בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 9.5.14 ברחוב דניאל 4 בכפר סבא (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע מס' רישוי 87-832-28 נהוג בידי התובע (להלן: "רכב התובע") ורכב נתבעת 1 נהוג בידי נתבעת 1 מס' רישוי 97-329-62 (להלן: "רכב נתבעת 1) המבוטח בנתבעת 2.

בתביעתו עתר התובע לחיוב הנתבעים בסכום הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

(א) נזק לרכב עפ"י דוח שמאי בסך של - 3605 ₪.

(ב) שכ"ט שמאי בסך של - 500 ₪.

(ג) עוגמת נפש בסך של - 1500 ₪.

להוכחת נזקיו הגיש התובע חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

התובע אשר נהג ברכב התובע עובר לתאונה ותוצאותיה תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה כדלקמן:

"ביום 9.5.14 נהגתי ברכב שמספרו 8783228. הרכב הזה הוא בבעלותי. נהגתי ברכב ברחוב דניאל 15 בכפר-סבא. הגעתי לרחוב דניאל מרחוב בן יהודה ונסעתי ברחוב דניאל, שזה רחוב חד-סטרי. מכניסת הרחוב עד לגן, ששם רציתי לאסוף את הילד שלי, יש מרחק של בערך 50-60 מטר. יש פסי האטה ברחוב, כך שהנסיעה שלי הייתה איטית. כלי רכב חנו משני צדי הכביש כי באים לקחת ילדים. השעה הייתה בסביבות 12:00. אשתי הייתה ברכב והיא ישבה לידי, במושב הקדמי ליד הנהג. אני נהגתי ברכב. אני נסעתי עם הרכב באמצע הכביש כי כלי רכב חנו משני צדי הכביש כפי שציינתי. רציתי להחנות את הרכב בצד שמאל לכביש לכיוון נסיעתי כי היה שם מקום חנייה פנוי. אותתתי על כוונתי לסטות שמאלה לכיוון נסיעתי כדי להיכנס לחנייה שמצד שמאל לדרך, כשלפתע הרגשתי שהאוטו שלי מקבל מכה מצד שמאל של האוטו ואז עצרתי את הרכב. ראיתי רכב שמספרו 8783228, שבדיעבד הסתבר לי שמי שנהגה בו היא הנתבעת 1 והרכב מבוטח אצל הנתבעת 2, פגע בי.

מה שקרה הוא שהנתבעת 1 הייתה עם הרכב שלה בחנייה בצד שמאל לכביש, כיוון נסיעתי, וחנתה ברכב עם הילדים שהיו בתוך הרכב. כאשר אני סטיתי שמאלה לכיוון נסיעתי כדי להיכנס לחנייה לפניה, מקום חנייה שהיה פנוי, אז לפתע היא יצאה ימינה כיוון חנייתה כדי להשתלב בתנועה מבלי לאותת ומבלי לשים לב לרכב שלי, וכך היא פגעה עם החלק הקדמי-ימני או קדמי של הרכב שלי בצד השמאלי של הרכב שלי ונגרמו הנזקים. אני מבקש לציין, שמי שחונה בצד הדרך ורוצה לצאת ממקום חנייה צריך לנקוט בכל הפעולות הנדרשות בחוק כדי לצאת ממקום החנייה בבטחה. אחרי התאונה אני ואשתי יצאנו מהרכב וראינו שהרכב של הנתבעת 1 הוא זה שפגע ברכב שלי בצד שמאל של הרכב, ממש באמצע צד שמאל של הרכב ולאורך הצד השמאלי האחורי של הרכב בערך, זה מאחר שהנתבעת 1 המשיכה בנסיעה ופגעה ברכב שלי. ראיתי אחרי התאונה שהאוטו של הנתבעת 1 ממש נמצא בתוך האוטו שלי, כלומר החלק הקדמי שלו פגע בחלק השמאלי של הרכב שלי. גם הנהגת שפגעה ברכב שלי יצאה מהאוטו שלה וראתה את הפגיעה ואת הנזקים בשני כלי הרכב. מאחר שמדובר ברחוב חד-סטרי והתאונה הייתה בזמן שאני נסעתי במהירות איטית מאוד, אפשר לומר כמעט 0 קמ"ש, אז פינינו את הדרך כדי לא להפריע לתנועה ועצרנו את כלי הרכב בהמשך הדרך והחלפנו פרטים. מיה, שהיא הנתבעת 1, הייתה בהיריון ומאחר שהיא הייתה בהיריון גם שאלתי אותה אם היא מרגישה טוב ואם היא רוצה מים. היא הייתה גם ילדים שכבר אספה אותם מהגן כפי שהבנתי, והחלפנו פרטים כאמור. לנתבעת 1 לא היה במקום רישיון נהיגה ולקחתי את פרטי הרכב והביטוח שלה שהיא נתנה לי. הנזק לרכב שלי הינו על פי דו"ח שמאי 3,605 ש"ח, שכ"ט שמאי 500 ש"ח ואני תובע עוגמת נפש בסך של 1,500 ש"ח. לא תיקנתי את הרכב שלי עד היום כי לא קיבלתי את הכסף ואין לי אפשרות לתקן מכספי. אני צירפתי לתביעה את כל המסמכים המעידים על הנזק. אני מפנה את ביהמ"ש למסמך שמיה, הנתבעת 1, חתמה לי מיד אחרי התאונה שבו היא מאשרת למעשה את כל מה שאני אמרתי בבית המשפט על אופן קרות התאונה - מוגש ומסומן ת/1.

