החלטה בבקשת ביטול פסילה מנהלית וביטול הודעת איסור שימוש ברכב

בפ"מ 3283/09-14 חרסונסקי ערן נ' מדינת ישראל

בפ"מ 3286/09-14 חרסונסקי ערן נ' מדינת ישראל

בפני שתי בקשות, שאוחדו יחד בכותרת, שעניינן עתירת המבקש לביטול צו פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה ולביטול צו השבתת רכבו של המבקש על פי סעיפים 48 ו- 57ב. לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

ביום 07/09/2014 ניתנו כנגד המבקש צווים מנהליים כמפורט, למשך 30 יום, זאת בתוקף סמכותו של קצין משטרה על פי סעיף 47 (ה) (3) וסעיף 57 א(א)(2) לפקודת התעבורה.

הצווים ניתנו בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מס' 27-2500382-24 מיום 06/09/2014 שנרשם כנגד המבקש בחשד לעבירה של נהיגה ברכב בהיותו שיכור, כאשר שכרותו נקבעה מכוח סירובו לכאורה למסור דגימת אויר נשוף לפי דרישת שוטר.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשות אלו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר העבירה המיוחסת לנהג. שנית, האם יש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את שלום הציבור.

בחינת ה- "ראיות לכאורה":

תיק המשטרה הוגש לעיוני, בתוכו, הזמנה לדין כנגד המבקש בחשד לנהיגת רכב בשכרות (סירוב), דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, וטופס תחקור החשוד שנערכו ע"י השוטר רס"ל נתן לוויטס, והשוטר עודד זמיר.

בנוסף בתיק טופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה של המבקש וטופס שימוע והחלטה בדבר איסור מנהלי על השימוש ברכב, שנערכו על ידי קצין משטרה.

על פי נסיבות המקרה כפי שרשם השוטר בהזמנה לדין ובדו"ח הפעולה שערך, אני למד כי השתלשלות האירועים לטענתו, הייתה כדלקמן:

ביום 07/09/2014 סמוך לשעה 01:16 , עצרו השוטרים עודד זמיר ונתן לוויטס את המבקש ברכבו לאחר שהבחינו בו נוסע ברחוב השפלה , מנחם בגין מכיוון דרום בתל אביב.

לטענת השוטרים, במעמד עצירת הרכב נדף מפיו ריח חריף של אלכוהול. המבקש נכשל בבדיקת נשיפה במכשיר "הנשיפון" , לכן עוכב לבדיקת נשיפה במכשיר הינשוף שבוצעה עקב תקלה במכשיר, במטה מרחב יפתח ברחוב סלמה 18 בתל אביב .

למבקש בוצעה בדיקת מאפיינים שתוצאותיה על פי הכתוב בדו"ח הפעולה של השוטר לויטס , בעמידה "התנדנד קלות", בהליכה על הקו " איבד שיווי משקל וחרג מהקו ", ובמספר צעדים "לא הצמיד עקב לאגודל" , במבחן הבאת אצבע לאף "פתח עיניים מספר פעמים, ההתרשמות הכללית של השוטר מהמשיב "הנהג נראה תחת השפעת אלכוהול כבדה".

השוטר דרש מהמבקש להיבדק במכשיר הינשוף, המבקש השתעל לתוך פיית המכשיר ולא הצליח לבצע את הבדיקה, לאחר שלא הצליח סירב לבצע את בדיקת הנשיפה, זאת על אף שהוסברה למבקש משמעות הסירוב.

ב"כ המבקש מיקדה את עיקר טענותיה בעצמת הראיות ובכרסום בהן, לשיטתה.

לטעמי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת למבקש.

מעיון בחומר החקירה שהוגש לבית המשפט, למדתי לדעת כי "התקלה" במכשיר הינשוף ברישום השוטר המפעיל, התבררה במיקום הצבת מתג המצוי בגב המכשיר, שלא הוצב במקום הנכון. משהוזז למקומו המתאים המכשיר פעל כנדרש.

עוד עולה כי לאורך כל האירוע נשוא הדיון כאן ואף בשימוע שנערך למבקש למחרת האירוע, לא טען האחרון בפני הקצין הפוסל, אף לא ברמז כי מחלת האסטמה ממנה הוא סובל, היא שמנעה ממנו מלבצע את הנשיפות.

בבש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון קבעה כב' השופטת ד' ביניש .

"מהבחינה המשפטית המבחן לקיומן של 'ראיות לכאורה להוכחת האשמה' הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט – לאחר עיבודן של הראיות, בחינתן בחקירות וקביעת אמינותן ומשקלן – יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי."

בחינת ה-"מסוכנות בנהיגה":

המבקש נוהג משנת 1998 ולחובתו 27 הרשעות קודמות בתעבורה. אין בעברו תאונות דרכים או עבירות של נהיגה בפסילה או נהיגה בשכרות .

חובת ביהמ"ש להתייחס לשאלת המסוכנות של המבקש בנהיגה ולבחון האם קיימת מסוכנות ברמה המצדיקה פגיעה בזכויותיו של המבקש לקניין ולחופש התנועה.

מסוכנותו של המשיב בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברו התעבורתי.

לעניין נסיבות ביצוע העבירה, יפים דבריה של כב' השופטת נגה אוהד בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] יניב רדלייך נ' מ"י [פורסם בנבו], אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור, "חזקה" המצדיקה אף פסילה עד תום ההליכים, ואף מעבר ל- 30 ימי הפסילה המנהלית שבסמכות קצין המשטרה:

"לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית."

ברע"פ 8649/10 [פורסם בנבו], אמר כבוד הש' רובינשטיין:

"הצורך להגן על הציבור מפני תופעת השכרות, שהפכה ל"מכת מדינה", ומעמידה בסיכון לא רק את הנהג אלא גם את סביבתו, מחייב – בין היתר – הרחקת נהגים פורעי חוק מהכביש."

סיכום והחלטה:

לאחר שעיינתי בראיות שהציגה המאשימה עד כה, אני סבור כי תמונת הראיות כפי שתוארה מדברת בעד עצמה. לכאורה, מציג המבקש ראיה מפריכה לעניין שכרותו בדמות תקלה במכשיר הינשוף שתוקנה על ידי מפעיל המכשיר ללא הסמכה לכך, התרשמותי ממכלול הראיות היא כי במקרה דנן אין אנו דנים בתוצאה שניתנה מתוך מכשיר הינשוף, אלא לעניין התנהגותו ופעולותיו ומחדליו של המבקש לכל אורך האירוע.

שאלת ה"סירוב" לבדיקת ינשוף, כפי שנלמדת מהתנהגותו של המבקש לאורך האירוע כולו, צריכה וודאי להתברר במסגרת שמיעת ההוכחות בתיק העיקרי.

לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שנאסף עד כה בעניינו של המבקש, בחנתי את נסיבות המקרה, מצאתי כאמור כי יש די חומר ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש, לטעמי החלטת הפסילות היא סבירה ובמקומה, ואין מקום לבטלן.

אני דוחה את הבקשות.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ד, 18 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.