זוהי תביעה לפיצוי כספי בגין ליקויים שהתגלו בדירת התובע, שנבנתה על ידי הנתבעות, ולמתן צו להחלפת מוצר פגום.

רקע כללי וטענות התובע

התובע רכש יחד עם אשתו דירה מנתבעת 1 שנבנתה על ידי נתבעת 2 . הדירה נמצאת ברח' אליהו גולומב 75 בהרצליה, בה הם מתגוררים מזה כ – 11 שנים.

התובע טוען כי לפני כשנה התגלתה תופעה במספר רב של מרצפות בדירה , במטבח ובמסדרון, של שקעים, שברים חורים , חריצים, סתימות, סדקים וקילופים.

התובע מוסיף וטוען כי החל מאותו מועד החל להתריע על הליקויים בפני נתבעת 1 הן במכתבים והן טלפונית. בתאריך 8.12.13 מרכז פניות הדיירים של נתבעת 1 השיב לתובע באמצעות הדואר האלקטרוני בהתחמקות מאחריות, ומבלי להתייחס לבעיה לגופה או להציע מומחה מטעמה לאמוד את הנזק .

הנתבעות דחו את טענות התובע , ומבלי לבדוק את הסדקים שרק התרבו והתרחבו , וטענו כי

אינם אחראיות בשום צורה לנזק שכן תקופת הבדק והאחריות לפי חוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973, חלפה.

בחלוף מספר חודשים התגלו עוד שקעים סדקים ובורות, כך שהתגבר חשש התובע כי מדובר

בכשל רחב בכל צורת הבנייה ובכל רחבי הדירה.

התובע מציין כי מצד אחד פניותיו לא נענו על ידי הנתבעות , ומצד שני נדהם לגלות כי, הנתבעות פעלו להחלפת מלוא המרצפות של דירה אחרת בפרויקט שסבלה מליקויי בנייה דומים.

לאחר כ- 10 חודשים מפניית התובע , ומאחר והנתבעות התנערו מאחריותן לנזק באופן כליל, ולשם הוכחת נזקיו צירף התובע חוות דעת מהנדס, הלר אלכסנדר , מיום 21.7.13 שאמד את תיקון הנזקים ב- 43,600 ₪. התובע מבקש סעד של צו להחלפת מוצר פגום בעבור החול הרטוב והמרצפות בחדרים בתוספת סעד כספי בסך 21,800 ₪; לחילופין, מבקש סעד כספי של 33,800 ₪ בגובה סמכותו הענייני של בית משפט זה.

טענות הנתבעות

ביום 31.3.02 התקשר התובע בהסכם מכר, ובחודשי קיץ של אותה השנה נמסר הנכס לידיו.

התביעה הוגשה לאחר 11 שנים ממועד מסירת החזקה בדירה , ובהתאם להוראות חוק המכר (דירות) תשל"ג 1973, תקופת האחריות והבדק חלפו ועברו. במקרה זה ,יש לדחות את התביעה על הסף, ואין הנזקים הקיימים לכאורה בדירת התובע באחריות הנתבעות.

המסגרת המשפטית

השאלה המשפטית העומדת לדיון היא , האם התובע זכאי לפיצוי בגין הנזקים הנטענים בכתב תביעתו בחלוף תקופת הבדק והאחריות הקבועות בחוק המכר התשל"ג- 1973 או בין מכוח דין אחר ?

סעיף 4(ג) לחוק המכר (דירות) התשל"ג – 1973 מתייחס לתקופת הבדק ותקופת האחריות של קבלן. תקופת הבדק הקבועה בתוספת לחוק מפרטת את אחריות המוכר לליקויים בבנייה, ככל שיתגלו, וזאת החל ממסירת החזקה בנכס למשך שנה . תקופת האחריות מתווספת לאחר סיום תקופת הבדק.

במצב של אי התאמה, הרי שסעיף 4 א' (2) לחוק המכר מאפשר להגיש תביעה תוך מתן זמן סביר למוכר לתקן את הליקויים הנטענים [סעיף 4 ב(א) לחוק].

התובע רכש את הנכס בשנת 2002 , ובפתח כתב תביעתו, בסעיף 3 , תיאר את מועד הגילוי והנזקים ברחבי הדירה : " לפני כשנה,... במספר רב של מרצפות הדירה אשר מקומן הינן בין היתר ביחידת הדיור , המטבח ,והמסדרון נבקעו שברים, חורים חריצים סתימות סדקים וקילופים. "...בסדקים שרק הלכו והתרבו, הלכו והתרחבו עם הזמן שחלף". נזקים אלו, התגלו לתובע רק בשנת 2013 .

