05 אוגוסט 2018

1. התובע, מר רוני אלדר, עבד כ"ממונה בטיחות" אצל הנתבעים ממועד שנוי במחלוקת בחודש 6/11 עד לפיטוריו במועד שנוי במחלוקת (בסוף שנת 2013 או תחילת שנת 2014).
2. לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו לפיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ופיצוי בגין פיטורים ללא שימוע.
3. הנתבעים הגישו כתב הגנה בו אישרו כי התובע פוטר על פי מכתב פיטורים שצורף לכתב התביעה, תוך מתן הודעה מוקדמת כדין. הנתבעים הכחישו את זכאות התובע לפדות ימי חופשה וטענו כי הם רשאים לקזז תמורת 17.7 ימי חופשה שהתובע קיבל ביתר, והכחישו את טענת התובע כי לא נערך שימוע לפני פיטוריו.
4. באשר לתביעת התובע לפיצויי פיטורים, טענו הנתבעים כי התובע הפר את חוזה העבודה וגרם לנזקים שעולים על סכום הפיצויים הנתבע.
5. בד בבד עם כתב ההגנה הגישו הנתבעים כתב תביעה שכנגד בו ביקשו לחייב את התובע לפצותם על נזקים אלה.

הרקע העובדתי

1. העןבדות הצריכות לעניין, כפי שהן עולות מ"הודעה על רשימת מוסכמות ופלוגתאות" שהגישו הצדדים ומן העדויות והראיות שהובאו בהליך, הינן כדלקמן:
2. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הינו קצין בטיחות רכב בהכשרתו המקצועית והוא ניהל עסק של מתן שירותי ממונה בטיחות. בשלב מסוים, שלא הוברר באופן מדויק, ייסד הנתבע את הנתבעת 2 וניהל באמצעותה את העסק. העסק נתן גם שירותים של "ממונה בטיחות" בהיבטים של גיהות תעסוקתית, וזאת שלא באמצעות הנתבע או בנו (שהועסק בעסק ואף לו הכשרה של ממונה בטיחות רכב), אלא באמצעות "ממוני בטיחות" אשר מוסכמים לכך בהתאם לחקיקה המסדירה.
3. התובע הינו "ממונה בטיחות" בהכשרתו.
4. הנתבעים התקשרו בחודש 6/11 עם מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, למתן שירותי ייעוץ לביצוע ביקורת בטיחות באתרי העבודה של מע"צ. תקופת החוזה הייתה תחילה ל-12 חודשים ובמסגרתו התחייבו הנתבעים לספק למע"צ עד 150 שעות בחודש של ייעוץ בתחום בטיחות. ערך שעה נקבע ל-241 ₪ (תעריף שנקבע בהתחשב בכך ש"ממונה הבטיחות" שהוצג על ידי הנתבעים למע"צ היה אמור להיות מהנדס עמם התקשרו לצורך ביצוע החוזה עם מע"צ). סמוך למועד תחילת מתן השירותים אותו מהנדס הודיע שלא יתחיל לעבוד אצל הנתבעים, ובעקבות זאת גויס התובע לעבודה אצל הנתבעים, כאשר עיקר העסקתו היה אמור להיות במע"צ. רמת ההכשרה וההשכלה של התובע הייתה נמוכה מזו של המהנדס שלבסוף לא הועסק ועל פי עדות הנתבע התעריף לשעה שבדרך כלל מע"צ משלמת על שירותי ייעוץ בטיחות שניתן על ידי מי שאינו מהנדס הינו נמוך מן התעריף שנקבע בחוזה בין הנתבעים לבין מע"צ.
5. בין הצדדים נחתם חוזה עבודה אישי לו צורף נספח סודיות. על פי החוזה העסקת התובע אצל הנתבעים הייתה במשרה מלאה. אין מחלוקת בין הצדדים שהעסקת התובע הייתה על ידי הנתבעים במשותף.
6. אין חולק על כך שהתובע קיבל מכתב פיטורים נושא תאריך 1.12.14 וכי לא שולמו לו פיצויי פיטורים ולא מסרו לתובע מכתב לשחרור פוליסת ביטוח המנהלים שהנתבעים הפרישו אליה הפרשות לפיצויים. כן אין חולק על כך שהתובע דרש מהנתבעים לשלם לו פיצויי פיטורים לפני הגשת התביעה.
7. שכרו האחרון של התובע עמד על 11,848 ₪.
8. לרשות התובע הועמד רכב, טלפון, כרטיס תדלוק, מחשב ואינטרנט.
9. אין חולק על כך שבחודש 12/13 הודיעה מע"צ לנתבעים על שינוי תנאי ההתקשרות בין הצדדים, בשים לב לכך שהתעריף לשעה עבור שירות המסופק על ידי התובע, שאינו מהנדס, הינו נמוך מהתעריף על פי החוזה שהיה קיים בין מע"צ לנתבעים. התעריף לשעה על פי תנאי ההתקשרות החדשים היה 151 ₪. אין חולק על כך שלבקשת הנתבעים מסר התובע לנציג מע"צ חוזה חתום על ידי הנתבעים לשנת 2014 לפי תנאי ההתקשרות החדשים.
10. אין חולק על כך שבעקבות הודעת מע"צ לנתבעים מ-12/13 העבירו הנתבעים לתובע טיוטת הסכם לעיגון תנאי התקשרות חדשים בין הצדדים לשנת 2014, אשר לפיו התובע יספק לנתבעים את השירות כעצמאי, כי התקיים משא ומתן בין הצדדים בקשר להסכם זה, אך לבסוף ההסכם לא נחתם על ידי הצדדים. על פי טיוטת ההסכם היה אמור התובע לקבל 80 ₪ לשעת עבודה, כולל מע"מ, וכן נקבע כי "מכל עבודה אשר מבצע העובד יחלקו 50% מכלל התשלום כולל מע"מ". אין חולק על כך שכוונת הוראה זו הייתה שהצדדים יחלקו שווה בשווה הכנסות שיתקבלו אצל התובע כתוצאה ממתן שירות ללקוחות פרטיים של התובע.

