1. בפני בקשה לתיקון כתב תביעה, לאחר שכתב התביעה שהוגש תוקן כבר בעבר. השאלה שיש להכריע בה אם ראוי, במועד זה, לאפשר תיקון חוזר של כתב התביעה, חרף מועד הגשת הבקשה, ובלא שצורף לבקשה תצהיר התומך בה.

הרקע

2. בדיון שהתקיים ביום 20.06.17 טען הנתבע כי התביעה שהוגשה בהליך זה אינה תביעה בגין נזקי גוף, אלא תביעה כספית רגילה, המקימה חובה בתשלום אגרה על פי שווי העניין. הנתבע מסר כי יגיש פסיקה רלבנטית לטענה זו (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 27-19). בהחלטתי בסיום הדיון התרתי לנתבע להגיש בקשה המתייחסת לסיווג התובענה, ובלבד שיגישה בתוך 30 ימים.

3. בחלוף כחודש ימים, הגיש הנתבע "בקשה למחיקת התביעה על הסף" (להלן: בקשה 19) אשר במהותה, התייחסה לכך שכתב התביעה המתוקן – בו הוספה דרישה לפיצוי בגין פגיעה במוניטין, כאב וסבל ועוגמת נפש, ופיצויים עונשיים - לא פירט את שווי נושא התובענה, חרף העובדה שלשיטתו, מדובר בתביעה הכוללת סעדים כספיים, ולא רק לפסיקת פיצויים בשל נזקי גוף.

לאחר שהוגשה תגובת התובע ותשובת הנתבע, ניתנה ביום 24.09.17 החלטתי, על פיה בתביעה לפיצוי התובע בגין פגיעה במוניטין או פיצוי עונשי/מוגבר, מחויב התובע לכמת את הסכומים המבוקשים ולשלם אגרה בגינם. קבעתי כי אין מקום למחוק את התביעה על הסף, וכי אם יעמוד התובע על התביעה לפיצוי בגין הנזקים האמורים, יהיה עליו להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בהתאם, ובמסגרת כתב טענות מתוקן, יידרש לקצוב את הסכומים הנדרשים בגין ראשי הנזק הנ"ל, ולשלם אגרה מתאימה.

4. התובע הגיש הודעה על פיה ברצונו להגיש כתב תביעה מתוקן, שמצאתי לראות בה כבקשה לתיקון כתב התביעה, וזו הועברה לקבלת תגובת הנתבע. הנתבע מתנגד לבקשה בשל העיכוב הרב בהגשתה, כאשר נקבעה ישיבת הוכחות בתיק, ולנוכח העובדה שלא נתמכה בתצהיר.

דיון והכרעה

5. אקדים ואומר כבר בשלב זה, כי לאחר ששקלתי את עמדות שני הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את הבקשה, ואבאר.

6. מועד הגשת הבקשה בה עוסקת החלטה זו, נבע ממועד הגשת בקשה 19 ומועד מתן ההחלטה בנוגע לה. לעניין זה אציין כי כתב התביעה המתוקן (לראשונה), בה הוספו הדרישות לפיצויים בגין ראשי נזק נוספים, הוגשה בחודש נובמבר 2016. כתב ההגנה המתוקן הוגש בחודש דצמבר 2016, וחרף זאת, לא הוגשה בקשה לכימות הנזקים (אם כבקשה לסילוק על הסף ואם בדרך אחרת) עד יולי 2017, כחודש לאחר הדיון בו נקבעה ישיבת ההוכחות.

בנסיבות אלו, אינני רואה בתובע כאחראי בלעדי לשיהוי בהגשת הבקשה, ואינני זוקפת לחובתו את מועד הגשתה.

7. מאחר והבקשה הוגשה רק בעקבות ועל בסיס החלטתי בבקשה 19, כאשר בכתב התביעה המתוקן אשר מבקש כעת התובע להגיש לא פורטו טענות עובדתיות חדשות, אינני סבורה כי העדרו של תצהיר עומד לתובע לרועץ. למעשה, תיקון נוסף של כתב התביעה נדרש מהפן הטכני של החובה לשלם אגרה בגין נזקים ממוניים, ולמעט קביעת "תקרה" לסכומי הנזק הנדרשים בגין ראשי הנזק שהוספו, אין בהם שינוי בטענות העובדתיות של התובע.

התרשמתי כי ההתנגדות לתיקון – שהוא פועל יוצא מבקשה קודמת של הנתבע – אינה התנגדות עניינית. להפך: התיקון מחייב את התובע בתשלום אגרה בגין הפיצוי הממוני הנתבע על ידו, ובד בבד מגביל את הסכומים להם עותר התובע בגין שני ראשי הנזק שהוסיף בכתב התביעה המתוקן (הראשון). יש בשני אלה במצטבר, וכל אחד בנפרד, כדי להקשות ולהטיל מגבלות על התובע, בלא כל פגיעה – מהותית או אחרת – בנתבע.

סוף דבר

8. אני מורה על קבלת כתב התביעה המתוקן לתיק.

9. מאחר ולמעט קביעת "תקרת" הסכומים הנדרשים לצרכי אגרה אין כל שינוי נוסף בכתב התביעה המתוקן (השני), אינני מוצאת כי יש הכרח בהגשת כתב הגנה מתוקן. על כן, אינני סבורה כי יש לחייב את התובע בתשלום הוצאות לטובת הנתבע.

עם זאת, מאחר וכימות הנזק היה נדרש לכאורה כבר בעת הגשת כתב התביעה מתוקן (הראשון), הרי שאינני פוסקת הוצאות לטובת התובע, חרף קבלת הבקשה.

10. לנתבע קיימת זכות בדין להגיש כתב הגנה מתוקן. מאחר שנקבע מועד לישיבת הוכחות בתובענה, ליום 24.12.17, על הנתבע להודיע לבית המשפט אם הוא מבקש לתקן את כתב טענותיו, או להביא בפני בית המשפט בקשה רלבנטית אחרת או נוספת. במקרה כזה, יהיה צורך לשקול אם יש צורך לדחות את המועד שנקבע לישיבת ההוכחות.

הודעת הנתבע תוגש עד ליום 18.12.17.

ככל שלא תוגש כל הודעה עד למועד האמור, יהווה הדבר ויתור הנתבע על זכותו להגיש כתב הגנה מתוקן, והדיון שנקבע יישמע במועדו.

11. התיק יובא לעיוני ביום 19.12.18.

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשע"ח, 11 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.