לפניי התנגדות לביצוע שטר חוב ע"ס 50,000 ₪, שהוגש לביצוע על מלוא סכומו. המבקשת מס' 1, עושת השטר, שכרה מאת המשיב נכס מקרקעין. המבקשים מס' 2 ו-3 חתמו על השטר כערבים.

התנגדויות השוכרת והערבים הוגשו בשני תיקים שונים, ואוחדו בהסכמה.

המבקשת שכרה מהמשיב נכס בקרית ביאליק. לפי החוזה מיום 6/1/13, תקופת השכירות הינה 36 חודשים מיום 1/3/13 עד ליום 29/6/16 ודמי השכירות החודשיים הינם בסך 5,500 ₪ בתוספת מע"מ והצמדה (סעיף 7 לחוזה השכירות, נספח 2 להתנגדות). דמי השכירות שולמו ע"י המבקשת בהוראת קבע. ביום 12/8/13 חזרה הוראת הקבע (נספח ב' לתגובה), והמשיב שלח למבקשת מכתב התראה נושא תאריך 19/8/13 (נספח 3 להתנגדות). המבקשת טוענת כי הסדירה את החוב וחידשה את הוראת הקבע, אך המשיב פתח את תיק ההוצל"פ לביצוע שטר נגד המבקשים ביום 19/8/13, בו ביום ששלח את מכתב ההתראה, מבלי לתת לה הזדמנות אמיתית לתקן את ההפרה.

המבקשת טוענת כי המשיב לא הודיע לה על פתיחת תיק ההוצל"פ, המבקשת המשיכה ושילמה את דמי השכירות כסדרם, ובחודש יוני 2014 חדלה לשלם את דמי השכירות עקב קושי כלכלי. המבקשת מעידה כי מסרה למשיב שש המחאות ע"ס 3,200 ש"ל כל אחת, והמשיב קיבל אותן ועדיין לא הודיע לה על קיומו של תיק ההוצל"פ. ההמחאות היו על מחצית דמי השכירות בסך 3,250 ₪ כל אחת לזמני פרעון 10/7/14 ואילך (נספח ו' לתגובה).

ביום 16/6/14 שלח המשיב למבקשת מכתב התראה, בו התנגד להסדר שהציעה ודרש סילוק הפיגור, נענה ביום 17/6/14 כי המבקשת בקשיים כלכליים ומבקשת באופן זמני התחשבות והסדר, על כך נענתה ע"י ב"כ המשיב כי הוא מסרב לכל הסדר ועומד על פרעון מיידי של ועמידה מלאה בהסכם, בין השאר מאחר ונודע לו כי המבקשת משכירה את הנכס בשכירות משנה בניגוד להסכם (נספחים ז', ח' ו- ט' לתגובה). ביום 24/6/14 הגיש המשיב נגד המבקשת תביעה לפינוי בתא"ח 47614-06-14 (נספח 4 להתנגדות) להלן: "תביעת הפינוי"), ואז נודע למבקשת על פתיחת תיק ההוצל"פ דנן.

באותו יום חידש המשיב את הליכי ההוצל"פ, שעוכבו על ידו בחודש דצמבר 2013 לאחר שהמבקשת תיקנה את ההפרה בגין דמי השכירות של חודש אוגוסט 2013, והטיל כנגדה עיקולים והגבלות. המבקשת מצאה כי האזהרה בתיק ההוצל"פ נמסרה לכאורה בכתובת נכס, שמכרה עוד ביום 10/9/13 והחזקה בו נמסרה לרוכש ביום 10/10/13 (הסכם מכר לגב' שרון לביא, נספח 6 להתנגדות), ועל כן לא נודע לה על פתיחת התיק. במקביל המשיב הפקיד את ההמחאות שמסרה לו המבקשת.