בהמשך בעלה של הנתבעת 1 יצר איתי קשר טלפוני ונפגש איתי באותו יום שקרתה התאונה בשעות הצהריים. הוא ביקש לראות את המסמך ת/1 שמיה חתמה עליו והוא לקח את הטופס הזה ת/1 וקרע אותו לחתיכות. בהמשך, באחד הימים בעלה יצר איתי קשר ואמר לי למיה באמת אשמה בתאונה ואני אצור קשר עם חברת הביטוח שלה לתשלום הנזקים ובסופו של דבר הנזקים לא שולמו לי. פתאום הם שינו את דעתם ואמרו שנתבעת 1 לא אשמה".

התובע לא נחקר בחקירה נגדית ע"י נתבעת 1.

בחקירתו הנגדית ע"י נציגת נתבעת 2 לשאלה: "איך הרכב שלך היה בזמן הפגיעה יחסית לרכבה של הנתבעת 1 ?", השיב: "אני סטיתי שמאלה כיוון נסיעתי עם הרכב שלי כדי להיכנס לחנייה שהייתה פנויה לפני מקום החנייה של רכב הנתבעת 1 שחנתה מצד שמאל לכביש כיוון נסיעתי, ואז הנתבעת 1 סטתה ימינה כיוון נסיעתה לעבר הכביש ופגעה ברכב שלי". לשאלה:"אתה ראית שהיא יוצאת ממקום החנייה שלה או שרק הרגשת את המכה שנתן הרכב שלה?", השיב: "הרגשתי את המכה בצד שמאל של הרכב שלי מהרכב שלה, שקודם לכן ראיתי אותו חונה בצד שמאל כיוון נסיעתי ואני רציתי להחנות את הרכב לפני הרכב שלה במקום חנייה פנוי." לשאלה:"אני אומרת לך שהנתבעת 1 חנתה עם הרכב שלה בצד שמאל הכביש של רחוב דניאל ולא הייתה בכלל בנסיעה, בלם היד היה משוך ואתה זה שסטית שמאל כיוון נסיעתך כדי להיכנס לחנייה פנויה לפני הרכב שלה ושפשפת עם צד שמאל של הרכב שלך את צד ימין קדמי של הרכב שלה. אני מציגה תמונה של רכב הנתבעת 1 שרואים את הפגיעה בו בצד ימין-קדמי", השיב: "אני אומר לך שזה לא נכון מה שאת אומרת. גם מיה, שהיא נתבעת 1, יודעת היטב שמה שאמרתי זה הנכון וגם היא חתמה על המסמך ת/1 שהיא אישרה בדיוק את מה שהיה בתאונה ורשמנו את זה באותו מעמד, כך שאני לא יודע למה היא משנה את גרסתה. אני אומר שהרכב שלה יצא מהחנייה וסטה ימינה כיוון נסיעתו ופגע ברכב שלי ונגרם לו נזק. אני גם רוצה לומר שבכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעות רשום שמיה התקדמה בנסיעה. כלומר, היא נסעה ולא כמו שאת מנסה לומר היום שהיא הייתה במצב של עצירה. רשום במפורש בכתב ההגנה שאתם הגשתם שהיא התקדמה בנסיעה, אז הטענה שלך שהיא הייתה בעצירה מוחלטת עם בלם יד, זה לא נכון. לשאלה: "אני מראה לך תמונה ושואלת אותך אם זו תמונה של הרכב שלך כשהנתבעת 1 מציינת שהיא צילמה אותה במקום התאונה זמן מסוים לאחר התאונה. אני מגישה תמונה זו - מסומנת נ/3.", השיב: "כן, רואים את הרכב שלי ב- נ/3, אבל זה לא מקום התאונה, דהיינו, המקום שבו רכב הנתבעת פגע ברכב שלי אלא זה אחרי שכבר כל אחד הלך לדרכו ואני החניתי את הרכב שלי בהמשך הדרך בצד שמאל".

