וועדת עררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

בית משפט הלשום ת-א

1. זהו ערר על החלטת הרשות לזכויות ניצולי השואה (להלן המשיבה), לדחות תביעתו של העורר להכרה בשתי פגימות: פרפור פרוזדורים וירידה בשמיעה כנכויות מוסבות מפגימת יתר לחץ דם בה הוכר. בהחלטתה קבעה המשיבה כי לגבי פרפור הפרוזדורים העורר אינו עומד במדדים שנקבעו ע"י וועדת שני ואילו לגבי פגימת השמיעה נאמר כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין הליקוי לרדיפות הנאצים.
2. בפתח הדברים נציין כי בדיון בראשון בפנינו, מצאנו לנכון לקבוע על סמך החומר הרפואי בתיקו של העורר כי הוא סובל מרטינופטיה הקשורה ליתר לחץ דם וזאת למרות שהטענה לא עלתה בערר. בעקבות החלטת הוועדה המשיבה הכירה בפגימה ודרגת הנכות המשוקללת של העורר כיום בגין תגובה נפשית, רטינופתיה ויתר לחץ דם הינה בשיעור של 45%.
3. הערר הוגש, כאמור, על דחיית בקשה להכרה בשתי פגימות. באשר לפגימת השמיעה, העורר עצמו אישר בפנינו כי אין בידיו מסמכים רפואיים התומכים בטיעוניו ועל כן הערר לגבי פגימה זו נמחק, העורר יוכל לחדשו אם יהיו בידיו ראיות חדשות לביסוסו.
4. נותר אם כן לדון בפגימת פרפור הפרוזדורים אשר כאמור ההכרה בה נדחתה ע"י המשיבה מן הטעם שהפגימה התגלתה רק בשנת 2010, היינו מעל ל- 40 שנה ממועד אבחון י.ל.ד אצל העורר (המחלה הוכרה מ- 1942) וגילויה המאוחר אינו תואם את מדדי וועדת שני.
5. במסקנות וועדת שני בפרק הדן ב"סיבוכים מאוחרים של יתר לחץ דם" נאמר כדלקמן: "יש קשר ברור בין הופעת אירוע מוחי, אי ספיקת לב והפרעות קצב ובין יתר לחץ דם". אולם "גם כאן קיימת השאלה האם יש גורמים אחרים נוסף ליתר לחץ דם הגורמים לסיבוכים דלעיל. ככל שקטן המרחק בין הופעת לחץ הדם ובין הופעת הסיבוכים דלעיל, כן קל יותר להצדיק מתן אחוז נכות גבוה יותר לנרדפי הנאצים". בהתאם לגישה זו קבעה וועדת שני כי הפרעות קצב פרוזדוריות – AF אשר הופיעו מעל 40 שנה לאחר אבחון י.ל.ד אינן מקנות הכרה כפגימות מוסבות מי.ל.ד.

דיון

1. מסקנות ועדת שני אשר גובשו ע"י וועדת מומחים בראשות פרופ' שני, התקבלו ע"י וועדות הערר וערכאות הערעור כמערכת כללים על פיה נקבע הקשר הסיבתי הרפואי בין הפגימה הנטענת לבין אירועי הרדיפות בתחומי הרפואה בהם עסקה וועדת המומחים. המסקנות לא עוגנו בחקיקה אך מקובל ליישמן כל עוד אינן נסתרות בראיות אחרות ובכללן חוות דעת רפואית, ראה למשל רע"א 1501/12 מרק שוצמן נ' הרשות המוסמכת (פורסם בנבו). יחד עם זאת, מסקנות וועדת שני, ככל חוות דעת של מומחה, נבחנות ע"י הערכאה הדיונית ובהתאם לכך מתקבלות או נדחות.
2. במקרה הנוכחי מצאנו לנכון לסטות מהאמור במסקנות וועדת שני באשר לקביעת פרק זמן מקסימלי של 40 שנה בין גילוי י.ל.ד להופעת הפרעות קצב פרוזדוריות לצורך הכרה בהפרעת הקצב כמוסבות מי.ל.ד, וזאת על סמך גישתו המקצועית-רפואית החולקת של חבר הוועדה פרופ' זהבי, כפי שתפורט להלן, אליה הצטרפו יתר חברי הוועדה.
3. יתר לחץ הדם בעורר הוגדר כ ESSENTIAL HYPERTESION בו הגורם אינו ידוע עדין. אבל אין כל ספק שקיום יתר לחץ דם בעורר הוא גורם סיכון מובהק להתפתחות מואצת של טרשת עורקים על כל סיבוכיה כולל: מחלת לב איסכמית, מחלת צרברו וסקולרית (CVD), מחלת עורקים היקפית חסימתית (PVD) ופגיעה כליתית (CKD).

