התביעה והצדדים

1. החלטה זו עוסקת בשאלת ההוצאות בסיומם של ההליכים דנן, כדלהלן.
2. עניינה של התובענה דנן הוא אירוע פריצה אשר התרחש בתאריך 3.10.2010 לעסקה של מבוטחת התובעת, בפארק תעשייה עמק חפר. התובעת נשאה בתגמולי ביטוח והוצאות נוספות בסך כולל של 1,200,000 ₪, ולפיכך הגישה את תביעת השיבוב דנן, כנגד הנתבעת 1, אשר על פי הנטען עסקה במתן שירותי בטחון לפארק וכנגד נתבעות 2 ו – 3, אשר הפארק מצוי באחריותן. לימים, בחודש דצמבר 2016, לאחר שהתקיימו הליכים מקדמיים ונמסרו פרטים נוספים, הגישו הנתבעות 2 ו – 3 הודעה לצד שלישי, אשר על פי הנטען ספקה שירותי מוקד, סיור ואבטחה, למבוטחת התובעת.
3. לאחרונה, הודיעה התובעת כי היא מקבלת את המלצת בית המשפט ומסכימה כי התביעה תדחה; בהתאם, התביעה נדחתה (17.4.2018), כמוסכם נדחתה אף ההודעה לצד שלישי, והצדדים טענו לעניין ההוצאות.

טענות הצדדים

1. התובעת טענה כי מדובר בתביעה שהיה מקום להביאה לעולם וכי בשל ההליכים המקדמיים שהתנהלו, הועברו מסמכים אשר היו נחוצים לצורך שקילת המשכו של ההליך. בסופו של יום בחרה התובעת להימנע מניהול התביעה תוך חסכון בהוצאות רבות, לרבות בקשר עם עריכת תצהירים, ניהול הוכחות ועוד. בנסיבות אלה, יש להימנע מחיוב בהוצאות וזאת כדי לעודד פשרות וסיום הליכים בשלב מוקדם. לעניין הצד השלישי נטען, כי מדובר במבוטחת התובעת אשר פנתה לפרקליט מטעמה חלף פנייה לתובעת וחסכון בהוצאות ושכ"ט.
2. מנגד, טענה הנתבעת 1 כי מדובר בתביעה שלא היה מקום להגישה מלכתחילה וכי סופה היה ידוע מראש. הנתבעת 1 פרטה את ההליכים שנוהלו בתיק לרבות את פתיחת ההליך בניגוד לתקנות, בבית משפט השלום בתל אביב, הליכי הגישור והתנהלות התובעת, אשר לשיטתה מצדיקה השתת הוצאות לדוגמא.
3. נתבעות 2 ו – 3 טענו כי הכלל הוא פשוט – הוצאות לפי תוצאות, וכפי שנקבע בהלכה הפסוקה יש להביא לתוצאה לפיה הזוכה בדין לא ייצא בחסרון כיס. אף הנתבעות 2 ו – 3 פרטו את ההליכים שנוהלו בתיק וטענו כי יש לפסוק הוצאות ריאליות, כאלה שהוצאו על ידיהן, לצורך ניהול ההליך (26,000 ₪ בצירוף מע"מ). לעניין ההודעה לצד השלישי, טענו הנתבעות 2 ו – 3 כי הואיל והצד השלישי שימשה כחברת מוקד במועדים הרלבנטיים, ולא צורפה כנתבעת חרף היותה מבוטחת התובעת, לא היה מנוס מצירופה. לטענתן, תקנה 511 לתקסד"א מאפשרת חיוב תובע בהוצאות הצד השלישי, מקום בו נדחתה התביעה וכפועל יוצא נדחתה גם ההודעה לצד השלישי, כבענייננו.
4. הצד השלישי טענה כי לאור טענות הנתבעות 2 ו – 3 לרשלנות מבוטחת התובעת, לא היה מקום לשלוח הודעה לצד השלישי, שכן היא איננה מאבטחת את עסקה של המבוטחת, אלא חברה הנותנת שירותי מוקד בלבד. זאת בפרט לאור הגבלת האחריות בהסכם בינה ובין המבוטחת, לסך של 6,000 ₪ בלבד. הצד השלישי הוסיפה וטענה כי הן התובעת והן הנתבעות 2 ו – 3 אחראיות להוצאותיה, כאשר הדגישה כי נתבעות 2 ו – 3 התעקשו על המשך ההליכים כנגדה, גם לאחר משלוח תצהיר תשובות לשאלון אשר הבהיר את הגבלת האחריות והפסיקה הידועה.
5. התובעת השיבה לטענות הצדדים וטענה כי בסופו של יום אין בהגשת כתב הגנה וקיום מספר ישיבות מקדמיות כדי להביא לחיוב בהוצאות גבוה כפי שטענו, בפרט באשר לצד השלישי אשר צורף בשלב מאוחר יותר.

