1. התובע בנה בית ברעננה. במסגרת תכנון הבית, תוכננה הכניסה לחניית הבית במקום בו ניצב על המדרכה ארון תקשורת של הנתבעת, המשרת בתים רבים באותו אזור. התובע ביקש מהנתבעת להזיז את מיקום ארון התקשורת ונענה בחיוב בכפוף לנשיאה בעלות העתקת ארון התקשורת סך של 6,569 ₪. התובע שילם הסכום האמור – לטענתו תחת מחאה – ובהסכמתו התובע או מי מטעמו הועתק ארון התקשורת למתחם פחי האשפה שנבנה בצמוד לבית, על שטחו של התובע.

2. התובע הגיש תביעת השבה בגין דמי העתקת הארון וכן תביעה לתשלום דמי שכירות בגין התקופה בה הוצב ארון התקשורת בשטחו. בנוסף דרש שהנתבעת תעתיק את ארון התקשורת בשנית, כך שיוצא מתוך שטחו אל המדרכה. לעניין רכיב דמי השכירות בתביעה, הודיע התובע בדיון שהתקיים כי לאחר שקרא פסיקה בנושא הוא מוותר על תביעתו לעניין דמי השכירות (עמ' 3, ש' 14 לפרוט' הדיון מיום 4/2/15). בהתאם לכך אין רלוונטיות לפסק הדין אליו הפנה התובע בדיון (ת"א (שלום-י"ם) 12319-10-11 יעש ב.ד. נ' בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ. ניתן ביום 4/6/12).

לפיכך עומדת התביעה על סכום של 6,569 ₪ בלבד.

יצויין כי בעקבות דרישת התובע העתיקה הנתבעת את ארון התקשורת בשנית, משטחו של התובע, וזאת ללא עלות מצידו של התובע (ראו הודעת הנתבעת בדיון מיום 15/3/15).

3. התובע אינו חולק ששילם לנתבעת על-פי דרישתה עלות העתקת ארון התקשורת, אלא שלטענתו עשה כן כדי שלא לעכב קבלת טופס 4 למבנה. לטענתו, הוא דורש השבה של הסכום ששולם, מאחר שבעת שקיבל אישור מאת הנתבעת לצורך ביצוע עבודות הבנייה, וזאת עוד בשנת 2010, לא נאמר לו שיהיה עליו לשאת בעלות העתקת ארון התקשורת; ואם היה נאמר לו הדבר, היה שוקל שינוי תוכנית הבנייה ואף הזזה במעט של הכניסה לחנייה המתוכננת, כדי להימנע מהצורך לשלם בעבור העתקת ארון התקשורת.

4. מנגד טענת הנתבעת כי מדובר בחיוב בגין העתקת מתקן תקשורת שנעשה כדין ובהסכמת התובע וכי לא היה מקום לפיכך להגשת התביעה.

דיון ומסקנות:

5. אין חולק בין הצדדים כי ארון התקשורת הנדון שניצב קודם להעתקתו על המדרכה ליד הבית שנבנה, הוצב באותו מקום באישור הרשות המקומית וזאת לפני כ-20 שנה.

אין גם מחלוקת שהתובע ביקש העתקת אותו ארון תקשורת מחזית הבית כדי לפנות מקום לכניסה לחניית הבית, הסכים לשלם עבור העתקת הארון וכי בחלוף תקופה ארוכה פנה אל הנתבעת בתביעת השבה של הסכום.

6. בהתאם לראיות שהוצגו בפניי, ובכלל זה תוכניות הרחוב ותוכניות הבית שנבנה, ארון התקשורת הנדון ניצב על המדרכה במקום בו היתה כניסה ברגל לבית. בהתאם לתוכניות הבנייה שהוצגו בפניי תוכננה חניית המכוניות בחזית הבית, כדי לאפשר 2 מקומות חנייה לכל בית שנבנה וזאת בשל דרישות היתר הבנייה, כשלצורך כך היה צורך בהזזת ארון התקשורת.

