לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' אביגיל סלע-הקש, מיום 9.9.14 בתיק הוצל"פ 02-25954-12-8, שעניינה הגבלת יציאתה של המבקשת מן הארץ.

ראשית יאמר, כי בהתאם להוראות סע' 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, הערעור על החלטות מסוג זה הינן בזכות, וללא צורך בנטילת רשות. על כן, אתייחס לבקשה כאל ערעור ואל המבקשת כאל מערערת.

1. המערערת הינה החייבת בתיק ההוצל"פ הנ"ל, וביום 9.9.14 הגישה בקשה דחופה לביטול הגבלת יציאתה מן הארץ והגבלת דרכונה לשם כך; המערערת טוענת כי היא מבקשת לטוס לערב הסעודית לשם קיום מצוות העלייה לרגל וזאת בין התאריכים 23.9.14 ועד 18.10.14 (כמעט חודש ימים).

2. בהחלטה נשוא הערעור דנן, קיבלה כב' הרשמת את בקשת המערערת, אך התנתה את ביטול הגבלת היציאה והגבלת הדרכון בתשלום פיגוריה של המערערת בתיק ההוצל"פ ובהעמדת שני ערבים, שכירים, אשר משכורתם עולה על 8,000 ש"ח בחודש ברוטו.

המערערת מלינה כנגד שני תנאים אלה, בטענה כי אין בידיה לשלם את פיגוריה בסך של 9,000 ש"ח, אף הערבים שתוכל להעמיד אינם עומדים בתנאים שנקבעו.

3. לאחר שעיינתי בערעור ובהחלטה בעטיה הוגש, אני סבורה כי דינו דחייה.

4. תשלום הפיגורים בתיק ההוצל"פ

4.1 בהתאם למסמכים שצירפה המערערת עצמה, ביום 5.2.13 היא הובאה בצו הבאה לפני רשמת ההוצאה לפועל, הגב' ורד רביב, ולאחר שנערכה לה חקירת יכולת, נקבע כי עליה לשלם את החוב נשוא תיק ההוצל"פ בתשלומים חודשיים בסך של 450 ש"ח.

יובהר מיד, כי משמעות הבאתה של המערערת בצו הבאה היא כי המערערת לא שילמה דבר ע"ח חובה והייתה חייבת משתמטת קודם לכן (שאם לא כן – לא היה מוצא כנגדה צו הבאה).

4.2 אף כב' הרשמת מציינת בהחלטתה, כי מאז נמסרה האזהרה לידיה של המערערת ביום 22.6.12 שולם ע"ח החוב בתיק, העומד נכון למועד מתן ההחלטה ע"ס של כ-427,000 ש"ח, סכום של 450 ש"ח בלבד; כלומר – סכום הצו שולם פעם אחת בלבד.

מכאן, שמשך קרוב לשנתיים תמימות מאז שהובאה המערערת בצו הבאה, לא טרחה המערערת לשלם דבר ע"ח חובה.

4.3 למערערת אין כל הסבר למחדל זה, המהווה זלזול בהחלטות רשמי ההוצאה לפועל ופגיעה בקניינה של הזוכה בתיק זה.

4.4 מטרתן של ההגבלות נועדה, בין היתר, למנוע זכויות-יתר שונות, שיש לאדם העומד בהתחייבויותיו, וזאת במטרה להניע את החייב לשלם חובותיו;

יש ואדם נקלע לחובות. לא תמיד הדבר בידו, ופעמים רבות הדבר נובע מהתנהלות כלכלית לא נכונה שמקורה בחוסר ידע והבנה.

אך כאשר אדם מגיע למצב בו נפתח נגדו תיק הוצל"פ, עליו להבין כי הגיעה העת לשנות את דרכיו, לפעול בהתאם להחלטות הניתנות בתיק, ולא להמשיך בחייו כאילו דבר לא ארע.

ואם ימשיך בדרכו הקלוקלת, אזי תבואנה ההגבלות (כמו גם יתר הליכי ההוצל"פ) ותכפנה עליו חזרה לדרך הישר. המטרה, בסופו של יום, סילוקם של חובות.

חיובה של המערערת בסילוק פיגוריה לכל הפחות משרתת מטרה זו באופן מדוייק.

אין כל מקום להתיר למערערת כאן לבטל את ההגבלות שהוטלו עליה, בטרם תסלק את מלוא פיגוריה, בדיוק כפי שנקבע בהחלטת כב' הרשמת.

4.5 על כן, אין מקום לשנות את החיוב בסילוק הפיגורים.

5. הערבים

5.1 העמדת ערבים נועדה למקרה בו חייב לא ישוב לארץ חלילה, כלומר – יברח לחו"ל (וכבר אירעו דברים מעולם), ובמצב מעין זה, חובה על רשם ההוצאה לפועל ועל לשכת ההוצאה לפועל לוודא, כי יוכלו אותם ערבים לשלם את חובו של החייב תחתיו.

5.2 אמנם, אין לדעת מה יארע לאותו ערב, באשר חייו של כל אדם יכולים להיות מלאי תהפוכות, אך בתנאי הפתיחה שנקבעו בהחלטת כב' הרשמת יש בהחלט כדי לצמצם את הסיכון שבתוצאה לפיה לא יוכלו הערבים לשלם את חובה של המערערת במקומה, אם יידרשו לכך.

5.3 העובדה כי נדרש אדם שהינו שכיר, ולא עצמאי, נועדה לייצר וודאות ויציבות בהכנסותיו אף מקנה מקור לסילוק החוב – עיקול משכורת, ככל שיידרש כאמור.

גם גובה ההכנסה מהווה מדד חשוב, באשר אדם שהכנסתו הקבועה נמוכה מידי, לא יוכל לשלם את חובותיה של המערערת במקומה, אם יידרש לכך, לא ניתן יהיה לעקל משכורתו ולא ניתן יהיה לגבות ממנו את החוב.

5.4 על כן, לא מצאתי להתערב אף בקביעה זו בהחלטה.

6. בטרם אחתום את ההחלטה, אבקש לעורר שאלות, אשר עלו מהמסמכים שצירפה המערערת, ואשר לא מצאתי להן כל התייחסות בערעורה:

במסגרת צו ההבאה, לפני שנה וחצי בלבד, טענה המערערת כי היא אינה עובדת, הואיל והיא צריכה לטפל בבתה הקטנה, בת ה-9 במועד ההבאה (כאמור בהחלטה שניתנה בצו ההבאה), ואינה יכולה להשאיר אותה לבד עם בעלה בבית. תמהני, מי יטפל בילדה (בת ה-10, עפ"י האמור בהחלטה נשוא הערעור דנן) באותו חודש בו תכננה אמה-המערערת לנסוע לערב הסעודית?

אף תמהני, מדוע זה נסיעה לחו"ל, שלא לצרכים רפואיים, מצדיקה השארת הקטינה לבדה עם אביה, אך יציאה לעבודה לשעות ספורות מידי יום אינה מצדיקה זאת.

7. אשר על כן, אני דוחה את הערעור. הואיל ולא נדרשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ד, 13 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.