התובעת הגישה כתב תביעה כנגד הנתבעים שדלעיל, המציין, כי המנוח נאסף אל אבותיו ביום 2/2/2010, ביום 27/10/2010 ניתן צו ירושה וממנו נלמד, כי הנתבעים 2 עד 5 הינם יורשיו.

כתב התביעה מציין "לא הוגשה ע"י הנתבעים כל השגה ו/או ערר על החיובים השונים".

החיובים השונים עפ"י "פנקסי התובעת" מבטאים חוב של המנוח כלפי התובעת ע"ס 173,516₪.

נספח א' הוא, העתק נכון מפנקסי התובעת (תדפיס ממוכן) המפרט את יתרת החוב של המנוח, לרבות הפרשי הצמדה וריבית.

כתב התביעה מציין גם, כי הנתבעים 2 עד 5 הפכו לבעלים של נכסי המנוח ביום פטירתו ומכאן חובתם לפרוע את חובות המנוח ורק לאחר מכן "לחלק את הירושה".

נספח ג' הוא "העתק מכתב התראה מיום 24/6/2014 שנשלח אל הנתבעים".

לאחר ארכה מוסכמת הוגשה ביום 30/1/2015 בקשת רשות להתגונן ע"י הנתבעים.

הבקשה נסמכת בתצהירה של הנתבעת 2, אלמנת המנוח, אשר עשתה תצהירה בשמה ובשם נותר הנתבעים, ילדיהם של השניים.

מן התצהיר עולה, כי הנתבע 5 הינו קטין והנתבעים 3 ו-4 הינם בגירים במועד עשיית התצהיר, אך בשנים הנזכרות בכתב התביעה היו ילדים.

מכתב התביעה וצרופותיו למדה המצהירה, כי היא נתבעת יחד עם ילדיה בגין חוב ארנונה ואין לה מושג כיצד הגיע החוב לסכומים הנתבעים.

אין המבקשת יודעת אם בעלה המנוח הגיש השגה, מה שכן קרואה היא שחלק מהחיובים הינם בגין שנים עברו וחלקם אף למעלה מ- 7 שנים וחלה ביחס אליהם התיישנות.

הבית ברח' החולית עמד ריק תקופה ארוכה, עפ"י המוצהר וחלק מהזמן היה מושכר.

באשר לחובות משנת 2005 ליתרות מים עד 2008, הרי שהמבקשת מצהירה, כי אינה יכולה להתייחס לנושאים אלו שעבר זמנם.

עוד מוצהר, כי לכתב התביעה לא צורפו כל דרישות תשלום שהופנו אל המנוח, אלא מכתב דרישה אחד ויחיד אל הנתבעים כיורשיו.

המבקשת מצהירה על בסיס יעוץ משפטי שקיבלה, כי הייתה רשאית להשיג בתוך 90 יום מיום קבלת הדרישה, אך מועד זה טרם חלף ובטרם הגישה השגה, הוגשה התובענה.

ביום 27/4/2015 עמדה המצהירה על החקירה נגדית וכשנשאלה מדוע לא דאגתם לשלם את חובות העיזבון כשהוא נפטר השיבה, כי" לא ידענו. לא קיבלנו מכתבים. בזמן שבעלי חלה אני חליתי...הייתי מאושפזת ולא היה לי ראש לדברים האלה".

העדה אישרה, כי ידוע לה שלבעלה יש עסק בנברשות חדרה ברח' הנשיא ויצמן שהיה בבעלותו וידוע לה גם, כי יש לנתבעים ולמנוח דירה ברח' החולית 10 חדרה.

המבקשת אישרה, כי לאחר פטירת המנוח, באוקטובר 2010, פעלה למתן צו ירושה אחר המנוח וכשנשאלה מדוע לא הלכת לתובעת להראות את צו הירושה ולהודיע שבעלך נפטר, ענתה, כי היא עצמה הייתה חולה, לא מעורבת בכלל ולא יודעת שיש למנוח חובות.

השאלה הבאה שנשאלה המבקשת מצוטטת כלשונה: "...אחרי שהוא נפטר הוא לא אמר לך שהכל בסדר?" לשאלה מקוממת זו השיבה המבקשת אני לא הרגשתי טוב.

כשנשאלה האם נכון שביום 3/9/2014 נרשם שיעבוד לטובת העירייה מכוח פקודת המסים (גביה) על המקרקעין ברח' החולית 10 בחדרה השיבה העדה, "אין לי מושג. אני לא יודעת".

בשלב זה ביקשה ב"כ התובע להציג כמוצג את "הרישום לשיעבוד."

הובעה התנגדות ע"י ב "כ המבקשים ובהחלטה התקבלה ההתנגדות ובין היתר נקבע שם, כי המסמך אותו מבקשת המשיבה להגיש איננו רישום שיעבוד, אלא פניית גזבר העירייה מיום 3/9/2014 אל רשם המקרקעין אשר אינה נושאת את חומת רשם המקרקעין ואינה מאושרת לביצוע רישום ומכל מקום נהיר, כי אין מדובר בתעודה ציבורית.

בהמשך נשאלה המבקשת, האם ידוע לה, כי בוצע עיקול מיטלטלין ברישום ביום 30/11/2010 על הנכס ברח' הנשיא ויצמן 57 והשיבה על כך בשלילה. תשובה זהה נתנה לשאלה "והדו"ח הושאר מודבק על הדלת?".

המבקשת נשאלה, האם התובעת עיקלה את חשבונות הבנק של המנוח בפברואר 2010 והשיבה, כי אינה זוכרת וכך גם ביחס לניירות ערך ביום 9/3/2015 ו-12/3/2015.

עוד נשאלה, האם נרשם עיקול על חשבון המנוח ביום 7/2/2012 וענתה, כי אינה יודעת.

לאחר מכן נשאלה המבקשת, האם ידוע לך שביום 30/4/2011 נשלחה לבעלך התראה על תשלום חוב מהעירייה שחזרה בציון הערה "לא נדרש"? המבקשת העידה, לא ידוע לי.

כשנשאלה, אם דיווחה לעירייה על חילופי מחזיקים בנכס שברח' החולית השיבה בשלילה וכשנשאלה האם הנכס היה מושכר למן 2010 ועד יום הדיון השיבה, כי לא היה מושכר וכי "עכשיו הוא מושכר".

סיכומי המבקשים מיום 26/5/2015 מציינים, כי המדובר בתביעה בשל חובות לכאורה שהיו למנוח, חלקם משנת 2008 וחלקם חובות שנוצרו לאחר פטירתו.

שניים מהנתבעים היו קטינים בעת הפטירה (הנתבעים 3 ו-4).

המנוח נפטר בשנת 2010 ולמרות זאת החוב הנתבע עניינו בתקופה שבין 2005 ל-2014.

חלק מן החוב התיישן ולא ניתן לייחס לעיזבון חובות לכאורה שיצר המנוח לאחר מותו.

טענת המצהירה, כי לא ידעה על החובות לא נסתרה. בחקירה הנגדית ליורשים לא הייתה כל ידיעה על החובות עד שנשלח אליהם מכתב דרישה שצורף לכתב התביעה ובחלוף חודשיים לא המתינה התובעת והגישה תביעה.

בכך שללה מהם את הזכות להגיש השגה.

משלא הוצאה שומת ארנונה לנתבעים מנועה התובעת מלתבוע אותם בגין חוב שלא נשום.

חיובי הארנונה הוצאו על שמו של המנוח ואף ננקטו כנגדו הליכי גביה גם לאחר פטירתו.

שומת הארנונה לא תוקנה וכך גם מיהות המחזיק בנכס.

סיכומי התובעת מיום 15/6/2015 משתרעים על 10 עמודים ולהם צורף נספח 1 (מידע מפנקס בתים משותפים) אשר זה לא המופע הראשון בתיק זה.

בשונה מכתב התביעה שם נמנו 5 נתבעים בסיכומים המנוח כבר אינו נתבע, אלא הפך להיות "בעניין".

כאשר מספרי הנתבעים שובשו בכותרת באופן שכל נתבע זכה למספור בספרה אחת הנמוכה מזו שבכתב התביעה.