המחלוקות הטעונות הכרעה

1. להלן עיקרי המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך:
   1. מהו תאריך תחילת עבודתו של התובע – 1.6.11 כטענת התובע או 15.6.11 כטענת הנתבעים?
   2. באיזה תאריך נמסר לתובע מכתב הפיטורים נושא תאריך 1.12.13? האם ב-1.12.13 כטענת הנתבעים או ביום 2.1.14 כטענת התובע. בהתאם – מה היה תאריך סיום עבודתו של התובע והאם ניתנה לתובע הודעה מוקדמת כדין?
   3. האם נערך לתובע שימוע כדין בטרם פיטוריו?
   4. האם נותרה יתרת חופשה שהתובע זכאי לפדותה?
   5. האם התובע הפר את חוזה העבודה? האם בחודשים בהם לא נתן למע"צ 150 שעות של ייעוץ בטיחות, הוא הפר את חוזה העבודה או שמא כטענתו הוא היה חייב לבצע את סידור העבודה שמע"צ קבעה, אשר יכלה לכלול עד 150 שעות? לעניין זה – האם התובע קיבל תלונות בכתב או בעל פה על תפקודו בעבודה? האם נכונה טענת הנתבעים שהתובע עבד במקום עבודה נוסף בזמן שעבד אצל הנתבעים? האם נכונה טענת הנתבעים שלא יכלו לפטר את התובע כי לא ניתן היה להחליף ממונה בטיחות באמצע החוזה עם מע"צ?
   6. האם התובע מחזיק בסודות מסחריים של הנתבעים והאם הוא גרם לנתבעים לנזקים הנטענים על ידם בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד?
   7. האם התובע הסכים לתנאי טיוטת ההסכם לשנת 2014 והאם הפר הסכמה זו?

העדים

1. התובע העיד לעצמו.
2. מטעם הנתבעים העידו הנתבע, בנו מר יעקב עמרם שהיה מנהל בעסק, מר שלמה צייג, בעלים של חברה שהפעילה מסעדה בקניון "סינמה סיטי", מר חאלד קארשן, מנכ"ל חברת שמש שיווק להפצת גז, וגב' רבקה צ'צ'יק ששימשה כאחראית על בטיחות ב"מכבסות המאוחדות".

