1. התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים ע"ס 9,334 ₪ בגין הנזקים אשר נגרמו לו ולרכבו כתוצאה ממעורבות רכבו בתאונת דרכים מיום 11/11/13 לטענתו.

2. התובע תיאר בעדותו את אופן התרחשות התאונה כדלקמן:

"30 מ' מהיציאה מאתר הבניה ועד הכביש היה חצץ. רוחב הנתיב הוא רוחב המשאית.

אני נסעתי ברכב ג'יפ אמריקאי, יצאתי מאתר הבניה לכיוון הכביש, ראיתי משאית עומדת בשטח של החצץ בצורה אלכסונית. אני עשיתי שם מעליות באתר לכן הייתי שם הרבה פעמים.

מקסר הבטון לא יכול לצאת בצורה אנכית והוא התכונן ליציאה בצורה אלכסונית.

המשאית עמדה. התנועה בכביש בדרך כלל עמוסה וצריך לחכות. התקרבתי והמשאית חסמה את שדה הראיה שלי מצד שמאל ועצרתי והתחלתי לחשוב מה לעשות מאחר ואם הייתי מתקדם יותר הייתי נכנס לכביש. תוך כדי שאני בעצירה וחושב, המשאית התחילה לנסוע. הכנסתי את הרוורס ולא הצלחתי לנסוע אחורנית והמשאית החלה לנסוע וברגע האחרון הוא ראה אותי ולקח טיפה שמאלה ולכן לא עלה על מכסה המנוע שלי. הוא נכנס לכביש, הוריד את המהירות. כנראה שכל הזמן הוא הסתכל שמאלה ויצא במהירות מאחר ומצא הזדמנות להיכנס לכביש."

3. נהג מערבל הבטון של הנתבעת מס' 1 שהיה מבוטח אצל נתבעת מס' 2, מר סרגיי סבין העיד כדלקמן:

"בצד ימין יש אבן גדולה. המשאית שלי היתה בקו ישר לכיוון היציאה. נסעתי לאט לאט הסתכלתי במראה, אותתי ימינה, הסתכלתי לצד שמאל על מנת לוודא שהכביש ריק ממכוניות. הסתכלתי במראה וראיתי שהאוטו של התובע עצר איפה שאני מסמן בציור. נסעתי לאט לאט והסתכלתי במראה וראיתי את הג'יפ לידי לא לקחתי ימינה ונסעתי ישר ואחר כך ימינה. נכנסתי לכביש לנתיב השני והוא נסע אחרי. הוא נתן עם הגלגל שלו מכה באבן. בבוקר הסתכלתי בשטח וראיתי שיש סימן באבן מהגלגל שלו. האבן היתה בצד ימין, גבוהה ומשופעת.

הוא נסע אחרי וצפצף. נסעתי לאט לאט וסימן לי לעצור בצד. עצרתי בצד ימין. הוא אמר שדפקתי לו את האוטו. ירדתי והסתכלתי על האוטו ולא היה כלום, לא כנף, לא צמיג לא שום דבר. הוא אמר לי מה הבעיה שלך, זה ביטוח אותה חברה שלי ושלך וזה לא בעיה. אני אמרתי מתי שאני נותן מכה זה לא בעיה, אבל מתי שאני לא נותן מכה זו בעיה שלך."

4. יוצא שהמחלוקת העיקרית שבין הצדדים הינה סביב השאלה אם אירעה התנגשות בין הרכבים ובאיזה נסיבות.

אכריע תחילה במחלוקת זו ולאחר מכן אתייחס לשאלת הנזק.

דיון והכרעה:

התרחשות התאונה, אם בכלל:

5. לאחר שמיעת עדויות שני הנהגים, ביהמ"ש מאמין לגרסתו של התובע.

עדותו של התובע היתה מהימנה ואמינה יותר מעדותו של נהג המשאית.

וזאת מהנימוקים הבאים:

א. בהודעה לחברת הביטוח, נהג המשאית אישר שרכב פרטי נכנס לו בגלגל אחורי ימיני של המשאית, אולם, הוא חזר בו מגרסה זו בעת מתן העדות!

ב. נהג המשאית טען שהיתה אבן גדולה בשטח ובהתאם לשרטוט שהוא ערך, האבן היתה מצד ימין של רכב התובע בעת חניתו, ואם כך הם פני הדברים, איך יתכן שרכב התובע קיבל מכה מאותה אבן כאשר הפגיעה היא בפינה הקדמית שמאלית של רכבו!?

