1. התובע הגיש כנגד שני הנתבעים תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר ע"ס של 259,933 ₪.

המדובר בחוב הנובע מאי תשלום דמי שכירות במשך תקופה של שנה לרבות ריבית וקנס בגין אי פינוי הנכס במועד על ידי הנתבע מס' 1.

לשלמות התמונה יש להזכיר כי התובע הגיש תביעת פינוי כנגד הנתבע מס' 1 שבעקבותיו פינה את הנכס.

2. בתצהירו בתמיכה לבקשתו לרשות להתגונן טוען הנתבע כי בדירה התגלו ליקויים רבים אשר התובע באמצעות נציגו הבטיחו לתקנם הן לפני חתימת הסכם השכירות והן במהלך החזקתו בנכס.

כמו כן הנתבע טוען כי חרף הבטחותיו של התובע לא תוקנו הליקויים. בגין ליקויים אלה נגרמו לו נזקים ועוגמת נפש אותם הוא מבקש לקזז מן החוב.

הנתבע אף מאשר כי עקב קושי במציאת דירה חלופית לא נותרה לו כל ברירה אלא להמשיך ולהחזיק בנכס מעבר לתקופת השכירות.

הנתבע מוסיף כי עקב התנהלות רשלנית של התובע לא התאפשר רישומו כמחזיק בעיריה לשם תשלום הארנונה ובכך נמנע ממנו לנצל את ההנחה המגיעה לו עקב נכותו.

3. מעיון באמור בתצהיר הגעתי לכלל מסקנתי כי הגנתו של הנתבע קלושה ביותר.

בגין נזקיו המפורטים בסעיף י"ב לתצהיר עליו להתכבד ולהגיש תביעה עצמאית ככל שימצא לנכון לעשות זאת. לא זו אף זו, התנהלותו של התובע ככל שהיתה רשלנית אינה פוטרת אותו מתשלום דמי השכירות.

4. לאור האמור לעיל אני קובע כי הבקשה לרשות להתגונן תתקבל בכפוף לכך כי הנתבע יפקיד בקופת בית המשפט את הסך של 75,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

עם ביצוע התשלום יועבר התיק להליך של סדר דין מהיר ותצהירו של הנתבע ישמש ככתב הגנה.

ככל שהתשלום לא יבוצע במועד תידחה הבקשה והתובע יהא זכאי לבטול פסק הדין.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ה, 20 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.