עדה מטעם התובע, קארין רויט שהיא רעייתו, תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה הדברים הבאים:

"אני אשתו של התובע. ביום 9.5.14 ישבתי במושב הקדמי ברכב שבו נהג בעלי, שזה רכב בבעלותו, ונסענו ברחוב דניאל בכפר סבא, נסענו להביא את הילד מהגן. עמדו מכוניות בחנייה משני צדי הכביש לכיוון הנסיעה של בעלי והוא נסע באמצע הכביש. הוא רצה לפנות שמאלה כיוון נסיעתו כדי להיכנס לחנייה שבצד שמאל לדרך כיוון הנסיעה שלו כדי להחנות את הרכב. הוא אותת על כוונתו לסטות שמאלה כיוון נסיעתו והוא התחיל לפנות שמאלה כיוון נסיעתו להיכנס לחנייה שהייתה פנויה בצד שמאל לדרך ואז שמענו שמישהו פוגע ברכב שלנו מצד שמאל של הרכב שלנו. בעלי עצר מיד במקום התאונה, הוא יצא מן הרכב מיד אחרי קרות התאונה מבלי להזיז את הרכב מהמקום כדי לראות מה קרה ומה הנזק. גם אני יצאתי מהרכב לראות מה קרה ובעלי דיבר עם הנהגת של הרכב שפגעה ברכב שלנו ושאל אותה אם הכל בסדר, אם היא נפגעה או רוצה מים. אז ביקשתי מבעלי שישלים את החנייה שלו ואנו אוכל ללכת לאסוף את הילד מהגן. אז הלכתי לאסוף את הילד מהגן ובעלי נשאר במקום".

עדה זו לא נחקרה בחקירה נגדית ע"י נתבעת 1.

בחקירתה הנגדית ע"י נציגת הנתבעת 2 לשאלה:" את יכולה לתאר בדיוק איך הייתה המכה?", השיבה: "בעלי סטה שמאלה עם הרכב כיוון נסיעתו ואילו נתבעת 1 שהייתה קודם לכן בחנייה מצד שמאל לדרך כיוון הנסיעה שלנו, סטתה ימינה כיוון נסיעתה כדי להתחיל לנסוע, ואז היא פגעה בצד שמאל של הרכב שלנו כך ששני כלי הרכב היו בסטייה, בעלי בסטייה שמאלה והרכב שלה בסטייה ימינה".

נתבעת 1 אשר נהגה ברכב נתבעת 1 עובר לתאונה ותוצאותיה תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה כדלקמן:

"ביום 9.5.14 אני הייתי הנהגת של רכב שמספרו 8783228, זה רכב בבעלותי והוא מבוטח ב"שירביט חברה לביטוח בע"מ". הייתי עם הרכב ברחוב דניאל בכפ"ס, השעה הייתה 12:50 והיום היה יום שישי. אני אספתי את הילדים שלי מהגן שנמצא ברחוב דניאל, הרכב שלי חנה בצד שמאל לכביש כיוון נסיעתו של התובע. הילדים שלי כבר היו בתוך הרכב, יש לי שני ילדים קטנים, ילד אחד ישב בכיסא בטיחות במושב האחורי של רכבי ובמושב הקדמי לצד מושב הנהג היה כיסא לתינוק ושם ישב עוד ילד. אני הייתי בהיריון בחודש השביעי וישבתי במושב הנהג שברכב שלי. הילדים שלי לא היו חגורים ואני מעולם לא ממשיכה נסיעה אם הילדים לא חגורים. אני התיישבתי באוטו אחרי ששמתי את הילדים כל אחד בכיסא המיועד לו. ישבתי במושב הנהג שברכב והרכב שלי כפי שציינתי חנה בצד שמאל לדרך כיוון נסיעת רכב התובע. בצד שמאל הדרך כיוון נסיעתי, מעבר למדרכה, ישנה גדר פרטית של בתים שבנויים מעבר למדרכה. יש שם שלט לפני אחד הבתים שלא לחסום את השער, כלומר, לא להחנות ברחוב דניאל מול השער כדי לאפשר לאנשים שגרים שם לצאת. אני חניתי לא לגמרי לפני המקום שבו נמצא השער הזה אלא אחרי השער, כלומר, הצד האחורי של הרכב שלי היה צמוד לסוף השער, שהיה מעבר למדרכה. מאחר שאני רציתי להזיז את האוטו שלי כמה צעדים קדימה כדי לא להפריע לשער של הבית, רציתי לשחרר את בלם היד ולא להניע את האוטו אלא לדרדר את האוטו קדימה כדי שהוא לא יחסום עם החלק האחורי שלו את מקום הכניסה לבית ולא יפריע לשער. הרחוב הזה הוא לא בירידה. אני אומרת שלא הצלחתי אפילו לדרדר את הרכב אלא הרכב שלי עמד. באותו רגע שהתכוונתי לעשות את המהלך הזה של להזיז את האוטו קדימה, להוריד את בלם היד ושהאוטו יתדרדר קדימה, ואין במקום ירידה, ואני לא יודעת מה הייתה הכוונה שלי כי עכשיו אני מבינה שאולי לא יכולתי לבצע את זה, באותו רגע נשמע בום. הילד שלי בכה ואז הסתכלתי וראיתי שהתובע, שהגיע בנסיעה עם האוטו שלו, סטה שמאלה כיוון נסיעתו כדי להיכנס לחנייה לפניי. אחרי שהוא פגע ברכב שלי הוא לא נעצר במקום שבו הוא פגע ברכב שלי אלא המשיך בנסיעה שמאלה כיוון נסיעתו ונכנס לחנייה שלפני הרכב שלי, ורק שם הוא עצר. זה המצב כמו שרואים בתמונה ת/3. הדברים לא היו יכולים להתנהל באמצע הכביש, כלומר, חילופי הפרטים כי חנו מכוניות משני צדי הכביש ואי אפשר היה להפריע לתנועה. באותו רגע התובע יצא מהאוטו וגם אשתו יצאה מהאוטו והתובע ניגש אלי בנדיבות לשאול אם הכל בסדר. אשתו יצאה וצעקה בקולות שאני אשמה ושאלה אותי "מה עשית". היא הלכה לגן להביא את הילד שלה והתובע נשאר במקום והחלפנו פרטים. באותו רגע הוא שאל אותי אם לא נפגעתי ואם אני רוצה לשתות, אמרתי לו שהכל בסדר. התקשרתי לבעלי כי אין לי ניסיון בתאונות ואני לא יודעת איך זה הולך. הוא דיבר עם התובע והוא אמר לי להביא לו פרטים. תוך כדי שבעלי מדבר בטלפון התובע אמר לי שהכל בסדר ושהוא דיבר עם בעלי ושנחליף פרטים וכך עשינו. התובע הלך לרכב שלו לחפש פיסת נייר והתחיל לרשום בכתב ידו את מה שכתוב ב- ת/1 והגיש לי את זה ואמר לי תחתמי ואני חתמתי וגם הוא חתם. אני אמרתי לו לפני שחתמתי למה הוא רשם ב- ת/1 שאני הזזתי את האוטו, כלומר שאני התחלתי לנסוע בכביש והאמת היא שאני לא התחלתי לנסוע בכביש. אני חתמתי על ת/1 בגלל שהייתי במצב רגיש, היו לי שני ילדים קטנים ברכב והייתי בהיריון ולחוצה מכל העניין ולכן חתמתי".

בחקירתה הנגדית לשאלה: "אני אומר שאת משנה את גרסתך והדברים לא היו כפי שאת מציינת. אני מפנה אותך גם לכתב ההגנה שאת הגשת בתיק זה לסעיף 5 שבו ואני מצטט שאת בעצמך ציינת בכתב ההגנה שלך שאת היית בנסיעה ואת מציינת שאת "גלשת מעט קדימה כדי לא לחסום שער כניסה של בית ברחוב", זאת אומרת שאת היית בנסיעה והיום את אומרת שבכלל לא היית בנסיעה. איך את מסבירה את זה?", השיבה: "אני לא הייתי בנסיעה". לשאלה:"האוטו שלך היה מונע", השיבה "כן". לשאלה:"קודם אמרת שהרכב שלך לא היה מונע בכלל. אז מה נכון ? מה שאת אומרת עכשיו, שהאוטו שלך היה מונע או לא ?, השיבה:" הרכב שלי כן היה מונע, אבל לא היה בנסיעה".

