נוכחים:

העותר ובאות כוחו עו"ד רויטל בן-שבת כץ ועו"ד סבג-שקד

ב"כ המשיב עו"ד אביטל פינק

פרוטוקול

ב"כ העותר: חוזרת על העתירה.

ב"כ המשיב: מגישה כתב תשובה בצירוף מידעים.

עו"ד בן-שבת כץ: עיינתי בכתב התשובה.

לעניין מעשה בית-דין - הטענה שלנו היא שבכך לא היה אמור להתמצות כתב התשובה. העתירה הראשונה בעניין חופשותיו של העותר הייתה ביום 27.5.14. אז בית המשפט ראה את המידעים, אותם מידעים לדעתי היו בערך מחודש ינואר-פברואר, שזה החודשים שבהם הופסקו חופשותיו של העותר בגין העובדה שאחיו נרצח. לכן התעוררו מידעים ועד לאותו שלב העותר יצא ל-17 חופשות סדירות ורצופות. ביום 27 לחודש בית המשפט דחה את העתירה ומאז 27.5 עברו בערך 7 חודשים. בין לבין הוגשו שתי עתירות נוספות לחופשה מיוחדת. האחת מהן הייתה ביום 29.7 לצאת לחופשת חג, שזו בקשה לחופשה מיוחדת, כאשר זה לא נמצא בפקודה, והיה מידע אחד שזה אותו מידע שהיה קיים ביום 27.5 וביום 20.10 הוגשה בקשה לצאת גם לחג, ובאותו יום הוא חזר בו מהעתירה ולכן לא היה דיון לגופו של עניין. העתירה ביום 19.11 שהוא הגיש בעצמו, זו אותה עתירה שאנו דנים בה היום ולכן איןמעשה בית-דין. ההלכה היא ברורה שהאסיר יכול להגיש כל 3 חודשים עתירה, ולכן העתירה שנוגעת לחופשותיו הייתה לפני 7 חודשים, כאשר למעשה חלפו 10 חודשים מאז הגעת המידעים והמידעים היום ישנים ולא רלוונטיים יותר.

אני סבורה שיש טעות כי חברתי הייתה צריכה, מלבד כתב התשובה הזה בשאלה מדוע זה מעשה בית - דין, היו צריכים להשיב לגופו של עניין. אני הגשתי את העתירה בחודש ספטמבר. מאז חודש ספטמבר עברו 3 חודשים כאשר במהלכם הדברים השתנו. כי בדיון ביום 27.5 הובא לידיעת בית המשפט הסכם הסולחה שנעשה עוד בחודש פברואר או מרץ והייתה בדיקה כי המשטרה מבחינתה אמרה שאין להם התנגדות אבל שב"ס אמר שקיים מידע של שב"ס שממנו נובעת המסוכנות ולכן המשטרה, על סמך אותו מידע של שב"ס, גם התנגדה, על אף שבפועל לא הייתה התנגדות. היום אנו נמצאים במצב אחר כי העותר הגיש טפסים חדשים שהועברו הלאה. אני לא מבינה למה אין התייחסות של המשטרה. היה להם 3 חודשים להיערך לזה. כרגע אנו נמצאים במצב של מידעים ישנים. הבקשה הועברה מהשב"ס למחוז, מהמחוז למשטרה וכרגע כל התהליך הזה תקוע במשטרה. אנו נמצאים היום במצב שאני חושבת שאי אפשר להסתמך על אותם מידעים. המשפחות נמצאות בחוץ, הכל מתנהל על מי מנוחות, הכל תקין.

מבקשת להפנות גם לחוות הדעת הקודמות של המשטרה בעניין המידעים, ששם הם משחזרים לאורך כל הדרך וכותבים את אותו דבר. הם אומרים שבשל מידע שב"ס שמחדש את המסוכנות. היום אין מידע של שב"ס. שב"ס לא מתנגדים להוציא אותו לחופשה ולכן הדבר היה צריך להופיע בכתב התשובה.

עו"ד סבג-שקד: העותר הוא אסיר למופת, מתפקד בין כתלי הכלא, אין דו"חות משמעת, משמש כתומך. אין אינדיקציה מהמידעים האלה להתנהגות שלו בכלא. אין שום מסוכנות ממנו.

ב"כ המשיב: לא ברור מדוע בחודש נובמבר, שאז התקיים דיון בעניינו, הוא ביקש למחוק את העתירה.

יש החלטה מנהלית בעניינו שלפיה מתנגדים לחופשה כאשר ההתנגדות מבוססת על מידע משטרה.

ב"כ העותר: שבוע הבא יש לו תאריך לוועדת שחרורים. אני לא יודעת מה יהיה אבל יש לתת פתח לאסיר שכבר יצא לחופשות האלה, כאשר זה לא קרה באשמתו. אפשר להוציא אותו לחופשה במקום מרוחק ולא היכן שנמצאות שתי המשפחות.

העותר כאן מרצה למעשה מאסר בגין עבירת הריגה של מישהו מהמשפחה שרצח את אחיו. העותר הזה יצא ל-17 חופשות כאשר לא היה הסכם סולחה. אני מבקשת לאפשר לו לצאת לחופשה במרחק ניכר מהאזור שבו מתגוררות שתי המשפחות כדי להראות שאין מסוכנות יותר.

החלטה

העותר מרצה 9.5 שנות מאסר בגין הריגה ושיבוש הליכי משפט והוא מבקש לצאת לחופשות.

המשיב מתנגד להוצאת העותר לחופשות וסומך התנגדותו על העובדה שלעת האחרונה דחה בית המשפט בקשות זהות של העותר לצאת לחופשות ומשכך קם כלפי הבקשה נושא העתירה "מעשה בית-דין".

ב"כ העותר טוענת כי לאור זכאותו של אסיר לעתור על שלילתחופשותיו או על שלילת טובת הנאה אחרת תוך 90 יום מיום מתן ההחלטה, הרי לא מדובר במקרה זה בעתירה שהוגשה במועד מוקדם מידי.

לגוף העתירה, מפנה ב"כ המשיב למידעים חסויים של שב"ס ומשטרת ישראל, במיוחד למידעי משטרת ישראל מהזמן האחרון, לפיהם קיים חשש לשלום אחר באם העותר ייצא לחופשה.

כמו כן מצביעה ב"כ המשיב על מידעים חסויים של שב"ס שעניינם התנהגות שלילית של העותר במהלך מאסרו.

גם אם לא נשללת זכותו של העותר לבקש לצאת לחופשות תוך זמן קצר מאז מתן החלטה שיפוטית שדחתה בקשה זהה, הרי יש באמור במידעים החסויים של שב"ס שהוצגו לפניי כדי להצדיק לעת הזו את עמדת המשיב שלא להוציא את העותר לחופשות, שכן מדובר בהתנהגות שלילית, אלימה, של העותר בזמן האחרון יחסית (ראה ידיעה 711).

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

ניתנה והודעה היום, י"א כסלו תשע"ה, 3 דצמבר 2014, במעמד ב"כ הצדדים והעותר.

הוקלד על ידי ליאת בוסי