1. בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפני ביום 23.06.15, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו, בניגוד להוראות סעיף 2 (א) (1) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק"); העסקת עובד זר ללא היתר לפי סעיף 1 יג, בניגוד להוראות סעיף 2 (א) (2) לחוק; העדר ביטוח רפואי בניגוד לסעיף 2 (ב)(3) לחוק ומבצעים בצוותא, בהתאם להוראות סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
2. בהסכמת הצדדים, הוחלט כי הטיעונים לעונש יוגשו לבית הדין בכתב וכי גזר הדין יישלח אליהם בדואר.
3. ב"כ המאשימה טען, כי מדובר בעבירה שנמשכה חודש ימים, אגב הלנתה של העובדת הזרה בבית הנאשמים. עוד טען, כי לחובת הנאשם 1 קיימים 5 קנסות מנהליים שהוטלו עליו בשנים 2006 ו- 2011 בגין העבירות של העסקה שלא כדין של עובדים זרים וללא הסדרת ביטוח רפואי, וכי לחובתה של הנאשמת 2 קיימת הרשעה בעבירה של אחריות נושא משרה בקשר לעבירות על חוק עובדים זרים (הע"ז 6391-08-13).
4. בנסיבות אלה, טען ב"כ המאשימה, יש להטיל על הנאשמים קנס משמעותי, חרף העובדה שניתן כנגדם צו כינוס נכסים במסגרת תיק פש"ר 1887-04-15 ביום 21.06.15.
5. לאור האמור לעיל, דרשה כי בגין העבירה של העסקה שלא כדין, יוטל על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 20,000 ₪ ובנוסף, בגין העסקה ללא ביטוח רפואי, קנס של 8,000 ₪ לכל אחד מהם.
6. עוד ביקשה כי כל אחד מהם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה בה הורשע בתיק זה.
7. הנאשמים טענו, כי מדובר בהעסקה שלא כדין קצרה למשך חודש ימים בלבד בנסיבות בהן הנאשמת 2 נכה מוכרת ע"י המוסד לביטוח לאומי ולכן העסקת העובדת הזרה היה מכורח המציאות.
8. עוד טענו כי בשנים האחרונות החברה שהיתה בבעלותו של הנאשם 1 קרסה, דבר שהותיר אותם בחוסר כל והוביל למתן צו כינוס כנגד נכסיהם., במסגרתו נאלצו למכור, בין היתר, את דירת מגוריהם.
9. הנאשמים הוסיפו כי הם אנשים נורמטיביים וכי לאור מצבם הכלכלי ולאור תקופת ההעסקה הקצרה, השתת קנס כספי גבוה תוביל, הלכה למעשה, למאסרם בגלל אי יכולתם לשלמו.
10. עוד הפנו לבש"פ 373/89 שטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2) (להלן – "הלכת שטיין"), לפיה נאסר עליהם, כפושטי רגל, לשלם בפועל קנסות לטובת אוצר המדינה, על מנת שהדבר לא יהווה העדפת נושים. לטיעוניהם בכתב צרפו הנאשמים ראיות שונות בנוגע לנכותה של הנאשמת 2 ובנוגע לצו הכינוס.

דיון הכרעה

1. עסקינן בכתב אישום יזום אשר בענייננו חל, בין היתר, תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – "חוק העונשין").
2. העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות, והקנסות המנהליים שהוצמדו להן הן בשיעורים משמעותיים, ובהיקפים של אלפי שקלים. ניכר, כי בעת שנקבע שיעור הקנס, הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקיהם תועלת כלכלית של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שלא היתה הקפדה על כך שעובדים זרים ישובו לארצותיהם עם פקיעת אשרת העבודה.
3. לכל אלה הצטרפה תופעת הפגיעה הקשה בזכויות היסוד של העובדים הזרים, אשר התרחשה בהיקף גדול מצד חלק מהמעסיקים, ופגעה בערכי יסוד של החברה ובדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י (7.12.2006), עת קבע כדלקמן:

"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים."

