1. לאחר שעיינתי בבקשת הנתבע ובצו הכינוס שצרף לבקשתו ולמרות תגובת התובעת, אני מורה על עיכוב הליכים בתביעה דנן.

2. המדובר בתביעה כספית בגין חובות דמי שכירות ואחרים, עד למועד עזיבת הנתבע את המושכר ב3/13. ע"פ צו הכינוס שניתן ביום 20.2.14,בתיק 25194-11-13,ניתן צו עיכוב הליכים כנגד הנתבע ע"פ סעיף 20(א) לפקודת פשיטת רגל.

3. סעיף 20 לפקודת פשיטת רגל קובע:

(א) משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך- ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר- תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע.

(ב) הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מכוחו של נושה מובטח לממש את ערבותו או לעשות בה בדרך אחרת".

4. לאור סעיף זה, הרי שבמקרים בהם ניתן צו כינוס נכסים ומדובר בתביעה המתייחסת לחוב בר תביעה, לא ניתן להמשיך לנהל את ההליכים, אלא אם ניתנת הוראה מפורשת מטעם בית המשפט של פשיטת רגל ,הוא ביה"מ המחוזי הדן בתיק בו ניתן צו הכינוס.

5. לאור האמור, מאחר ותביעה זו הינה תביעה כספית גרידא ביחס לחובות שנוצרו עובר לצו הכינוס ולפיכך, הינה בגדר חוב בר תביעה, יש לעכב את ההליכים בה כנגד הנתבע וכך אני מורה.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תשע"ה, 16 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.