א. הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ג'ני טנוס) מיום 15.06.14 בת"א 31730-10-11, לפיו נדחתה תביעתו של המערער כנגד המשיבה, ונקבע כי התאונה בעטיה נפגע המערער איננה בגדר תאונת דרכים.

ב. המערער, יליד שנת 1968, הגיש תביעתו כנגד המשיבה בגין תאונת דרכים שאירעה לו, לטענתו, ביום 10.02.10, כשהמשיבה היא מבטחת השימוש ברכב בו נהג המערער באותו יום.

ג. נסיבות התאונה, כפי שתוארו על ידי המערער בעדותו בפני בית משפט קמא הינן כדלקמן:

המערער הגיע למקום עבודתו, ונסע עם עובד נוסף (מר מתן לוי) לצורך בדיקת מקלטים במושב אבן מנחם.

בנסיעתו לשם, משהגיע המערער למושב, התחמם מנוע הרכב, והמערער הבחין בכך בשעון החום של הרכב. היה זה קרוב למקלט הראשון שבו היה על המערער והעובד הנוסף לבצע בדיקה. המערער המשיך לנסוע מספר מטרים, ונעצר ליד המקלט הראשון, אותו אמור היה לבדוק.

מר מתן לוי ירד מן הרכב והלך לפתוח את המקלט, ואילו המערער מצדו ירד מן הרכב ופתח את מכסה המנוע כדי לבחון מדוע התחמם הרכב.

המערער בדק האם יש מים, המכסה היה חם, נשמט מידיו של המערער, ונפל לתוך מנוע הרכב. המערער ראה לאן נפל המכסה, והכניס את ידו לתוך המנוע, שעדיין פעל, שכן לטענת המערער, כשמתחמם המנוע אסור לכבות אותו.

המערער הכניס את ידו כדי להוציא את המכסה, ואזי, קיבל, לדבריו, מכה חזקה מן החגורה של המנוע.

בהמשך, הוסיף המערער, כי היה זה המקלט הראשון שהוא והעובד הנוסף היו אמורים לנקות באותו יום, וציין, שניקוי מקלט אורך בערך 20-30 דקות, ואולי 10 דקות, ואחר כך אמורים היו השניים להמשיך את דרכם למקלט אחר.

ד. המשיבה טענה, שהמערער לא עמד בנטל הוכחת גרסתו העובדתית, אך גם בהנחה שגרסה זו תתקבל, הרי לטענת המשיבה אין המדובר בתאונת דרכים.

המשיבה אינה חולקת על כך שהפעולה של המערער הייתה בגדר תיקון או טיפול ברכב, אך היא חולקת על היות הפעולה בבחינת תיקון או טיפול דרך, זאת משום שהפעולה בוצעה לאחר תום הנסיעה והגעת הרכב למקלט.

ה. לעומת זאת, טוען המערער, כי התאונה היא תאונת דרכים בהיות התאונה אותה ביצע בגדר תיקון דרך לכל דבר ועניין.

הפעולה בוצעה, כך לטענת המערער, תוך כדי עצירה קצרה בלבד, שבעקבותיה אמור היה המערער להמשיך בדרכו לעבר המקלט הבא ומקלטים נוספים, ולכן יש לראות בעצירתו של המערער בסמוך למקלט הראשון משום עצירת ביניים ולא מעבר לכך, באופן שאינה מנתקת את הקשר הסיבתי שבין הנסיעה עד למקלט הראשון לבין המשכה הצפוי מן המקלט הראשון, בתום הטיפול ברכב, אל המקלט הבא אחריו.

ו. בית משפט קמא מציין, כי צודקת המשיבה בטענתה לפיה היה על המערער לזמן לעדות את העובד שנסע איתו באותו יום (מר מתן לוי) על מנת שיעיד במשפט וימסור את גרסתו לגבי אירועי אותו יום. עדות זו יכולה הייתה לתמוך בגרסת המערער לגבי מכלול הנסיבות והפרטים, ומשלא עשה כן המערער, יש לזקוף זאת לחובתו.