לשאלה: "אני אומר לך שאת חתמת על ת/1 ואת חתמת על הטופס הזה אחרי שקראת אותו ואישרת אותו", השיבה "אני הייתי בלחץ כפי שתיארתי ולכן חתמתי על ת/1".

לשאלה:"מדוע בעלך לקח את הטופס המקורי ממני וקרע אותו לגזרים ?, השיבה :"אני לא אחראית למה שבעלי עושה".

עדה מטעם הנתבעים, שירה גדסי ציינה בעדותה הדברים הבאים:

"אני לא מכירה את הנתבעת 1. אני באותו יום ב- 9.5.14 הגעתי לרחוב דניאל שבו יש מעון כדי להוציא ילדה מהגן שהייתה בגן אחד יחד עם הילד של הנתבעת 1. אני הגעתי עם רכב והחניתי את הרכב שלי ברחוב דניאל בצד ימין הדרך כיוון הנסיעה, כלומר, באותו כיוון שהרכב של מיה חנה כי מדובר ברחוב חד-סטרי. הגעתי לרכב שלי ושמתי את הילדה ברכב שלי וישבתי במושב הנהג של רכב שלי והייתי צריכה לסטות שמאלה כיוון נסיעתי כדי להשתלב בתנועה בכביש ופתאום שמעתי בום. הסתכלתי לכיוון הבום וראיתי שהרכב של מיה חונה בצד שמאל לדרך כיוון הנסיעה וראיתי שהרכב של התובע סטה שמאלה כיוון נסיעתו ושני כלי הרכב פגעו זה בזה וזה היה הבום ששמעתי. אחרי הבום הזה ראיתי שהתובע ממשיך עם הרכב שלו ונכנס לחנייה לפני הרכב של מיה. אני מציגה תמונה שצילמה אותה מיה - מוגש ומסומן נ/4, כאשר רואים בתמונה את הרכב שלי - מסומן בספרה 1, ואת הרכב של התובע - מסומן בספרה 2. רכב התובע הוא במצבו אחרי מקום התאונה כשהוא המשיך לנסוע ונכנס בחנייה לפני מיה. אני עכשיו מתקנת את עצמי ואומרת, שבזמן ששמעתי את הבום לא ישבתי בתוך הרכב שלי אלא הייתי מחוץ לרכב כי חגרתי את הילדה שישבה מאחור בצד ימין הרכב (לא מאחורי הנהג). אני עדיין הייתי על המדרכה בצד ימין הדרך מהצד הימני של הרכב שלי וסגרתי את הדלת אחרי שחגרתי את הילדה שלי. אני רק התחלתי ללכת על המדרכה לכיוון החלק האחורי של הרכב שלי. נכון שמהמדרכה שבה עמדתי כשחגרתי את הילדה שלי ברכב שלי, לא יכולתי לראות את המקום שמיה חנתה והרכב של התובע היה באמצע הכביש ובוודאי שהוא הסתיר את הרכב של מיה, אבל אני התחלתי ללכת לכיוון החלק האחורי של הרכב שלי. אני אומר ששמעתי את הבום. אני רוצה להגיד שהרכב של מיה חנה כי אני ראיתי את הרכב של מיה חונה בזמן שמיה עוד הייתה עסוקה בלחגור את הילדים. אבל אז אני הלכתי לחגור את הילדה שלי ועברתי לצד הימני של הרכב שלי כדי לפתוח את הדלת האחורית ימנית של הרכב שלי ועסקתי בלחגור את הילדה שלי. עכשיו אני רוצה להגיד שאני בכלל ראיתי את מיה חוגרת את הילדים כי אני זוכרת שאחרי התאונה אני ניגשתי לעזור למיה וראיתי שהילדים שלה בכלל לא חגורים. אז איך היא יכולה לנסוע עם ילדים לא חגורים ? אני אומרת שיכול להיות שמיה התניעה את הרכב שלה והרכב שלה היה מונע כי היום היה מאוד חם ואולי היא רצתה להדליק מזגן. מבקשת לומר, שהאוטו של מיה לא נסע ואת זה אני יודעת כי הילדים של מיה לא היו חגורים באוטו ואת זה אני ראיתי אחרי התאונה, אחרי שכבר ניגשתי לאוטו של מיה לשאול אם היא צריכה עזרה. אני מסיקה מזה שהילדים לא היו חגורים שמיה לא נסעה, כי מיה לא ניסע עם ילדים לא חגורים".