התובע פנה לנתבעת בשנת 2010 לצורך קבלת אישור לתוכניות הבנייה שלו, זאת מאחר שאישור של הנתבעת לתוכניות הכרחי לצורך קבלת אישורי בנייה בשלב ראשון וקבלת טופס 4 עם סיום הבנייה. נציג הנתבעת, מר שלומי בסון, מפקח תשתיות אצל הנתבעת, המליץ על מתן היתר בנייה (ת/1) ואף סימן על גבי התוכניות מקום בקצה המגרש אליו יש למתוח קווי תשתית מתאימים לצורך חיבור הבתים לרשת התקשורת והכבלים (סומן ת/2 עם כתיבת פסק הדין).

בשנת 2013 פנה התובע לנתבעת לצורך ביצוע העתקת ארון התקשורת בפועל, או אז נאמר לו, לטענתו לראשונה, שהעתקת ארון התקשורת כרוכה בתשלום. מאחר שהעתקת הארון היתה הכרחית לצורך קבלת טופס 4, שילם התובע לטענתו בלית ברירה ותוך מחאה את התשלום.

7. סמכותה החוקית של הנתבעת לגבות מאת התובע תשלום בגין העתקת מתקן תקשורת מוסדרת בסע' 26(ד) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, שלשונו:

"בעל רשיון רשאי לדרוש ממבקש השינוי את ההוצאות שהוציא כדי לאפשר את השינוי, אם המתקן נמצא שם כדין, אולם בית המשפט רשאי לחלקן בין בעל הרשיון לבין מבקש השינוי"

מאחר שארון התקשורת הנדון הוצב ברשיון הרשות המקומית, הרי שלכאורה לא חרגה הנתבעת מסמכותה לדרוש מאת התובע עלות העתקת ארון התקשורת.

יתרה מזאת, בהתאם לראיות שהובאו בפניי, לא הטעתה הנתבעת את התובע לחשוב שהעתקת ארון התקשורת אינה כרוכה בעלות וכי מייד עם בקשתו להעתקת ארון התקשורת – בשונה מבקשתו לקבל מאת הנתבעת אישור/המלצה למתן היתר בנייה – הודיעה לו הנתבעת כי הבקשה אפשרית אך כרוכה בעלות כספית, ואף הוצעו לו חלופות למיקום ארון התקשורת שעלותן שונה והתובע בחר בחלופה היקרה יותר.

8. עיון בתוכניות שהגיש התובע לאישורה של הנתבעת (ת/2) מאשר גירסת הנתבעת כי בתוכניות שהוגשו בשנת 2010 לא סומן ארון התקשורת הקיים.

אני מקבל איפוא את הסברו של מר בסון מטעם הנתבעת, כי שעה שאישר בחתימתו בשנת 2010 את התוכניות שהגיש התובע כהמלצה למתן היתר בנייה, סבר שהוא מסמן בקצה המגרש מיקום להכנת תשתית חדשה לגבי כל אחד מהבתים הנבנים במגרש (2 בתים) ולא ידע באותו שלב שתידרש הזזת ארון תקשורת קיים, זאת מאחר שבתוכניות שהגיש התובע לאישור לא סומן ארון התקשורת הקיים. יצויין כי בהתאם לאותה עדות, המיקום בקצה המגרש הוא מיקום מקובל מאחר שהדבר מקל על הנתבעת לחבר באותו מיקום את כבליה.

יש עוד לקבל הסברו כי לו היה התובע מסמן את ארון התקשורת הקיים והיה ברור שיש צורך בהעתקתו, כבר באותו שלב היה מסמן סימון מתאים על גבי התוכניות והיה מיידע את התובע שהעתקת ארון התקשורת כרוכה בעלות.

9. זאת ועוד, עיון באותו "אישור" עליו חתם מר בסון (ת/1) מעלה שהוא אינו אלא "המלצה למתן היתר בנייה" עליה חותמת הנתבעת כאחד הגופים הרלוונטיים שנדרש אישורם בטרם ניתן היתר בנייה על בסיס אותן תוכניות.

