עבודתו היתה בפני חוקר מטעם המשיב, ביום 24.3.14 (להלן- החקירה). התובע נשאל אם היו פעולות בעבודתו שגרמו לכאבי הברכיים והשיב כדלקמן:

"עליה וירידה מכלי רכב, גם לצאת ולהיכנס מכלי רכב פרטיים זה בעיה. בעיקר מסחריות ומשאיות, הייתי גם בודק מלמטה את הרכבים, כי לא בכל מקום יש ליפט וזה גרם לי לכאבי הברכיים."

(שורות 92-95 לחקירה).

כן בהמשך, כשנשאל לגבי סדר יומו כעצמאי ציין כי:

"[...] יש לי משאיות שאני עולה ובודק, אני עושה את זה בקושי רב וכשאני יורד אני עושה את זה בזהירות, מהמדרגה של המשאית אני לא קופץ, יורד בזהירות."

(שורות 117-118 לחקירה).

ולגבי כמות הרכבים בהם טיפל ציין כי:

"יכול להגיע עד 15-20 כלי רכב כולל הכל, מדובר ב-30-40 כניסות ויציאות..."

(שורה 129 לחקירה).

בחקירתו הנגדית, העיד התובע כי הוא עולה למשאית לפחות 30 או 40 פעמים ביום (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 10).

1. אין חולק כי עבודתו של התובע בתור קצין בטיחות בתעבורה אשר מהותה בחינת רכבים באופן רציף, כוללת ביצוע פעולות שונות ומגוונות שהן עצמן כוללות תנועות מגוונות, כחלק מהבחינה הבסיסית והמחזורית של בחינת הרכבים. התובע אף ציין והעיד בעצמו, כי אין עבודתו מהווה עבודה רוטינית או עבודה בסגנון של "סרט-נע" (עמ' 9, ש' 1-6; עמ' 12, ש' 17-19). כפי שנקבע בפסיקה, עבודה המחייבת ביצוע פעולות מגוונות ושונות הן בבחינת המאמץ, התנועה והמשקל, אין בה כדי לבסס ראשית ראיה למיקרוטראומה (עב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.7.02). תנועת העליה והירידה מהמשאית מהווה תנועה המקשרת בין פעולת בחינה אחת לאחרת ולא ניתן לממשן ללא תנועה זו, עם זאת בין העליה והירידה מבצע התובע פעולות נוספות ומגוונות.
2. מכאן עולה כי העליה והירידה מהמשאית לא בוצעה ברצף מאחר והתובע נשאר במשאית על מנת לבצע בדיקותיו ולא כללה רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונשנות, כפי שהדבר למשל אצל רצף הגורר עצמו על ברכיו במהלך יום העבודה.
3. עוד יצויין, כפי שעלה במסגרת חקירתו הנגדית של התובע (עמ' 5, ש' 15-19, עמ' 6, ש' 24-33), כי התובע לא הזכיר בכתב תביעתו וכן בתצהירו כי החל משנת 2008 עבד כעצמאי וכן כי לעבודתו יש גם פן משרדי.

לפיכך מסיכום כלל החומר שעמד בפנינו עולה כי אין מדובר בתנועות המתבצעות ברציפות בפרק זמן ארוך דיו, כדי ליצור תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

ביצוע פעולות הבדיקה:

