בהתאם להסכמת הצדדים כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 16 במרץ 2015 ולסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החלטתי לקבל את התביעה. הטעם העיקרי לכך הוא שצילום האירוע בווידאו במצלמת האבטחה של תחנת הדלק תומך בגרסת התובע. עולה ממנו כי הנתבע 2 – שנסע בנתיב הימני – האט בסמוך לצומת, כפי הנראה כדי לבצע פניית פרסה או לפנות לתחנת הדלק, וסטה ממנו קלות לנתיב השמאלי. הוא עשה כן בלא לאותת, בחוסר זהירות ובכך גרם לתאונה. הצילום מעלה שהסטייה הייתה פתאומית, ולכן לא ראיתי לזקוף לחובת התובע אשם תורם, וזאת אף בהנחה שנסע יחסית מהר.

לא ראיתי לקבל את טענות הנתבעים שלפיה אין מדובר בשני נתיבים כי אם בנתיב אחד. לא שוכנעתי כי הדרך אינה רחבה דיה למעבר שתי מכוניות, והעובדה שההפרדה בין הנתיבים לא סומנה בקו קטעים בצבע לבן אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה (ראו הגדרת "נתיב" בתקנה 1 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961). ככל שביקשו הנתבעים להוכיח שמדובר בדרך שאינה רחבה מספיק, ומששני כלי הרכב עברו זה לצד זה בפועל וסטייה של אחד מהם היא שהובילה לפגיעה, היה על הנתבעים להביא ראיות לטענה זו. כזאת לא נעשה בענייננו.

אף לא ראיתי לייחס נפקות להידברות בין התובע לבין הנתבע 2 בניסיון לייתר את הצורך בהגשת הליך משפטי. העדפתי לברר את המחלוקת לגופה, ולא להכריע את שאלת הזכות לקבלת סעד על סמך הידברות מאוחרת לתאונה שאינה רלוונטית למחלוקת שהועלתה בכתבי הטענות.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 15,697 ש"ח. לא ראיתי לעשות צו להוצאות. התשלום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ה, 17 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.