ח. ואולם, בית משפט קמא הוסיף, כי אף בהנחה שגרסת המערער הוכחה במלואה, לא ניתן לקבל את התביעה.

בית משפט קמא הנחה את עצמו לפי שלושת התנאים שנקבעו ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (מיום 04.02.09), דהיינו, שהטיפול נעשה לאחר תחילת הנסיעה, במהלך הדרך, ולא במקום חניית הרכב טרם יציאתו לדרך, שהטיפול נדרש עקב אירוע פתאומי, ומבטא פעולה הכרחית של הנהג במהלך הדרך כדי שניתן יהיה להמשיך בנסיעה, וכן שאין המדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול בידי איש מקצוע.

ט. לדעת בית משפט קמא, נסיבותיו של האירוע אינן יכולות להיות בגדר תיקון או טיפול דרך משום שמדובר בפעולה שנעשתה בתום הנסיעה, זאת אף על פי שהמערער התכוון להמשיך בנסיעה ליעדים נוספים, שהם מקלטים נוספים, גם אם לא ברור שהם באותו ישוב.

י. בית משפט קמא הסיק מעדותו של המערער, כי עצירת הרכב לא הייתה עצירה פתאומית או בלתי מתוכננת, אלא עצירה עקב הגעת המערער והעובד הנוסף ליעד הראשון במסלול נסיעתם באותו יום במטרה לבצע עבודה באותו מקום. רק אז ניצל המערער את ההזדמנות כדי לבדוק את הרכב.

כמו כן: העצירה המתוכננת באותו מקום במטרה לנקות את המקלט היא עצירה שצפויה הייתה להימשך בין 10 ל-30 דקות, מכאן, שאין המדובר בעצירה רגעית או קצרה, אלא בהחניית הרכב לקראת ביצוע עבודה מחוץ לרכב.

י"א. מציין בית משפט קמא, כי הרושם הכללי מעדות המערער הינו שהמערער לא ביצע "תיקון דרך" במהלך הדרך, ברוח המבחנים שנקבעו בפסיקה, אלא בחר להגיע תחילה ליעד הנסיעה הראשון שלו, "ועל הדרך" ניצל את ההזדמנות כדי לבדוק את הרכב בטרם ייגש לביצוע עבודתו (בדיקת מקלט) באותו מקום.

י"ב. בית משפט קמא דחה את טענת המערער, לפיה מדובר בעצירת ביניים במטרה להמשיך בנסיעה לעבר המקלט הבא. לטעמו של בית משפט קמא, אם נוסע אדם ליעד מסוים, שלאחריו הוא מתכוון לנסוע ליעד או ליעדים נוספים בטרם יחזור למחוז חפצו, כאשר הדבר כרוך בעצירה מלאה של הרכב ויציאה ממנו בכל יעד ויעד, במטרה לבצע עבודה או כל מטלה אחרת באותו מקום לזמן משמעותי, שעשוי להסתכם במחצית השעה, אזי אין לראות את מכלול העצירות כרצף מתוך מסלול נסיעה אחד, אלא שבנסיבות כאלה יש לראות בכל אחד ממקטעי הנסיעה משום נסיעה נפרדת, המסתיימת עם ההגעה ליעד הבא, שם מסתיים גם החלק התעבורתי של השימוש ברכב לשם ביצוע העבודה מחוץ לרכב.

י"ג. לפיכך, קבע בית משפט קמא, שלא ניתן לקבוע שפעולת התיקון או הטיפול, שהתכוון המערער לבצע ברכב, הייתה פעולה "במהלך הדרך" או להמשך נסיעה ברכב, ולפיכך, קבע בית משפט קמא, שהתאונה איננה בגדר תאונת דרכים, והתביעה נדחתה.