1. טענותיו של התובע לגבי תנוחות הברכיים הוצגו לראשונה במסגרת השאלון. התובע ציין בשאלון כי הוא שוכב מתחת לרכבים בעת הבדיקה, מתכופף לתוך הרכב או על הברכיים, כשהוא עובד בתנוחות לא נוחות של הברכיים לאורך כל שעות היום (סעיף ב' לשאלון). בחקירה מול חוקר הנתבע, התובע ציין באופן לקוני כי הוא "בודק מלמטה את הרכבים" (שורה 94 לחקירה).
2. בסעיף 4 לתצהיר, ציין התובע כי עבודתו היתה כרוכה בכריעה על הברכיים כשבאופן מצטבר מדובר בשלוש שעות ביום (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 4-5) וכן הציג רשימה של הפעולות שהיו כרוכות בכריעה זו, כשניכר כי מדובר בעצם בכל פעולות העבודה המהותיות של התובע, כבוחן רכב: בדיקת מערכות בלמים; דליפות אויר במשאיות; בדיקת ציר תקני; היגוי; בדיקת מתלים; בדיקת נזילות; עלייה על ארגז המשא כדי לבדוק את תקינות הארגז; קשירת מטענים; בדיקת משקל כדי שלא ייווצר עומס יתר וכן בדיקת צמיגים.
3. למרות הצגתו של התובע את רובן ככולן של פעולות עבודתו כמצריכות כריעה ממושכת על הברכיים, במהלך חקירתו הנגדית התברר כי אין זה כך בפועל. התובע נשאל לגבי מספר פעולות, כדלקמן:

"ש. מפנה לסעיף 4 לתצהירך, איך בודקים בלמים על הברכיים. אתה לא בודק תוך כדי נסיעה?

ת. לא. ממלא לחץ אויר מלא, אומר לנהג להחזיק את הדוושה עד הסוף, מכבה מנוע שיהיה שקט, מכניס את הראש גלגל גלגל בפנים כדי לשמוע אם יש דליפת אויר מהצנרת או הדיאפרגמה. זה לא נעשה תוך כדי נסיעה. אחרי זה אם הכל שקט אני מבקש מהנהג לפמפם על הברקס."

[...]

ש. באיזה תדירויות אתה עשית את זה ביום?

ת. עשרות פעמים ביום. זה לוקח שניות.

[...]

ש. ז"א שאתה יכול בצורת העבודה לשנות תנוחות?

ת. אני חייב להתכופף ולהישען על הברכיים. זו פעולה חוזרת כל הזמן של כל משאית. יש 20, 30 משאיות ביום...

[...]

ש. איך אתה בודק דליפות אויר במשאית?

ת. כשהסברתי לגבי מערכת הבלמים התכוונתי לדליפות. מערכת הבלמים נמצאת בגלגלים. הבדיקה נעשית במוסך. אני יכול רק לוודא לחיצת הבלם ואת זה אני עושה בתוך הרכב.

ש. איפה נעשית בדיקת היגוי?

ת. אפשר לעשות בכמה מקומות, אפשר ברישוי, במוסך. אפשר כשהרכב עומד ואני משחק בהגה, אם אני שומע נקישות אז לפעמים אני יורד למטה לראות מאיפה זה ושולח אותו למוסך.

ש. בדיקת בולמי זעזועים וקפיצים?

ת. זה לא נעשה מהליפט. זה נעשה גם על הרגליים וגם בשכיבה.

ש. באיזה תדירויות זה נעשה בשכיבה?

ת. לא יודע להגיד.

ש. איפה בודקים נזילות?

ת. מתחת למשאית.

ש. בשכיבה?

ת. לאו דווקא. אתה מסתכל מתחת לרכב, לא חייב לשכב, באזור של המנוע והגיר, מהצד או מקדימה. מתכופף על הברכיים ומסתכל...

ש. קשירת מטענים נעשית על הברכיים?

ת. לא. אתה עולה לארגז של המשאית, זו עליה קשה מאוד.

ש. זה לא נעשה על הברכיים?

ת. לא.

ש. בדיקת משקל נעשית על הברכיים?

ת. לא, אבל עולים על הארגז. אני קושר את זה לברכיים כי עליה וקפיצה על משאית זה קשה מאוד.

ש. בדיקת משקל שלא ייווצר עומס יתר נעשית על הברכיים?

ת. לא."

עוד אוסיף בהקשר של פעולת "בדיקת צמיגים" המופיעה גם היא בסעיף 4 לתצהיר, כי התובע העיד שהוא משתמש בכלי "ג'ק" באופן יומיומי, כשבזמן שהוא מרים אותו ובהתאם לצורך בלבד, הוא כורע על הברכיים.

(עמ' 7, ש' 17-26; עמ' 10, ש' 25-31; עמ' 11, ש' 7-33; עמ' 12, ש' 1-9).

1. אם כן וביחס לפעולות לגביהן נשאל התובע (רוב הפעולות המופיעות ברשימה שבתצהיר) ניכר כי פעולת העבודה שאותן התובע ביצע תוך כדי כריעה על ברכיו היא בדיקת דליפות אויר במשאיות, בדיקת נזילות והתקנת ג'ק. לגבי שאר הפעולות התובע העיד כי הן אינן מבוצעות תוך כדי כריעה על ברכיו ולגבי חלקן ציין כי הן מבוצעות בעמידה או בשכיבה.

בחקירתו השיב התובע לשאלה האם כשעבד באגיס היה לו טור משאיות בסרט נע, כדלקמן:

"לא, כל יום היו לי כמה משאיות ביום לבדיקה, אבל לא בסרט נע, היה תקופה שעבדתי בגולף אנד קו, ושמה בדקתי 12 משאיות בסרט נע בבת אחת פעם בחודש. זה במסגרת רשיון המוביל שיש לי" (נ/5 שורה 124).

1. בית הדין הארצי קבע, בהתייחס לפגיעה בברכיים בדרך של מיקרוטראומה, בין היתר, את הדברים הבאים:

"על מנת שליקוי מסוים יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, על המבוטח להוכיח כי במהלך עבודתו היומיומית נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן גרמה לו נזק זעיר בלתי הדיר והנזקים הללו במצטבר זה על גבי זה גרמו לו לנזק שפגע בכושר עבודתו.

לאור האמור, כאשר מדובר במיקרוטראומה ברכית, על המבוטח להוכיח רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונשנות, או חבלות בברכיים חוזרות ונשנות ללא הרף על פני ציר הזמן.

כעולה מעובדות המקרה שלפנינו, עבודת המשיב לא כללה רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונשנות וחבלות ברכיים חוזרות ונשנות, כפי שהדבר למשל אצל רצף הגורר עצמו על ברכיו במהלך עבודתו על הרצפה . במקרה שלנו מדובר היה במצב סטטי של כריעת ברכיים בעבודת ריתוך צינור שלא התבצעה בעמידה או בשכיבה".

(עב"ל 421/09 המוסד לביטוח לאומי נ' יעקב בן סימון, ניתן ביום 8.3.10).

1. ומאחר שעבודתו של התובע עבודה מגוונת היא, הכרוכה בביצוע מגון פעולות במגוון תנוחות (עמידה, כריעה, שכיבה), הכוללת פעולות רבות ושונות כשאין אחת מהותית ועיקרית לעומת האחרות- לא ניתן לומר כי עבודתו של התובע היתה כרוכה ברצף תנועות ברכיים חוזרות ונשנות ללא הרף על פני ציר הזמן.
2. בנוסף, לגבי אזכורו של התובע תנוחות לא נוחות בהן עבד, נקבע בפסיקה כי עבודה בתנוחה שאינה נוחה, אינה מקימה כשלעצמה תשתית להכרה בפגיעה על דרך המיקרוטראומה (דב"ע לו/0-75 המוסד לביטוח לאומי נ' טואיטו, פד"ע ט 8 (1977); עב"ל (ארצי) 63/03 אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי, 23.8.05; עב"ל (ארצי 373/08 אדיבי נ' המוסד לביטוח לאומי, 18.11.08).

מכאן שהתובע לא הוכיח תשתית עובדתית לעילת המיקרו-טראומה, המחייבת הוכחת ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה, על פני פרק זמן משמעותי במהלך יום העבודה.

1. אם כן, לאור המפורט לעיל לגבי אופן עבודתו של התובע על רקע טענותיו לפגיעה מיקרוטרואמטית בשל שני דפוסי תנועה שונים - מצאנו כי אין לקבל את טענותיו לעניין הכריעה על הברכיים ותנועת העלייה והירידה מהרכבים תוך הרמת ציוד כמבססות תשתית עובדתית להכרה בפגיעתו על פי תורת המיקרוטראומה.
2. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.
3. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ו, (05 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.