מועד תחילת עבודתו של התובע

1. במחלוקת בין הצדדים בית הדין מעדיף את גרסת התובע וקובע כי מועד תחילת עבודתו של התובע היה ביום 1.6.11.
2. הראיה היחידה שתומכת בגרסת הנתבעים הינה סכום שכר היסוד של התובע לחודש 6/11, שהיה 5,924 ₪, סכום השווה ל-50% ממשכורתו בחודשים שלאחר מכן.
3. אלא שכנגד ראיה זו עומדות הראיות הבאות: חוזה העסקתו של התובע קובע כי תקופת החוזה היא החל מיום 1.6.11. מר יעקב אהרון אישר זאת בחקירתו הנגדית (פרוטוקול 22.12.16, עמ' 76, שורות 14-15, עמ' 77, שורות 13-14). כמו כן, מר יעקב אהרון אישר שיש לו טופס 101 של התובע אך הוא נמנע מלהציגו. תלושי השכר אף הם תומכים בגרסת התובע שכן הם מציינים את יום תחילת עבודתו של התובע כ-1.6.11.
4. בהתאם לכך, ראיות אלה תומכות בעדות התובע לפיה הוא נסע עם הנתבע בסוף חודש 5/11 כדי להכיר את מנהל האזור של מע"צ ולקבל אישור להצבתו בפרוייקט במקום המהנדס שלבסוף לא עבד בפרוייקט, וכי הוא התחיל את עבודתו ב-1.6.11. לנתבע הוצגה גרסה זו בחקירתו הנגדית והוא לא שלל את היתכנותה. כאמור, מרבית הראיות שהוצגו ושלא הוצגו תומכות במסקנה זו.
5. לפיכך בית הדין קובע שתחילת עבודתו של התובע הייתה ב-1.6.11.

האם נערך לתובע שימוע לפני פיטורים? באיזה מועד קיבל התובע את מכתב הפיטורים?

1. אין חולק על כך שלתובע נמסר מכתב נושא תאריך 1.12.13 בו הנתבע, בשם הנתבעת, מודיע לתובע כי "אנו מפסיקים את עבודתך עמנו בשל חוסר משמעותי בלקוחות ובמתן שירות ממונה בטיחות בעבודה".
2. התובע טען בכתב התביעה שמכתב זה נמסר לו ביום 2.1.14. בהמשך הסביר שהוא מצא את המכתב במגירה של שלחנו בתאריך זה, אך הוא קיבל בסוף 12/13 הודעה בעל פה על פיטוריו, בעקבות כישלון המו"מ על המשך העסקתו במתכונת של עצמאי. לפיטורים לא קדם כל הליך של שימוע.
3. הנתבעים טוענים שמכתב הפיטורים נמסר לתובע במועד שמצוין עליו – 1.12.14, לאחר שהתובע הוזמן לישיבת שימוע באמצע נובמבר 2013.
4. במחלוקת בין הצדדים בית הדין מעדיף את גרסת התובע, מנימוקים כמפורט להלן:
5. בכתב ההגנה נטען, בתשובה לטענת התובע כי פוטר ללא שימוע, כי התובע זומן לשימוע לקראת אמצע נובמבר בשל תפקוד לקוי, גרימת נזקים כלכליים לנתבעת וחוסר כדאיות כלכלית בהסכם מול מע"צ. נטען כי לאחר השימוע נמסר מכתב הפיטורים ביום 1.12.13 וכי בתקופת ההודעה המוקדמת התקבלו ממע"צ התנאים החדשים להמשך ההתקשרות. לכתב ההגנה לא צורף פרוטוקול של שימוע.
6. התובע עמד בתצהירו על גרסתו כי לא נעשה לו כל שימוע, וכי קיבל את מכתב הפיטורים ביום 2.1.14.
7. לראשונה בתצהירי הנתבעים, במסגרת תצהירו של יעקב עמרם, צורף מסמך שנטען שהוא פרוטוקול של שימוע שנעשה לתובע ביום 14.11.13. המסמך מוכתר "פגישת עבודה".
8. מסמך זה לא הוצג לתובע בחקירתו הנגדית. לא הוצגה לתובע גרסה לפיה מסמך זה מתעד פגישת שימוע. המסמך עצמו אינו מעיד על שימוע, אלא נכתב בו כי "הובהר לרוני כי אין יותר עבודה מחברת מע"צ ובינתיים לא מחדשים לנו את החוזה ואנו חיים בערפל יומיומי וכי אין עוד לקוחות חדשים, ואנו בסבירות גבוהה מאוד נפסיק לעבוד עם סיום החוזה של מע"צ... ו"במידה ויתנו לנו חוזה חדש נוכל לדבר על המשך עבודתך עמנו". נרשמה תגובת התובע המאשרת מודעותו לכך.
9. התובע אישר בחקירתו הנגדית שלקראת סוף 2013 היו מעט עבודות במע"צ וכי הוא פנה לנציגי מע"צ בבקשה להפנות אותו לאתרים. אך לדבריו הוא הבין בנובמבר שיש חידוש חוזה, אך הנתבע אמר לו שהתנאים השתנו.
10. הנתבעים מודים בכך שהם קיבלו את התנאים החדשים "בתקופת ההודעה המוקדמת", כלומר, לאחר 1.12.13.
11. טענת התובע כי נמסר לו כי הוחלט על פיטוריו לאחר כשלון המו"מ על תנאי ההסכם שהנתבעים הציעו לתובע באמצעות טיוטת הסכם ה"פרילנס", מתיישבת עם עדותו של יעקב עמרם, שאישר לקראת סוף חקירתו הנגדית שבסוף דצמבר 2013 נכשל המו"מ עם התובע ומכתב הפיטורים נמסר לו לאחר מכן (פרוטוקול 22.12.16, עמ' 118).
12. עוד נעיר כי התובע שלח ליעקב עמרם מיילים ביום 5.1.14 וביום 8.1.14 בהם טען שנאמר לו בעל פה שפוטר ביום 31.12.3 וכי בטעות הודפס תאריך 1.12.13 על מכתב הפיטורים, ודרש לתקן זאת. לא נשלחה לתובע כל הכחשה של הנטען על ידו. התשובה שקיבל התובע הייתה שהוא יקבל כל שיבקש כאשר יבוא "לסגור הכל".
13. המסקנה הינה שדין התביעה לדמי הודעה מוקדמת להתקבל, ובית הדין מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך 11,848 ש"ח.
14. כמו כן, יש לקבל גם את טענת התובע כי לא נערך לו שימוע.
15. עם זאת, מן הראיות עולה כי התובע הועמד על כך עוד בנובמבר 2013 שללא חידוש ההתקשרות המסחרית בין הנתבעים לבין מע"צ, המשך העסקתו על ידי הנתבעים מוטל בספק. התובע אף העיד שנמסר לו לפני המפגש שבו פוטר כי מע"צ שינו את תנאי המשך ההתקשרות, וכי בנסיבות אלה, הנתבעים לא יוכלו להמשיך להעסיקו בתנאי העסקתו הקיימים. בהתאם לכך, התובע העיד באופן מהימן שלא היה מופתע מפיטוריו.
16. עם זאת, נסיבות פיטוריו של התובע מצדיקות פסיקת פיצוי בשל אי קיום הליכי הפסקת עבודה ראויים, בתום לב, שכן לאחר שהוברר שהתובע לא מסכים להמשך העסקתו על ידי הנתבעים בתנאים שהם הציעו לו, הנתבעים, תחת לקיים הליך סיום העסקה מכובד ומסודר, נתנו לתובע מכתב פיטורים עם תאריך שאינו משקף את תאריך הפיטורים. כפי שיפורט להלן, בוצע רישום שאינו מבוסס בדבר נטילת 20 ימי חופשה על ידי התובע בחודש עבודתו האחרון. מדובר בהתנהגות שלא בתום לב במסגרת יחסי עבודה אשר מצדיקה פיצוי.
17. בנסיבות העניין, בית הדין רואה להעמיד את הפיצוי על סך 30,000 ₪.

