בעניין: פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983

ובעניין: מידף שירותי קייטרינג וארוח בע"מ

ובעניין: עו"ד ארז חבר

המפרק הזמני

ובעניין: עובדי החברה ו-110 אח'

ע"י ב"כ עוה"ד רמי קוגן ואח'

ובעניין: מרכז הירידים והוקנגרסים בישראל בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד רונן מטרי

ובעניין: חברת גני יהושע בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד זיו עירוני

ובעניין: החברה לפיתוח מכון ווינגיט בע"מ

ע"י משרד עוה"ד תדמור ושות'

ובעניין: חברת בלוסטון גרופ הפקות בע"מ

חברת קונספט עתידים בע"מ

שתיהן ע"י ב"כ קרן רייכבך-סגל

ובעניין: א.נ. ברנאץ' בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד א. יניב

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי

ע"י עו"ד כלנית הרמלין

השאלה נשוא החלטה זו הינה זכות חברה המצויה בהליכי פירוק זמני להמחות בתמורה לצדדים שלישיים זכויות זכיינות שיש לה למתן שירותי מזון באתרים שונים.

חברת "מידף שירותי קייטרינג וארוח בע"מ", היא חברה שעסקה במתן שירותי הסעדה באתרים שונים. עיקר פעילותה התבטא במכירת מזון באירועים כגון מופעים. החברה העסיקה בעיקר בני נוער באופן זמני וזאת בצד לעובדים קבועים. לימים נקלעה החברה לקשיים ומשכך לא שילמה את שכר עובדיה לחודש אוגוסט 2014 והודיעה להם שלא יעלה בידם לשלמו. בנסיבות אלה הגישו העובדים בקשה לפירוק החברה, ובבד בבד עתרו למינוי מפרק זמני. סמוך לאחר בקשת הפירוק, ביום 13.9.14 התקיים אירוע בגני יהושע "פארק הירקון" שבו הייתה אמורה החברה לספק שירותי מזון לקהל הצופים. נוכח המצוקה שאליה נקלעה החברה, היא לא הייתה מסוגלת ליתן את שירותי ההסעדה ומשכך העבירה את זכותה זו לצד ג', חברת "קונספט עתידים בע"מ", תוך הסכמה לחלוקת רווחים בינה לבין החברה האמורה.

למחרת, ביום 14.9.14 התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לפירוק זמני של החברה. בתום הדיון הוריתי על מנוי עו"ד ארז חבר כמפרק זמני לחברה (להלן: "המפרק הזמני").

המפרק הגיש לעיוני ביום 21.9.14 דו"ח ראשון הכולל בקשה לאישור מכירת זכויות החברה לצדדים ג' וביקש קיום דחוף ומשכך הוריתי על קיום דיון במעמד הצדדים ליום 23.9.14.

בבקשה פירט המפרק הזמני את הפעולות שנעשו על ידו מאז מתן צו הפירוק הזמני ובגדר זאת, תפיסת נכסי החברה, צמצום עלויות החברה ובגדר זאת ניתוק קווי הטלפון והפלאפון. המפרק הזמני הגיע לידי מסקנה שנוכח מצבה העגום של החברה יש לפטר את עובדיה ומשכך נעתרתי לבקשתו לפיטורי העובדים. המפרק הזמני גבה את המוסכם מחברת קונספט עתידים בע"מ הנזכר לעיל.

המפרק מצא כי לחברה מספר הסכמי הפעלה וזיכיונות למתן שירותי הסעדה לאירועים עם מספר גורמים: "חברת גני יהושע בע"מ"; "החברה לפיתוח מכון וינגייט"; "מרכז הירידים והקונגרסים בישראל בע"מ", (שלושת אלה להלן: "המזמינים"). יאמר שההסכמים עם המזמינים אינם זהים, לכל חוזה כולל התניות עסקיות שונות ובגדרן התמורה ומשך תקופת הזיכיון (להלן: "חוזי הזכיינות").

המפרק הזמני הפיץ את חוזי הזכיינות למתעניינים פוטנציאלים לרכישת זכויות החברה. המפרק הזמני קיבל מספר הצעות, וניהל מו"מ לשיפור התמורה שהוצעה על ידי המציעים השונים. בסופו של דבר סבור המפרק הזמני שיש לאשר את הצעתן המשותפת של "בלו סטון גרופ הפקות בע"מ" וחברת "קונספט עתידים בע"מ" (שתי אלה להלן: "קבוצת גרופ"), תמורת הסך 750,000 ₪ בצירוף מע"מ ובהתאם לנוסח הסכם להעברת הזיכיון (להלן: "הסכם להעברת הזיכיון").

