בפני התנגדות לביצוע תביעה.

עסקינן בתביעה בגין תשלום דמי שכירות.

בתצהירם טוענים המבקשים כי שכרו מן המשיב את הנכס נשוא תביעה זו לתקופה של שנה בתמורה ל- 2,500 ₪ לחודש, אשר שולמו למשיב על ידי שיקים שנמסרו לו מראש. בתחילת החורף החלה רטיבות באחד החדרים אשר גרמה לעובש ופטריות באופן שמונע מגורים באותו החדר, לנוכח האמור סיכמו הצדדים ביניהם כי סכום השכירות יופחת ל 1,800 ₪ בחודש, וכל חודש יוחזר למבקשים השיק הרלוונטי בתמורה למזומן. מידי חודש כאשר נתבקש המשיב להחזיר את השיקים תמורת המזומן, אמר למבקשים כי הוא קורע את השקים, ואילו המבקשים נתנו אמונם במשיב לאור היחסים הטובים ששררו ביניהם. המשיב הגיש תביעתו דנן בשיהויי ניכר, כשנתיים לאחר סיום השכירות ומאחר שפג תוקפם של השקים החודשיים, הגיש בקשה לביצוע תביעה במקום להגיש בקשה לביצוע שטר, שהרי לא הייתה באפשרותו להציגם לפירעון. השיק היחיד שהוצג לפירעון הוא שיק ביטחון בסך 2,500 ₪ אשר לא מולא לגביו תאריך מראש. המבקשים טוענים כי הסיבה האמיתית להגשת התביעה דנן לאחר כשנתיים הינה, מאחר שהמבקשים הגישו תלונה כנגד בנו של המשיב לאחר מספר פעמים שנמצא גונב מחנותם. לאחר התקרית כאמור המשיב איים על המבקשים בנוכחות ילדיהם, התנהלות אשר גררה תלונה נוספת במשטרה.

הכלל הוא, כי בדונו בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו צריך להשתכנע בנכונות טענות המבקש, עליו להניח שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנות הגרסה הנטענת. כמו כן בית המשפט לא בודק את טיב ראיותיהם של המבקשים בשלב זה, שכן אין למנוע מהם להעלות טענות, מטעמים של הוכחה בלבד.

לנוכח האמור, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, הץשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), והואיל וטענות המבקשים עשויות להקנות להם הגנה לכאורה מפני התביעה, אני מורה על קבלת ההתנגדות.

נוכח סכומה, תידון התובענה בסדר דין מהיר. הצדדים יפעלו להסבת כתבי הטענות, בהתאם לפרק ט"ז1 לתקנות. התובע יגיש השלמת מסמכים ויפרעה את הפרשי האגרה בתוך 30 יום. הנתבעים יגישו השלמת מסמכים מטעמם בתוך 30 יום, מיום המצאת מסמכי התובע לידיהם.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ה, 09 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.