תביעה בסדר דין מהיר לפיצוי בגין נזקי רכוש, תוצאת תאונת דרכים. המחלוקת היחידה בין הצדדים נוגעת לשאלת הכיסוי הביטוחי, נוכח טענת המבטחת כי זה נשלל בשל התליית רישיון הנהיגה של הנהג.

1. ביום 10.4.14 ארעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"). לנתבע הייתה פוליסת ביטוח אצל הנתבעת מס' 2 (להלן: "המבטחת"), המכסה את אחריותו כלפי צדדים שלישיים.

אין מחלוקת, כי האחריות לאירוע התאונה רובצת על הנתבע. אין מחלוקת, כי לרכב התובע נגרם נזק בסך 12,269 ₪, הוא סכום התביעה.

לטענת המבטחת, אין לחייבה לשלם לתובע דבר, שכן הכיסוי הביטוחי נשלל בשל התליית רישיון הנהיגה של הנתבע, על פי "שיטת הניקוד". לטענת הנתבע, לא הודע לו על התליית הרישיון, אלא לאחר התאונה בלבד, ולכן הכיסוי הביטוחי תקף.

2. כפי שעולה מתדפיס הודעות התלייה בשל "שיטת הניקוד" שהופק על ידי ראש ענף רכב ונהיגה במשרד התחבורה, אגף הרישוי (נ/1):

א. ביום 10.10.12 הופקה תזכורת לפני התליית רישיון. זו נשלחה בדואר רגיל לכתובת "סוואעד חמיירה סואעד שויכי".

ב. ביום 25.2.13 הופקה הודעה בדבר התליית הרישיון. זו נשלחה בדואר רשום לאותה כתובת.

אישור ממוחשב שניתן לקבל מרשות הדואר על פי מספרו של הדואר הרשום מעיד, כי לכאורה התקבל דבר הדואר הרשום למשלוח ביום 17.2.13, ונמסר ליעדו ביום 20.2.13 באמצעות יחידת הדואר המרכזית בשפרעם.

כבר כאן ניתן לציין, כי האמור ב-נ/1 אינו מדויק, שכן תאריך הנפקת ההודעה ודאי אינו 25.2.13, אם ההודעה נשלחה בדואר רשום כמה ימים קודם לכן, ב-17.2.13. ממסמכים נוספים שהוצגו בפניי (אישור תוקף רישיון הנהיגה שנערך ביום 21.7.14, וכן דו"ח חוקר שנערך לבקשת המבטחת) עולה כי המועד 25.2.13 הוא המועד שבו התליית הרישיון נכנסה לתוקף, ולא המועד בו הונפקה ההודעה על התליית הרישיון.

3. על פי בקשת הצדדים ניתנו ביום 19.1.15 שני צווים למתן מידע: הראשון מופנה כלפי רשות הרישוי, ומורה לה למסור העתקי המכתבים שנשלחו אל הנתבע בעניין התליית רישיון הנהיגה שלו בגלל שיטת הניקוד, וכן פירוט העבירות שנעברו והניקוד שניתן לנתבע בגין כל עבירה; הצו השני מופנה כלפי יחידת הדואר בשפרעם, ומורה לה להציג את האסמכתא על מסירת פריט הדואר הרשום ליעדו.

על ב"כ המבטחת הוטלה המשימה של המצאת הצווים ליעדם.

בדיון שהתקיים ביום 13.4.15 הוברר, כי שני הצווים האמורים לא הניבו, הלכה למעשה, מידע חדש. הצו שהופנה ליחידת הדואר לא הומצא לה כלל, ואילו הצו שהופנה לרשות הרישוי הביא למסירת מידע שרוכז בדו"ח חקירה, ללא העתקי המכתבים, ואין בו כל חדש.

4. הנתבע העיד, כי כלל לא ידע על התליית רישיון הנהיגה שלו.

לטענתו, לא קיבל ממשרד הרישוי כל מכתב בעניין התליית הרישיון.

הנתבע הוא תושב השבט הבדואי סואעד חמירה, שנמצא לא רחוק משפרעם. דברי הדואר לתושבי הכפר נשלחים באמצעות סניף הדואר שבשפרעם, ומועברים משם לתיבות דואר בכפר עצמו. כתובתו של הנתבע למשלוח מכתבים היא שפרעם. הנתבע עצמו משרת בצה"ל, הרחק מביתו, ואינו מגיע מדי יום הביתה. הנתבע מתגורר בבית המשפחה, בו מתגוררים גם חלק מאחיו. לטענתו, אילו קיבל מי מבני משפחתו דואר עבורו, היה מוסר לו על כך.