לשיטת הנתבעות, הגשת התביעה במסגרת תקופת הבדק והאחריות הקבועות בחוק המכר(דירות) התשל"ג- 1973 , לא מקנות לתובע כל בסיס להיפרע מהן .

אלא שהתביעה ,כפי שנוסחה, מתייחסת לעילות שונות מכוח הדין הכללי ולא צומצמה לעילה לפי חוק המכר (דירות).

יש לבחון את תביעת התובעים, לא רק לפי חוק המכר (דירות), אלא גם בעילה נזיקית, כאשר עילה אחת אינה מוציאה את רעותה. ויפים לעניין זה, דבריו של כב' השופט דנציגר ברע"א 2988/11 שיכון עובדים בע"מ נ' זכאי שם נאמר:

"בסעיף 7 לחוק המכר דירות הבהיר המחוקק באופן מפורש כי אין החוק שולל עילות תביעה נוספות העומדות לזכות רוכש הדירה לפי כל דין. לשונו של סעיף 7 לחוק קובעת באותיות קידוש לבנה כי: "חוק זה אינו גורע מזכויות הקונה או קונה המשנה הניתנות לו לפי כל דין."

בהמשך קבע בית המשפט בפרשת זכאי כי המחוקק עצמו קבע, בסעיף 7 לחוק המכר דירות, כי אין מניעה כי ליקויי בנייה כגון "אי-התאמה" ידונו בהתאם לדין הנזיקין הכללי ושלא על פי חוק המכר דירות. בכך קבע המחוקק עצמו את היחס שבין חוק המכר דירות לבין דינים אחרים. משכך, כלל אין צורך להיזקק לפרשנות כלשהי בדבר היחס שבין חוק המכר דירות לבין פקודת הנזיקין.

מכאן נובע כי אם התביעה אינה נסמכת רק על הוראות חוק המכר דירות, אזי לא חלות המגבלות השונות הקבועות בחוק, לרבות לעניין סוגיית ההתיישנות. יתר על כן,

"באשר ליחס שבין דין ההתיישנות הכללי לבין תקופות הבדק והאחריות הקבועות בחוק ציין בית משפט זה כי מדובר 'בשתי 'מלכויות' שהאחת אינה נוגעת בחברתה" (פס"ד זכאי לעיל בס' 13 וכן רע"א 830/06 אורלי גלמן נ' כהן פיתוח-דרעד (נבו, 2.4.08).

אם כן, בניגוד לטענת הנתבעת, כי תקופת הבדק ואחריות חלפו , התובע רשאי להגיש תביעתו בפני ערכאה שיפוטית בגין עילות אחרות העומדות לו כרוכש דירה.

ברי כי במקרה זה אין לומר כי התביעה התיישנה והתובע עובר בקלות משוכה זו:

מרוץ ההתיישנות מתחיל משנתקיימו שלושת אלה: א. עילת התביעה נוצרה; ב. לתובע נודע אודות עילת התביעה; ג. יש בידי התובע כח תביעה מושגי וכוח תביעה מהותי-ממשי-מעשי גם יחד, שמאפשרים לו להעמיד את המחלוקת להכרעה שיפוטית (ראו: ע"א 7589/13 ‏ ‏ ‏establishment adoka‏ נ' מכון ויצמן למדע, מיום 8.6.15).

במקרה זה, נולדה עילת התביעה כשנתיים לפני הגשת התביעה וזאת בהתאם לטענת התובעת שלא נסתרה כי רק במועד זה החל להבחין בפגמים. מכאן שכל התנאים התקיימו ואין לומר כי התביעה התיישנה לפי דיני ההתיישנות הכלליים.

עם גילוי את הנזקים , התובע לא מיהר לנקוט בצעדים משפטיים כנגד הנתבעות, ואף נתן להן הזדמנות למצוא פתרונות לבדיקת הליקויים האמורים בכך שפנה הן באמצעות הטלפון והן באמצעות מכתב מיום 20.11.13 ומיום 23.2.14 שמגוללים את הליקויים בפירוט נרחב.

הנתבעת 1 השיבה לפניות התובע במייל ביום 8.12.13 באמצעות רכז הדיירים, מר סער זוקין כי: "תקופת האחריות הסתיימה ולכן, הנושא אינו באחריות" , ואף דחתה את טענותיו במכתבה מיום 21.5.14 לאור העובדה כי חלפו תקופות הבדק והאחריות בחוק המכר(דירות) . במענה זה, הנתבעות הסירו מעליהן כל אחריות בגין הליקויים שמעלה התובע בפניותיו.

חוסר התייחסות הנתבעות לטענות התובע ,דחקו בו לפנות למהנדס מומחה (מר הלר) שמבדיקתו ביום 21.7.13 עולה כי הליקויים שאותרו בדירת התובע מאששים את הליקויים שטען בפני הנתבעות ביחס למרצפות השבורות והסדוקות והרטיבות באריחים .

