14 דצמבר 2014

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 5/6/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערערת נותרה נכות יציבה בשיעור 9.75% מיום 1/6/13 ("ההחלטה").

2. עניינה של המערערת הוחזר לוועדה לפי פסק דין מיום 8/5/14 (ב"ל 14- 03- 23734) ("פסק הדין"). פסק הדין אישר את הסכמת הצדדים בדבר החזרת עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתשוב ותשקול את הפעלת תקנה 15, לאור טענות המערערת למגבלה תפקודית, כאמור בחוות הדעת של ד"ר אבופול מיום 1/11/13, בדבר הגבלה בפינצ'.

טענות הצדדים

3. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין, מאחר שהמערערת מוגבלת קשות בכף היד, עם רדימות ונימול ולעיתים העדר תחושה. נטען כי החלטת הוועדה לאקונית ולא מנומקת.

4. לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן הוועדה נימקה באופן מפורט את ממצאי הבדיקה, והסבירה את השוני בממצאים שבחוות הדעת. נטען כי טענות המערערת מכוונת כנגד קביעות רפואיות, אשר אינן כלולות בפסק הדין.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

6. הוועדה התכנסה ביום 5/6/14 בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה להרדמה ומומחה לרפואה תעסוקתית. הוועדה עיינה בפסק הדין, והקשיבה לדברי בא כוחה של המערערת אשר התלווה אליה. טענות אלה נרשמו בהרחבה בסעיפים 19 ו- 20 לפרוטוקול, ומכאן שהוועדה מילאה את הוראת פסק הדין ככל שהיא נוגעת לבחינת טענות המערערת למגבלה התפקודית. הוועדה הסבירה כי המערערת הינה אישה צעירה כבת 42, שעברה תאונה שנתיים קודם לכן (ביום 22/1/12) ואובחנה כסובלת ממצב לאחר קטיעת רוב הגליל המרוחק של אצבע II כף יד שמאל, היינו היד שאינה דומיננטית. בהתייחס לממצאי הבדיקה הקלינית שנערכה למערערת, הסבירה הוועדה כי לא נמצא דלדול שרירים ותנועות כף היד מלאות, אך קיימת הגבלה קלה ביותר בפלקציה של האינדקס. בניגוד לממצאי חוות הדעת של ד"ר אבופול, הדגישה הוועדה כי מצאה פינצ' שמור בין האגודל לבין יתר האצבעות וקמיצת אגרוף מלא. לדעת הוועדה, "אין סיבה רפואית מספקת כדי להגביל אותה לעבודה שעסקה בה בזמן התאונה. יכולה להיעזר בשימוש של כיסוי אצבע האינדקס במקרה הצורך".

7. בכל הנוגע לקביעותיה המקצועיות של הוועדה הרפואית לעררים, כלל ידוע הוא כי בית הדין לעבודה אינו נוטה להתערב בהן, כל עוד לא נפל בהליך פגם של ממש. ההכרעה בשאלה כיצד תקבע הוועדה את ממצאיה – על אלו בדיקות תסמוך וכיצד תשקלל את כלל הממצאים – היא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי.

8. בצדק טען המשיב כי טענות המערערת מכוונות כנגד קביעות רפואיות. בעניין זה אין סמכות לבית הדין להתערב, שכן מדובר בסמכותה הבלעדית של הוועדה בתחום הרפואי. לאמור יש להוסיף, כי משעה שעניינו של נפגע מוחזר לוועדה מכוח פסק דין, שומה על בית הדין לבחון האם מולאו הוראות פסק הדין.

סוף דבר

9. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. משלא נמצא דלדול שרירים, והוועדה מצאה טווח תנועות מלאות של כף היד, פינצ' שמור, קמיצת אגרוף מלא וללא סימניRDS - הרי שבדין קבעה הוועדה שהמערערת מסוגלת לחזור לעבודתה ואין מקום להפעלת תקנה 15.

10. לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת.

11. אין צו להוצאות.

12. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ה, (14 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.