י"ד. על פסק דין זה מונח בפנינו ערעורו של המערער, הטוען כי שגה בית משפט קמא משלא קבע שהנסיעה טרם הסתיימה, ובכך שלא ראה בטיפול שרצה המערער לבצע ברכב חלק בלתי נפרד מן הנסיעה עד לאותו מקום.

ט"ו. מוסיף המערער, שבאותו יום היה עליו לבקר במספר מקלטים, ובמהלך הנסיעה למקלט הראשון מבין שרשרת המקלטים, שבהם היה עליו לבקר, התחמם מנוע המכונית. נוכח המרחק הקצר עד למקלט הראשון, המשיך המערער בנסיעתו ועצר את רכבו ליד המקלט. העובד האחר שהיה עמו פנה למקלט, ואילו המערער פתח את מכסה המנוע, שהוסיף לפעול, פתח את מכסה המים, וזה נפל לתוך המנוע. תוך כדי ניסיון לשלוף את מכסה המים מתוך המנוע נפגע המערער בידו מחגורת המנוע שפעל.

ט"ז. בהסתמך על רע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ מיום 04.02.09 טוען המערער, כי היה על בית משפט קמא לקבוע שהנסיעה טרם הסתיימה, והטיפול ברכב מהווה חלק בלתי נפרד הימנה.

טוען המערער, כי נוכחותו מחוץ לרכב ובדיקתו את מערכת קירור המים עקב התחממות מנוע המכונית הייתה קשורה בטבורה לנסיעה, שטרם הושלמה, והיה על בית משפט קמא לראות בפעולה, שבמהלכה נפגע המערער, חלק בלתי נפרד מהנסיעה, שטרם הסתיימה.

י"ז. ב"כ המערער תוהה האם העובדה, שהמערער בחר להמשיך בנסיעה מטרים ספורים נוספים עד המקלט הראשון היא שהוציאה את האירוע מגדר תחולת חוק הפלת"ד.

לפי אבחנה זו, כך טוען ב"כ המערער, די היה אילו היה המערער עוצר את רכבו עקב התחממות המנוע מטר אחד קודם הגיעו למקלט כדי להכניס את האירוע לגדר החוק, ואולם, לשיטת בית משפט קמא, מכיוון שהמערער בחר לנסוע את אותו מטר אחד קודם לביצוע הטיפול נשללה תחולת החוק.

מדגיש ב"כ המערער, שאין המדובר בחצר בית או בחצר המפעל, אלא מדובר בטיפול שבוצע בשולי הדרך, סמוך למקלט הראשון, שלאחריו היה על המערער להמשיך בנסיעתו למקלט הבא. לכן טוען ב"כ המערער, ששגה בית משפט קמא בהבנת מטרת החוק ובפרשנות שיש ליתן לחוק ולפסיקה.

י"ח. ב"כ המערער מוסיף וטוען, שהתקיימו כל המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה, רע"א 5099/08 חסן נביל נגד הדר חברה לביטוח בע"מ (מיום 04.02.09), וכן רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח נגד ספנייב (מיום 16.06.10), רע"א 883/11 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' אברהים מוחמד (מיום 22.05.11), וכן ע"א מחוזי חיפה 242/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' שביט (מיום 13.11.08).

דהיינו, לטעמו של ב"כ המערער, התקיימו הן המבחן הגיאוגרפי, הן מבחן הזמן, הן מבחן המהות, וכן שהטיפול/תיקון יבוצעו "ברכב עצמו או באחד מרכיביו", ולכן, היה מקום להכיר באירוע כתאונת דרכים.

י"ט. עוד מוסיף ב"כ המערער, שהתיקון שביצע המערער (בדיקת כמות המים במצנן עקב התחממות מנוע המכונית) הוא טיפול/תיקון, המבוצע בידי כל נהג ממוצע, הוא אינו דורש התמחות מקצועית ונמנה על אותם טיפולים/תיקונים שנוהגים לבצע גם בדרך, ומדובר בטיפול/תיקון שבוצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו.