התביעה לפדיון חופשה

1. התובע מבקש לפסוק לו פדיון חופשה שנתית עבור 36 ימים חופשה.
2. הנתבעת טוענת כי התובע ניצל את מלוא ימי חופשתו ובמועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים היה ביתרת חובה של 17.7 ימים.
3. בתקופת עבודתו של התובע הוא צבר 27 ימי חופשה.
4. התובע טוען שהנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח שהתובע קיבל חופשה בתשלום, וכי לעניין זה הם מסתמכים על טענות המהוות הרחבת חזית – כמו קיומן של חופשות מרוכזות בחגי ישראל, וכן על מסמכים שאינם מהווים רישומי נוכחות כדין.
5. ואולם, בית הדין סבור שמכלול הראיות מצביע על כך שהתובע קיבל בפועל תשלום בגין היעדרויות מן העבודה במידה המצדיקה דחיית תביעתו לפדיון חופשה, שכן בית הדין אינו מקבל את טענת התובע כי הטענה בדבר יציאה לחופשה בימי חול המועד הינה בגדר בהרחבת חזית. הנתבעים צירפו לראיותיהם טבלאות שהם שלחו להנהלת החשבונות אשר תומכות בטענה כי היו נעדר בימי חול המועד, אך הנתבעים הינחו את הנהלת החשבונות "לא להוריד", כלומר – לא להפחית את השכר. לפיכך, בית הדין סבור שבהתחשב בכך שהתובע עבד חמישה ימים בשבוע, די בחופשות שניתנו לתובע בחול המועד כדי למצות את זכויות החופשה שלו, מבלי להידרש לטענות הנתבעים לפיהן היו חודשים בהם הוא לא ביצע את מלוא שעות המשרה שלו – 180 לפי חוזה העבודה – אם בשל כך שמע"צ לא סיפקו לו את מלוא 150 שעות העבודה ואם משום שהנתבעים לא נתנו לתובע די שעות עבודה להשלמת המשרה.
6. אשר על כן בית הדין מחליט לדחות את תביעת התובע לפדיון חופשה.

