1. העניין שבפני, בקשת התובע למתן פטור מתשלום אגרה בתובענה ע"ס 150,000 ש"ח, אשר הוגשה על ידי התובע בעילת לשון הרע; לטענת התובע הנתבעת, עו"ד במקצועה, אשר העניקה לו ולבני משפחתו שירותים משפטיים בקשר עם עיזבון אביו המנוח, פרסמה מכתב לו ולאחיו, ביום 17.4.2013, אשר יש לראותו כפרסום המהווה פגיעה בשמו הטוב;
2. התובע מציין כי הינו מבוגר, אינו עובד, הכנסתו נמוכה ואין לו כיצד לשלם את אגרת המשפט.
3. הנתבעת השיבה לבקשה, וטענה כי יש לדחות את הבקשה, הן משום שמדובר בתביעת סרק, והן משום שלגישתה אין בית המשפט השלום בחיפה מוסמך לדון בתובענה, שכן השירות המשפטי הוענק לא כעורכת דין אליה פנה התובע באקראי, אלא מדובר בסכסוך שהינו בתוך המשפחה, שכן התובע הינו דודה (אחי אמה) של הנתבעת. הנתבעת מוסיפה כי לגישתה שאלת הסמכות העניינית מצדיקה לדחות את הבקשה, בנוסף לקלישות עילת התביעה; מוסיפה הנתבעת , כי לאור הנתונים אשר צורפו לבקשה, עולה כי אין לתובע כל קושי לממן את אגרת המשפט, בשים לב ליתרת הזכות הקבועה בחשבון הבנק שלו.
4. הנהלת בתי המשפט (באמצעות פמ"ח) הותירה את העניין לשיקול דעת בית המשפט.
5. התרתי לתובע להשיב לבקשה, בשל העלאת הטענה הנוגעת לסמכות העניינית, אולם תשובה מטעם התובע לא הוגשה כלל.
6. לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה למתן פטור מתשלום אגרת המשפט.
7. זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית, אחת מהזכויות הראשונות במעלה. מימושה של זכות הגישה הינו מנשמת אפה של שיטת המשפט הנהוגה בישראל, ואולם בצד חשיבות זכות הגישה לערכאות – עומדת מטרת החיוב באגרת בית-משפט, שנועדה, בראש ובראשונה, לממן את השירותים המוענקים על-ידי המדינה למי שבא בשעריו בבקשת סעד, וכן מניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, על דרך של הגשת תביעות סרק או תביעות בסכומים מופרזים (ר': המ' 502/59 בנין וביצוע ואח' נ' קסטיאל ואח', פ"ד יד (1) 675).
8. לפיכך, בצד שקילת חוסר יכולת כספית של התובע, יש לשקול גם את סיכויי התביעה (ר': בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מ"י, [פורסם בנבו]). לעניין פטור מאגרה, די כי התובע יצביע על סיכוי כלשהו לזכות בתביעתו, ושנימוקיו אינם מופרכים מעיקרם (ר': בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383). לפחות בשלב זה, לא ניתן לומר כי התובענה מופרכת מעיקרה (וכידוע, אין בשלב זה מנתחים את סיכויי התביעה, ודי בסיכוי כלשהוא).
9. מעיון בכתב התביעה שהגיש התובע, עולה כי התובע דורש סכום ניכר בגין הפגיעה בשמו הטוב, בסך 150,000 ש"ח, בגין פרסומים אשר בוצעו לכאורה במסגרת אותו מכתב שבין בני המשפחה. בענייננו, סבורני כי התובענה נוקטת בסכום ניכר ומופרז.
10. לגישתי, תובענות בעילת לשון הרע, אמורות להתקבל בפטור מאגרה, במשורה בלבד, שכן הגם שטוען התובע ששמו הטוב נפגע, עדיין שאלת הנזק הנתבע אמורה להיות מידתית. גם אם מדובר בפרסום שאינו חוסה תחת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע (ומוקדם לקבוע בשלב זה אם כך הוא המצב, אם לאו), הרי שסבורני שהשימוש במשאב הציבורי אמור להיות במשורה, על מנת שלא יהא ניצול לרעה של האפשרות לקבל פטור "בשל עוניו". אציין שגם שאלת חוסר היכולת לשאת בתשלום האגרה, לא נענתה דיה מקום שהתובע מחזיק בחשבונו יתרת זכות שיש בה לפרוע את אגרת המשפט, והוא אף אינו מציין את נכסיו (וייאמר – קיבל בעבר מאת הנתבעת, ככונסת נכסים, סכום העולה על אגרת המשפט).
11. לאחר קריאת הבקשה ועיון בכתב התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובענה הינה ניכרת (ועל גבול המופרזת), וככל שחפץ התובע באכיפת האינטרס של שמו הטוב, סבורני כי עליו לשאת בתשלום האגרה.
12. אציין כי לגישתי דווקא הטענה בדבר חוסר סמכותו העניינית של בית המשפט אינה מוצקה, מקום שהתובענה מופנית כלפי הנתבעת בגין שירותים משפטיים ותפקיד כונס נכסים אשר מולא על ידה, קרי, התובענה נוגעת למישור יחסים ומישור השקה בין הצדדים על בסיס מקצועי-מסחרי ולא על בסיס משפחתי (ראה פס"ד חבס נ' חבס בהקשר זה), ולא נתתי משקל לטענה זאת.
13. תכלית הדרישה לתשלום אגרת בית-משפט נועדה לא רק לממן את השירות המשפטי, אלא גם למנוע ניצול לרעה של ההליך המשפטי בדרך של הגשת תביעות סרק, תביעות מוגזמות או מנופחות. בעניין דנן, גם בהנחה כי התביעה מקימה עילת תביעה, הרי שאין בה כדי לבסס את גובה הסעד הנתבע, שכן סכום הפיצוי נקבע בעלמא.
14. האגרה תשולם בתוך 30 ימים מהיום, בהיעדר תשלום התובענה תימחק.
15. ת.פ. ליום 25.11.2014.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ה, 22 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.