1. לפניי תביעה כספית-נזיקית במסגרתה עותר התובע להשית האחריות לקרות תאונת דרכים - שהתרחשה בכביש ירושלים-תל אביב (כביש מס' 1) בסמוך ל-'שער הגיא' ביום 12.09.2011 - על הנתבעת, וכנגזרת מכך את נזקיו הנטענים בסך 12,104 ₪.

2. התובע היה במועדים הרלוונטיים הבעלים והנהג ברכב מסוג יונדאי מ.ר. 23-194-64 (להלן: "רכב התובע"). הנתבעת הייתה במועדים הרלוונטיים המבטחת של רכב מסוג טויוטה מ.ר. 41-945-74, בין היתר, בביטוח צד שלישי (להלן: "רכב הנתבעת").

3. נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, ינומק פסק-הדין באופן תמציתי.

4. אליבא דגרסת התובע, כעולה מכתב התביעה, ביום 12.09.2011 בסמוך לשעה 12:00 בצהריים, עת נהג ברכבו בכביש ירושלים-תל אביב, נאלץ להאט מהירות נסיעתו עד כדי עצירה מלאה בעקבות עומס תנועה שהתרגש בדרך כאשר לפתע, רכב הנתבעת שנסע אחריו במהירות מופרזת מבלי ששמר מרחק מספיק פגע בצד האחורי של רכבו תוך הדיפתו לעבר רכב צד שלישי שעמד לפניו. יצוין כבר עתה, כי הטענה, כי המדובר בתאונת שרשרת ובפגיעה במנגנון של הדיפה עלתה לראשונה בגרסת התובע בתצהירו של התובע ולא בא זכרה בכתב התביעה. כן צירף התובע חשבונית תיקון הנזקים בסך 14,750 ₪ על פי דוח השמאי ( כאשר הן החשבונית והן חוות דעת השמאי מתייחסים הן למוקד האחורי והן למוקד הקדמי).

5. התובע מציין בנוסף, כי הנתבעת הודתה באחריותה לקרות התאונה ואולם שילמה סך של 3,826 ₪ בלבד מתוך כלל הנזקים שנגרמו לרכבו. משכך עותר הוא לתשלום יתרת הנזק בסך 10,924 ₪ בצירוף שכ"ט השמאי בסך 1,180 ₪.

6. אליבא דגרסת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה, קיימת הודאה לשאלת האחריות לקרות התאונה, ואולם מוכחשים הנזקים הנטענים, לרבות כל קשר סיבתי בינם לבין האירוע. לטענת הנתבעת, בדקה היא את רכב התובע ועל פי בדיקת שמאי רכב מטעמה פיצתה אותו על מלוא נזקיו שנגרמו לשיטתה כתוצאה מהתאונה. שכן, לשיטתה, יתר הנזקים הנטענים אינם קשורים לתאונה. כללו של דבר גורסת הנתבעת, כי הנזקים הנטענים גבוהים מאלו שנגרמו לתובע בפועל בעקבות התאונה. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה מטעמה חוות דעת שמאי נגדית.

7. בדיון שהתקיים בפניי ביום 11.06.2017 במעמד הצדדים העידו בפניי התובע והשמאים מטעם הצדדים.

7.1 לגרסת התובע בעדותו בפניי, תיקן את הרכב כשבוע לאחר קרות התאונה, ובכלל זה הוחלפו הפגוש הקדמי והפגוש האחורי וכן דודי עמם אחוריים ברכבו. התובע לא זכר מועד קבלת חוות דעת השמאי. לדבריו, אין לו חשבונית בגין שכר הטרחה ששילם כיוון שהטיפול ברכב בוצע על ידי אחיו.