המבקשת טוענת כי פתיחת התיק לראשונה לא היתה כדין מאחר ולא ניתנה לה הזדמנות לתקן את ההפרה, והיא תיקנה אותה בפועל בסמוך לכך. עוד טוענת המבקשת כי אין בסיס לסכום בקשת הביצוע, באשר למעט דמי השכירות עבור חודש אוגוסט 2013 בסך 6,557 ₪, בגינם לא כובדה הוראת הקבע, אינה חייבת ארנונה ואגרת שילוט בסך 11,067 ₪, כנטען במכתב ב"כ המשיב מיום 19/8/13 (נספח 3 להתנגדות). המבקשת צירפה אסמכתאות מעיריית חיפה על תשלומים בגין ארנונה (9,916.70 ₪) ושילוט (47.80 ₪) (נספחים 7, 8 להתנגדות). רכיב נוסף שנתבע ע"י המשיב בהגשת השטר לביצוע הינו דמי שכירות לתקופה המזערית שנקבעה בחוזה, 18 חודשים, מתוכה שולמו בפתיחת התיק 5 חודשים, ולפיכך חייבת המבקשת 13 חודשים לפי 6,557 ₪ לחודש, סה"כ 85,241 ₪, על חשבון סכום זה נכלל בבקשת הביצוע הסכום 32,376 ₪ בלבד, לאור סכום שטר החוב.

המשיב הגיש תגובה מפורטת, בה אושרו רוב העובדות, ונוספו הפרטים הבאים: המשיב פתח את תיק ההוצל"פ ביום 19/8/13 עם משלוח מכתב ההתראה מאחר והתברר לו כי הוראת הקבע בוטלה וכי המבקשת צברה חובות לעיריית חיפה מיום 1/3/13 בסך 11,067.90 ₪ (אישור עיריית חיפה, נספח ג' לתגובה). על מנת להבטיח זכויותיו ולאור חשש כי המבקשת תבריח נכס מקרקעין, שהיה בבעלותה, ושהתכוונה למכור ובכך תחבל בגביית החוב, ועל כן הגיש בקשה לעיקול בטרם מתן אזהרה (נספח ד' לתגובה). המשיב טוען כי תיק ההוצל"פ נפתח כדין ובצדק מאחר ובעת פתיחתו הפרה המבקשת את חוזה השכירות באופן מהותי, לא שילמה דמי שכירות, שנועדו לתשלום ב-10 לחודש, למרות שנתן לה התראה בעל פה לא תיקנה את ההפרה בחלוף יותר מ-7 ימים (סעיף 15.1.1 לחוזה). עם תשלום דמי השכירות לחודש אוגוסט 2013 הגיש המשיב בקשה לעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ ולא פעל בו.

לאחר ההפרה השניה בחודש יוני 2014 חוזר המבקש על ההתכתבויות שצויינו לעיל בנימוקי ההגנה, ומציין כי מסירת הצ'קים הדחויים עבור מחצית מדמי השכירות כאשר הצ'ק הראשון לז.פ. 10/7/14 נועדה ל"הרדים" את המשיב וכי הצ'ק הראשון חולל בהעדר כיסוי מספיק, למרות שהמבקשת המשיכה להחזיק בנכס ולהשכירו בשכירות משנה ולקבל את דמי השכירות (הצ'ק והודעת ההחזרה נספח י' לתגובה).

לאחר הגשת תביעת הפינוי, הגיעו הצדדים להסכמה בתא"ח 47614-06-14 לפיה ביום 14/8/14 פינתה המבקשת את הנכס ותביעת הפינוי נמחקה, ללא ויתור על טענות ביחס לחוב כספי שיתבררו בתיק ההוצל"פ דנן. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ביום 24/8/14 (נספח י"א לתגובה).

המשיב טוען כי חוב המבקשת (והערבים) לאחר הפינוי עומד על 70,328 ₪, לפי פירוט ששלח לב"כ המבקשת (תכתובת דואר אלקטרוני מיום 21/8/14, נספח י"ב לתגובה). החוב מורכב מדמי שכירות חודש יוני 2014 (6,563 ₪), יולי ואוגוסט 2014 (6,570 ₪ לכל חודש), דמי שכירות בגין הודעה מוקדמת (6,570*6=32,420 ₪), צביעת המושכר (4,000 ₪), אגרת תביעה בתביעת הפינוי (657 ₪), אגרת הוצל"פ (648 ₪) ושכ"ט עו"ד בתיק הוצל"פ (5,900 ₪).