הסיכומים מתבססים על הנספח הנ"ל וממנו עולות עובדות הנזכרות בסיכומים ומסקנה, לפיה הנתבעת 2 ידעה, כי מחצית הזכויות בדירה ברח' החולית 2 בחדרה שייכות לה.

מן החקירה הנגדית למדה התובעת, כי המבקשת מודה בהיותה הבעלים והמחזיקה של שני נכסים (הדירה הנ"ל וחנות נברשות).

הנתבעת לא טרחה ליידע את העירייה אודות פטירת בעלה וכך גם ביחס לשינוי המחזיקים בנכסים ולא טרחה לשלם את חובות הארנונה.

עניין היותם של מקצת הנתבעים, קטינים, עובר לפטירת המנוח אינה ממן העניין שכן אין איסור בתקסד"א לתבוע אדם שבעת הגשת כתב התביעה כנגדו הוא בגיר (בכותרת כתב התביעה, צוינו הנתבעים 4 ו-5 ע"י התובעת כקטינים – ש.ר).

הסיכומים מציינים גם, כי מדובר בחוב ארנונה לרשות מקומית ועל החייב בתשלום ארנונה לשלם חובו בתוך 15 יום מיום שחל פירעונו, לאחר המצאת הודעה על דרישת תשלום בכתב.

המנוח ואלמנתו, המבקשת, הם יורשים משותפים של הנכסים והמבקשים האחרים יורשיו, עפ"י צו קיום צוואה, חבים בחובות העיזבון כאמור בחוק הירושה.

באשר לטענת ההתיישנות מציינת התובעת, כי לא חלה כל התיישנות כיון שהעירייה נקטה בהליכים לגביית החיובים החל ממועד היווצרותם.

בהתאם להוראות החוק כך מסכמת המשיבה, תחת הכותרת "המנוח קיבל דרישות תשלום כדין" חזקה על המבקשת ו/או על המנוח, כי קיבלו את ההתראות שנשלחו אליהם ע"י העירייה במשך השנים.

תשובת המבקשים לסיכומי המשיבה הוגשה ביום 25/6/2015 ומציינים הם, כי התובעת מתעלמת מעובדה פשוטה אחת, לפיה, כלל לא הוצאו שומת ארנונה למבקשים וכל שעשתה העירייה היה מכתב דרישה אחד ויחיד בו גולגלו חובות המנוח על יורשיו, מבלי שניתנה להם השהות שבדין לצורך הגשת השגה וממילא מבלי שהיו יכולים לממשה.

בחנתי את מכלול הכתבים דומני, כי יש בפי המבקשים הגנה לכאורה מפני התביעה.

ראשית, הדין מכיר גם בשינוי רטרואקטיבי של פרטי מחזיק בנכס (ראה עמ"נ 27220-11-13) (מחוזי תל אביב).

פסיקה אחרת (ת"א 143-08-13) (שלום תל–אביב) ציינה במקרה דומה, כי חוב ארנונה אינה בר ביצוע כלפי נתבעת מעת שלא הוצאה לה שומת ארנונה.

על התובעת (בתיק השייך עיריית תל-אביב) היה לפעול לתיקון שומת הארנונה באמצעות רישום פרטי מחזיק בנכס אחר מהמנוח וזאת בטרם הגשת תביעה וממילא בטרם משלוח שומת ארנונה למחזיקים הנכונים בנכס.

נתונה לנתבעים הרשות להתגונן, כמתחייב מהחלטה זו.

נוכח שווי התובענה (גבוה מ- 173,000.00₪) תתברר התובענה בסדר הדין בה הוגשה.

תצהיר הנתבעים יהא לכתב הגנתם, כמתחייב מהוראות תקנה 211 בתקסד"א.

החלטה זו תועבר למנ"ת, על מנת שייקבע דיון בפני מותב.

לפי שעה, אין צו להוצאות, אלו יקבעו מן הסתם בתום ההתדיינות בין הצדדים.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ה, 08 יולי 2015, בהעדר הצדדים.