7.2 שמאי התובע, מר עבוד עבוד, העיד בפניי, כי בדק את הרכב הן במצבו הניזוק והן לאחר שתוקן אך אישר, כי לא ציין בחוות דעתו את תאריך הבדיקה המאוחרת, היות והוא לא נוהג לעשות כן. בנוסף ציין השמאי, כי מסר את חוות דעתו לתובע רק ביום 06.09.2013, כשנתיים לאחר האירוע, זאת, לאחר שקיבל את חשבונית התיקון מהמוסך ולאחר שבדק את מחירי החלפים מול הספקים. כן הגיש תמונות מקוריות שאת חלקן צילם בתאריך בדיקת הרכב, 20.9.2011. השמאי הציג במועד ישיבת ההוכחות תמונות צבעוניות של מוקדי הנזק וחלק מהחלקים שניזוקו אשר צולמו על ידו ( 7 עמודים שהוגשו לבית המשפט במועד הדיון וסומנו כ-ת/1). עיון בתמונות מלמד שהינן נחלקות לשלוש קבוצות; האחת, תמונות שאינן נושאות תאריך כלל; השנייה, תמונות הנושאות תאריך; השלישית, תמונות הנושאות תאריך שנמחק בטיפקס. הסברו של השמאי לכך, הינו, כי התאריכים המצויינים על גבי התמונות אין בהם כדי ללמד על מועד צילומם הואיל ומדובר, ככל הנראה, בתקלה טכנית במצלמתו. כך, ניתן לדוגמא לצפות בתמונות שעליהן מצוין תאריך ה-27.1.2000 כאשר אין חולק, כי עסקינן ברכב משנת יצור 2008 וברי כי מדובר בטעות טכנית, שככל הנראה, נעוצה באי בדיקת וקביעת התאריך הנכון במצלמה. בנוסף, הוסיף השמאי שחלק מהתמונות צולמו במועדים אחרים אשר נמנע מלנקוב בהם.

7.3 שמאי הנתבעת, מר אמנון כהן, העיד בפניי, כי ערך את חוות הדעת הנגדית ביום 05.12.2013 לאחר שבדק את הרכב ביום 01.12.2013 במצבו המתוקן. כן ציין, כי כשבדק את הרכב לא ראה שהוחלף דוד פליטה וכי הדוד לא נראה חדש יחסית לבלאי של הרכב והפנה לתמונות שצילם.

7.4 בנוסף הוגש מכתב הדרישה הראשון שנשלח אל הנתבעת על ידי בא כוח התובע מיום 20.10.13 בצירוף נספחיו שכללו את חוות הדעת ותמונות השמאי שצורפו לה. יוער כבר עתה, כי התמונות שצורפו לחוות הדעת נשאו תאריכים מדוייקים של בדיקת השמאי שתאמו את מועד התאונה ( 20.9.11 ו- 6.10.11) של צילום הרכב במצלמת השמאי ואינן נכללות בשלוש הקבוצות שהוגשו במסגרת מוצג ת/1.

דיון ומסקנות:

8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות השמאים בפניי ולאחר ששקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין נחה דעתי, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.

8.1 עסקינן בתובענה שהוגשה בעילה נזיקית כאשר אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת אחריותו של נהג הנתבעת לקרות התאונה, אלא, המחלוקת נעוצה בשאלת שיעור הנזקים. שכן, בענייננו, כאמור, הודתה הנתבעת, כי רכבה הוא זה שפגע בחלקו האחורי של רכב התובע לאחר שהאחרון האט מהירות נסיעתו בשל עומס תנועה, ועל כן פיצתה אותו בגין נזקו על פי חוות דעתו של שמאי מטעמה. המחלוקת בין הצדדים נעוצה, אפוא, לגבי שיעור הנזק בלבד הנוגע למוקדי הנזקים ברכב התובעת.

8.2 אשר לנזקים במוקד הקדמי שנגרמו ברכב התובעת בסך 1,306 ₪ סבורני, כי התובע הצליח להרים הנטל לצורך הוכחתו. בהקשר זה כפי שאף צויין בפרוטוקול הדיון, שוכנעתי, כי כתוצאה מטעות סופר בדמות השמטה שנפלה - במכתב הדרישה שנשלח לנתבעת על ידי ב"כ התובע מיום 20.10.13 ובהמשך בכתב התביעה לא צויין - כי רכב התובע נפגע אף בחלקו הקדמי כתוצאה מהדיפתו לעבר רכב שעמד לפניו מסוג סוברו אפלאוז מ.ר. 40-784-07. השמטה זו ניכרת נוכח העובדה שמהראיות שצורפו לכתב התביעה ניתן ללמוד על גרסה זו – הן מהתמונות שצולמו מיד בסמוך לאחר התאונה ( מהם עולה כי התובע צילם גם את הרכב שלפניו בזמן אמת) וכן, מהעובדה, כי חוות דעת השמאי שנערך לכל הדעות עובר לכתיבת כתב התביעה לרבות תמונות שצילם השמאי בסמוך לאחר קרות התאונה (ביום 20.9.11 וביום 6.10.11) קיימת התייחסות אף לנזק הקדמי והוא אף נתבע כחלק בלתי נפרד מהנזקים שלטענת התובע נגרמו באחריותו של נהג רכב הנתבעת. בנוסף, הנתבעת ויתרה על עדותו של הנהג מטעמה ולא חקרה את התובע בעניין זה, זאת, חרף העובדה, כי בית המשפט אפשר לה לעשות כן.

8.3 אשר לנזקים ליתר הרכיבים במוקד נזק אחורי סבורני, כי התובע לא הצליח להרים את הנטל. במקרה מעין זה מחובת הניזוק (התובע) להוכיח, באמצעי ההוכחה המקובלים, כי הנזק הנטען על ידו אכן נגרם כתוצאה מאירוע התאונה נשוא תיק זה. אמצעי ההוכחה הראשון במעלה להוכחת הטענה, כי הנזק הנטען על ידי התובע אכן התרחש באירוע התאונה הוא באמצעות הגשת חוות דעת שמאי רכב מטעמו (ראה למשל: ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45 (1991)), ואכן בענייננו, לכאורה, הוגשה מטעם התובע חוות דעת שמאי אשר העריך את הנזק לרכבו של התובע בסך של 14,750 ₪. כן צורפה לכתב התביעה חשבונית תיקון המוסך שתיקן את רכב התובעת בסך הכספי שנקב בו השמאי. דא עקא, כי חוששני, שנפלו פגמים מהותיים בחוות דעת שמאי התובע באופן שקיים קושי להעדיפה על פני רעותה. זאת, מן הטעמים שיפורטו להלן.

8.4 ראשית, לעניין התאריכים המופיעים על גבי התמונות שצולמו על ידי השמאי. בידוע, ששמאי נדרש להיכנס לפעולה רק לאחר התרחשות תאונה משנגרם נזק אותו עליו לשום. מכאן, שלאמצעי התיעוד בהם עושה השמאי שימוש בעת ביצוע עבודתו נודעת חשיבות ראייתית משמעותית לצורך ביסוס הקשר הסיבתי בין הנזק לבין קרות התאונה. זאת, כיוון שמתוקף מומחיותו ומקצועיותו של השמאי הוא מוסמך וצריך לקבוע, הן האם כל מוקדי וסוגי הנזקים ברכב הנגלים לעיניו בעת בדיקתו את הרכב אכן רלוונטיים לתאונה המסוימת שנסיבותיה מדווחות לו כאמור, והן מהי העלות הכספית של תיקון כל אותם נזקים רלוונטיים (ראו למשל: תא"מ (ת"א) 62183-01-13 אלדן תחבורה בע"מ נ' אביבית אבישי (פורסם בנבו, 04.07.2014)). ברי, איפוא, כי ככל שחולף הזמן בין מועד התאונה למועד בדיקת השמאי את הנזקים ברכב הניזוק נחלש הקשר הסיבתי בין אותם נזקים שהוצגו בהערכת השמאי לבין הנזקים שנגרמו בתאונה.