בדיון, שהתקיים לפניי, נחקרה המבקשת נגדית, והתבררו העובדות הבאות. המבקשת מסרה את מענה בחוזה השכירות ברח' יד לבנים 184/30 חיפה, ולשאלה האם הודיעה למשיב על שינוי המען טענה כי אמרה למר נועם מטעם המשכיר כי עברה לראשון לציון, ולא עשתה זאת בכתב מאחר והיה לה אמון. הדירה, שהמבקשת טענה כי נמכרה ובה בוצעה מסירת האזהרה סעיף 17 לתצהיר) היתה דירה אחרת ברח' הפועל 12א', חיפה (נספח 6 להתנגדות, פרוטוקול, עמ' 2, שורות 4-7). התברר כי המבקשת החזיקה בשנת 2012 בשלושה נכסי מקרקעין, אותם השכירה, כי ביחס לדירה ברח' יד לבנים התקיימו הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי והעליון, ובקשות המבקשת לצו מניעה זמני נדחו (מוצגים מש/1 ומש/2). המבקשת אישרה בתשובה לשאלות ב"כ המשיב כי השכירה את הנכס ששכרה מהמשיב בשכירות משנה למרפאות והמבקשת יכולה היתה להציע ללקוחות הרופאים האורטופדים עיסויים. המבקשת העידה כי כך קיבלה את הנכס מהשוכרת הקודמת ואף הפחיתה את מספר דיירי המשנה. המבקשת טענה כי לא הרוויחה מהשכרת הנכס בשכירות משנה מאחר והיו לה הוצאות עבור מזכירה רפואית חשמל וארנונה, וכי דמי השכירות שהיא קיבלה היו בסך 4,700 ₪ לחודש בלבד מכל שוכרי המשנה (פרוטוקול, עמ' 3).

ב"כ הצדדים סיכמו בכתב, ולאחר שמיעת הראיות וקריאת המסמכים, אני מחליטה לדחות את ההתנגדות לביצוע שטר בהעדר כל הגנה בפי המבקשת.

פתיחת תיק ההוצל"פ ביום 19/8/13 היתה כדין, המבקשת לא עמדה בהתחייבותה בהסכם לשלם את דמי השכירות עבור חודש אוגוסט 2013 ביום 10/8/13, ולא טענה מתי שילמה אותם, אולם ברור כי הדבר היה לאחר יום 19/8/13. כמו כן לא שילמה ארנונה בניגוד לסעיף 8 לחוזה ולולא תיקנה את ההפרה היה עליה להשלים דמי שכירות לשמונה עשר חודשים (סעיף 3.3 לחוזה). אין להלין על המשיב כי לא סגר את תיק ההוצל"פ לאחר ששולמו דמי השכירות לאור ההוצאות שנשא בהן, והמשיב היה זכאי להטיל עיקול בטרם מתן אזהרה להבטחת זכויותיו עם הפרת חובת תשלום דמי השכירות וגילוי החוב שנצבר לעירייה. אין באישור שצירפה המבקשת (נספח 8 להתנגדות) בדבר תשלומים לעירייה בשנת 2013, ושהופק ביום 10/8/14 ראייה לכך שלא צברה כל חוב, ועצם העובדה שסכום החוב שהציג המשיב נכון ליום 19/8/13 (נספח ג' לתגובה) עולה על הסכומים ששילמה המבקשת מעיד כי מדובר היה בתשלום על חשבון החוב, כעולה מאישור העירייה.

