בשם התובעת: עו"ד שי רובינשטיין

בשם הנתבעת: עו"ד גדיאל בלושטיין

לפנינו תביעה הנעדרת כל נפקות מעשית, שכן תהא תוצאתה אשר תהא, היא משפיעה רק על השאלה מי יחזיק בסכום התביעה כבפקדון עד שיתכבדו הצדדים ויערכו אחת ולתמיד התחשבנות ביניהם על חובות העבר מעסקיהם המשותפים. היעדר תוחלתה המעשית של התביעה לא הניאה את הצדדים ממיצוי הסכסוך עד תום.

לגוף התביעה: הרי היא תביעה שטרית, הנסבה על שיק בסך 70,000 ₪ שמשכה הנתבעת לפקודת התובעת. לטענת הנתבעת מדובר בשטר שנמשך על תנאי, שלפיו תשלם התובעת בתורה חשבון חשמל, ותנאי זה לא התקיים. נטל ההוכחה על כי זה התנאי – על הנתבעת. בנטל לא עמדה. דין התביעה להתקבל אפוא. בהתאם להסדר דיוני שבין הצדדים, כאמור בדיון שהתקיים היום, יש בכך להביא גם לקבלת תביעה מקבילה של התובעת נגד חברה הקשורה בנתבעת, הנסבה על שיק נוסף בסך 50,000 ₪ שמשכה במקביל אותה חברה לפקודת התובעת, לפי הוראת הנתבעת כאן.

רקע

1. ב"מגדל האופרה" בתל אביב דירות מגורים ומרכז מסחרי. רבים הם בעלי זכויות למיניהן בקשר עם המגדל. שני גורמים מרכזיים הם אשכול חברות המתכנה "קבוצת אדרי השקעות" (להלן: אדריאל) מזה, והנתבעת (להלן: גרוזה) מזה. לאדריאל (שנכנסה בנעלי בעלי זכויות קודמים במגדל) שתי קומות במרכז המסחרי, לגרוזה – אחת. המרכז המסחרי מנוהל בידי התובעת (להלן: חברת הניהול), כאשר לאדריאל 62.5% ממניותיה ולגרוזה 37.5% ממניותיה. חברת הניהול אמורה לדאוג לעניינים שונים הכרוכים בניהול שטחי המסחר דוגמת חשמל, נקיון ושמירה, תוך גביית כספים מגורמים שונים, בפרט אדריאל וגרוזה. אדריאל וגרוזה אינן רואות עין בעין, והדבר הביא למגוון נרחב של הליכים משפטיים הקשורים בהן ובחברת הניהול, הליכים שאינם צריכים לענייננו.

2. לטענת חברת הניהול, התובעת, משך תקופה ארוכה שגרוזה, הנתבעת, אינה משלמת את חובותיה כלפיה, באופן המונע את אפשרות ביצוע חובותיה ובפרט ביצוע תשלומים שונים. גרוזה מנגד טוענת כי התובעת ואדריאל הן החייבות לה כספים, ואינן מקיימות את חובותיהן. אין כל צורך להכריע בעניין, המובא רק כרקע לדברים.