טיפול טוב ביתר לחץ דם עשוי להתבטא בערכים תקינים או לא גבוהים דהיינו עד 140/90. הטפול עשוי גם להאט מאוד את הופעת הסיבוכים שצוינו לעיל.

בעורר עצמו צוין על ידי דר' בלקין (מכון הלב בבי"ח שערי צדק) שלחץ הדם היה קשה לאיזון. פרופ' בורנשטיין (נוירולוג מבי"ח איכילוב) מציין קיום יתר לחץ דם ורטינופטיה היפרטנסיבית.

בנוסף, העורר סובל גם מפרפור פרוזדורים ומפגיעה כלייתית (תסמונת נפרוטית) כסיבוכי ליתר לחץ דם.

לאור הנ"ל סביר להניח שיתר לחץ הדם היה קיים בעורר כל הזמן כלומר מגיל 14 אך עקב טפול נכון לא התבטא בסיבוכים שתוארו לעיל ואלה הופיעו מאוחר יותר. בנסיבות אלה אין תימוכין רפואיים לקביעת פרק זמן מקסימלי ממועד אבחון יתר לחץ דם לבין הופעת סיבוכי יתר לחץ דם.

בנוסף, חברי ועדת שני תיאור 4 ציטטות רפואיות שלהבנת פרופ' זהבי אין בינן לבין מועד הופעת סיבוכי יתר לחץ דם ולא כלום. ציטטה ראשונה מתארת קיום הפרעות קצב חדריות בעיקר בחולים עם יתר לחץ דם והתעבות ניכרת של החדר השמאלי של הלב (LVH). בציטטה שנייה שוב מתוארות פעימות מוקדמות חדריות בחולי יתר לחץ דם עם LVH. בציטטה שלישית יש תיאור של מות פתאומי בחולים עם הפרעות קצב ו LDH ויתר לחץ דם. בציטטה רביעית יש שוב תיאור של הפרעות קצב ביתר לחץ דם.

1. נדגיש כי ככלל אנו מאמצים את התבחינים שנקבעו בוועדת שני ופוסקים על פיהם. אולם לאור העמדה המקצועית המשכנעת של חברנו פרופ' זהבי, הנתמכת למעשה בנוסח האמור במסקנות וועדת שני – ראה סעיף 5 לעיל וכן נפנה לדברי מומחי הוועדה עצמם לפיהם המועדים הנ"ל נקבעו "לאחר לבטים רבים".

בנוסף יש לדעתנו לתת משקל לעובדה שהעורר לא עומת ישירות עם הצורך להמציא חוות דעת התומכת בטענותיו בערר.

1. אנו מקבלים אפוא את הערר וקובעים כי פרפור הפרוזדורים ממנו סובל העורר מהווה נכות מוסבת מי.ל.ד, פגימת בה הכירה המשיבה כקשורה לרדיפות, ופגימה זו תוכר בשיעור של רבע על חשבון הרדיפות.

מזכירות הוועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ה, 28 יוני 2015, בהעדר הצדדים.