שלושת המזמינים מתנגדים לבקשה. בין יתר הטעמים שמעלים המזמינים הם:

החברה הפרה את חוזי המזמינים בהפרות יסודיות המזכות בביטול החוזים; הם אינם מסכימים להעברת הזכויות של החברה לצדדים שלישיים ללא בדיקת המציעים, אישורם בכתב ומראש; על החברה לשלם את מלוא חובותיה של החברה כלפיהם.

לבית המשפט הוגשה בקשה של מציע נוסף, " א. נ. ברנאץ' בע"מ" (להלן: "המציע הנוסף"),שטוען כי התנאים שמוצעים על ידו לקבלת זכויות הזכיינות של החברה משופרים מאלה שניתנו על ידי גרופ.

זה המקום לציין את דחיפות ההכרעה בבקשה, זאת נוכח ההפסקה הפתאומית בפעילות החברה שבעטיה אין מסופקים שירותי הסעדה באירועים ובאתרים שבהם לחברה זיכיונות כאמור. לכך יש להוסיף את החגים הנמצאים בפתח שבמהלכם אמורים להתקיים אירועים רבי משתתפים ובין אלה אירוע מחווה לאריק איינשטיין ז"ל בפארק הירקון שקהל גדול צפוי להגיע אליו.

בדיון חידדו הצדדים את טענותיהם;

המפרק הזמני הדגיש את חשיבות אישור מכירת הזכויות לקבוצת גרופ; היתרונות לנושי החברה ובעיקר לעובדים באישור ההסכם להעברת הזיכיון ובשים לב לתמורה הצפויה הימנו; הנזק שייגרם אם לא יאושר ועוד.

בנק הפועלים בע"מ שהינו נושה מובטח של החברה תמך בקבלת הבקשה הגם שהבנק לא הגיש בקשה למימוש הבטוחות.

המזמינים לעומתם ציינו בקצרה את התנגדותם לבקשה, כל אחד מהם מהטעמים שבאמתחתו ותוך האפיונים של כל הסכם זיכיון. לחלופין עתרו חלק מהם לצמצם כל צו מניעה שיינתן ולפרק זמן מוגבל.

ב"כ קבוצת גרופ הדגישה את היכולות של מרשותיה להיכנס בנעלי החברה ולספק את השירותים שניתנו על ידה ובהינתן גם גיוס של כוח אדם של החברה. לעומתה טען ב"כ המציע הנוסף שהצעת מרשתו עדיפה על פני זו של קבוצת גרופ מהטעמים שבדבריו וכמפורט גם בבקשה שהגיש ושיש בהם לטעמו כדי להטות את הכף לאשור הצעתה של זו. עוד הבהיר ב"כ המציע הנוסף שמרשתו מוכנה גם להסתפק במתן שירותי הזכיינות של החברה למזמינים לתקופה קצרה עד להתקשרות סדורה עם המזמינים.

ב"כ העובדים הבהירה שהיא תומכת באישור ההסכם להעברת הזיכיון שיהיה בו כדי לאפשר תשלום שכר לעובדים לחודש אוגוסט שכן עד לקבלת הכספים מהמוסד לביטוח לאומי, יחלפו מספר חודשים.

ב"כ הכנ"ר הצביעה על קשיים בקבלת הבקשה בהינתן בין היתר שעסקינן בחברה בפירוק.

הצעתי לצדדים להגיע לידי הסכמה ולו לגבי חלק מהמזמינים ולגבי תקופה חלקית, ומשכך עיכבתי את מתן ההחלטה למשך 24 שעות. התברר שהצדדים לא הגיעו לידי הסכמה ומשכך ניתנת החלטתי. אציין שנוכח צוק הזמנים של הצורך בהכרעה, החלטתי תהייה תמציתית.

לאחר שעיינתי בבקשה, בחוזי הזכיינות, ונתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי לידי מסקנה שדין הבקשה להידחות ואנמק:

המחלוקת נשוא ההכרעה הינה האם יש להתיר לחברה שבפירוק להמחות את זכויותיה שלפי הסכמי הזכיינות לקבוצת גרופ ולחלופין למציע הנוסף בניגוד לרצון המזמינים. סוגיה מקדמית, כללית ועקרונית היא האם חברה שבפירוק רשאית כלל להמחות את זכויותיה לאחרים, שלא בהסכמת הצדדים האחרים לחוזים ואם כן מהם התנאים לכך.

חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), הכיר בסמכות של בית המשפט להורות על המשך קיומו חוזה שהחברה צד לו, בניגוד לרצון הצד השני, אף אם החוזה הופר באופן המקנה לצד השני עילת ביטול וכאמור בסעיף 350ח לחוק החברות.

"(ג) בעל תפקיד רשאי להחליט על המשך קיומו של חוזה קיים (בסימן זה — אימוץ) או על ויתור עליו, ככל שהדבר דרוש לשם הבראת החברה בהקפאת הליכים, ואולם אימוץ חוזה קיים, שלצד השני זכות לבטלו או שבוטל כדין בסמוך לפני תחילת הליכי ההבראה בשל הפרתו בידי החברה, או ויתור על חוזה קיים, יהיו באישור בית המשפט.

עוד הכיר המחוקק באפשרות של אכיפת המחאת זכות לפי חוזה קיים שבית המשפט הורה על המשכו וכקבוע בסעיף 350 ט לחוק החברות וזאת גם ללא הסכמת הנמחה.

הוראות אלו ייחודיות לגבי הליכי הסדר נושים שנועדו להבראת החברה שניתן צו להקפאת הליכים לגביה אך זאת לא קיים באשר להליכי חדלות פירעון אחרים כפירוק חברה. הסיבה לכך נעוצה בשוני המהותי שבין ההליכים השונים, שכן במקרה של הקפאת הליכים הנחת היסוד הינה שבתום תקופת ההקפאה תוכל החברה להמשיך לפעול (ראה ורדה אלשיך וגדעון אורבך, "הקפאת הליכים הלכה למעשה" מהדורה שניה, התשע"א -2010). שונה הדבר כאשר מדובר בהליך של פירוק, שכן ממהות ההליך אין מצופה להמשך החוזים שהחברה צד להם אלא להביאם לידי סיום וודאי שלא בעל כורחו של הצד השני לחוזה. אמנם לא ניתן לשלול מצבים שגם כאשר חברה שנקלעה להליכי פירוק יימשך חוזה שהיא צד לו לפרק זמן מוגבל אך זאת בעיקר כאשר הצד השני לחוזה מסכים לכך ואין בו פגיעה בלתי מידתית.

שוני נוסף נעוץ בכך שעל מבקש הסדר נושים לעמוד בתנאים שונים לרבות התניות פיננסיות כתנאי להסדר וכקבוע בין היתר בסעיף 350ב. לחוק החברות. אלה נועדים בין היתר למנוע נזקים שעלולים להיגרם בתקופת ההקפאה ככל שזו לא תיצלח. דרישות אלה לא קיימות כרגיל בהליך של פירוק חברה.

מן הכלל אל הפרט:

אין עסקינן בהליך של הסדר נושים אלא בפירוק חברה, ושאינו פירוק מפעיל. משכך אין מקור חוקי המעגן את זכות החברה שבפירוק לאכוף על המזמינים את חוזי הזכיינות, לא כל שכן שעה שנטען על ידי המזמינים שאלה הופרו על ידי החברה ויש בכך כדי להקנות לזכיינים לגרסתם את זכות הביטול. אין חולק שהחברה אינה מסוגלת לקיים את התחייבויותיה שלפי הסכמי הזכיינות.

די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה.

זאת ועוד; מבוקש כאמור להמחות את זכות החברה לאחרים, בניגוד לרצון החייבים ובניגוד להוראות חוזי הזכיינות. בהקשר זה אציין שאין חולק שלפי חוזי הזכיינות נאסר על החברה להמחות בכל דרך שהיא, בין במישרין ובין בעקיפין את זכויותיה לאחרים ללא הסכמת המזמינים. גם מטעם זה אין לקבל את הבקשה. לשאלתי את המפרק הזמני כמו גם את ב"כ המציעים באשר למקור החוקתי לבקשה, לא ניתן מענה ענייני. טענת ב"כ קבוצת גרופ שלפיה גם במקרים של פירוק אוכף בית המשפט לא אחת חוזים שהחברה צד להם, אינה ישימה לנסיבות המקרה שלפניי. באותם מקרים שעליהם הצביעה ב"כ קבוצת גרופ הם לרוב עת מדובר בחוזי שכירות שבהם אין מניעה להורות על משך ההשכרה כפוף לטענות בדבר שחרור מנכס מכביד שאינם המקרה שלפניי. לא למותר להדגיש שהמציעים אמורים לרכוש את זכויות החברה מבלי כל חבות קודמת שלה כלפי המזמינים ובכך יש פגיעה בלתי מידתית במציעים. אוסיף שגם במקרים של מפרק מפעיל קיימת המשכיות של חוזית אך בענייננו אין מדובר בהמשך הפעלה של החברה במסגרת הפירוק.

