1. תביעה לתשלומי ארנונה ומים בהם חייבת הנתבעת בגין נכסים בתחום התובעת.

2. התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר בה טענה לחוב של הנתבעת בסך של 211,470 ₪.

תחילה הוגשה התביעה גם כנגד שני בניה של הנתבעת אך לאחר בדיקה נוספת, נמחקו אלה מכתב התביעה.

3. התובעת טוענת בסיכומיה כי נכסי הנתבעים רשומים על שם נתבעת ועל שם בעלה המנוח ומיום הגשת התביעה בשנת 2014 ועד היום לא שילמה הנתבעת את חובה השוטף לתובעת וכעת היא נהנית מעיכוב הליכים שניתן לה על ידי התובעת עד ליבון תובענה זו.

התובעת טוענת כי במהלך כל השנים קיבלה הנתבעת דרישות לתשלום ומעולם לא פנתה לנתבעת על מנת להסדיר או לתקן את הרישום בעירייה, בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות.

התובעת מוסיפה וטוענת כי משלא הגישה הנתבעת ערר על דרישות התשלום בהתאם למועדים הקבועים בחוק הרי שלא יכולה לעמוד לה כעת כל טענה בעניין זה.

באשר לטענת ההתיישנות אשר הועלתה על ידי הנתבעת טוענת התובעת כי משהוצאו לנתבעת דרישות תשלום והתובעת פעלה לגבייתן במשך השנים הרי שלא יכולה לעמוד לה טענת ההתיישנות.

התובעת מוסיפה כי גם בשנים בהן היתה התמוטטות כלכלית של העירייה היא נקטה בהליכי גביה ובמיוחד החל ממינויו של הנאמן מטעם ביהמ"ש בשנת 2007.

התובעת טוענת כי בהתאם לסעיפים 338-339 לפקודת העיריות היא אינה מוסמכת למחול על חובות הנתבעת ולכל היותר יכולה הנתבעת לפנות לוועדת ההנחות שיכולה להמליץ בעניין לשר הפנים.

4. הנתבעת טוענת טענה מקדמית של התיישנות. לטענתה במהלך כל השנים לא פעלה התובעת לגביית החוב הנטען על ידה וטענתה כי פעלה לגביית החוב נטענה בשפה רפה ללא הצגת כל ראיות לעניין זה. הפעולה יחידה שבוצעה על ידי התובעת היא פעולת עיקול חשבון הבנק ביום 27.2.14 כאשר העיקול אינו על שם הנתבעת כי אם על שם בעלה המנוח שנפטר בשנת 1992 ומעולם לא ניהל חשבון בנק. הפעולה השניה, טוענת הנתבעת היא עיקול מטלטלין שבוצע שלא כדין בביתה של הנתבעת ביום 13.4.16, לאחר הגשת התביעה וגם פעולה זו היא על שם בעלה המנוח.

הנתבעת טוענת כי היא לא קיבלה כל דרישה על שמה לתשלום ארנונה על הנכסים נושא התביעה כמתחייב מסעיף 306 בפקודת העיריות. הנתבעת מפנה לפסיקה לפיה רשות אינה רשאית לגבות חובות ארנונה שעברו עליהם 7 שנים ויותר מיום הגשת התביעה ולפיכך טוענת כי כל חוב קודם ליום 4.9.07 דינו התיישנות.

כן טוענת הנתבע לשיהוי שכן על התובעת היה לפעול במהירות הראויה בהתחשב בנסיבות העניין ומפנה בעניין זה להנחיה מס' 7.1002 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה.

5. טענה מקדמית נוספת שטוענת הנתבעת היא העדר יריבות. לטענתה כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפי הנתבעת מאחר ותחת "שם המשלם" בתדפיסים הממוכנים לא מופיע שמה של הנתבעת כי אם שמו של בעלה המנוח שנפטר ביום 10.10.1992.

כמו כן התביעה הוגשה בגין שלושה נכסים כאשר משרטוט שצורף לתצהיר התובעת עולה כי הגדול מביניהם בשטח של 146 מ"ר אינו שייך לנתבעת כי אם לבנה והנתבעת אינה מחויבת בו.

