בפני בקשת המבקשת להתנגד לביצועם של שטרות שהגישה המשיבה לביצוע.

לטענת המבקשת, השיקים בוטלו מכיוון שהסחורה שהתקבלה מן המשיבה היתה פגומה ועל אף שהוסכם על קיזוז הסחורה הפגומה, הדבר לא נעשה.

נציג המבקש נחקר על תצהירו וציין "חלק מהסחורה לא היתה תקינה" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 22; עמ' 2, שורות 3 – 5). למעשה, מדובר בטענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב.

ככלל, הכירה הפסיקה בכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב כטענת הגנה ראויה מפני שיקים רק במקרים בהם עלה כשלון התמורה החלקי לכדי עילת ביטול עסקה שהביאה בפועל לביטולה. אחרת, נותרה בעינה ההלכה, כי כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב אינו מהווה עילת הגנה נגד שיק. במקרה שבפני, חרף טענות המבקש, הרי שלא הוצע חישוב אריתמטי פשוט, לא הוצע סכום מדויק כלשהו, ולא הונחה תשתית עובדתית המאפשרת קביעת הסכום שבעדו כשלה התמורה.

אף טענת הקיזוז אינה קצובה, ועל כך אין מחלוקת של ממש. טענת קיזוז בלתי קצובה אפשרית בין שני צדדים לעסקה, במקרה של חיובים הדדיים הנובעים מאותה עסקה. במקרה דנן, נראה כי המבקשת מערבת בין קיזוז – הנוצר כאשר ישנו חיוב הדדי באותה עסקה – לבין פגם בתמורה (גם אם עולה למקבל התמורה כסף לתקן את הפגם), שאינו בגדר "חיוב הדדי" (לניתוח ההבדל בין שני סוגי טענות ההגנה, ראה ש' לרנר, דיני שטרות, עמ' 340-347, ובעיקר המובא מר"ע 22/85 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' סלון אמפיסל בע"מ ואח', פ"ד לט (2), 565, בעמ' 567-568). מכאן, כי אין לנו עניין בקיזוז חיובים בלתי קצובים מעסקה אחת, וטענת הקיזוז אף היא לא תוכל לשמש הגנה מפני התביעה השטרית.

לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

במקרה דנן, לא מצאתי כי עומדת למבקשת ולו הגנה לכאורה, כמפורט לעיל.

אני דוחה, לפיכך, את ההתנגדות. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ₪, אשר יצורפו לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל 01-46949-13-5, אשר ההליכים בו (כמו גם בתיק ההוצאה לפועל 01-16167-53-4) ישופעלו ככל שעוכבו עקב הגשת ההתנגדות, אם לא ייפרע החוב הפסוק תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ה, 18 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.