1. דא עקא, שבמקרים רבים, ההרתעה שיוצר הקנס המנהלי איננה מספקת, ולא אחת הוברר כי מי שהוטל עליו קנס מנהלי איננו נרתע מלשוב ולבצע עבירות. במקרה כזה הוסמך תובע לנקוט הליך פלילי יזום, במסגרתו נחשף הנאשם לקנס העונשי המקסימלי שנקבע לעבירה בחוק.
2. כפי שפירטתי לעיל, מדובר בעבירה כלכלית, ולכן, על מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית, עליה להיות משולבת בסנקציה כספית, אשר יהיה בה כדי ליצור את ההרתעה הנדרשת ולהפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת.
3. לחובתם של הנאשמים ייאמר, כי העסקת עובדים זרים ללא היתר עבודה הוגדרה כעבירה חמורה בעלת השלכות חברתיות ומוסריות (ראו: ע"פ 1001/01 מדינת ישראל נ' ניסים (17.6.2002)). במקרה דנן, נלווית אליה עבירה נוספת - העסקת עובד זר ללא הסדרת ביטוח רפואי.
4. לזכותם ייאמר, כי העבירות לא בוצעו במסגרת משלח ידם.

מדיניות הענישה

1. בהתאם לתיקון 15 לחוק העובדים הזרים, תשנ"א-1991 (להלן – "החוק"), הקנס המינימלי לעבירה של העסקת עובד ללא היתר הנו כפל הקנס המנהלי, היינו, 10,000 ₪ ואילו הקנס המקסימאלי למי שעבר את העבירה שלא במסגרת משלח ידו – 58,400 ₪ (להלן – "הקנס הפלילי המקסימאלי").
2. כאמור לעיל, הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בישיבת ההקראה ובנסיבות אלה, הרף העליון של הענישה מועמד על שיעור 50% מהקנס הפלילי המקסימלי, היינו 29,200 ₪.

נסיבותיהם האישיות של הנאשמים ומתחם הענישה הראוי

1. כאמור לעיל, הודאתם של הנאשמים בעובדות כתב האישום, צריכה להיזקף לזכותם, הן בשל החיסכון בזמן שיפוטי והן משום שניתן להסיק מכך, כי הפנימו את חומרת העבירות בהן הודו והורשעו.
2. באשר לנסיבותיהם האישיות , מדובר בזוג שנמצא בהליך כינוס נכסים ולמעשה, איבד את נכסיו. בנוסף, אני מקבל את טענת הנאשמים כי מדובר בתקופת העסקה קצרה יחסית של חודש בלבד.
3. לא נעלמה מעיניי 'ההסטוריה הפלילית' של הנאשמים בהקשר של חוק עובדים זרים, ואולם, דומני, כי בנסיבות העניין, יש לבכר את מצבם הכלכלי הקשה על פני העובדה שאין זו הפעם הראשונה בה הם עוברים על החוק באותן עבירות ממש. עוד מצאתי כשיקול לקולא את עובדת היותה של הנאשמת 2 נכה.
4. משמדובר על העסקה במשותף ע"י בני זוג המנהלים משק בית משותף, איני מקבל את עמדת המאשימה, לפיה יש לגזור על כל אחד מהם בנפרד את העונש המרבי הראוי בעניינו, שכן משק הבית הוא שהשיא רווח משותף מביצוע העבירות ולא כל אחד מהנאשמים באופן נפרד או בלתי תלוי באחר.
5. על יסוד כל האמור לעיל, הנני גוזר על הנאשמים, בחלקים שווים, את העונשים הבאים:
   1. בגין העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל, בניגוד להוראות סעיף 2 (א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 – 11,000 ₪;
   2. בגין העסקת עובד זר מבלי שהוסדר לעובד ביטוח רפואי, בניגוד להוראות סעיף 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 –8,000 ₪.
6. סכום הקנסות הכולל בסך של 19,000 ₪, ישולם ב- 38 תשלומים חודשים שווים.
7. כל אחד משני הנאשמים יחתום במזכירות בית הדין התחייבות שלא לעבור עבירה על חוק עובדים זרים התשנ"א – 1991, למשך 3 שנים, שאם לא כן יחוייב כל אחד מהם בקנס בסך 58,400 ₪.
8. הנאשמים יפנו לשם כך למזכירות בית-הדין בתוך 30 יום מהיום.
9. בשים לב לעובדה שניצן צו כינוס כנגד הנאשמים, המזכירות תעביר עותק מגזר הדין גם לכונס הנכסים הרשמי וזה יגיש בתוך 30 יום מהיום את עמדתו בנוגע למועד תחילת תשלום הקנסות לאור הלכת שטיין.
10. ככל שהמאשימה תראה לנכון להגיש עמדתה בעניין, רשאית היא לעשות כן בפרק הזמן שנקצב לכונ"ר.
11. התיק יובא לעיוני למעקב אחרי הודעת הכונ"ר והמאשימה (ככל שתראה לנכון) ביום 01.12.15 לצורך השלמת גזר הדין.
12. בהתאם להסכמת הצדדים, גזר הדין ישלח אליהם בדואר.

ניתן היום, י"ד חשוון תשע"ו, 27 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.