הבקשה נפתחה כבקשה לסעד זמני בתקופת התורנות ונושאת כותרת "בקשה לביטול תשלום ביטוח חובה". אלא שמן הנוסח וצרופות הבקשה (מנסחת הבקשה אינה עו"ד ואינה מיוצגת) עולה כי הסעד המבוקש בפועל בבקשה הנו הצהרה על היעדר חוב ביטוח, כלומר בפועל מדובר בסעד שאינו מתאים לבקשה לסעד זמני, אלא מדובר בסעד הצהרתי בהליך עיקרי שכלל לא הוגש. אין מקום לתן סעד זמני שישיג יעדו של הליך עיקרי שלא הוגש – בניגוד לתורת הסעדים הזמניים. מטרת סעד זמני הנה שימור מצב עד להכרעה בהליך העיקרי.

מעבר לכך ואף לו הוגש כתב טענות מתאים בהליך עיקרי – כתב תביעה או המרצת פתיחה – מן הבקשה עולה כי מדובר בבקשה שהתיימרה המבקשת להגיש בשם אחר – בנה השוהה בכלא לדבריה. בנה נזכר כחייב בתיק הוצאה לפועל (צורפה החלטת רשם). גם אם מדובר באסיר, המבקשת אינה יכולה להגיש בשמו הליכים, היות ואינה עורכת דין (סע' 20 לחוק לשכת עורכי הדין, תק' 472 לתקנות סדר הדין האזרחי). היא אף לא אפוטרופא של בנה. כלומר אין היא יכולה לייצגו בבית המשפט. גם אם בנה של המבקשת הוא אסיר יכול הוא לנקוט בהליך.

בנסיבות אלה לא ניתן להיעתר לבקשה ואני מוחק אותה בלא צו להוצאות. ממילא אין להידרש לבקשה לפטור מאגרה.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ד, 11 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.