פסד דין זה עוסק בשאלה, האם יש להיעתר לבקשתם של החייבים להכריז עליהם כפושטי רגל, או כי יש מקום להורות על ביטול הליכי פשיטת הרגל וצווי הכינוס שניתנו לבקשת החייבים.

המנהל המיוחד מצא כי התנהלותם של החייבים עובר להליך פשיטת הרגל היתה שלא בתום לב, בהעדפת נושים שהם בני משפחה על פני הנושים האחרים, עת העבירו לבני משפחתם, לאחר פירעון המשכנתא, את רוב רובם של הכספים שקיבלו החייבים ממכירת ביתם. הבית נמכר בסכום של כ-1.7 מיליון ₪. החייבים טוענים כי אין דופי בהתנהלותם, באשר לא ידעו, במועד העברת הכספים לנושים שהם בני משפחה, כי יכנסו להליך פשיטת רגל.

רקע וטענות הצדדים –

1. לבקשת החייבים, ניתן צו כינוס ביום 7.9.14 והם החלו בכך הליך פשיטת רגל. לקראת הדיון בשאלת הכרזתם של החייבים, הגיש המנהל המיוחד דוח מסכם, במסגרתו הומלץ על ביטול ההליכים, ככל שלא יפקידו החייבים בקופת פשיטת הרגל סכום של 752,000 ₪, שהם יתרת הכספים שקיבלו ממכירתם ביתם, לאחר פירעון המשכנתא.
2. בקשת החייבים למתן צווי כינוס הוגשה לכונ"ר ביום 30.6.14. אין מחלוקת כי שנה לפני כן, ביום 23.6.13, מכרו החייבים את ביתם וקיבלו תמורה בסך של 1.7 מיליון ₪. מכספי התמורה, פרעו החייבים המשכנתא בסך 947,300 ₪ כך שנותרה בידם יתרה של 752,000 ₪.
3. לטענת החייבים, היה בכוונתם לרכוש דירה זולה יותר, בסכום של 1,150,000 ₪, כך שיוכלו להשיב עם ההפרש חובות לנושיהם. החייבים חתמו על חוזה רכישה, אך בנק הפועלים סרב להעמיד לרשותם משכנתא, ובכך עסקת המכר בוטלה. על עובדות אלה אין מחלוקת בין הצדדים.

1. החייבים טוענים כי סכום של 75,000 ₪ נותר בידי המוכרת בשל הפרת ההסכם על ידם. ביתרת התמורה השיבו החייבים, לטענתם, הלוואה לאמא של החייבת בסך 400,000 ₪ וסכום נוסף של 220,000 ₪ העבירו לבני משפחה אחרים, גם הם נושים של החייבים. היתרה בסך של 37,700 ₪ שימשה אותם, לטענתם, לתשלום דמי שכירות.
2. כאן המקום לציין כי החייבים לא הציגו בדל ראיה לכך שאם החייבת הלוותה להם סכום של 400,000 ₪ או שבני משפחה הקרובים הלוו להם סכומים נוספים. המסמך הרלוונטי היחיד שהציגו החייבים הוא צוואה של האם, ממנה ניתן ללמוד כי היא מורה שהחוב של החייבים בסך 400,000 ₪ יחולק שווה בשווה בין החייבת לבין אחיה, לאחר לכתה של האם, וגם זאת רק כאשר החייבים ימכרו את ביתם. יצוין כי תודה לאל, אם החייבת בחיים, כך שהצוואה לא הגיעה לידי מימוש.
3. מכל מקום, בהסכמת הצדדים, ההכרעה בבקשתו של המנהל המיוחד לבטל את ההליכים נעשית מתוך נקודת הנחה כי טענותיהם של החייבים לגבי השימוש שעשו בכספי המכירה בתשלום חובות לאם ולבני משפחה אחרים, הינה נכונה . המנהל המיוחד שמר לעצמו הזכות לטעון לביטול הענקות, במידה ובקשתו תסורב והחייבים יוכרזו כפושטי רגל. לטענת המנהל המיוחד, די בהתנהלות החייבים כדי להביא, כבר בשלב הזה, לביטול ההליכים, גם אם היו טענותיהם העובדתיות מתבררות כנכונות.
4. המנהל המיוחד טוען כי החייבים התנהלו שלא בתום לב וביקשו להיכנס להליך פשיטת הרגל בידיים לא נקיות, שכן, עובר לבקשתם למתן צו כינוס, הם דאגו להתרוקן מנכסיהם, להעדיף נושים, בני משפחה, על פני נושים אחרים, כך שהליך פשיטת הרגל יחל במצב בו לנושים האחרים לא תצמח כל תועלת. בכך סיכלו החייבים, כך נטען, את מטרתו העיקרית של הליך פשיטת הרגל, שעניינו חלוקה שוויונית של נכסיו של פושט הרגל, בין הנושים השונים, תוך מתן אפשרות לחייב תם הלב לצאת בבוא העת לדרך חדשה. טוען המנהל המיוחד, כי החייבים מצאו להם "עיר מקלט" בדמות הליכי פשיטת רגל, שלא בתום לב.
5. החייבים מצדם טוענים כי לא נפל פגם בהתנהלותם בעת שמכרו את ביתם, מתוך כוונה לרכוש דירה זולה יותר ולשלם חובותיהם מההפרש הכספי. משסוכלה הרכישה על ידי הבנק למשכנתאות, הם לא היו בהליך פשיטת רגל ורשאים היו לעשות בכספים כאוות נפשם, ולהחליט למי הם משיבים הלוואות. החייבים סברו כי לאחר התשלום לבני המשפחה, יוכלו לשלם את החובות לנושים האחרים. כראיה לכך מציינים החייבים כי באותה העת, לא היו תיקי הוצאה לפועל פתוחים כנגדם.
6. מוסיפים החייבים וטעונים כי באותה עת, החובות לא היו בסדר גודל כפי שהיה בעת הגשת הבקשה לצו כינוס. על הבית לא רבצו עיקולים באותה עת.