3. ביום 18.6.15 שלחה אדריאל באמצעות מנהלה מר גבי אדרי מכתב לגרוזה, בהמשך לחלופת מכתבים קודמת שלא צורפה (כך עולה מכותרת המכתב, נספח 1 לתצהיר גרוזה). במכתב נטען כי גרוזה אינה משלמת את חובותיה לחברת הניהול, כך שחובה של גרוזה עומד על כ-480 אלף ₪ דמי ניהול וכ-390 אלף ₪ השתתפות בהוצאות חברת הניהול, וחוב זה לא סולק חרף דרישות קודמות. עוד נטען במכתב כי לידי חברת הניהול הגיעה התראה של חברת החשמל בדבר ניתוק החשמל למגדל האופרה, אם לא ישולם החוב לחברת החשמל עד יום א' (22.6.14). על כן נדרשה גרוזה לשלם את החוב לחברת החשמל, לאחר שלפי הנטען לא נשאה גם בחלקה בהוצאות חברת הניהול בחשבונות חשמל קודמים. מכתב זה הניב צמד מכתבים (נספחים 2 ו-3 לתצהיר גרוזה), האחד מטעם ב"כ גרוזה, עו"ד בלושטיין, המייצגה גם בהליך דנן, והאחר מפי מנהל בגרוזה. במכתבו של עו"ד בלושטיין ביקר הלה בחריפות את דרך התנהלותה של חברת הניהול, ודרש לקיים התחשבנות וקביעת דרך חלוקת ההוצאות בין המעורבים, וזאת באופן מיידי. על אף האמור ו"לפנים משורת הדין", הובטח, יועברו לחברת הניהול שני שיקים, האחד בידי גרוזה עצמה והאחר בידי חברת הניהול של הדירות במגדל, הנשמעת להוראות גרוזה, וזאת "כהלוואה לחברת הניהול המסחרית. עם ביצוע ההתחשבנות הרלבנטית, יהיה על חברת הניהול המסחרית להשיב את הכספים (או במידה ותהא יתרה לתשלום, אלו יקוזזו מתשלום זה)" (נספח 2, סעיפים 1.9-1.8, הדגשה במקור). במכתב המקביל של מנהל בגרוזה מר ברנרד (נספח 3 לתצהיר גרוזה) צוין כי למרות שלא התקבל דרישה להשתתפות בדמי הניהול, "לפנים משורת הדין נמסר לנציגי אדריאל צ'ק ע"ס 70,000 ₪ להוצאות שוטפות ובכלל זה השתתפות בהוצאות החשמל", תוך שהודגש כי גרוזה רואה בשיק משום "הלוואה הניתנת על ידי גרוזה קפשיצקי עד להתחשבנות אשר תהיה מגובה בפרוט הוצאות הניהול".

4. גרוזה העבירה לחברת הניהול שני שיקים, אחד שמשכה היא, ע"ס 70,000 ₪, מושא ההליך שלפניי, ושיק נוסף שמשכה חברת הניהול של הדירות, הסרה כאמור למרותה, ע"ס 50,000 ₪, וסך הכל – 120,000 ₪. לטענת גרוזה כיום, ציפתה כי חברת הניהול תדאג לתשלום חוב החשמל. ברם הדבר לא נעשה, טכנאי מחברת החשמל הגיע לנתק את החשמל, ועל כן גרוזה מיהרה לשלם בעצמה את חשבון החשמל, בסכום של כ-129 אלף ₪, ולשלוח מכתב נזעם לחברת הניהול על כי בניגוד לאמור במכתבים שנלוו לשיקים, הכספים לא שימשו לתשלום לחברת החשמל, ובהתאם – בוטלו השיקים. משבוטלו, הגישה חברת הניהול את שני השיקים לביצוע, האחד נגד גרוזה בהליך הנוכחי, האחר נגד חברת הניהול של הדירות בהליך מקביל (תא"מ 34317-09-14; להלן: ההליך המקביל). טוענת גרוזה בהליך דנן, תחילה כהתנגדות (שהתקבלה בהיעדר התייצבות של חברת הניהול), ועתה כקו ההגנה בתיק: המדובר בשטר שנמסר על תנאי, והוא שכספי השיקים ישמשו לתשלום החוב לחברת החשמל, ומשלא קוים תנאי זה, בטלו השיקים כך שלא ניתן להחיב את גרוזה, קל וחומר כאשר היא נשאה בתשלום לחברת החשמל. טוענת חברת הניהול, בתמצית: השיקים לא נמסרו כ"הלוואה" לתשלום חשבון החשמל, אלא כחלק מחובן של גרוזה וחברת ניהול הדירות בשליטתה לחברת הניהול העוסקת בשטח המסחרי, היא התובעת, ואין כל עילה שלא לדרוש את פרעון החוב.