מסירת האזהרה. המבקשת טענה כי מסירת האזהרה היתה שלא כדין מאחר והמבקשת כלל לא התגוררה בדירה זו ואף מכרה אותה לפני המסירה. בדיון התברר כי המבקשת מסרה בחוזה השכירות את מענה כרח' יד לבנים 184 חיפה, לא מסרה למשיב הודעה בכתב על המען החדש בראשון לציון, אלא לכל היותר הודעה בעל פה על עצם המעבר לראשל"צ (פרוטוקול, עמ' 1 שורה 22 עד עמ' 2, שורה 3). יצויין כי בתצהירה לא טענה המבקשת כי הודיעה למשיב על שינוי המען. עוד התברר כי צירוף נספח 6 לתצהיר, הסכם המכר, והטענות בעניינו בהתנגדות אינם רלוונטים לטענת אי המסירה מאחר ומדובר בנכס אחר ברח' הפועל בחיפה. לא צויין באיזו כתובת נמסר למבקשת כתב התביעה בתיק הפינוי (אישור המסירה לא צורף להודעה) ולא זכיתי לעניין באישור המסירה של אזהרת ההוצל"פ, אבל העובדה שהמבקשת קיבלה את מכתבי ההתראה מחודש אוגוסט 2013 ומחודש יוני 2014, שנשלחו לה למען ברח' יד לבנים, ונודע לה על הגשת התביעה בתיק הפינוי, בה צויין מען זה, מביאה לדחיית טענתה בעניין אי קבלת האזהרה.

התביעה השטרית. בעניין שטר בטחון נקבע כי המסירה הינה מסירה על תנאי שרק בהתקיימו המסירה מושלמת (ע"א 358/80 קדש נפתלי נ' שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830).

"המסירה של שטר ביטחון היא, מעצם טיבה וטבעה, "מסירה-על-תנאי" ו"זכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו (כגון על-ידי סיחור או תביעה לפרעונו) קמה, רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה". בהנחה שהבנק אינו אוחז כשורה (שאלה שתידון בנפרד), נהנה הוא אמנם מ"חזקה" שהשיק נמסר לו "מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר": סעיף 20(ג) לפקודה, אולם הגנה טובה היא למשיב (המושך), אם הוא מוכיח, שהמסירה היתה על-תנאי: סעיף 20(ב)(2)... כרגיל, הנתבע לפרעון שטר הוא המתגונן בטענה, שהשטר שימש לביטחון בלבד. כאשר זה המצב, עליו הנטל להוכיח לא רק שהמסירה אכן הייתה לביטחון, היינו "על תנאי", אלא (מעבר למתבקש למיקרא סעיף 20 לפקודה אך נקבע כהלכה פסוקה) שהתנאי בו הותנתה המסירה לא נתקיים" (ע"א 665/83 בנק לאומי נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) 281).

במקרה דנן התקיימו התנאים להגשת השטר לביצוע במועד הגשתו ובמועד הגשת ההתנגדות לביצוע שטר. המבקשת לא הציגה כל הגנה בפני החובה לשלם דמי שכירות בגין החודשים יוני עד אוגוסט 2014, ולא גילתה בתצהיר מיום 7/8/14 כי ההמחאות שמסרה עבור חצי מדמי השכירות היו המחאות דחויות, שהראשונה לז.פ. 10/7/14, ואף ניסתה להסתיר את העובדה שבעת עריכת התצהיר כבר היה ידוע לה כי ההמחאה הראשונה לא כובדה מהעדר כיסוי. לנטילת ההמחאות ע"י המשיב אין כל משמעות של הגנה למבקשת הן מאחר וחובה היה עליו להפקיד את ההמחאות להקטנת נזקו בגין חוב קיים והן מאחר ולא נפרעו. כבר עתה יש חיזוק לטענת המשיב כי מדובר במעשה מתוכנן של המבקשת, שזכתה לייעוץ משפטי כל העת, והיתה בעלת נכסי מקרקעין ומנוסה בעסקי המקרקעין ובהליכים משפטיים (פרוטוקול, עמ' 2 שורה 6 עד עמ' 3, שורה 15). טענת חוסר תום לב בהתנהלות הזוכה בתיק ההוצל"פ נדחית.