עוד העיד הנתבע, כי ידע שיש לו נקודות, אך לא ידע כמה. רישיונו לא נפסל בעבר. הוא דאג תמיד לבטח את רכבו אצל המבטחת (מזה חמש או שש שנים), והופתע מאוד כאשר נמסר לו שאין לו כיסוי ביטוחי בגלל שלילה. הנתבע הוסיף והעיד, כי בשפרעם מתגורר לפחות עוד אדם אחד ששמו כשם הנתבע.

5. על המבטחת, המבקשת לשלול את הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה שהנפיקה לנתבע, מוטל הנטל להוכיח כי בעת התאונה נשלל הכיסוי הביטוחי בשל שלילת רישיון הנהיגה.

על פי הפסיקה, על מנת שיישלל הכיסוי הביטוחי מנהג אשר רישיונו נשלל שלא בפניו, יש צורך בהבאת הפסילה למודעתו של הנהג (ע"א 7602/06 עזבון חאדג'ג' ז"ל נ' מלכה, 11.10.11, וכן ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון ממו ז"ל, 20.6.07), ולא די בעצם ההחלטה על פסילת הרישיון. גם המצאה כדין של הודעה כתובה בדבר פסילת הרישיון יוצרת הנחה לכאורה בדבר ידיעה על תוכנו של המסמך (עניין ממו, עמ' 4). כך גם נקבע בשני פסקי הדין הללו, כי לא ניתן להסתפק בידיעה קונסטרוקטיבית של מי שידע כי הוא צפוי לשלילת הרישיון, מבלי שנמסרה לו הודעה קונקרטית על השלילה. לאור התוצאה הקשה של העדר כיסוי ביטוחי (ובמיוחד דברים אמורים ביחס לתביעות פיצויים בגין נזקי גוף, שהיקפן הכספי עשוי להיות גדול במיוחד) – "מובן שהנהג חייב להיות ער לכך שהתיישבותו בכסא הנהג עלולה להיות בעלת השכלות כה דרמטיות" (עניין חאדג'ג', סעיף 28).

מכאן שעל המבטחת להוכיח, כי התאונה ארעה לאחר שדבר התליית רישיון הנהיגה הובא למודעתו של הנתבע, ובנסיבות שלפנינו – כי הודעת רשות הרישוי בדבר התליית הרישיון אכן הומצאה לו בדואר רשום כדין.

6. חלק ז' בתקנות התעבורה הוא העוסק ב"שיטת הניקוד בעבירות תעבורה".

תקנה 549(א) קובעת, כי נהג שצבר בין 12 ל-22 נקודות, יחויב בקורס נהיגה נכונה ובעמידה בהצלחה במבחן שבסופו. תקנה 550(א) קובעת, כי הודעה בעניין "אמצעי התיקון" שחל על הנהג (קורס נהיגה נכונה בענייננו) תישלח אליו בדואר רשום. תקנה 550(ב) קובעת, כי הודעה שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א) – "יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה".

בהמשך קובעות תקנה 551(ה), כי אם הנהג לא ביצע את אמצעי התיקון (דוגמת קורס) בחלוף שישה חודשים מיום ההודעה אודותיו, רשאית רשות הרישוי להתלות את רישיון הנהיגה של הנהג, בהודעה, שתישלח באופן הקבוע בתקנה 550(א), והאמור בתקנה 550(ב) יחול עליה.

החשוב לענייננו, כי התקנות קובעות חובה של המצאת ההודעות בדואר רשום, וכן קובעות חזקה, ניתנת לסתירה, אודות קבלת הדואר הרשום בידי הנמען.

במקרה הנדון, ההודעה בדבר התליית הרישיון אכן נשלחה בדואר רשום, ויש אסמכתא על כך. נתוני המעקב אחר הדואר הרשום מעלים, כי לכאורה דבר הדואר נמסר לנמען באמצעות יחידת הדואר המרכזית בשפרעם. להודעה בדבר התליית הרישיון קדמה "תזכורת לפני התליית רישיון" שנשלחה בדואר רגיל, ביום 10.10.12. אין במסמך נ/1 התייחסות למשלוח הודעות קודמות (כמו ההודעה המחייבת בביצוע קורס נוכח צבירת הנקודות, הודעה שאמורה הייתה להישלח אף היא בדואר רשום – לפי תקנה 550(א) לעיל).

7. משהוכיחה המבטחת כי ההודעה בדבר התליית רישיון הנהיגה אכן נשלחה אל הנתבע בדואר רשום, במשלוח שלכאורה צלח, עובר הנטל אל הנתבע לסתור את החזקה, כי דבר דואר זה אכן התקבל בידיו.

בנסיבות העניין מצאתי, כי עלה בידי הנתבע לסתור את חזקת ההמצאה בדואר רשום, וזאת מהטעמים הבאים:

א. עדותו של הנתבע, לפיה לא קיבל את הודעת רשות הרישוי על התליית הרישיון, הותירה רושם אמין, ואני מאמינה לעדות זו.