התביעה לפיצויי פיטורים, טענות הקיזוז והתביעה שכנגד

1. הנתבעים בסיכומיהם טענו כי עומדת להם עילה לשלול מהתובע פיצויי פיטורים לפי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. דין טענה זו להידחות באחת, מאחר שטענה כאמור לא נטענה בכתב ההגנה וברשימת המוסכמות ופלוגתאות שהגישו הצדדים לא נכללה פלוגתה שעניינה קיומן של נסיבות המצדיקות הפחתה או שלילה של פיצויי פיטורים. במהלך חקירתו הנגדית של התובע התנגדה ב"כ התובע לקו חקירה שנועד לבסס טענה לשלילת פיצויי פיטורים, בנימוק שלא הועלתה טענה כזו בכתב ההגנה, וב"כ הנתבעים לא השיב כלל להתנגדות ולא טען אחרת.
2. כל שנטען בכתב ההגנה הוא שהתובע הפר את חוזה העבודה בכך שלא ביצע את מלוא שעות המשרה שלו, וכי גרם לנזקים אלו ואחרים. כמו כן נטען שהתובע נטל 17.7 ימי חופשה ביתר, שאת תמורתם זכאית הנתבעת לקזז.
3. טענה אחרונה זו מבוססת על ייחוס 20 ימי חופשה לתובע בחודש 12/13. בית הדין אינו מקבל טענת קיזוז זו: הנתבעים לא הוכיחו את טענתם שהתובע שהה בחופשה בתשלום במשך 20 ימים בחודש 12/13. לא הוצג רישום של נוכחות של התובע בעניין זה. לא הוצגה לתובע בחקירתו הנגדית טענה כי היה בחודש 12/13 בחופשה בתשלום במשך 20 ימים.
4. בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד טענו הנתבעים כי התובע אחראי לפצותם בגין נזקים בסך כולל של 790,166 ₪ בגין ראשי נזק אלה:
   1. אבדן הכנסה בסך 200,000 ₪ כתוצאה מגרם הפרת חוזה בכך שהתובע חזר בו מן ההסכמה להמשך העסקתו כקבלן עצמאי ובכך גרם לנתבעים להפר את ההסכם החדש שלהם עם מע"צ.
   2. תשלום שכר ביתר בסך 70,000 ₪ עד 10/12 ו-17,976 ₪ מחודש 10/12 עד 12/13.
   3. הפסד הכנסה מול מע"צ בשנים 2012-2013 בסך 187,184 ₪.
   4. הפסד הכנסה בגין אי עבודה במשרה מלא בסך הנאמד ב-30 שעות חודשיות בסך 210,000 ₪.
   5. תשלומים לממונה בטיחות חלופי בסך 26,106 ₪.
   6. פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם העבודה בסך 20,000 דולר.
5. בית הדין עיין בראיות שהגישו הנתבעים לתמיכה בכתב התביעה שכנגד ומחליט לדחות את התביעה שכנגד וכן את טענות הקיזוז (הזהות) שבכתב ההגנה.
6. אשר לטענת בדבר "גרם הפרת חוזה" – ככל שאכן הנתבעים מבקשים פיצוי בגין ביצוע עוולת "גרם הפרת חוזה" הרי שלבית הדין אין כל סמכות לדון בעילה זו בהיותה תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין.
7. באשר לטענות לפיהן התובע לא עבד במשרה מלאה אך שולם לו בעד משרה מלאה, הרי שטענות אלו לא הוכחו: מקובלת על בית הדין עדותו של התובע לפיה אמנם כן, היו חודשים בהם מע"צ לא סיפקה לו עבודה בהיקף של 150 שעות, וכך גם הנתבעים לא תמיד סיפקו לו עבודה בהיקף הנדרש להשלמת היקף עבודה במשרה מלאה. ואולם, בנסיבות בהן תביעת ההשבה מתעוררת אך כתגובה לתביעתו של התובע, אשר הוגשה כתשעה חודשים לאחר סיום עבודתו, בית הדין סבור שהדבר מלמד על הסכמת הצדדים להעסקתו של התובע בהיקף של משרה מלאה, כפוף לכך שיש לנתבעים עבודה בהיקף זה לספק לתובע, וכן על הסכמתם שהתובע זכאי למשכורת מלאה גם אם הוא לא מילא את מכסת השעות למשרה מלאה, בשל כך שלא סופקה לו עבודה למשרה מלאה.
8. בית הדין אינו מתעלם מראיות שצירפו הנתבעים באשר לטענות שעלו כנגד התובע, בזמן אמת, על "רפיון בעבודה", על אי מיצוי השעות שניתן היה לעבוד אצל מע"צ ואצל לקוחות אחרים. בית הדין אף שמע את עדי הנתבעים, שחלקם בלבד תמך בטענות הנתבעים באשר לאיכות בלתי מספקת של שירות שהתובע נתן ללקוחות הנתבעים (כך למשל, עדותו של מר צייג הייתה רוויה בעדות שמיעה). ואולם, אין מקום להתיר לנתבעים בדיעבד לנכות שכר בגין טענות אלה. לו סברו הנתבעים שחוסרים בשעות העבודה הצדיקו תשלום חלקי, היה מקום להעמיד את התובע על כוונתם לשלם לו שכר חלקי עבור עבודה חלקית. הנתבעים לא יישמעו בטענה שהם שילמו לתובע שכר ביתר בגין עבודה חלקית, במסגרת טענות קיזוז ותביעה שכנגד המועלות אך כתגובה לתביעת התובע.
9. מאותם טעמים בית הדין דוחה את תביעת הנתבעים לפיצוי בסך 210,000 ₪ בגין אבדן הכנסות ממע"צ.
10. אשר על כן בית הדין רואה לדחות את כל טענות הקיזוז שהעלו הנתבעים במסגרת כתב הגנתם, וכן את התביעה שכנגד.
11. התוצאה לגבי תביעת התובע לפיצויי פיטורים הינה, שדין תביעה זו להתקבל, ובהתאם לכך נחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום הנתבע בסך 30,607 ₪.

התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים

1. בית הדין סבור שיש לקבל באופן חלקי את תביעת התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בהיעדר כל הגנה לנתבעים מפני הלנת פיצויי הפיטורים של התובע.
2. מדברים של נציגי הנתבעים הן בדיון המוקדם והן בחקירתם הנגדית של הנתבע ושל יעקב עמרם, עולה כי הנתבעים הכירו בזכאות התובע לפיצויי פיטורים, אך בכל זאת הלינו את פיצויי הפיטורים מנימוקים בלתי מוצדקים, כגון, הרצון להביא את התובע להסכמה לפצות אותם על נזקים שהם סברו שהוא גרם להם.
3. הנתבעים קיבלו עוד בחודש 3/14 פנייה מב"כ התובע בה נטען כי פיצויי הפיטורים של התובע מולנים. הנתבעים לא טרחו להשיב למכתבה של ב"כ התובע.
4. מדובר בהלנה של פיצויי פיטורים במשך למעלה מארבע וחצי שנים. בית הדין מתחשב בכך שסיכומי הצדדים הוגשו לפני למעלה משנה ומתן פסק דין זה התעכב בשל ריבוי תיקים הממתינים לכתיבת פסק דין לפני ראש המותב, ואולם בשים לב למודעות הברורה של הנתבעים לזכאותו של התובע לכספי הפיצויים, בית הדין סבור שיש להשית על הנתבעים פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסכום משמעותי, שיפצה את התובע על הלנת פיצויי הפיטורים ויבטא את ההתייחסות השלילית של בית הדין לניסיון של הנתבעים להשיג הישגים מול התובע באמצעות הלנת זכויות בסיסיות כפיצויי פיטורים.
5. בנסיבות העניין, בית הדין רואה לפסוק לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך השווה לפיצויי הפיטורים שהגיעו לו, בסך 30,607 ₪, לפי חישוב של 25% ריבית שנתית (ללא ריבית דריבית) במשך ארבע שנים.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעים ישלמו לתובע את הסכומים הבאים:
   1. פיצויי פיטורים בסך 30,607 ₪.
   2. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 30,607 ₪.
   3. דמי הודעה מוקדמת בסך 11,848 ₪.
   4. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 30,000 ש"ח
2. התביעה שכנגד נדחית.
3. הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.
4. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ח, (05 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".