<#2#>

נוכחים:

בשם המאשימה: עו"ד משה בנימין

בשם הנאשם: עו"ד דנה שביט – סניגוריה ציבורית

הנאשם הובא, באמצעות השב"ס

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המאשימה: אנו מסכימים לאי כשירות דיונית אבל חולקים לעניין אי הכשירות המהותית על מצבו של הנאשם בעת ביצוע העבירה, לאור חוות הדעת אנו נבקש מביהמ"ש להפסיק ההליכים לפי סעיפים 170 לחסד"פ ו- 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש.

לעניין הראיות לכאורה, הבנתי שחברתי מסכימה.

ב"כ הנאשם: נוכח הנסיבות החריגות של התיק הספציפי הזה, אנו נסכים להפסקת ההליכים לפי סעיף 15 (א) לחוק טיפול בחולי נפש וסעיף 170 לחסד"פ, הנקודה שנותרה במחלוקת היא הנושא של קציבת תקופת האשפוז, אני אבקש מביהמ"ש לקצוב את תקופת האשפוז לתקופה שהיא קצרה מהעונש הקבוע בחוק מהעבירה החמורה ביותר המיוחסת למשיב בכתב האישום. אני סבורה שאין מקום לקצוב את האשפוז שלו לתקופה העולה על 8 חודשים לכל היותר, אני אפנה את ביהמ"ש למספר החלטות אף שניתנו בעת האחרונה, אני מפנה לת"פ 29705-08-15 מ"י נ. בן סימון ביהמ"ש המחוזי בחיפה, שם ביהמ"ש קצב תקופה קצרה של אשפוז למשך 7 שנים, אבל בגין עבירה של חבלה בכוונה מחמירה של אנשים שנפצעו, הפסיקה בשנים האחרונות כן קוצבת את תקופת האשפוז, ולמה הנושא הזה עלה? מכיוון שבתי החולים הפסיכיאטריים וגם החוק תוקן וגם הפסיקה קבעה שבתי המשפט כן קוצבים תקופת האשפוז המקסימאלית. אני מצטטת מהפסיקה מהעת האחרונה.

אני מפנה גם לתיק פלילי 9497-01-16 מחוזי חיפה בעניין מ"י נ. פלוני, שם הוקצבה תקופת אשפוז של 12 חודשים בגין עבירה של סחיטה באיומים.

אני מסכימה לקיומן של ראיות לכאורה.

הנאשם מבקש להיות מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית על ידי הוועדות הפסיכיאטריות.

ב"כ המאשימה: אנו נבקש מביהמ"ש לפרש את החוק כפי שאנו חושבים וכפי שבתי המשפט האחרים עשו ולקבוע תקופת אשפוז כתקופת העונש המירבי לעבירה החמורה ביותר.

הטיעונים שלנו היום הם לא טיעונים לעונש, והאשפוז הוא לא עונש, ולכן המושג טיעונים לעונש הוא גובה התקופה זה לא נכון, המטרה של האשפוז הוא לשמור על הציבור ולתת למשיב לקבלת טיפול הולם.

לגבי הפסיקה הדעות נחלקו, כפי שלחברתי יש פסיקה גם לי יש פסיקה נוגדת, אני מפנה לערעור פלילי 44819-08-15 חיפה שם הוחלט ברוב דעות לקבל את העמדה של המדינה, בנוסף תיק פלילי חמור 18062-03-12 ירושלים גם שם קיבלו את העמדה של המדינה, חשוב לציין כי תלוי ועומד בעניין הזה ממש ערעור בפלילי בביהמ"ש העליון 6365/15 שמה לראשונה הנושא הגיע לפתחו של ביהמ"ש העליון שאפשר למדינה להודיע בתוך 3 חודשים לגבי תיקון החוק וכדי שיהיה ברור ולא משתמע על שתי פנים, המדינה עושה כדי לתקן את החוק, אם ביהמ"ש זה רוצה להורות על אשפוז ביניים עד שתתקבל החלטה או יתוקן החוק, אין לנו כל בעיה לזה. ואני מפנה לע"פ 8904-09-15 חיפה, אנו נטען כי סעיף 15 ד (1) זה תיקון משנת 2014, קובע כי ביהמ"ש לא יקבע את תקופת האשפוז, ובסעיף קטן 2 נכתב כי תקופת האשפוז לא תעלה על תקופת המאסר המירבי הקבוע בחוק. מה שאנו טוענים כי הסעיף הזה בעצם אומר לביהמ"ש דבר אחד, שאל תקצבו תקופה ושביהמ"ש יכול לקצוב פחות. לא נקבעו קריטריונים אשר מתווים את שיקול הדעת של בתי המשפט בעניין הזה. וזה גם תחום אחר של טיעונים. בפני ביהמ"ש אין תשתית רפואית כדי לקבוע את זה, אם הנאשם הוא כשיר או לא, הסמכות הזו נתונה לפסיכיאטר המחוזי. העובדה שגם כשביהמ"ש קובע תקופת אשפוז מירבית הקבועה בחוק, בוודאי שזה אומר שהנאשם יישאר שם, הכל ניתן לשיקול דעת הפסיכיאטר המחוזי.

דבר נוסף, המחוקק לא התכוון לסרבל את ההליך בשלב של הטיעונים לעונש, המטרה הייתה לפשט את ההליך ולא לסרבל אותו.

מצב בו ביהמ"ש קוצב תקופה קצרה משמעותית כפי שהסניגור מבקש לעשות, פשוט נעשה בו דוגמא מובהקת כאשר הפסיכיאטר המחוזי חושב שעל פי אימות המידה המקצועיות שלו האדם הזה מסוכן הרי יוצא מצב שהוא כבול למצב שהתקופה שהוא הטיל עליו.

בשורה תחתונה אנו לא בטיעונים לעונש, אנו המטרה היא שאנו רוצים להגן על הציבור מפני אנשים שהם לוקים בראשם.

אני מפנה לעברו הפלילי של הנאשם שיש לו עבירת הריגה.

<#4#>

החלטה

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן טיעוני המאשימה מקובלים עליי וזאת מכל הטעמים שפורטו על ידי ב"כ המאשימה כמפורט לעיל ואינני רואה כל מקום לחזור עליהם.

בהינתן כל האמור, ולאור חוות הדעת הפסיכיאטר שנתקבלה בעניינו של הנאשם, אני מורה על אשפוזו של הנאשם על פי סעיפים 170 לחסד"פ ו- 15 (א) לטיפול בחולי נפש וזאת לתקופה המקסימאלית הקבועה בחוק שהינה 20 שנה, אלא אם כן יחליט הפסיכיאטר המחוזי אחרת על פי סמכותו.

מופנית תשומת לב הפסיכיאטר המחוזי כי הנאשם מבקש להיות מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית בכל הוועדות הפסיכיאטריות למיניהן.

<#2#>

ניתנה והודעה היום ה' אדר ב' תשע"ו, 15/03/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ערין בראנסה