רקע

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 25.11.15 במסגרתו הורה בית המשפט על מחיקת התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות בסך 2,000 ₪.
2. לטענת התובע, כך עולה מכתב התביעה, התנה הנתבע שירות בשירות וחיוב בריבית מופרכת כלשונו של התובע, זאת בניגוד לחוק ולמוסכם. התובע הגיש במסגרת ההליך הקודם חוות דעת מומחה התומכת בטענותיו.
3. עסקינן בתביעה "בגלגולה השני", זאת לאחר שהליך קודם, אשר התנהל בבית משפט זה, נמחק ביום 30.12.13, בגין אי הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי התובע (להלן: "ההליך הקודם"). בית המשפט חייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבע והורה כי ככל שיוגש הליך חדש, יחייבו ההליכים בתיק את הצדדים ובכלל זה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

ההליך עד כאן

1. התובע הגיש את תביעתו זו הנוכחית ביום 7.9.14.

לאחר הליך גישור בבית המשפט, אשר לא הוביל להסכמה כלשהי, התייצבו הצדדים לקדם משפט ביום 14.6.15.

במועד זה, הוריתי על הגשת תצהירים, כאשר על התובע הוטל להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמו עד ליום 6.9.15. עוד נרשם בפרוטוקול הדיון כי ב"כ התובע התחייב להמציא לב"כ הנתבע תצהיר גילוי מסמכים, בתוך 30 ימים.

1. מהודעת הנתבע מיום 2.8.15 עלה כי תצהיר גילוי המסמכים לא הומצא, חרף הצהרת ב"כ התובע ולמרות שחלף המועד.

התובע הגיב בתאריך 4.8.15 ועתר לארכה בת "ימים בודדים", כלשון הבקשה, לצורך המצאת כל המסמכים לב"כ הנתבע. להודעה צורך תצהיר גילוי מסמכים.

ב- 31.8.15 הודיע, שוב, הנתבע, כי מסמכי התובע לא הומצאו לו, בניגוד להתחייבות ב"כ התובע. תגובה לכך לא הוגשה על ידי התובע, חרף החלטה מפורשת מיום 1.9.15.

1. בתאריך 25.10.15, בחלוף כמעט חודשיים מן המועד שבו היה על התובע להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמו, עתר הנתבע לדחיית התביעה.

בהתאם, ניתנה החלטה על פי תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, האוסרת על התובע להעיד עדים או להוכיח עובדות, לאחר שלא קיים את ההחלטה ונמנע מהגשת תצהירי עדות ראשית.

1. התובע התבקש להגיב לבקשה לדחיית התביעה ומיהר והגיש בקשה להארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית, זאת, לדבריו, בשל פציעה בא כוחו ביום 2.8.15, אשר בעטיה ובשל אירוע משפחתי אצל ב"כ התובע, לא הוגשו התצהירים במועד.

לאחר שהוגשו תגובות, ניתנה ביום 4.11.15 החלטה במסגרתה, בשל הנסיבות האישיות של ב"כ התובע, ניתנה ארכה אחרונה, בת 14 ימים מאותו מועד, להגשת תצהירי עדות ראשית ולהעברת המסמכים לב"כ הנתבע. עוד הובהר כי אם לא יפעל התובע בהתאם, תימחק התביעה.

1. התובע, שוב, לא פעל בהתאם להחלטת בית המשפט.

לא הוגשה הודעתו על מסירת המסמכים לצד שכנגד וגם לא הוגשו תצהירי עדות ראשית.

1. בתאריך 25.11.15 פנה הנתבע ועתר, פעם נוספת, לדחיית התביעה.

בהתאם להחלטה מיום 4.11.15 כאמור, נמחקה התביעה.

פסק הדין נשלח אל ב"כ הצדדים במסגרת אתר נט המשפט ובהתאם לנתוני המערכת, נצפה על ידי ב"כ התובע במועד בו ניתן, בשעה 13:59.

טענות הצדדים

1. בקשת התובע לביטול פסק הדין הוגשה ביום 5.1.16.

בבקשתו, טען התובע כי אי-הגשת התצהירים ואי-העברת המסמכים לא נבעו מזלזול, אלא מן הצורך לעיין באלפי מסמכים לצורך הכנת תצהירי העדות הראשית בתיק זה. התובע טען כי דחיית בקשתו תפגע בו וכי סיכויי התביעה גבוהים ביותר.

התובע לא עתר להארכת המועד להגשת הבקשה ולא העלה כל טיעון שיש בו כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד בהתאם לתקנות.

1. בו ביום, 5.1.16, הורה בית המשפט לצד שכנגד להגיש את תגובתו בתוך 20 ימים ולמבקש נקבעה הזכות להשיב 10 ימים לאחר מכן.
2. תגובת הנתבע הוגשה כבר ביום המחרת, 6.1.16.

הנתבע עתר לדחיית הבקשה בשל הגשתה באיחור.

לגוף העניין, טען הנתבע כי המדובר בתביעה ב"גלגול שני" וכי היה על התובע להצליח להכין את תצהיריו במהלך שלוש שנים ומחצה בהן מתנהל התיק.

הנתבע טען כי לא ברור לו על אלו אלפי מסמכים מדבר התובע בבקשתו, שכן התובע לא העביר לנתבע ולו מסמך בודד במסגרת ההליכים המקדמיים.

הנתבע עתר לדחיית הבקשה תוך חיוב התובע בהוצאות.

1. המועד חלף ותשובה מצד התובע לא הוגשה.

דיון ומסקנות

1. אומר מיד, דין הבקשה להידחות, משעה שהוגשה בניגוד להוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן פסק הדין הומצא לב"כ התובע ביום 25.11.15 ואילו הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק ביום 5.1.16.

