1. העניין שבפני, התנגדות הנתבע לבקשה לביצוע שטר ובקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.
2. לטענת הנתבע, מדובר בשטר אשר נגנב ממשרדו, על ידי אדם אשר ידוע לו, ואשר נמסר לתובעת בנסיבות לא ברורות, כאשר נסיבות מסירת ההמחאה וחזות השטר מצדיקות לגישתו קבלת ההתנגדות ובירור חבותו השטרית.
3. הואיל ולנסיבות מסירת השטר ישנה משמעות וחשיבות, הוריתי לתובעת להבהיר את נסיבות קבלת השטר מאת צד ג', ומתברר כי השטר נמסר לידי התובעת במסגרת התקשרות עם צד ג', אשר כלל אינו צד לשטר.
4. לאחר בחינת מלוא טענות הצדדים (בשלב זה – טענות לכאורה) מצאתי לנכון לקבל את ההתנגדות אף מבלי לקיים דיון בבקשה, מהטעמים כמפורט להלן:
   1. על פי תשובת התובעת, אין ולא היה קשר חוזי ישיר מול הנתבע, אלא ההמחאה נתקבלה מאת מאן דהוא, כאשר כבר מצוין עליה שם הנפרע, ואולם היא מצאה לנכון להטביע חותמתה כנפרעת נוספת. חזות השטר מלמדת על קושי בהתייחסות לחזקת התקינות וחזקת התמורה, מקום שהשטר עשוי לפקודת שתי נפרעות, כאשר אחת מהן חתומה בתור מסבה של השטר (חברת א.מ.ב.).
   2. השטר עשוי לפקודת חברת א.מ.ב., ואף מוסב השטר על חלקו האחורי; ואולם התובעת מציינת כי קיבלה את השטר מידי צד ג', אשר אינו חתום על גבי השטר, כנפרע, מסב או ערב, ולמעשה קיבלה את השטר מידי אוחז ללא הסבה, ובהתאם, לא ניתן להישען על הטענות המועלות בתשובת התובעת.
   3. מקום שהשטר לא נמסר על ידי הנתבע לתובעת, הרי שאין לתובעת כל ראיה באשר לאותה "מסירה ראשונה" של השטר, הוצאת השטר הראשונה מאת עושה השטר לנפרע הנקוב, וככל שהתובעת אף לא קיבלה את השטר מאותו צד לשטר, הרי שהטענה כי השטר נגנב, מקימה הגנה אפשרית בפני התובענה, ומדובר בטענה שלא ניתן להפריכה בשלב דיוני זה.
   4. בכל הנוגע להארכת המועד, סבורני כי לאור משקל הטענות הנוספות דלעיל, טענות ההגנות מקימות את אותו "טעם מיוחד" הנדרש להארכת המועד, וזאת מבלי להידרש לתקינות מסירת האזהרה (שבשלב זה מוטלת בספק), או לטענה השגויה של התובעת כי מסמך שלא נדרש כמוהו כמסמך אשר נמסר (הדברים אינם נכונים כאשר מדובר באזהרה, אלא רק בהליך מתנהל בו מסר אחד הצדדים את כתובתו).
5. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את ההתנגדות ומורה על העברת התובענה לפסים של סדר דין מהיר.
6. המזכירות תנתב התובענה בהתאם.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ה, 21 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.