לפני תביעה לפיצוי בגין עגמת נפש, ירידת ערך וליקויים בדירת התובעת בסך כולל של 381,108 ₪.

התביעה הוגשה בספטמבר 2014, ההליך הועבר אלי מכב' השופטת הבכירה קוברסקי באוקטובר 2017.

1. ביום 31.12.2017 ניתן תוקף של פס"ד להסכם פשרה חלקי והסדר דיוני בין הצדדים (להלן: "הסכם פשרה חלקי"), לפיו הוסכם כי הנתבעת תתקן, על חשבונה, את כל הליקויים בדירה, בהתאם לחו"ד מומחה ביהמ"ש, המהנדס אונגיל. עוד, הוסכם כי אין בהסכם הפשרה החלקי כדי לגרוע מטענות התובעת באשר לראשי נזק נוספים: עלות תיקונים עצמאיים שביצעה בדירה, פיצוי על נזקים לתכולת הדירה, פיצוי בגין ירידת ערך, פיצוי בגין מטרדי רטיבות וריח, עגמת נפש, אובדן הנאה מהדירה, נסיעות, בזבוז וביטול זמן, עלויות חוות דעת והוצאות ניהול ההליך.
2. בדיון מיום 16.10.18, לבקשת ב"כ התובעת בוטלה החלטתי לקבלת חו"ד משלימה ממומחה ביהמ"ש לשאלת ירידת הערך, לאחר שהושלמו התיקונים בהתאם להסכם הפשרה החלקי.
3. לאחר תום פרשת התביעה וחקירתו של מומחה הנתבעת (ב"כ התובעת ויתר על חקירתו של עד הנתבעת מבלי שהדבר יהווה הסכמה לאמור בתצהירו. הצדדים לא הזמינו את מומחה ביהמ"ש להיחקר על חו"ד ), ניתנה הסכמת הצדדים למתן פס"ד בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, בפשרה וללא הנמקה, בגבולות שבין 50,000 ₪ ל- 180,000 ₪, לרכיבי הנזק לרכוש, עגמת נפש וירידת ערך. ההסכמה למתן פס"ד, על דרך הפשרה, לא כללה את סוגיית הוצאות ההליך (שכ"ט עו"ד, עלות חוה"ד ואגרה). לרכיבים אלה ינתן פס"ד מנומק. הצדדים סיכמו טיעוניהם בעלפה.
4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, חו"ד הצדדים וחו"ד מומחה ביהמ"ש, תצהירי הצדדים ושמעתי העדויות לפני, שוכנעתי כי כל הליקויים שפורטו בכתב התביעה ובחו"ד מומחה ביהמ"ש תוקנו. לפיכך, אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש, ירידת ערך ונזקי רכוש שנותרו והוכחו סך של 57,000 ₪ (יצויין כי, בתחילת דיון ההוכחות ובהמשך להסכם הפשרה החלקי, שילמה הנתבעת לתובעת, תשלום בסך של 6,674 ₪ פיצוי בגין ליקויי בנושא הריצוף שלא ניתן היה לתיקון.)
5. הוצאות ההליך – אין מחלוקת כי נעשו על ידי הנתבעת מספר נסיונות לתיקון ליקויי הרטיבות בטרם הוגשה התביעה, תיקונים אשר לא צלחו. רק לאחר הגשת התביעה ומינויו של מומחה מטעם ביהמ"ש, הגיעו הצדדים להסכמה לתיקון הליקויים. בנסיבות אלו, שוכנעתי כי על הנתבעת לפצות התובעת בעלות חוה"ד המומחה מטעמה מר גוכמן, בסך של 2,640 ₪ (כולל מע"מ) וכן בשכר עדותו בסך של 700 ₪, בצירוף מע"מ, עלות חוה"ד מומחה ביהמ"ש מר אונגיל, בסך של 7,670 ₪ (כולל מע"מ), עלות ביקור נוסף של המומחה אונגיל בסך של 3,750 ₪ (כולל מע"מ) ועלות בדיקת חברת אינפרטק, 1,062 ₪ (כולל מע"מ). אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעת את כל ההוצאות שפורטו לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל.
6. אגרה – עולה כי הנזקים שנתבעו על ידי התובעת בסך של 59,708 ₪, היו נמוכים משיעור עלות התיקונים שנקבעו על ידי מומחה ביהמ"ש בסך של 130,639 ₪. לכן איני מקבלת את טענת הנתבעת כי אין לחייבה במלוא האגרה ששילמה. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשאת באגרת ביהמ"ש ששולמה על ידי התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל.
7. שכר טרחת עו"ד- ב"כ התובעת הציג לביהמ"ש את הסכם שכה"ט עם התובעת מיום 30.1.2014. לטענתו הוסכם בינו לבין התובעת על שני רכיבי שכר טרחה. שכר טרחה בסיסי בשיעור של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, אשר שולם במזומן ביום 3.4.2014 ורכיב נוסף "שכר הטרחה המשלים", בשיעור של 10% בצירוף מע"מ "מכל סכום שייפסק לטובתך בגין הסעדים הכספיים בתביעה ...לרבות במסגרת הסכם פשרה ו/או הסכם גישור" (סעיף 2 להסכם שכה"ט).
8. לטענת ב"כ התובעת יש לחשב את רכיב שכר הטרחה המשלים מכל טובת הנאה שניתנה לתובעת, כתוצאה מהגשת התביעה, לרבות שווי התיקונים שבוצעו ב"עין" במסגרת הסכם הפשרה החלקי. לטענת ב"כ הנתבעת, אין לפסוק שכ"ט בגין שווי טובת ההנאה. עוד, ביהמ"ש בבואו לפסוק הוצאות ושכ"ט אינו כבול להוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים.
9. כאמור, הליקויים הנטענים תוקנו רק לאחר שהוגשה התביעה ובחלוף כ-9 שנים ממועד מסירת החזקה בדירה. בנסיבות אלו, זכאי ב"כ התובעת לפסיקת שכ"ט בהתאם לשווי ההטבה שקבלה התובעת כתוצאה מהגשת התביעה. התיקון כמוהו כקבלת סעד כספי בשווי התיקון. עוד, לשאלת שכ"ט בתיק זה, מצאתי לנכון לקחת בחשבון כי בתיק זה התקיימו 9 ישיבות לרבות ישיבת הוכחות, נדרשה השקעה ניכרת של שעות עבודה רבות בניהולו של ההליך. אני מחייבת את הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובעת בסך כולל של 26,000 ₪.
10. על הצדדים להגיש פסיקתא מוסכמת לאישור, לרכיבי ההוצאות כפי שפורטו בסעיפים 4 ו- 5 לעיל.

ניתן היום, י"ד אדר ב' תשע"ט, 21 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.