התובע לא הגיש בקשה למתן ארכה, כך גם בקשתו אינה כוללת התייחסות כלשהי לאיחור בהגשת הבקשה.

משכך, גם אין בפניי כל טעם, ודאי שלא מיוחד, העומד בדרישות תקנה 528 לתקנות.

עם זאת, גם לגוף העניין, דין הבקשה להידחות, כפי שיובהר להלן.

1. פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול "מחובת הצדק" או על פי שיקול דעת בית המשפט.

לתובע אין כל טענה כי לא קיבל את החלטות בית המשפט ואף עיון במערכת נט המשפט מלמד כי ההחלטות כולם הומצאו לו כמתחייב. משכך, אין מקום לביטול פסק הדין "מחובת הצדק".

1. אשר לביטול על פי שיקול דעת, יש לבחון שניים:

האחד, מהי הסיבה לאי התייצבותו של המבקש.

השני, מהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין.

מדובר בשני תנאים מצטברים שעל ביהמ"ש לשקול, כאשר השאלה השניה היא החשובה יותר ובעלת המשקל הכבד יותר. עם זאת, "ככל שסיכויי הנתבע להצליח בהגנתו נראים טובים יותר, יכול בית המשפט לנהוג בו ביתר סלחנות בענין הסיבה למחדלו, אי הגשת כתב הגנה או אי התייצבות במשפט, שגרם לפסק הדין". (ע.א 276/72, פרידמן נ' פרידמן פ"ד יז, 349, 358א).

1. עיינתי בבקשה ובתגובה וכן בהשתלשלות העניינים בתיק, אשר עיקריה מפורטים מעלה.

אחר זאת, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

1. נכון הוא כי מחיקת כתב-טענות של בעל-דין היא סנקציה חריפה ולכן, ככלל, ייזהר בית המשפט בטרם ינקוט בסנקציה זו. ואולם, אם נוכח בית-המשפט, כי בעל הדין התנהג בזלזול או בזדון, עשוי בית-המשפט למחוק את כתב-טענותיו.

נסיבות תיק זה, לטעמי, מעידות כי המבקש, התובע, לא קיים את החלטות בית המשפט, לא מחמת טעות, אלא עקב זלזולו השיטתי בהחלטות בית-המשפט. לא מדובר רק בהחלטות אשר ניתנו בהעדר, ביזמת בית המשפט, אלא אף בהחלטות אשר ניתנו לבקשת התובע, כאשר בבסיסן, עמדה דווקא המטרה לאפשר לתובע להעלות טענותיו ולקבל את יומו בבית המשפט.

לא מצאתי כל טעם שיש בו כדי להצדיק את אי- הגשת התצהירים במועד או את אי קיום ההחלטה בכל הנוגע להמצאת מסמכים. המדובר בתובע המנהל את עניינו זה מספר שנים בבתי המשפט ובמצב דברים זה, גם בשים לב לכך שבידיו חוות דעת מומחה עוד מההליך הקודם ולאור הטענה כי כלל לא המציא מסמכים כלשהם לצד שכנגד, מתקשה אני לקבל את הטענה כי בשל עומס מסמכים, לא עמד הוא במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט.

בית המשפט, בפסק דינו במסגרת ההליך הקודם, תיאר את תופעת דחיית המועדים עימה נאלצת מערכת המשפט להתמודד מדי יום ביומו.

כאשר המדובר בנימוקים המצדיקים זאת, בית המשפט אינו מהסס לאשר את הארכה, כך, למשל, כאשר פנה ב"כ התובע וביקש, בכל זאת, להתיר לו הגשת תצהירי עדות ראשית, מאחר שאירוע רפואי פתאומי, הוא שמנע ממנו, כך בבקשתו, מלהגיש את התצהירים במועד.

בית המשפט בהליך הקודם תיאר את התנהלות התובע כך:

"במקרה שלנו, על אף שהתנהלות התובע מבטאת התעלמות בוטה וזלזול בהחלטות בית המשפט ובמועדים שנקבעו על ידו, לא אנקוט בסעד דרסטי של דחיית התביעה, אם כי אורה על מחיקת התביעה תוך חיוב בהוצאות."

אין לי אלא לחזור על דברים אלו גם בהליך כאן.

דומה כי התובע לא השכיל לשנות את דרכיו לאחר שניתנה החלטת בית המשפט בהליך הקודם. גם כעת, המשיך התובע להתעלם, פעם אחר פעם, מהחלטות בית המשפט, כאשר הוא שב ונזעק רק כאשר ניתנת החלטה כנגדו.

התנהלות זו של התובע, אשר נדונה כבר בהחלטות בית משפט זה ובית המשפט בהליך הקודם, ראויה לתגובה ברורה ועקבית ואינה מצדיקה העדפת האינטרס של התובע על פני זה של הנתבע.

יודגש כי אפילו כעת, עם הגשת הבקשה, לא טרח התובע להגיש תצהירים, תוך שהוא ממשיך ומעלה טענות ביחס לקושי בהכנתם וכזכור, המועד להגשת תצהירי העדות הראשית חלף כבר לפני חמישה חודשים.

1. תוצאת ההחלטה שאותה מבקש התובע לבטל היא מחיקת התביעה ולא דחייתה ולפיכך, אין מקום לטענה לפגיעה קשה ובלתי הפיכה בזכות התובע לגישה לערכאות, זולת, כמובן, חיובו בתשלום אגרה באם יבחר להגיש תביעתו בשנית וחיובו בהוצאות במסגרת פסק הדין, וסבורתני כי בנסיבות המתוארות, הדבר מוצדק.
2. לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

פסק הדין מיום 25/11/15 בעינו עומד.

התובע ישלם לנתבע את הוצאות הבקשה, סך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ, זאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' אדר א' תשע"ו, 14 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.