בפניי תביעה כספית.

התביעה היא על סך 8,000 ₪ ועוד אתייחס לעניין זה בהמשך.

ראשית דבר אציין, כי לא היתה כל הצדקה לתבוע את הנתבע 2, שהינו נציג הנתבעת 1 באופן אישי ואני דוחה את התביעה נגדו כבר כעת ועושה זאת ללא צו להוצאות.

לעניין התביעה כנגד הנתבעת 1.

התובע רכש מוצר חשמל, שהינו מקרר, בע. זק"ש בע"מ ייצור ושיווק מוצרי חשמל, בעלות של 1,400 ₪. למקרר יש אחריות ומשהתקלקל חלק במקרר פנה התובע אל הנתבעת 1, אשר היא הנותנת שרות עבור ע. זק"ש בע"מ.

לא ברור לי מדוע טוענת הנתבעת 1 להעדר יריבות.

העובדה היא שהמקרר אשר נרכש אצל ע. זק"ש בע"מ, אך הגורם שנתן אחריות היתה חב' אב-אל ולראיה, העובדה שטכנאי התייצב אצל התובע על מנת לפתור את הבעיה במקרר.

מאותו רגע ואילך חלוקים הצדדים ביחס לנסיבות הקשורות באותו תיקון של המקרר.

הנתבעת מצידה טוענת, כי המקרר היה תקין ועבד, אלא שהיתה בעיה עם התרמוסטט ולכן היה צורך להחליף את התרמוסטט .

לטענתה היה המקרר עבור שוכר בדירה השייכת לתובע ותאמו מס' פעמים על מנת להגיע לתקן את התרמוסטט אך הדבר לא צלח ובסופו של דבר, נדרש התובע לשלם סך של 250 ₪ בגין ביקור טכנאי על התיקון אך סרב לעשות כן.

התובע מצידו הכחיש את טענות הנתבעת.

טען כי במשך 5 חודשים העניין לא הוסדר וכי בסופו של דבר נמשך העניין מעבר לתקופת האחריות, דבר שהצריך אותו לשלם 250 ₪.

התובע טוען, כי הסכים לשלם את הסכום אלא שהחלק לא היה בנמצא.

הנתבעת מצידה טענה כי מדובר בחלק פשוט הנמצא כל הזמן במלאי ודחתה טענות אלה של התובע.

התובע טוען כי נאלץ לקנות מקרר חדש עבור השוכר בסך של 1,000 ₪. כי נגרמה לו עוגמת נפש וכן 8 ימי עבודה.

את נזקו העריך בסך של 8,000 ₪.

עוד צירף התובע 2 מסמכים של שוכרים שהיו בדירה, אשר לטענתם מעידים על כך כי עזבו את הדירה לאחר שהמקרר היה מקפיא את המוצרים, דבר שהצריך בסופו של דבר קנייה של מקרר חדש.

כל ניסיון שלי להציע את תיקון המקרר ע"י הנתבעת 1 כשל והתובע עמד על מתן פס"ד.

משכך, אני נותן פס"ד על סמך החומר שלפניי:

אין חולק על כך כי מדובר היה במקרר שנמצא באחריות ובנסיבות אלה, מצופה היה כי המקרר יתוקן לשביעות רצונו של התובע, תוך כדי תקופת האחריות.

אינני סבור וזו התרשמותי מתוך עדות התובע, כי התובע שציין כי פעם אחת נאלץ לבטל את הטכנאי משך את הנתבעת ב"לך ושוב" והתרשמותי היא שהתקלה לא תוקנה בתוך תקופת האחריות.

בנסיבות אלה, לא היה ראוי, גם אם התובע הסכים לכך, כי הנתבעת תדרוש תשלום של 250 ₪.

לא ברור לי די הצורך מה אופיו של התיקון הנדרש – החלפת תרמוסטט לא נראית אכן פעולה דרמטית מידי בהקשר תיקון מקרר, ולא ברור לי מדוע הזדרז התובע ורכש מקרר חדש, אך גם אם עשה כן, אין כל מניעה לתקן את המקרר הנוכחי.

זאת ועוד, היה על התובע, אם רצה בכך, להביא את השוכרים בדירה כעדים ואינני נותן אמון כי עזבו את הדירה בגלל שהמקרר הקפיא.

אני סבור גם שהדרישה לאובדן 8 ימי עבודה והוצאות ועוגמת נפש בהיקף להם דרש התובע אינם פרופורציונאליות לתיק ואני דוחה אותם.

סופו של יום, מדובר במקרר שהיה צריך לתקן בתקופת האחריות ולאור הנתונים אני מעריך את התיקון, כולל הופעת הטכנאי בסך של 500 ₪, כאשר אני מגלם בסכום גם את הוצאות המשפט ועוגמת הנפש.

לא סברתי, לאור העובדה שהוכח כי מדובר במקרר שנמצא בתקופת אחריות כי יש לדחות את התביעה.

את הסכום שפסקתי תשלם הנתבעת 1 לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות בקשת רשות ערעור לבימ"ש מחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ה, 13 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.