הנתבע היה עקבי בעדותו, הודה כי אכן ידע על רישום נקודות, ועם זאת עמד על טענתו כי לא קיבל כל הודעה בדבר התליית הרישיון, ואף לא ידע כמה נקודות נרשמו לחובתו.

הנתבע הותיר רושם של אדם מהימן ואחראי, שדואג לבטח את רכבו באופן רציף לאורך השנים, ואילו ידע כי רישיונו נשלל למעלה משנה לפני אירוע התאונה, הרי שלא היה כל טעם בחידוש הביטוח שממילא לא יכסה את אחריותו באין רישיון (יוער כי התליית הרישיון, על פי רישומי רשות הרישוי, קדמה לאירוע התאונה בשנה וחודשיים כמעט, כך שסביר כי הפוליסה הרלבנטית למועד אירוע התאונה הוצאה לאחר התליית הרישיון).

הנתבע אף העיד כי לאחר מעשה, כשנודע לו על התליית הרישיון, דאג לעבור את הקורס הנדרש, וקיבל את רישיונו בחזרה.

כאמור, מצאתי את עדותו של הנתבע מהימנה.

ב. הנתבע משתייך למגזר הערבי הכפרי, לשבט מסוים שאין לו סוכנות דואר משלו והוא נסמך על שירותי הדואר של העיר הסמוכה שפרעם, ועל כן אין לו כתובת מדויקת הכוללת שם רחוב ומספר בית.

על מנת שדבר דואר יגיע ליעדו, על השולח לציין לצד שמו של הנמען גם את מספר תעודת הזהות שלו. גם אז, לא ניתן להבטיח כי דבר דואר שלכאורה נמסר לידי הנמען אכן נמסר לידי האדם הנכון, ולמרבה הצער, תקלות של מסירת דברי דואר לנמען הלא-נכון, לאור זהות השמות והעדר כתובות מדויקות, הן תקלות שמתרחשות.

אין במסמכים שהוצגו לפניי כדי לשכנע, כי אכן ההודעה על התליית רישיון הנהיגה נשלחה לנתבע תוך ציון מספר תעודת הזהות שלו, כחלק מכתובתו. הצו שניתן ואשר הורה לרשות הרישוי להציג את העתקי המכתבים שנשלחו, אמור היה לשפוך אור על שאלה זו, אך בפועל העתקי המכתבים לא התקבלו, כאמור לעיל. צו נוסף שניתן, והופנה לסניף הדואר, להצגת אסמכתא על מסירת הדואר הרשום לידי הנמען, לא בוצע למעשה, ולא ברור מי הוא שקיבל את הדואר בפועל. טענת המבטחת, לפיה היה על הנתבע להציג תצהירים של כל בני הבית על מנת להוכיח כי הדואר לא התקבל, אינה סבירה בעיניי בנסיבות שבהן מתגורר הנתבע בבית עם כמה וכמה אחים ואחיות בגירים.

בפניי, איפוא, עדות מהימנה של הנתבע, לפיה לא קיבל הודעה בדבר התליית רישיון הנהיגה שלו, ודבר דואר אשר אמנם נשלח כדואר רשום, אך לא ברור אם צוין בו מספר תעודת הזהות כחלק מהכתובת, לא ברור לידי מי הוא נמסר בפועל, ובנסיבות המסוימות המפורטות לעיל - הטענה כי הדואר לא התקבל למעשה, היא טענה שניתן לקבלה.

8. המבטחת טענה, כי משהחליט הנתבע לעבור את הקורס, ולא טען כלפי רשות הרישוי כי רישיונו הותלה שלא כדין ועל כן יש לבטל את ההתלייה, יש לראותו כמי שאכן נהג ללא רישיון נהיגה תקף.

איני סבורה כי ניתן לקבל טענה זו בדבר "הודאה" כביכול המשתמעת מהתנהגותו של הנתבע. הנתבע העיד, כי ניסה לפנות לנציגי רשות הרישוי, אך אלו עמדו על דרישתם כי יעבור את הקורס, ולכן – קיבל את דרישתם ועבר את הקורס. אין זה סביר לראות בהתנהלות זו משום הודאה בכך שהנתבע קבל את ההודעה על התליית הרישיון.

9. לאור האמור אני קובעת, כי לא הובא לידיעתו של הנתבע דבר התליית רישיון הנהיגה שלו לפני שהתרחשה התאונה נשוא התביעה. על כן, ובהתאם לפסיקה, אין לשלול מהנתבע את הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה שהונפקה לו על ידי המבטחת.

10. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 12,269 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 14.9.14, ועד התשלום בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 758 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 2,172 ₪.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לנתבע מס' 1 שכ"ט עו"ד בסך 1,180 ₪.

כל הסכומים האמורים לעיל ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ה, 28 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.