ג. נהג השמאית עצר את רכבו במרחק רב ממקום התאונה לאחר שהתובע רדף אחרי המשאית וצפצף לו לעצור. נהג המשאית לא התכחש באופן מידי לאירוע התאונה והוא התחיל לבדוק את רכבו ואף ביקש להגיע למקום אירוע התאונה למחרת על מנת לבדוק מה היה מאחר וזכר שהיה חושך.

במידה ולא היתה התנגשות בין הרכבים, כפי שנהג המשאית העיד, הוא היה טוען זאת בפני הנתבע מיד לאחר שהמשאית עצרה.

ד. המיקום של הנזקים שברכבו של התובע מתיישבים דווקא עם גרסת התובע.

ה. גרסת התובע אשר לפיה התובע נתן את תשומת לבו לרכבו שבא מהצד השמאלי בכביש שאליו התכוון להיכנס, הינה הגיונית ומתקבלת על הדעת ועקב כך כנראה שלא שם לב לרכבו של התובע שהגיע מאחוריו ועצר בסמוך לו.

6. לאור האמור לעיל, ביהמ"ש קובע שהיתה התנגשות בין שני כלי הרכב, זה של התובע ומשאית הבטון.

אחריות לאירוע התאונה:

7. התובע בעצמו העיד שהמשאית עמדה והוא התקרב לידה עד אשר נחסם שדה הראיה שלו לכיוון הרכבים הבאים בכביש שאליו התכוון להיכנס מצד שמאל, ורק אז הוא עצר והתחיל לחשוב מה לעשות מאחר ואם היה מתקדם יותר, הוא היה נכנס לתוך הכביש ותוך כדי חשיבה המשאית התחילה לנסוע.

8. התובע העיד שהוא עצר את רכבו במרחק של 3 מטר מהמשאית, כאשר המרחק בין היציאה ממתחם אקיה ועד לכביש הוא כ-30 מ'.

9. יוצא שהתובע נסע ועצר בקרבת המשאית כשהוא עומד באלכסון, תוך ידיעה שנהג המשאית עסוק בבדיקת התנועה בכביש מצד שמאל ומחפש הזדמנות להיכנס לכביש ולהשתלב בנסיעה.

התנהגות זו של התובע הינה רשלנית, הוא היה צריך לעצור במרוחק מהמשאית תוך מתן הזדמנות לנהג המשאית להתחיל את נסיעתו ולהיכנס לכביש ללא כל סיכונים.

10. מצד שני, חובתו של נהג המשאית לוודא שהמסלול נסיעתו לכיוון הכביש הינו פנוי מכל רכב אחר עוד לפני שהתחיל בנסיעה.

11. בנסיבות המתוארות, אני קובע ששני הנהגים התרשלו וכי מנת חלקו של נהג המשאית באירוע התאונה עולה על חלקו של התובע ואני מורה על חלוקת האחריות לאירוע התאונה כך שחלקו של נהג המשאית הינו בשיעור 60% ואילו חלקו של התובע הינו בשיעור 40%.

שאלת גובה הנזק לרכבו של התובע:

12. סכום הנזק הישיר שנגרם לרכב התובע עפ"י חוות הדעת שהעתק ממנה צורף לכתב התביעה הסתכם בסך 8,184 ₪ ללא מע"מ ואילו שכ"ט השמאי הסתכם בסך 975 ₪ ללא מע"מ (בסה"כ 9,159 ₪ ללא מע"מ).

13. מאחר והתובע הינו עוסק מורשה והוא זכאי לקיזוז המע"מ, אין מקום לפסוק לו מע"מ בגין הנזקים שנגרמו לו.

לסיכום:

14. אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. סך של 4,910 ₪ בגין חלק מהנזקים הישירים שנגרמו לרכבו של התובע (לפי 60% מסה"כ הנזק).

ב. סך של 975 ₪ בגין שכ"ט שמאי.

הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/1/14 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ג. סך של 758 ₪ בגין אגרות משפט ששולמו ע"י התובע.

ד. סך של 1,250 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו לתובע תוך 30 יום מיום מסירת העתק מפסק דין זה לב"כ הנתבעים, שאם לא כן הסכומים שנפסקו בסע' 14(ג), 14(ד) ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

15. ב"כ התובע ידאג לתשלום המחצית השניה של האגרה, כפי שהתחייב במהלך הדיון והמזכירות תדאג לכך.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים ותסרוק את המוצגים ת/1-ת/2, נ/1 בתיק.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ה, 03 יוני 2015, בהעדר הצדדים.