עיון בתוכנו של אותו "אישור" גם מעלה שמדובר באישור שמורה במפורש למבקש הבקשה להכין תשתית מתאימה לחיבור הדירה או הבית המיועד לבנייה לרשת התקשורת. באותו מסמך אף נרשם בהדגשה כי "לקבלת אישור לצורך טופס 4 יש לתאם מראש עם חברת הוט את חיבור המבנה לכבלים". כלומר מדובר ב"אישור" שניתן לצורך חיבור מבנה לרשת התקשורת של שידורי הכבלים ואין בשום מקום באותו מסמך איזכור שמדובר בהעתקת ארון תקשורת. יש בכך כדי לחזק גירסתו של מר בסון כי באותו שלב לא הודיע התובע באופן מפורש כי מדובר בבקשה המצריכה הזזת ארון תקשורת ממקומו.

בהתאם לממצאים אלו, משלא סימן התובע את ארון התקשורת על גבי התוכנית ואף לא גילה דעתו המפורשת באותו שלב כי הוא מבקש להזיז ארון תקשורת קיים ממקומו, הרי שלא יכולה היתה הנתבעת להודיע לו באותו שלב כי הדבר כרוך בעלות כספית. הסימון שסימן מר בסון הוא מיקום הכנת תשתית חדשה לצורך חיבור הבתים לתשתית הנתבעת, ומאחר שהתובע עצמו היה אמור להכין אותה במסגרת בניית הבית, הרי שממילא הנתבעת לא גובה בגינה כל עלות. רק כשהתברר שהתובע מבקש הזזת מתקן תקשורת, הדורש עלויות כספיות מצד הנתבעת, הודיעה הנתבעת לתובע כי בקשתו אפשרית אך כרוכה בעלות כספית מצידו.

10. יוער כי לא מצאתי שיש מקום להטיל על הנתבעת חובה עצמאית להשוות בין התוכניות המוגשות לה לבין מפת ארונות התקשורת המוצבים בעיר, ואף להסיק באופן יזום מתוך התוכניות שהוגשו כי יידרש שינוי במיקומו של ארון תקשורת שהוצב במקום כלשהו בהיתר הרשות המקומית בשל התוכנית שהוגשה לאישורה.

מקום בו מבקש אזרח להעתיק מתקן תקשורת, עליו לגלות דעתו המפורשת ולהדגיש הדבר בפני הגורם הרלוונטי, כדי לוודא היתכנות הזזת מתקן התקשורת, לברר החלופות השונות ולהבין המשמעויות הנלוות לבקשה, לרבות המשמעויות הכספיות הכרוכות בכך.

במקרה דנן, אין מחלוקת שהתובע לא סימן בתוכניות שהגיש לנתבעת לאישור את ארון התקשורת הישן. עוד בהתאם לראיות שהובאו בפניי, התובע לא הודיע לנתבעת בשנת 2010 כי הוא מבקש להזיז את ארון התקשורת, וכי הבקשה הוגשה לראשונה בשנת 2013. משקבעתי שאין הנתבעת צריכה להסיק בעצמה צורך בהעתקת ארון תקשורת, הרי שבנסיבות אלה אין לתובע אלא להלין על עצמו שלא בירר את הבירורים המתאימים עם תכנון הבית ועם הגשת התוכניות לאישור לגורמים הנדרשים השונים; ואין לו אלא להלין על עצמו שהופתע לכאורה מהעלות הכספית שנדרשה ממנו עת ביקש להעתיק את ארון התקשורת בפועל לצורך קבלת טופס 4 עם סיום הבנייה.

11. יתרה מזאת, בהתאם לטענות מר בסון שלא נסתרו, התובע עצמו אף לא היה מעורב בכל פרטי הפיקוח על בניית הבית ובכלל זה הדין ודברים שהיה מול הנתבעת. טענת הנתבעת, שלא הוכחשה בידי התובע, היא שלתובע היה איש מטעמו שפיקח על הבנייה והיה בדברים עם הנתבעת, קיבל את המידע הנדרש, לרבות הצעות המחיר השונות ואף הגיע להסכמות עם נציגי הנתבעת לגבי מיקומו של ארון התקשורת החדש. בנסיבות אלה הסתמכה הנתבעת על הנציג מטעם התובע ועל אישוריו ובדין עשתה כן בהיות אותו מנהל עבודה "שלוח" של התובע, ששליחותו מחייבת מבחינה משפטית את התובע עצמו (ראו סע' 2 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965).