חובות המבקשת מעל לסכום השטר הוכחו כבר בשלב זה, ואין לעכב עוד את גבייתו, כדלהלן:

א. שניים וחצי חודשי השכירות: יוני, יולי ומחצית אוגוסט 2014 עד הפינוי ביום 14/8/14 (6,563 + 6,570 +3,285 = 16,418 ₪). לא ברור מדוע טרחה ב"כ המבקשת בסיכומיה בפניי לנסות לטעון כי המבקשת פינתה את המושכר ביום 30/7/14 (פרוטוקול, עמ' 5, שורות 7-14) בניגוד למסמך החתום ע"י המבקשת (נספח י"א לתגובת המשיב) ולדבריה בהמשך הסיכומים (פרוטוקול, עמ' 6, שורות 5-6).

ב. דמי שכירות לששה חודשים נוספים מיום 15/8/14 עד ליום 14/2/15 (6,570 * 6 =39,420 ₪). אני דוחה את טענת המבקשת לפיה אין להחיל עליה את הסנקציה הקבוע בסעיף 3.3 לחוזה לפיה "בתקופת השכירות ובחלוף 12 חודשים מיום תחילת השכירות [1/3/13, הערה שלי, ג.ס.ב.] תשמר לכל צד הזכות להודיע למשנהו על סיום השכירות, וזאת בכפוף למתן הודעה בכתב לפחות 180 (מאה ושמונים) יום מראש, למען הסר ספק השוכר יוכל לסיים את תקופת השכירות לאחר 18 חודשים ולאחר מתן הודעה מוקדמת כאמור". הפסקת תשלום דמי השכירות, חילול הצ'ק הראשון בהסדר שהציעה המבקשת וחתימתה על ההסכם, שניתן לו תוקף ע"י בית המשפט בתיק הפינוי, ועל פרוטוקול מסירת החזקה מהווים כל אחד מהם הודעה על ביטול ההסכם מצד המבקשת.

ממילא אם שגוייה קביעתי זו, אזי חייבת המבקשת בתשלום דמי השכירות עד לסוף תקופת השכירות הראשונה "החל 1/3/13 וכלה ביום 29/2/16" לגביה נקבע בסעיף 3.2 לחוזה: "כל הפסקת שימוש במושכר ו/או פינויו לפני תום תקופת השכירות, שלא בהתאם לאמור בהסכם זה, לא ישחררו את השוכר מהתחייבויותיו לפי הסכם זה, לרבות תשלום דמי השכירות ... עד למועד שנקבע לסיום השכירות". סכום זה עולה, כמובן על הסכום הנתבע.

יש לקחת בחשבון גם את הסנקציות הנוספות בחוזה כגון פיצוי בגין איחור בפינוי וריבית פיגורים.

חיבור שני הסכומים הקצובים לעיל עולה על סכום השטר, כך שאין צורך לדון בשאלת הוצאות צביעת הנכס, שלא הוכחו, הוצאות תביעת הפינוי והוצאות ושכ"ט עו"ד בתיק ההוצל"פ, שנפסקות בתיק עצמו.

הסיכום הינו כי אני דוחה את ההתנגדות לביצוע שטר בכל טענותיה, וקובעת כי המבקשת לא הציגה כל הגנה ראוייה לבירור ביחס לסכום השטר, כי התקיימו התנאים להגשתו לביצוע והוכח חוב בסכום העולה על סכום קרן השטר.

מאחר והמבקשים מס' 2 ו-3 ביססו את הגנתם על תצהיר המבקשת, נדחית גם בקשתם.

ההתנגדות לביצוע שטר נדחית.

הליכי ההוצל"פ בתיק מס' 02-38964-13-2 יחודשו, ולסכום החוב בתיק יתוספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ה, 25 מאי 2015, בהעדר הצדדים.