דיון והכרעה –

1. מתוך ההנחה העובדתית המוסכמת לצורך ההכרעה בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש לדחות את בקשתם של החייבים להכריז עליהם כפושטי רגל וכי יש להורות על ביטול ההליכים בעניינם.
2. ההלכה בדבר האופן שבו יש לבחון ולהתייחס לתום ליבו של החייב, המבקש את הגנת דיני פשיטת הרגל, הינה הלכה ידועה ואין צורך להכביר מילים בעניין זה. נקבע כי קיומו של תום הלב ייבחן בשלב שלפני הגשת הבקשה למתן צו כינוס, ובשלב שלאחריו, עת נתון החייב בהליך פשיטת הרגל. אין ספק כי החייבים כבר היו נתונים בחובות כבר בשנת 2013, בעת שמכרו את הבית. על כך הם הצהירו בבקשה למתן צו כינוס. כן הם ציינו כי על מנת לשלם את החובות, הם נאלצו למכור את ביתם. החייבים טענו בדיון כי בעת שמכרו את הבית חובותיהם "לא היו בסדר גודל כזה". ביקשתי מב"כ החייבים לציין מה היה סדר גודל חובותיהם באותה עת ותשובתו היתה כי הדבר לא ידוע. בהמשך, טענו החייבים כי היו חובות לשוק האפור והחייב שילם להם כספים (הכוונה הוא לכספי מכירת הדירה). אין צורך לומר כי טענה זו כלל אינה עולה בקנה אחד עם טענתם האחרת כי שילמו חובות לבני משפחה בלבד.

1. לא צוין מועד תשלום החובות לבני המשפחה אך הואיל והסכם הרכישה של הבית החלופי (שבוטל לאחר מכן) נחתם שנה בדיוק לפני הגשת הבקשה לפשיטת רגל, סביר להניח כי הוא בוטל תקופת מה לאחר מכן, כך שהחזר ההלוואות לבני המשפחה נעשה פחות משנה לפני שביקשו החייבים להיכנס להליך פשיטת הרגל. בשלב הזה, ובהיותם נתונים בחובות גדולים (אחרת לא היו מוכרים את ביתם, מן הסתם), הזדרזו החייבים והעבירו כספים רבים ללווים

בני משפחה, עמם אפילו לא נחתמו חוזי הלווה. בעשותם כן ובהגשת הבקשה למתן צו כינוס זמן לא ארוך לאחר מכן, פעלו החייבים בחוסר תום לב בולט, בעצם הגשת הבקשה למתן צו כינוס, הם העדיפו נושים בני משפחה על פני נושים אחרים ולמעשה, הפכו את בני המשפחה למעין "נושים מובטחים" או "בדין קדימה". לעניין חובת תום הלב בעת הפניה לבית המשפט למתן צו כינוס ראה למשל ע"א 5503/92 קירצמן נגד הכונס הרשמי, פ"ד מ"ט(1) 748; ע"א 6416/01 בנבנישתי נגד הכונס הרשמי, פ"ד נ"ז(4) 197.

1. בנסיבות אלה, סיכלו החייבים כל סיכוי לכך שניתן יהיה להיפרע מנכסיהם באופן שוויוני בין הנושים השונים, וללא העדפה של בני משפחה. הואיל והחייבים מודים כי עת מכרו את ביתם כבר היו קיימים נושים אחרים גם כן, הרי מן הסתם באופן מסתבר, יתרת הכספים לאחר תשלום המשכנתא הספיקה לתשלום לבני משפחה ולא לשאר הנושים – כך הובטח האינטרס של בני המשפחה, תוך הותרת הנושים האחרים בפני שוקת שבורה, כאשר החייבים מציעים להמשיך לשלם סכום של 600 ₪ בחודש עבור חובות שאושרו בסכום כולל של 1,111,480 ₪, מתוכם 83,038 ₪ בדין קדימה. לכך לא ייתן בית המשפט את ידו.

סוף דבר –

1. א. אני דוחה את בקשתם של החייבים להכריז עליהם כפושטי רגל.

ב. צו כינוס שניתן ביום 7.9.14 - מבוטל.

ג. צווי עיכוב היציאה מן הארץ שניתנו נגד החייבים מבוטלים, אך הביטול ייכנס לתוקפו בתום 90 יום מהיום, על מנת לאפשר לנושים לנקוט בהליכים ולהגיש בקשות לעיכוב יציאה מן הארץ נגד החייבים, בתיקים הפרטניים.

ד. היתרה שבקופה תשמש לכיסוי הוצאות ההליך.

1. לפנים משורת הדין אני מורה כי פסק דין זה יבוטל ואורה על הכרזת החייבים כפושטי רגל, היה וישלמו לקופת פשיטת הרגל סכום של 657,000 ₪ תוך 45 יום (הפגרה במניין הימים), כך שיהיה בהליכי פשיטת הרגל תועלת לכלל נושי החייבים ולא רק לבני משפחתם.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, ט' אב תשע"ז, 01 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.