המסקנה היא איפוא שהנתבעת חייבה את התובע כדין בגין עלות העתקת ארון התקשורת.

12. יש עוד להתייחס ל-2 הצעות המחיר שקיבל התובע לצורך העתקת ארון התקשורת, האחת ביום 27/12/12 (2,429 ₪) והשניה ביום 31/12/12 (6,569 ₪) ולפער בין ההצעות.

התובע טען כי משנדרש לשלם עבור העתקת ארון התקשורת, תחילה דרשה ממנו הנתבעת סך של כ-2,400 ₪ ולאחר מכן סך של כ-6,700 ₪. נציגת הנתבעת הסבירה כי מדובר בעלויות שונות שניתנו לגבי 2 חלופות למיקום חדש לארון התקשורת וכי התובע בחר בחלופה היקרה. התובע טען כי מדובר בשתי הצעות שניתנו לצורך העתקת ארון התקשורת לאותו מיקום חדש, כשטענתו המשתמעת נוגעת לשרירות הגבייה מטעם הנתבעת.

יש לדחות עמדת התובע בעניין זה.

13. מר מוריס רומנו, קבלן הביצוע מטעם הנתבעת הסביר בעדותו שדן בחלופות להעתקת ארון התקשורת עם מנהל העבודה מטעם התובע. החלופה הזולה היתה להעתקת ארון התקשורת למתחם החנייה, לגביה לא נדרש לנתק כבלים קיימים או להחליף סיבים אופטיים, אלא שמנהל העבודה מטעם התובע התנגד לחלופה זו מטעמים אסתטיים והוא שהציע להציב את ארון התקשורת בתוך גומחה הקיימת במתחם פחיי האשפה של הבית.

בהתאם לעדותו של מר רומנו, בנסיבות אלה הסביר למנהל העבודה מטעם התובע שמדובר בעלות יקרה יותר מאחר שנדרשת הצבה של ארון מיוחד באותו מיקום ואף נדרשת עבודה מורכבת המצריכה מעורבות של אנשי תשתית, רשת ואופטיקה ואף אישור של הרשות המקומית לפירוק ריצוף המדרכה והתחברות לצנרת שהכין התובע במסגרת הבנייה. מר רומנו העיד שלאחר שהוסבר הדבר למנהל העבודה וניתנה הצעה, התקבל לאחר כמה ימים אישורו של מנהל העבודה שאף הודיע שהשיק עבור העבודה מוכן אצלו וכי יש לבצע את העתקת ארון התקשורת.

14. כאמור מנהל העבודה מטעם התובע הוא שלוח של התובע, שפעולותיו, כפי שהוסבר לעיל מחייבות את התובע מבחינה משפטית. מכאן מאחר שניתן הסבר מניח את הדעת לפער בין החלופות ומשמצאתי ששלוחו של התובע בחר בשם התובע בחלופה היקרה יותר, הרי שיש לאשר לנתבעת את סכום העלות שגבתה בפועל.

15. סע' 26(ד) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) מקנה לבית המשפט סמכות להורות על חלוקת התשלום בגין העתקת מתקן תקשורת בין הצדדים. שקלתי אם יש לעשות כן במקרה דנן ומצאתי שאין מקום להורות לעשות כן, וזאת מן הטעם שהתובע, למרות שהתיר תחילה לנתבעת להציב את ארון התקשורת בשטחו במקום נסתר – בתוך גומחה בחדר פחי האשפה – דרש בסופו של דבר מהנתבעת להזיז בשנית את ארון התקשורת ממקומו וכי הנתבעת לא חייבה את התובע בגין ביצוע השינוי הנוסף שביקש. בנסיבות אלה אין מקום להורות על חלוקת התשלום בגין העתקתו הראשונה של ארון התקשורת. ככל שלא היה עומד התובע על הזזת הארון בשנית, היה מקום לשקול לחלק את עלות ההעתקה הראשונה של ארון התקשורת בין הצדדים, כפי שביקש בית המשפט להציע כפשרה (ראו החלטותיי מיום 5/2/15, מיום 3/3/15 ומיום 15/3/15).

יחד עם זאת יילקח הדבר בחשבון בפסיקת ההוצאות.

התוצאה:

לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התובענה.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ה, 12 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.