בחקירתה הנגדית ע"י התובע לשאלה: "אני אומר לך שמיה אמרה בתחילת העדות שלה שהאוטו שלה עמד ולא היה מונע", השיבה: "הוא כן היה מונע. יכול להיות שהוא היה מונע בגלל מזגן. אני ראיתי את זה אחרי התאונה ולא יכולה לומר לך מה היה לפני התאונה".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותם של התובע והעדה מטעמו, רעייתו, קארין רויט. עדותם היתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. נחה דעתי כי זכורים היו להם כל פרטי התרחשות אירוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתם.

לא כך באשר לעדות נתבעת 1, בה אין אני נותנת אמון. עדותה היתה בלתי כנה, חמקנית, מלאת סתירות ואי דיוקים, ניכר היה כי "מתפתלת" היא בעדותה ומנסה להרחיק עצמה מאחריותה לקרות התאונה ותוצאותיה.

בעדותה הראשית ציינה נתבעת 1 כי ישבה במושב הנהג ברכב נתבעת1 שחנה ברח' דניאל, בצד שמאל הדרך כיון נסיעת רכב התובע, כשחלק אחורי של רכבה נמצא בסמוך לשער בית שהיה בצד שמאל כיוון חניית רכבה, ומאחר ורצתה "להזיז" את רכבה כדי לא להפריע למשתמשים בשער הבית, רצתה היא לשחרר את בלם היד שברכבה, לא להניע כלל את מנוע רכבה שלא היה מונע כלל, אלא לדרדר את רכבה קדימה אף שהכביש אינו נמצא בירידה במקום, זאת כדי שלא יחסום רכבה עם חלקו האחורי את מקום הכניסה לשער הבית, כשבאותו רגע ממש, כאשר רצתה לשחרר את בלם היד שברכבה פגע רכב התובע ברכב הנתבעת החונה, כשמנוע הרכב כבוי ובלם היד משוך וכדבריה:

"מאחר שאני רציתי להזיז את האוטו שלי כמה צעדים קדימה כדי לא להפריע לשער של הבית, רציתי לשחרר את בלם היד ולא להניע את האוטו אלא לדרדר את האוטו קדימה כדי שהוא לא יחסום עם החלק האחורי שלו את מקום הכניסה לבית ולא יפריע לשער. הרחוב הזה הוא לא בירידה. אני אומרת שלא הצלחתי אפילו לדרדר את הרכב אלא הרכב שלי עמד. באותו רגע שהתכוונתי לעשות את המהלך הזה של להזיז את האוטו קדימה, להוריד את בלם היד ושהאוטו יתדרדר קדימה, ואין במקום ירידה, ואני לא יודעת מה הייתה הכוונה שלי כי עכשיו אני מבינה שאולי לא יכולתי לבצע את זה, באותו רגע נשמע בום".

בחקירתה הנגדית חזרה נתבעת 1 מגרסתה לפיה מנוע רכבה היה דומם, דהיינו המנוע כבוי והרכב לא היה מונע כלל, ולשאלה "האוטו שלך היה מונע" השיבה "כן" (ההדגשה שלי א.ט). כך גם למדים שבעדותה בביהמ"ש שינתה נתבעת 1 את גרסתה המופיעה בכתב הגנתה. בכתב הגנתה ציינה נתבעת 1 כי רכבה גלש מעט קדימה כדי לא לחסום את שער הכניסה לבית שברחוב וכדבריה "הנתבעת גלשה מעט קדימה לטובת אי חסימת שער הכניסה של בית ברחוב" ואילו בבית המשפט הן בעדותה הראשית והן בחקירתה הנגדית ציינה כי רכבה חנה, עמד במקומו, לא גלש מעט קדימה ולא היה כלל בנסיעה. לשאלה: "אני אומר שאת משנה את גרסתך והדברים לא היו כפי שאת מציינת. אני מפנה אותך גם לכתב ההגנה שאת הגשת בתיק זה לסעיף 5 שבו ואני מצטט שאת בעצמך ציינת בכתב ההגנה שלך שאת היית בנסיעה ואת מציינת שאת "גלשת מעט קדימה כדי לא לחסום שער כניסה של בית ברחוב", זאת אומרת שאת היית בנסיעה והיום את אומרת שבכלל לא היית בנסיעה. איך את מסבירה את זה?", השיבה: "אני לא הייתי בנסיעה" ובהמשך העידה "הרכב שלי כן היה מונע אבל לא היה בנסיעה" (ההדגשה שלי א.ט).