5. ישיבה מקדמית נקבעה במעמד הצדדים להיום. בפתח הישיבה ביקשתי לבחון עם הצדדים את תוחלת בירור ההליך. זאת, שכן כך או כך, לבסוף אמורה לבוא התחשבנות כוללת בגין הצדדים, שממילא תכלול התייחסות לסכום של 120,000 ₪ (אם ישולם, או אפס, אם תידחינה התביעות), ולכך שגרוזה נשאה בפועל בתשלום לחברת החשמל; נתון ההופך את המחלוקת לכזו שבמהותה עוסקת רק בשאלה מי יחזיק בסכום של 120,000 ₪ עד להתחשבנות, לא יותר מכך. עם זאת, הצדדים הדגימו, כפי זכותם, נחישות במיצוי ההליך עד תום. על כן הוריתי על קיום דיון הוכחות, התובעת מיהרה וזימנה את המצהיר מטעמה, הוכחות התקיימו והצדדים סיכמו טענותיהם. בהמשך לדיון מהיום ניתן עתה פסק הדין. כיוון שבסדר דין מהיר עסקינן, ייעשה הדבר בתמציתיות, כמצוות המחוקק. יצוין כי הצדדים הסכימו שההכרעה בתיק זה תכריע את גורלו של ההליך המקביל, הזהה במהותו.

דיון

6. גרוזה טוענת כי השטר נמסר על תנאי. נטל ההוכחה הוא עליה. סעיף 20 לפקודת השטרות קובע הרי כי "שטר שיצא מהחזקתו של צו שחתם עליו בתור מושך או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". נטל ההוכחה הוא כפול: ראשית, כי החיוב על פי השטר אינו מוחלט אלא מותנה בקרות אירוע פלוני (כאן: כי חברת הניהול תשלם את חשבון החשמל מתוך הכספים שתקבל), ושנית, כי התנאי לא התקיים (כאן: כי לא שולם הסכום לחברת החשמל) (להרחבה ראו: ע"א 358/80 קדש נפתלי נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830 (1983); שלום לרער דיני שטרות (מהדורה שניה, 2007) 314-310). בעניין השני אין חולק: גרוזה היא ששילמה לחברת החשמל, לא התובעת. נשאר רק לבחון האם עלה בידי גרוזה להוכיח שפירעון השיקים שמשכו היא וחברת ניהול הדירות בשליטתה היו מותנים בכך שהתובעת תעשה שימוש באותם כספים לתשלום החוב לחברת החשמל.

7. העדים מטעם הצדדים התקשו לשפוך אור על המחלוקת. מצד התובעת העיד מר ויקטור בר, מנהל חשבונות באדריאל, שיכול היה להעיד על קיום חוב כללי של גרוזה כלפי חברת הניהול, אולם לא הכיר את כל חלופת המכתבים מאמצע יוני 2014. גרוזה, ובצדק, גרסה כי יש קושי במתן משקל לעדותו. אולם מן העבר האחר, גם העד מטעמה, מר חיים ברנרד, יכול היה להעיד רק על המכתב שהוא שלח (נספח 3, מיום 19.6.14), לא על המכתב ששלח ב"כ גרוזה במקביל (נספח 2), שתוכנו אינו מסייע לגרוזה, כמבואר להלן.

8. עם זאת, לב העניין הוא בחלופת המכתבים, שהרי לא נערכו שיחות בין הצדדים. עלינו לחלץ בראש ובראשונה מן המכתבים, תוך הסתייעות עד כמה שניתן בדברי מר ברנרד בתצהירו ובחקירתו, את התנאי שבו הותנתה מסירת ההמחאות לידי התובעת: האם היה זה תשלום חשבון החשמל בידי התובעת. התשובה לשאלה זו היא בלאו מוחלט. אפשר בהחלט שההתראה בדבר ניתוק החשמל היה הזרז לכך שגרוזה דאגה למסירת השיקים לתובעת; אפשר אפילו שגרוזה ציפתה שהתובעת תשלם את חשבון החשמל; אולם אין כל ראיה לכך שגרוזה התנתה את פירעון השיקים בכך שחשבון החשמל ישולם. נבאר.

