1. בפני בקשה לאישור פסק בוררות ולביטול פסק בוררות שעניינן, פסק הבוררות שניתן על ידי בית דין צדק מודיעין עילית ביום 22.11.13.
2. המבקשים את אישור הפסק (להלן: "איפרגן") והמבקש את ביטול הפסק (להלן: "קצירי") ניהלו מספר הליכי בוררות הנוגעים לעסקת מכר של דירת מגורים במודיעין עילית, שנמכרה לאיפרגן על ידי מר דוד בראל, שקצירי רכש את זכויותיו. בין הצדדים מחלוקת לעניין היבטים מסוימים של תשלום תמורת הדירה וכן טענות להפרת חוזה שהועלו על ידי קצירי נגד איפרגן.
3. בפסק הבורר קבע בית הדין צדק את הקביעות הבאות:
4. התביעה לתשלום 436,000 ₪ במקום ההפטר מהלוואת ה"ה יעקב אפון – נדחית.
5. בקשר עם העברת המשכנתא "לעת עתה ביה"ד נוכח כי קיים עיכוב חיצוני שלא תלוי בה"ה אלי קצירי ואף לא בה"ה יצחק צבי איפרגן וע"כ כיום התביעה להפרת חוזה, נדחית".
6. ביה"ד ישתדל לפעול להסרת העיכוב, ובכך לקדם את האפשרות להעברת המשכנתא. לאחר ביצוע הרישום ע"ש דוד בראל, יהיה חייב ה"ה יצחק צבי איפרגן בתוך חודש ימים לסיים את העיסקה ולהעביר על שמו את הדירה וסילוק המשכנתא.
7. לטענתו של קצירי יש לבטל את פסק הבוררות בשל כך שאין בפסק הבוררות הכרעה בעניין המהותי ביותר שנמסר להכרעת הבורר והוא הנוגע לאי תשלום המשכנתא על ידי איפרגן עבור רכישת הדירה משך שלוש שנים. הוא סבור כי חלה עילת הביטול פי סעיף 24(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"). בנוסף נטען כי יש לבטל את פסק הבוררות בהיעדר נימוק להחלטה לדחות את התביעה לתשלום סך של 436,000 ₪ במקום הפטר מהלוואת מר אפון.
8. איפרגן הגיבו לבקשה בטענה מקדמית ולפיה הבקשה לביטול פסק הבורר הוגשה לאחר המועד שהותר להגשה שכן קצירי היה מודע לפסק הבורר סמוך למועד הינתנו וכן גם לגרסתו ידע על פסק הבורר במועד מוקדם מזה שהוא טוען לו ולכן חלף המועד להגשת בקשה לביטול. בנוסף נטען כי אין קמה עילת הביטול בקשר עם היעדר הכרעה באשר לתשלום המשכנתא. פסק הבורר קיבל החלטה ברורה ודחה את התביעה לקבוע כי מדובר בהפרת חוזה ומצא כי לעת הזו החוזה לא הופר. לחלופין נטען כי ככל שבורר לא פסק בעניין מסוים שלשמו נוהלה הבוררות ניתן להחזיר את העניין לידי הבורר ולא לבטל את הפסק. על כן לא חלה העילה הנטענת. אשר לטענה השנייה מפנים איפרגן לכך שהוסכם בין הצדדים על כך שפסק הבוררות לא יהיה מנומק ולכן אין לטענה על מה שתסמוך.
9. בתשובה לתגובה עומד קצירי על טענתו בדבר המועד שבו קיבל את פסק הבוררות ומוסיף כי מאז הגיש לבורר תביעת בוררות חדשה ולכן יש לראות את בקשתו ככזו שהוגשה במועד. הוא ביקש מטעמי זהירות להאריך את המועד.
10. לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובה לבקשה לביטול ובתשובה לבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות ובהתאם לכך לאשר את הפסק, וזאת בכפוף להבהרה שלהלן.
11. עיון בפסק הבוררות מלמד כי שאלת תשלום המשכנתא נדונה והוכרעה במובן זה שנקבע שתביעת קצירי לראות באי סילוק המשכנתא – הפרת החוזה המזכה אותו בסעדים נדחתה "לעת עתה". בית הדין מצא כי קיים עיכוב חיצוני ולכן דחה את התביעה להפרת חוזה תוך שהותיר את האפשרות לפנות אליו בהמשך. קצירי אף ניצל אפשרות זו ונקט בהליך חדש.
12. מכאן שאין המדובר במצב שבו "הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו" כאמור בסעיף 24(6) לחוק הבוררות, שכן ניתנה הכרעה שלא לקבל את התביעה לראות באי תשלום חוב המשכנתא הפרת חוזה. כך גם אין ממש בטענה האחרת שנוגעת להיעדרה של הנמקה נוכח האמור בשטר הבוררות. נוכח ההכרעה ובהיעדר עילת ביטול – זכאים איפרגן לכך שפסק הבוררות יאושר.
13. משזו המסקנה, איני נדרש לשאלת האיחור בהגשת הבקשה לביטול ואולם אעיר בקצרה כי איני סבור שנקיטת ההליך החדש מהווה נימוק להארכת המועד. נוכח התוצאה ומאחר וממילא ההכרעה ניתנת ללא צורך בהתייצבות הצדדים לא מצאתי כי נדרשת התייחסות לשאלת הסמכות המקומית, מה גם שזו אכן לא הועלתה בהזדמנות הראשונה.
14. על יסוד כל האמור אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות (הפ"ב 17436-09-14) וכפועל יוצא מכך מקבל את הבקשה לאישור פסק הבוררות (הפ"ב 29592-07-14), כל זאת בכפוף לכך שמובהר כי על פי הכרעת הבוררים – קביעתם יפה "לעת עתה" ושמורה לצדדים האפשרות לפנות לבוררים בהמשך להכרעה משלימה בסוגיה זו, כפי שככל הנראה כבר נעשה.
15. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א תשרי תשע"ה, 15 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.