איני מוכנה לסמוך על עדות נתבעת 1 שאינה מהימנה עלי כל עיקר. התרשמותי מעדותה היתה שלילית.

באשר לעדות עדת הנתבעים, שירה גדסי, הרי שמעדותה אין למדים דבר באשר לעצם קרות התאונה שכן עדה זו לא ראתה כלל את עצם קרות התאונה. עדה זו היתה בקרבת מקום התרחשות התאונה, שמעה כדבריה "בום", זאת ותו לא. אחרי התאונה נגשה העדה לעזור לנתבעת 1 שילדיה היו ברכב וכדבריה "נכון שמהמדרכה שבה עמדתי כשחגרתי את הילדה שלי ברכב שלי, לא יכולתי לראות את המקום שמיה חנתה והרכב של התובע היה באמצע הכביש ובוודאי שהוא הסתיר את הרכב של מיה אבל אני התחלתי ללכת לכיוון ה חלק האחורי של הרכב שלי, אני אומרת ששמעתי את הבום (ההדגשה שלי א.ט.).

בקבלי גרסת התובע והעדה מטעמו, רעייתו, קארין רויט בה נותנת אני אמון, קובעת אני כי ביום התאונה בשעה 12:00 לערך נהג התובע ברכב התובע ברח' דניאל 15 בכפר סבא כשאשתו יושבת במושב קדמי ברכב בצד מושב הנהג. רחוב דניאל הינו רחוב חד סטרי. משני צידי רחוב דניאל חנו כלי רכב והתובע נהג ברכב התובע באמצע הכביש, בנסיעה איטית.

התובע הבחין במקום חניה פנוי בצד שמאל הדרך כיוון נסיעתו, אותת על כוונתו לסטות שמאלה כיוון נסיעתו, סטה שמאלה כיוון נסיעתו על מנת להיכנס למקום חניה פנוי זה שבצד שמאל הדרך כיוון נסיעתו כשלפתע רכב נתבעת 1 הנהוג בידי נתבעת 1 שעמד בחניה בצד שמאל הכביש כיוון נסיעת רכב התובע, לפני מקום החניה הפנוי שבו רצה התובע להחנות את רכבו, החל בנסיעה תוך סטיה ימינה כיוון נסיעתו, וזאת עשתה נתבעת 1 הנוהגת ברכב נתבעת 1 מבלי שהבחינה כלל ברכב התובע, מבלי ששמה לב לנעשה בדרך, מבלי שאותתה על כוונה לסטות ימינה כיוון נסיעתה ולהשתלב בתנועה שבכביש, תוך שנטלה את זכות הדרך ובנהיגה חסרת זהירות זו פגע רכב נתבעת 1 עם חלק קדמי ימני שבו בצד שמאל של רכב התובע ונגרמה התאונה ותוצאותיה.

האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבעת 1 שנהגה ברכב נתבעת 1 המבוטח בנתבעת 2, ועל הנתבעים לשאת בסכום הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה ושהוכחו בפני ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי ע"י הנתבעים.

נזקי התובע שהוכחו בפני הינם כדלקמן:

(א) נזק לרכב עפ"י דוח שמאי בסך של - 3605 ₪.

(ב) שכ"ט שמאי בסך של - 500 ₪.

עתירת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש, דינה להדחות וכך אני מורה.

נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי - נחת, אכזבה או אי הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי.

יפים לעניננו הדברים הבאים מתוך ת.א (ת"א) 103072-98 רותי רם אום נ' סנאורה בע"מ (פורסם במאגרים) "כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דווקא. על כן יש להיזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים. כך בענייננו.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום הנזקים שהוכח בפני בסך של - 4105 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 9.5.14 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של - 500 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסה"ד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז לוד תוך 15 יום.

פסה"ד יישלח לצדדים בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ה, 18 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.