8.5 כאשר עסקינן בשמאי רכב מקצועי, שעיקר עבודתו כרוכה בתיעוד הנזק בזמן בדיקתו ואמידת שיעורו ושומה עליו לבצע התיעוד האמור באופן מדוייק שאם לא כן, עלול הוא לחטוא למטרה לשמה נשכרו שירותיו. במקרה דנן, עיון בחוות דעת השמאי מלמד, כי חוות דעתו נערכה ביום 6.9.13 כשנתיים ימים לאחר קרות התאונה. בנוסף, עולה מחוות הדעת, כי השמאי בדק את הרכב הניזוק מיד בסמוך לאחר קרות התאונה (ביום 20.9.11 וביום 6.10.11). על כך, ניתן ללמוד הן, מציון תאריך הבדיקה בחוות דעתו והן מהתאריך המתנוסס על גבי התמונות שצולמו על ידי השמאי שצורפו הם לחוות דעתו. ודוק', לחוות הדעת שנשלחה לחברת הביטוח נשלחו תמונות הנזק כפי שתועדו על ידי שמאי התובע שאינם כוללים את דוד עמם אחורי. כמו כן, למכתב הדרישה הראשוני - לא צורפו התמונות שהוגשו לבית המשפט במועד הדיון ת/1. לאור האמור, קיים, איפוא, קושי רב בקבלת הסברו של שמאי התובע לקיומו של הבדל בין ארבע קבוצות שונות הנושאות תאריכים שונים בהם צולמו התמונות כי נפלה לדידו תקלה במצלמה בה עשה שימוש בכל הנוגע לציון תאריך הצילום הנכון עליהן. שכן, מהתמונות הראשונות שצורפו לחוות דעתו נראה, כי עסקינן דווקא בתאריך המתנוסס על גבי התמונות שהינו מדוייק לחלוטין ואין מנוס מלקבוע, כי התמונות שצורפו וסומנו ת/1 נולדו בשלב מאוחר יותר בציר הזמן.

8.6 בנוסף, לא ברור אף מדוע נמחקו מחלק מהתמונות התאריכים המתנוססים על גבן ומי ביצע את המחיקה. בנוסף, אין להתעלם מקשיים נוספים שעלו מחקירת עד התובע בכך, שלא צויינו מועדי הבדיקה (עמ' 6 לפרו', ש' 3-4) וכן, הפערים הלא מבוטלים בפרקי הזמן שבין מועד תיקון הרכב בהתאם לעדותו של התובע, מועד הוצאת החשבונית ומועד עריכת ומסירת חוות דעת השמאי לתובע רק ביום 06.09.2013 – האומרים דרשני. כאמור, חוות הדעת נערכה כשנתיים לאחר קרות האירוע, וזאת לאחר שלפי עדות השמאי קיבל את חשבונית התיקון מהמוסך (עמ' 6 לפרו', ש' 17). תשובה זו אינה מתיישבת עם התאריך המתנוסס על החשבונית בהינתן העובדה, כי התאריך המתנוסס על חשבונית התיקון הוא 23.02.2012, דהיינו כחצי שנה לאחר האירוע וכשנה וחצי לפני עריכת חוות הדעת, ולא כפי עדותו של מר עבוד בעדותו בפניי. ודוק, לא עלה בידו של מר עבוד להסביר האמור (עמ' 6 לפרו', ש' 27). יתרה מכך, קיים קושי אף בקבלת עדות השמאי באשר לאי ביצוע רישום של הנזקים כטרם עריכת חוות הדעת וכיצד, בנסיבות אלה ובהיעדר רישום במועד הבדיקה - ערך חוות דעת כשנתיים לאחר מכן.

8.7 לא נעלם מעיני וער אני לכך, כי מאידך גיסא, שמאי הנתבעת בדק את רכב התובע רק בחלוף למעלה משנתיים לאחר האירוע ולאחר שזה תוקן, ואולם סבורני, כי אין בכך כדי להיטיב עם מצבו של התובע בשים לב לכך כי לעולם הנטל על התובע להוכיח את תביעתו על כל רכיביה.

9. סוף דבר- בהינתן העובדה, כי הנתבעת פיצתה את התובע בגין מוקד הנזק האחורי למעט החלקים שלא הוכח כדבעי, כי ניזוקו או הוחלפו - הרי שסבורני, כי התובע הוכיח אך את שיעור הנזק למוקד הקדמי לרבות עלות העבודה והמע"מ בסך כולל של כ- 2,000 ₪. לאור האמור, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הסך הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום. כמו כן, בשים לב לתוצאה, הנתבעת תישא בשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ ואגרת בית משפט. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע בתוך 30 יום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ח, 04 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.