9. כאשר אדם מושך שיק, בידו להתנות את פירעון השיק כאוות נפשו, ובהתאם לכל ניסוח שיבחר. מובן מאליו שהנפרע יוכל לטעון שעצם התנאת המסירה בתנאי מהווה הפרה של עסקת היסוד שבין הצדדים, ולתבוע חוזית מכוח עסקת היסוד. אולם לכך אין חשיבות במישור השטרי: מכוח השטר, אין הנפרע-האוחז יכול לדרוש את פרעון השיק, ככל שהתנאי לא התקיים. זו הפררוגטיבה של מושך השיק להתנות את השיק כרצונו. ברם אליה וקוץ בה: על מנת להתנות את השטר בתנאי, על מושך השיק להתנות את השטר בתנאי, לא רק לטעון בדיעבד שהמסירה הייתה על תנאי, שלא נתקיים. הזמן לקביעת התנאי הוא בעת המסירה כמובן, לא בדיעבד.

10. בענייננו, יכולה הייתה גרוזה לומר כך: איני חבה דבר כדמי ניהול או הוצאות השתתפות. איני חייבת בתשלום מלוא חשבון החשמל (עד הנה – אמרה). עם זאת, ואף שחלקי בחשבון החשמל אינו אלא 18.75% מגובה החוב (נתון המוסכם על הצדדים), הא לך חברת הניהול מלוא סכום החוב לחברת החשמל, בשני שיקים, הנמסרים לך בתנאי כי תעשי שימוש בשיקים על מנת לסלק את החוב לחברת החשמל. כך יכולה הייתה לומר, ולא אמרה.

11. נחזור לביטויים שבהם השתמשה גרוזה בצמד מכתביה, שבאו בתגובה למכתב שבו טענה חברת הניהול לחוב של כולל של כ-870 אלף ₪ כלפיה ודרשה שגרוזה היא שתשלם את חוב החשמל: השיקים, הודגש, נמסרים "כהלוואה לחברת הניהול המסחרית. עם ביצוע ההתחשבנות הרלבנטית, יהיה על חברת הניהול המסחרית להשיב את הכספים (או במידה ותהא יתרה לתשלום, אלו יקוזזו מתשלום זה)" (מכתב עו"ד בלושטיין, נספח 2, סעיפים 1.9-1.8, הדגשה במקור). ובמכתב המקביל של מר ברנרד (נספח 3 לתצהיר גרוזה): "לפנים משורת הדין נמסר לנציגי אדריאל צ'ק ע"ס 70,000 ₪ להוצאות שוטפות ובכלל זה השתתפות בהוצאות החשמל", תוך שהודגש כי גרוזה רואה בשיק משום "הלוואה הניתנת על ידי גרוזה קפשיצקי עד להתחשבנות אשר תהיה מגובה בפרוט הוצאות הניהול".