המומחה קובע בסעיף 1 לחוות הדעת : "נתגלו סדקים בקירות הבלוקים סביב הגדר עקב אי ביצוע תפרי התפשטות" .....חוסר טיפול עלול להוות מפגע בטיחותי בדירה, בדירת הגן הסמוכה ובחניות הפרויקט ולהחיש אף בחוזקה את הבעיות הנ"ל".

סעיף 2.4 לחוות הדעת: "לא בוצע מילוי של דבק שיש בריצוף סלון".

סעיף 2.5 לחוות הדעת: " ברצפת הסלון נמצאו חללים לאריחים .שברים וסדקים המאפיינים עבודת ריצוף לקויה .... לא בוצע מילוי חול כנדרש. לא בוצעו שיפועים כנדרש לפי התקן ולא בוצע מילוי מומלץ." ועוד, כמפורט שם.

זאת ועוד, הנזקים בדירה מופיעים בחלקים שונים בדירה ולא מתרכזים במקום אחד ונקודתי. לנזקים האמורים מתייחס התובע בסעיף 10 לכתב תביעתו "... בחלוף מס' חודשים , מגילוי הסדקים הראשונים, התגלו עוד ועוד שקעים, סדקים ובורות, ממש כשם שפטריות מופיעות אחרי הגשם, נוכחנו לגלות עוד ועוד שקעים, סדקים ובורות גם בשאר חלקי הדירה".

הנה כי כן, מדובר בליקויים המתפרשים על פני מספר מוקדים בדירה (מרצפות בחדר הדיור, המטבח והמסדרון ואי התאמות נוספות, כמפורט בחוות דעתו של המהנדס), המובילים למסקנה כי מדובר בליקויים רחבי היקף בכל רחבי הדירה.

המהנדס קבע כי יש להחליף את האריחים ואת החול מתחתם, כי יש מרצפות סדוקות ושבורות כתוצאה מעבודת חול לקויה ועוד, ואמד את היקף התיקון בסך 43,600 ₪.

חוות דעתו של המומחה לא נסתרה כלל על ידי הנתבעות. הן לא הציגו חוות דעת נגדית ולא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו (אף שטענו כי הן שומרות על זכותן, סעיף 33.1 לכתב ההגנה). עדותו וטענותיו של התובע לא נסתרו גם הן.

הנתבעות לא הביאו אף ראיה לסתור והתבצרו בטענתן כי תקופות הבדק והאחריות חלפו להן זה מכבר. אלא שבכך, כאמור, לא סגי.

מכאן, שיש לקבוע כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו (בעדותו ובחוות הדעת) הן באשר לליקויים עצמם והן כי הם נובעים בשל עבודה לקויה של הנתבעות או מי מטעמן כלומר שהוכח הקשר הסיבתי, ומכאן אחריותן לליקויים.

באשר להיקף הנזק: כאמור לעיל, חוות דעתו של המהנדס המומחה לא נסתרה כלל, לרבות אומדן היקף העבודה הנדרש. התובע דרש בנוסף אובדן ימי עבודה של אשתו בסך 18,000 ₪ ועלות אחסון הציוד והעברתו עד להשלמת התיקונים בדירה למשך כחודש ימים בסך 1,800 ₪, ועלות חוות הדעת בסך 2,000 ₪.

גבול סמכותו העניינית של בית משפט זה (33,800 ₪ ) נמוכה ממילא מהסכום אותו קבע המומחה בחוות הדעת, כך שממילא לא יפסוק בית המשפט יותר מסמכותו, ולכן איני נדרש לשאר רכיבי הנזק הנתבעים, ומה גם שאלו לא הוכחו כנדרש (אשת התובע כלל אינה תובעת ואף לא העידה וכל הסכום המתבע אינו אלא אומדן לא מבוסס).

יצוין כי התובע עתר לחלופין למתן צו להחלפת המוצר, אולם סברתי כי לאור ההתנהלות בין הצדדים טרם הגשת התביעה ועל מנת למנוע מחלוקות ותביעות נוספות אפשריות בין הצדדים בעתיד, ראוי לפסוק לתובע פיצוי בגין הליקויים והוא יכלכל צעדיו בהתאם לרבות בחירת בעל מקצוע ו/או חומרים בעצמו, לפי שיקול דעתו ובחירתו.

סוף דבר – אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע בתוך 30 יום סך 33,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.9.14 ועד התשלום בפועל, בתוספת אגרת משפט בסך 338 ₪ והוצאות משפט בסך כולל של 2,000 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ה, 25 יוני 2015, בהעדר הצדדים.