הנתבעת מוסיפה כי היא חיה בגפה יותר מעשור בדירה קטנה בגודל של כ- 40 מ"ר ואין לה כל זיקה לשני הנכסים האחרים. הנתבעת מוסיפה כי משך כל השנים לא ביצעה התובעת מדידות בשטחים נושא התביעה ולא הוכיחה זהות המחזיקים בהם.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי למעשה לא קיים לה כל חוב אצל התובעת שכן באותם שנים הנהיגה התובעת את "שיטת הקיזוז" והיתה שולחת את התושבים וביניהם יורשי בעלה המנוח לשלם את הארנונה ישירות לעובדי התובעת ששכרם לא שולם. שיטה זו התבררה בהמשך כלא חוקית וכיום התובעת מתנערת מהקיזוזים ששילמו התושבים.

כמו כן, בשנת 2000 הוצא היתר בניה על שמה של הנתבעת לבניין שתי קומות עבור הבנים שלה. הנתבעת שילמה אגרות כפי שהתבקש על ידי התובעת וחזקה על התובעת כי נתנה את ההיתר לאחר בדיקה כי שולמו כל החובות של הנתבעת אליה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בשנת 2003 ריצפו מחדש על חשבונם את המדרכה הצמודה לביתם בעלות של 15,000 ₪ תוך הבטחה מהתובעת כי הסכום יקוזז מתשלומי הארנונה.

לסיום טוענת הנתבעת כי בהתאם לנתוניה האישיים היא זכאית להנחה בארנונה בשיעור 100% אשר אמורה להינתן לה באופן אוטומטי אך לא כך הדבר והתובעת היא שמנעה מהנתבעת לקבל את ההנחה המגיעה לה בכך שמנעה ממנה לרשום את הנכס על שמה. הנתבעת טוענת כי פנתה לאחר הדיון מיום 7.2.17 למחלקת הגביה אצל הנתבעת על מנת להסדיר את תשלום הארנונה עבור הנכס בו היא מתגוררת אך התובעת סרבה לתת לנתבעת את ההנחה לה היא זכאית בגין השנים שעברו והתנתה את המתן ההנחה עבור השנה השוטפת בתשלום החובות עבור כלל הנכסים.

דיון

6. תחילה לטענת ההתיישנות – התובעת לא הציגה בפניי ראיות להליכי גביה שננקטו במהלך השנים מול הנתבעת או דרישות תשלום שנשלחו במהלך אותן שנים. כל הדרישות שהוצגו בפני הם משנת 2014 ואילך, מועד הגשת התביעה.

בת"א (י-ם) 24973-11-14 עיריית ירושלים נ' טרק אבו נמר (פורסם בנבו, 29.12.16) נקבע:

"כאמור לעיל, חיוב בתשלום ארנונה למפרע אפשרי אם נמצא כי מדובר בתוצאה העומדת במבחן הסבירות. סבירות זו היא כאמור, פרי איזון בין אינטרס הציבור לבין אינטרס הפרט, אשר במסגרתו כאמור, יש לבחון גם את "משך הזמן הרב ... שלגביו מתבקשת ... התחולה הרטרואקטיבית" (עניין לוי, פסקה 24. כן ראו: עניין טכנולוגיה, פסקה 22). כך גם נקבע בעניין ריינר (פסק הדין שקבע, כי ניתן לתקן למפרע את זהות המחזיק בנכס ולחייבו בתשלום ארנונה למפרע), כי "ככל שהזכות לא התיישנה, לא הייתה [העירייה] מנועה מלתבוע את פירעונו" (שם, פסקה 4). נראה אפוא, כי לנוכח העובדה שחיוב בתשלום ארנונה למפרע מוגבל בכך שעליו לעמוד במבחן הסבירות, לא ניתן לחייב למפרע למשך תקופה בלתי מוגבלת, אלא לכל היותר למשך התקופה אשר לגביה לא חלה התיישנות".

טענת התובעת כי לא פעלה לגביית החוב במשך השנים מאחר והיו אלה "שנים רעות" של התובעת בהן לא היה מנהל מסודר לעירייה והיא למעשה היתה בהתמוטטות כלכלית אינה יכולה לעמוד לה כנגד טענת ההתיישנות.