בהקשר זה אציין שלפי הוראות סעיף 350ח החברות, תנאי לאמוץ החוזה והמשכיותו כמו גם שיש להבטיח את הנזקים שעלולים להגרם לצד השני:

"(ד) היתה לצד השני זכות לבטל חוזה קיים בשל הפרתו בידי החברה, לא יאשר בית המשפט את אימוצו, אלא אם כן שוכנע כי החברה תקיים את חיוביה לפי החוזה ממועד האימוץ ואילך; בית המשפט רשאי לקבוע דרכים להבטחת קיום החיובים כאמור, ובכלל זה מתן ערובה".

(ההדגשה אינה במקור-א.א.)

ובסעיף 350 ט לחוק החברות נקבע שהמחאת זכויות תעשה ובלבד שלא יהיה בה כדי פגיעה בצד השני לחוזה:

"(א) על אף הוראות חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969 רשאי בית המשפט לאשר המחאת זכויות וחבויות החברה בהקפאת הליכים לפי חוזה קיים שאומץ לפי סימן זה, לנמחה שיאשר, גם אם נקבעה בחוזה הקיים הוראה המונעת המחאה כאמור, ולעניין המחאת חבות — גם בלא הסכמת הצד השני לחוזה, ובלבד שההמחאה חיונית להבראת החברה ואין בה כדי לפגוע בצד השני לחוזה".

(ההדגשה אינה במקור-א.א.)

ביישום לעניינו, אזי אין ביכולת החברה להעמיד ערבויות כאשר לא ניתן לשלול פגיעה במזמינים.

טעם נוסף למסקנתי הינו שאין לכפות על המזמינים את ההתקשרות מבחינת מהותה. עסקינן במתן שירות ומטבע הדברים מוקנית למזמינים זכות לבחור את הגוף שיספק את שירותי ההסעדה, לבחון את יכולותיו, כישוריו, התאמתו ואמינותו ולאחר ביצוע הליך בחירה סדור. איני סבור שנכון יהיה שבית המשפט ישלול מהמזמינים את זכויותיהם דנן ולבל שיימצא בדיעבד שהוקנתה זכות למי שאינו עונה אחר הדרישות האמורות ובכך גם יחשפו המזמינים לנזקים לרבות מצד הבאים לאירועים השונים.

לאמור אוסיף שעסקינן במזמינים, ולמצער חלקם שחייבים בחובת מכרזים. משכך בקבלת הבקשה לאכיפת ההסכם להעברת הזיכיון תהייה משום עקיפה של חובת קיום מכרז וגם בכך טעם שלא להיעתר לבקשה.

לא ניתן לשלול גם את הטענה שלפיה עסקינן בחוזה הנושא אופי אישי בהינתן הממשק ההדוק שבין המזמין לבין הזכיין. דומה שחל בענייננו החריג לאכיפת חוזה שקבוע בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, ומבלי שיהיה בהחלטה זו כדי לקבוע מסמרות לעניין.

גם מאזן הנזקים נוטה לדחיית הבקשה. איני מקל ראש בנושי החברה ובראשם העובדים המצפים לקבלת שכרם אך יש לזכור שהעובדים לא קיבלו משכורת של חודש אחד בלבד ובהינתן שהם זכאים לקבל גימלה מהמוסד לביטוח לאומי בגין אי תשלום השכר האמור. עסקינן אפוא בעיקר בנזק המתבטא בדחיית תשלום ולא בעצם אי קבלתו. עוד נציין בהקשר זה שהעובדים פוטרו ולכן אין באכיפת חוזי הזכיינות כל רבותא להמשך העסקתם של העובדים. מכל מקום יש להניח שכל גורם שיבוא במקום החברה, יידרש להעסיק עובדים והדעת נותנת שבין אלה יהיו גם עובדי החברה.

לאור מסקנתי האמורה, איני נדרש למחלוקת באשר להתאמת מי מהמציעים להמחאת זכות הזכיינות. ראיתי לנכון לציין בהקשר זה שהמחלוקת שבין המציעים באשר לטענת כל מהם ליתרונות שלו לעומת חסרונות משנהו חיזקה את מסקנתי בכך שיש לאפשר למזמינים לבחור את הזכיין המתאים להם ולא לאכוף עליהם התקשרות עם מי שכלל לא נבחן על ידם.

ממכלול האמור, אין מנוס אלא לדחות את הבקשה.

המזכירות תודיע לצדדים טלפונית על ההחלטה ותשגר אותה בפקס.

ניתנה היום, כ"ט אלול תשע"ד, 24 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.