12. ניסוחים אלה אין בינם לבין התנאה דבר וחצי דבר. ניסוחים אלה מכירים בקיומה של מחלוקת בדבר היקף החובות הנטענים (בידי חברת הניהול, והמוכחשים כמובן) של גרוזה והחברה הקשורה בה כלפי חברת הניהול. הם עומדים על חיוניות הצורך בעריכת התחשבנות כללית, ובהקדם. הם מבארים עוד, וזה לב העניין, כי הסכום של 120,000 ₪ (70 אלף מגרוזה, 50 אלף מן החברה הקשורה), הם בבחינת "הלוואה", לא לצורך התשלום לחברת החשמל, אלא כזו שאמורה להיוותר בידי חברת הניהול עד לתום ההתחשבנות, כפי שביאר עו"ד בלושטיין במכתבו. וכפי שהטעים מר ברנרד: המדובר בתשלום לצורך "הוצאות שוטפות ובכלל זה השתתפות בהוצאות החשמל". לא בתשלום מותנה בסילוק החוב לחברת החשמל עסקינן, כך לפחות לפי ניסוחה של גרוזה. שוב, אפשר שכוונתה הייתה אחרת. אפשר שדוחק הזמנים הכשיל את הניסוח המיטבי. אולם זו הייתה בחירתה. דבריו של מר ברנרד בחקירתו לא סייעו להעים ממסקנה זו, כי השיקים לא נמסרו על תנאי.

13. למסקנה האמורה ניתן להגיע מזווית נוספת: שני הצדדים ראו להיזקק להוראות סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, המקנה לחייב שיש לו מספר חובות לנושה, לבחור בעת תשלום לנושה לחשבון איזה חוב ייזקף התשלום; ואם לא עשה כן, יבחר הנושה. במקרה דנן, מכתבו של מר ברנרד (הוצאות שוטפות ובכלל זה השתתפות בהוצאות החשמל) אינו מגלם כלל ועיקר בחירה חד משמעית שלפיה מלוא התשלום נועד לסילוק חוב בגין הוצאות החשמל, להבדיל מהוצאות אחרות. אף מטעם זה לא ניתן לראות בשיקים כאילו נמסרו על תנאי.

14. מן המקובץ עולה המסקנה הבאה: גרוזה מסרה לתובעת שני שיקים, אחד שמשכה ואחד שביקשה מחברה קשורה בה למשוך, בסכום כולל של 120,000 ₪. אפשר שהדבר נעשה בלחץ, אפשר שכוונתה הסובייקטיבית הייתה בנסיבות שתיארה כי חברת הניהול, הנפרעת, תשלם את החוב לחברת החשמל. כוונה כזו, אם אכן נתקיימה, לא באה לידי ביטוי משפטי. השיקים לא נמסרו על תנאי. מובן שבעתיד לבוא, בהתחשבנות שיש לקוות כי תבוא סופסוף, הרי שהתשלום של 120,000 ₪ עתה ותשלום חשבון החשמל בידי גרוזה ודאי יבוא לידי ביטוי, ואם שילמה גרוזה או החברה הקשורה בה ביתר, ממילא יושב להן הסכום. אולם לעת הזו, על גרוזה לפרוע את סכום השטר, ורק בתום ההתחשבנות יימצא אם היא זכאית להחזר כלשהו, בדיוק כפי שהיא עצמה הבהירה במכתב שנלווה לשיקים.

סוף דבר

התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום של 70,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 19.6.14 ועד לתשלום בפועל. בנסיבות, נוכח התנהלות הרחוקה מלהניח את הדעת מצדה של חברת הניהול (גם אם אין בכך כדי לגרוע מזכותה לדרוש את פרעון השיק), ונוכח נחישות שני הצדדים לנהל הליך משפטי שאין בו כל תוחלת ממשית, הרי שכל צד יישא בהוצאותיו. נוכח ההסדר הדיוני שבין הצדדים, תוצאת פסק דין זה מכריעה גם את ההליך המקביל (תא"מ 34317-09-14), והנתבעת שם, שהנתבעת כאן מוסמכת הייתה להורות לה למשוך את השיק מלכתחילה ולהגיע להסכמות בעניינה בגדרי ההליך כאן, תשלם לתובעת את הסכום של 50,000 ₪, באותם תנאים שנקבעו כאן, וללא הוצאות. המזכירות תעדכן את המותב הדן בהליך המקביל על ייתור ההליך, על מנת שיבטל את דיון ההוכחות שנקבע לפניו.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ה, 06 יולי 2015, בהעדר הצדדים.