התובעת לא הציגה כל ראיות בדבר פעולות גביה שנעשו לטענתה לאורך השנים ובטענתה ל"שנים רעות" היא למעשה מודה כי בשנים אלה לא נעשו פעולות גביה כלשהן.

התביעה הוגשה בחודש ספטמבר 2014 ומשכך לא ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום ארנונה לתקופה שקדמה לספטמבר 2007.

7. באשר ליתר התקופה, הרי שחובת התשלום היא חובה הרובצת על כתפי הבעלים או המחזיק בנכס. התובעת אמנם לא הוכיחה כי הנתבעת מקיימת את התנאים לכל הנכסים נושא התביעה. בהתאם לנספח 1 לתצהיר התובעת, רק בנכס אחד – נכס 47110002 – רשומה הנתבעת כבעלים של הנכס. באשר ליתר הנכסים – רשום בעלה המנוח של הנתבעת כבעלים, אך יחד עם זאת, אין בידי לקבל טענת הנתבעת כי הנכסים רשומים על שם בעלה המנוח וכי דרישות התשלום הוצאו על שמו ולא על שמה. טענה זו הינה טענה שנטענת בחוסר תום לב. הנתבעת היתה מודעת היטב לעובדה כי מדובר בנכסים השייכים לה ולבעלה ועם פטירתו היה עליה להעבירם על שמה או על שם מי מיורשי המנוח. משלא עשתה כן, לא יכולה לעמוד לה היום הטענה כי דרישות התשלום הוצאו על שם המנוח והיא אינה חבה בתשלום הארנונה והמים.

8. החובה להעביר את הנכס על שם המחזיק או הבעלים היתה מוטלת על הנתבעת בהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") המורה:

"חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בניין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחובתו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה".

חובתה של הנתבעת, כיורשת המנוח, היתה לפעול בהתאם לסעיף 325 ולהודיע לתובעת על פטירת בעלה המנוח ועל העברת רישום חשבונות הארנונה והמים על שמה או על שם כל אחד מהיורשים האחרים ככל שקיימים כאלה.

9. חוסר תום ליבה של הנתבעת בא לידי ביטוי גם בעובדה שלא הסדירה את תשלומי הארנונה ממועד הגשת התביעה ואילך. בדיון שהתקיים בפני ביום 5.2.17 ביקש ב"כ הנתבעת לעכב את הליכי הגביה והנתבעת תשלם את הסכום השוטף מהגשת התביעה", וכך אף הוריתי בהחלטתי ואולם הנתבעת לא עשתה כן ואף את התשלומים השוטפים מהגשת התביעה לא השכילה לשלם. התובעת, בהגינותה עיכבה בכל זאת את הליכי הגביה.

10. כך גם לגבי הטענה להנחה בארנונה. משלא הסדירה הנתבעת את הרישום אצל התובעת, אין לה להלין אלא על עצמה באי קבלת ההנחה הנטענת, ככל שהיא אכן זכאית להנחה כלשהי.

11. קיזוז- שתי טענות קיזוז בפי הנתבעת:

האחת – כנגד תשלומים ששולמו על ידה ישירות לעובדי התובעת שלא שולם להם שכרם.

השניה – כנגד ריצוף מחדש שביצעה על חשבונה של המדרכה הצמודה לביתה בשנת 2003 בסך של 15,000 ₪ תוך הבטחת התובעת כי הסכום יקוזז מתשלומי הארנונה.

12. התובעת לא התייחסה לטענות הקיזוז לא בתצהיר שהוגש על ידה ואף לא בסיכומיה, ובנסיבות אלה הרי שטענות הנתבעת בעניין זה לא נסתרו על ידי התובעת ויש לקבלן. עוד אציין שעסקינן בתקופה הקודמת לתקופה בה נדרשת הנתבעת לשלם החוב בהתאם לפסק דין זה. כן לא הוצגו כל ראיות לתשלום בענין זה.

13. לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת את סכום החוב משנת 2007 ועד היום בקיזוז הסכומים שנטענו על ידה.

14. הצדדים יגישו פסיקתא לחתימת בית המשפט.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ח , 07 מרץ 2018, בהעדר הצדדים