דיון

1. כידוע, ההלכה הפסוקה קובעת כי יש לפסוק הוצאות ריאליות אשר הינן הוצאות סבירות, הכרחיות ומידתיות [ראו בג"ץ 891/05, ע"א 2617/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר (30.6.2015)].
2. כפי שאף נקבע, בקביעת ההוצאות יש לקחת בחשבון מכלול שיקולים וגורמים, וביניהם יש להתחשב באופיה של התביעה, בסעד המבוקש וביחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה בהליך ועוד: "בין גורמים אלה יש למנות את אופיה של התביעה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על-ידי בעל הדין בהליך, ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו" [ראו: רע"א 6568/05 רוני כץ נ' גניה כץ (17.8.2005)].
3. בעניינו עסקינן בהליך אשר התקיימו במסגרתו ארבעה דיונים, ואשר אין חולק כי נמשך על פני תקופה ממושכת, בין היתר, בשים לב להליכי גישור שניהלו הצדדים, להימשכותם של ההליכים המקדמיים בתיק, בקשות לאורכות ודחיות (חלקן בהסכמה) מסיבות כאלה ואחרות, הסדרים דיוניים מוסכמים וצירופו של הצד השלישי, למעלה משנתיים לאחר הגשת התביעה.
4. יחד עם זאת, חרף חלוף הזמן, ההליך הסתיים טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית וממילא טרם נשמעו הראיות, כך שהלכה למעשה, מצוי ההליך בחלקו הראשון.
5. יתר על כן, איני סבור כי ניתן לומר כבר עתה כי מדובר בהליך סרק אשר סופו היה ידוע עוד בתחילתו, כפי שטענה נתבעת 1.
6. צודקים הנתבעים כי בסופו של יום על בית המשפט לבחון את התוצאה הסופית ומקום בו בעל דין זכה בדין, יש לפסוק לטובות הוצאות. הדברים נכונים אף לגבי ההודעה לצד השלישי אשר פועל יוצא מדחיית התביעה, נדחתה אף היא, בהסכמת הצדדים. לעניין זה אין להתעלם מהעובדה כי הנתבעים והצד השלישי הגישו כתבי הגנה ואף נדרשו לקיומם של הליכים מקדמיים והגשת בקשות בקשר עמם. בנסיבות אלה ובשים לב להליכים בתיק, איני סבור כי ניתן לפטור את התובעת בלא כלום.
7. יחד עם זאת, זו אינה חזות הכל.
8. כפי שנפסק, על בית המשפט לקחת בחשבון אף את היקפו של ההליך, העבודה שהושקעה וברי כי אין דינו של הליך שהסתיים בשלבים מקדמיים, כדינו של הליך שנשמע עד תום וניתן בו פסק דין. צודקת אף התובעת כי על בתי המשפט לעודד הסדרים וסיומם של הליכים כפי שהסתיים ההליך במקרה דנן, ועניין זה יש לקחת בחשבון עת נשקלת סוגיית ההוצאות.
9. באשר להודעה לצד השלישי סבורני כי על פניו בנסיבות שנוצרו מדובר בבעל דין דרוש, כאשר שאלה היא (ואיני סבור כי ניתן לקבוע מסמרות לעניין זה עתה), האם התובעת יכולה היתה לצרפה כנתבעת מתחילתו של ההליך. לעניין זה לקחתי בחשבון את טענת הצד השלישי באשר ליכולתן של המודיעות להימנע מנקיטת או המשך ההליכים כנגדה, בשים לב להסכם בינה לבין מבוטחת התובעת והפסיקה בענין זה. יחד עם זאת, מובן כי יש לקחת בחשבון את העובדה כי הצד השלישי הצטרפה להליך בשלב מתקדם וממילא חלקה בהליך היה מצומצם יותר.
10. לאור האמור ובמכלול נסיבות הענין מצאתי לחייב בהוצאות שאינן ברף הגבוה, כדלהלן:
    1. נתבעת 1 - התובעת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד, בסך 8,000 ₪;
    2. נתבעות 2 ו – 3, יחד ולחוד - התובעת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד, בסך 12,000 ₪;
    3. צד שלישי - הנתבעות 2 ו -3, יחד ולחוד, יישאו בהוצאות ושכ"ט עו"ד, בסך 4,000 ₪.
11. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ח, 07 יוני 2018, בהעדר הצדדים.