01 דצמבר 2015

הנתבע לא טרח להתייצב לישיבת ההוכחות של היום (1.12.15), ושמעתי את ההליך "כאילו התייצב הנתבע".

תצהירי הצדדים מונחים לפני ביה"ד, ומהם עולה כי שני הצדדים למעשה מודים כי התובע עבד אי אלו שעות אצל הנתבע (במקצועו כספר). המחלוקת היא האם מדובר בשעות ספורות, או ב- 17 שעות מלאות כטענת התובע.

מאחר והנתבע לא התייצב בביה"ד לתמוך בתצהירו ולהיחקר עליו; אני מעדיף את גרסת התובע וקובע שיש לזכותו בסך של 420 ₪, הכוללים את השכר שתבע, לרבות "הוצאות נסיעה" לעבודה וממנה.

לעניין "פיצויי ההלנה": בכתב התביעה לא מצאתי אלא תביעה ל"תוספת ריביות" ללא ציון מפורש של תביעה ל"פיצויי הלנה". בכל מקרה, הייתה מחלוקת בין הצדדים, שנגעה לשעות העבודה, מחלוקת שלא מן הנמנע כי היא הייתה ממשית. ואולם, הנתבע לא טרח לשלם לתובע גם את המעט שנוגע לשעות העבודה שבוצעו, ובמקום זה טען ל"קיזוז" בקשר לנזקים, שלדבריו ביצע התובע בעת תקופת עבודתו הקצרה.

בשים לב לכל הנטען, החלטתי שהנתבע ישלם לתובע סכום נוסף של 300 ₪. מדובר בפיצוי מופחת על האיחור בתשלום השכר, בשים לב למחלוקת הנוגעת לשעות העבודה, ואיכותה של העבודה שבוצעה.

הוצאות משפט:

מדובר בתביעה בסכום נמוך; ובכל זאת, ביקש התובע בתביעתו לא פחות מ- 1,000 ₪ נוספים כ"הוצאות משפט". בהופיעו לפני בשלב ההוכחות, הגדיל התובע לעשות, ועתר להוצאות בסכום של 5,000 ₪ (!) ששילם לדבריו בפועל כשכ"ט עו"ד, בקשר לתביעתו לשכר עבודה (שהיא כזכור בסכום של כ- 400 ₪ בלבד).

התובע אכן זכאי ל"הוצאות משפט". בוודאי שהוא זכאי, בשים לב לאי הופעת הנתבע לשמיעת ההוכחות. ואולם ההוצאות שנפסקו צריכות להיות בפרופורציה נכונה לסכום התביעה והזכייה בה. לפיכך, הנתבע יצרף לסכומים שלעיל סך של 400 ₪ הוצאות משפט שישולמו לתובע (יצוין כי התובע לא הציג לפני ביה"ד חשבונית המעידה על "הוצאות משפט", לא בשלב הגשת התביעה ולא בשלב השמעת הראיות לפני).

סיכומם של דברים:

הנתבע ישלם לתובע סך כולל של 1,120 ₪ שישולמו לתובע תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.

הנתבע רשאי לבקש ביטול פסה"ד שניתן בהעדרו כנגדו, תוך יום.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ו, (01 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים.