לפניי בקשת רשות להתגונן כנגד תובענה על סכום קצוב שהגישה המשיבה כנגד המבקשת, בגין יתרות חוב שנותרו לסילוק על פי כרטסת המשיבה.

יובהר כי אין חולק שהמבקשת הינה בעלת עיתון אשר מופץ בחדרה, נתניה והסביבה ואשר קרוי "קו 7", ואילו המשיבה הינה בעלת עיתון המופץ באזור נתניה ואשר קרוי "קול השרון".

בין המשיבה למבקשת התנהלה מערכת יחסים עסקית ארוכת שנים, שבמהלכה הפנו הצדדים לקוחות שונים שלהן לפרסום, האחת אצל השניה.

המשיבה טוענת בכתב תביעתה כי בעקבות שירותים שסיפקה למשיבה במסגרת מערכת יחסים עסקית זו, ועל פי הזמנות שביצעה המבקשת, נותרה המבקשת חבה, בהתאם לכרטסת המתנהלת אצלה, סך כולל של 15,322 ₪, והכל בגין שירותי פרסום שניתנו למבקשת ולא שולמו , נכון ליום הגשת התביעה, 6/4/2014.

המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן במסגרתה טוענתאת הטענות העובדתיות הבאות:

1. במהלך הפעילות העיסקית בין המבקשת למשיבה, הזמינה אצל המשיבה פרסומים עבור אחד מלקוחותיה, במקביל לפרסומים בעיתון המבקשת, וכנגד זכאית היתה להנחה בשיעור של 25% +מע"מ עבור פרסומים אלו, כעמלה עבור ההפניה ועבור ניסוח המודעות ללקוח זה.

כך פעלה עד ליום ה- 28/11/2013 בו יזמה באופן חד צדדי המשיבה התקשרות מול הלקוח והציעה לו לבטל את שיטת הפרסום ולעבוד ישירות מולה ובכך להקטין עלויות.

2. לאחר המועג האמור המשיכה המשיבה לחייב את המבקשת בחיובי סרק, משל המשיכה המבקשת להזמין עבור אותו לקוח פרסומים דרכה, והפעם מבלי להפחית את שיעור העמלה, ומבלי שאמנם תובצענה הזמנות כאמור;

3. למבקשת נגרם נזק בעקבות פרסומו של הלקוח ישירות אצל המשיבה. בהתאמה, טוענת המבקשת ענת קיזוז.

עיון בבקשת הביצוע מלמד כי לזה צורפו כרטסת המתנהלת על ידי המשיבה על שמה של המבקשת, וכן חשבוניות והזמנות מטעם המבקשת. ההזמנות המצורפות מתייחסות לתקוםה שמיום 31/07/13 ועד- 28/11/13 בלבד. עיון בכרטסת מלמד כי לאחר יום 28/11/134 לא נוצרו חיובים נוספים ברישומי המשיבה.

הנה כי כן, נדמה כי החיובים נשוא התובענה נוצרו בתקופה שבה, לשיטת המבקשת, עדיין העבירה הזמנות עבודה עבור הלקוח הנזכר בבקשתה (הוא הלקוח ששמו מתנוסס על גבי ההזמנות האמורות) וכי אלו נוצרו בתקופה שעדיין זוכתה אף בהנחה – המפורטת בחשבוניות המצורפות.

טענות המבקשת בנוגע לקיומם של חיובים מאוחרים עומדות בסתירה לכרטסת המשיבה המצורפת לכתב התביעה, וממילא אף אם אמנם היו כאלו, ואפילו יצא ביהמ"ש מנקודת הנחה כי יש ממש בטענות המבקשת בעניין זה – אין החיובים האמורים כלולים בחוב נשוא תובענה זו, ועל כן על פניו אין בטענות המבקשת בנוגע לקיומם של חיובי סרק מאוחרים כדי ללמד כי אלו הביאו להגדלת החוב נושא תהובענה או כדי להוות הגנה כנגד החיובים הנתבעים כאן.

לבסוף, טענת המבקשת בנוגע לקיומו של נזק בשל "גניבת" לקוח על ידי המשיבה, ובנוגע לנזק התדמיתי ו/או הכלכלי שנגרם לה אגב כךף נטענו בעלמא, ללא כל פירוט, כימות ואף הבהרה.

נציג המבקש נחקר על תצהירו ולמעשה לא הוסיף כל פרט או עובדה שיש בהם כדי למלא את חובת הפירוט האמורה או כדי להקים הגנה כנגד החיובים נשוא התובענה.

לאחרונה ריכז ביהמ"ש העליון את ההלכות הנוהגות בסוגית בקשות הרשות להגן, והבהיר כי מקום שמועלית הגנה ולו הדחוקה ביותר - יש ליתן רשות להגן, וזאת אף אם מדובר בטענה שסיכויה להתקבל נמוכים הם, וכך נקבע:

"התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב(1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן – זוסמן)]. החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)]. כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב [ראו: ע"א  1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ מו(4) 193, 196 (1992); זוסמן, בעמוד 678]. מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט מלץ: 

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין... הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע." [ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 25.11.93)].

רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן [ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי (לא פורסם, [פורסם בנבו], 18.11.08), פסקה 20; ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)]."

(ר' עא 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פורסם בנבו).

יחד עם זאת, כלל הוא כי שומה על המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט פרטי הגנתו.

בעניין זה אמר ביהמ"ש העליון את דברו, בהתייחסו להלכות קודמות שניתנו בעניין, בזו הלשון:

""כבר נפסק פעמים רבות, כי נתבע, המבקש רשות להגן, צרך להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו: ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ (פ"ד כ(3) 265) וטענת קיזוז אינה יוצאת מכלל זה. כבר נאמר, שמי שמבקש רשות להתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד (בהנחה שמדובר באותם מקרים נדירים שבהם תינתן רשות להגן על יסודה), חייב להעלות את תביעתו 'בתביעה נקודתית מסוימת וברורה, שנטענה בתצהירו של מבקש הרשות להתגונן כדרך שטוענים תביעה בפרשת-תביעה' (השופט ח' כהן בע"א 288/63 מלון סמדר בע"מ נ' גנים רחובות חברה לבנין בע"מ (פ"ד י"ז 2885) וכלל זה חל גם לגבי טענת קיזוז" (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 526-527 (1982)).

דברים מפורטים יותר נפסקו בע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, 767 (1986) כדלהלן:

"מול תביעה בסדר דין מקוצר ניתן לחעלות טענת קיזוז, אולם במה דברים אמורים: טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת… יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב-תביעה. דרישת קיזוז בעלמא, ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן."

הדברים המצוטטים לעיל מפסיקת בית משפט זה יפים כנתינתם לעניין הערעור שבפנינו.."

(ר' ע"א 1907/06 קליברה החברה לקידום מכירות בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו).

משלא טרחה המבקשת לפרט את טענת הקיזוז שהעלתה, ולא מצאתי כי בפיה טענת הגנה כלשהי כנגד החיובים נשוא התובענה, נדמה בעיניי כי אין לפניי אלא הגנת בדים, ולא מצאתי הצדקה לפתיחת שערי ביהמ"ש בפני המבקשת בנסיבות אלו.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה, מורה על חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפעול שבכותרת ומחייבת את המבקשת בהוצאות המשיבה בגין ההליך כאן בסך כולל של 2,000 ₪ אשר יתווספו לחוב בתיק ההוצאה לפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסה"ד לצדדים, ואלו יעבירו עותק ללשכת ההוצאה לפועל.

ניתן היום, י"א סיוון תשע"ה, 29 מאי 2015, בהעדר הצדדים.