כמו כן מציין ב"כ המערער, שהטיפול/תיקון בוצע מייד בסמוך לנסיעה, עוד בטרם כיבוי המנוע, ובתחום גיאוגרפי המהווה חלק מהדרך שהיה על המערער לעבור באותו יום עבודה, וגם אין המדובר בתיקון או טיפול שבוצע בחצר הבית או בחצר מקום העבודה.

כ. לעניין זה מפנה ב"כ המערער גם לע"א (מחוזי ירושלים) 5742/04 זהבי נגד הפניקס (מיום 13.04.05), שם נקבע, כי תיקונים המבוצעים על ידי המשתמש בכלי הרכב במהלך יום העבודה ולמטרות תחבורה אינם מוחרגים מתיקוני דרך כמשמעותם בחוק, גם אם בוצעו במהלך הפסקה קצרה בין נסיעה אחת לשנייה, גם אם אותה הפסקה נועדה לארוחה או למנוחה.

כ"א. לבסוף מציין ב"כ המערער, שהטיפול במערכת המים שהתחממה עקב הנסיעה והצורך לתקן את התקלה כדי שיוכל המערער להמשיך בנסיעתו מן המקלט הראשון למקלט השני מהווים תיקון או טיפול דרך, וטעה בית משפט קמא משלא קבע כך ומשלא הכיר בתאונה הנדונה כתאונת דרכים.

כ"ב. שונה עמדתה של המשיבה, הסומכת את ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא, ומפנה גם לכך שלפי קביעת בית משפט קמא, לא הוכיח המערער את גרסתו במלואה. כן זקף בית משפט קמא לחובת המערער את אי-הבאתו של עד רלוונטי (מר מתן לוי), ולמעשה ניתן היה לדחות את התביעה תוך הסתפקות בנימוק שהמערער לא הוכיח את גרסתו במלואה.

כ"ג. לעצם העניין, סבורה המשיבה, שגם אם מתבססים על נסיבות התאונה, כפי שאלה תוארו על ידי המערער, המסקנה היא שאין המדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, שכן שניים מן הרכיבים אינם מתקיימים: רכיב השימוש ורכיב מטרות התחבורה.

כ"ד. לעניין שימוש סבורה המשיבה, שברור הוא שאין נסיבות המקרה מהוות תיקון דרך במובן החוק והפסיקה, ולכן אין המדובר בתאונת דרכים.

המשיבה מסתמכת אף היא על רע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פסיקה שגם ב"כ המערער מסתמך עליה). לטענת המשיבה, עולה מן האמור בפסק דין זה כי טיפול המבוצע לפני תחילת הנסיעה או בסוף הנסיעה אינו "טיפול דרך" במובן החוק, אלא "טיפול בית", כשלאחר תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד, וכעולה מדברי הכנסת ומהצעת החוק, לרבות פסק הדין בעניין חסן נביל, אינו בגדר "שימשו ברכב מנועי" במובן החוק.

כ"ה. באשר לרכיב של "מטרות תחבורה" מצביע ב"כ המשיבה על כך, שהתאונה אירעה כשהיה הרכב במצב חנייה, זאת לאחר שהרכב הגיע לחצר המקלט, והפעולות שבוצעו על ידי המערער בוצעו בסוף הנסיעה בחצר המקלט.

כן מפנה ב"כ המשיבה לרע"א 5880/02 נירלי בע"מ נגד ציון חברה לביטוח בע"מ, שם נקבע הצורך בהתקיימות הסיכון התחבורתי על מנת לסווג את האירוע כתאונת דרכים, ובנסיבות שבפנינו, כך לדעת ב"כ המשיבה, רכיב זה איננו מתקיים.

מכאן, לטעמו של ב"כ המשיבה, נסיבות האירוע, הנטענות והמוכחשות, אינן מהוות "תאונת דרכים" כמשמעות המונח בחוק הפתל"ד.

כ"ו. ב"כ שני הצדדים הגישו בפנינו עיקרי טיעון, ובדיון שהתקיים בפנינו ביום 17.02.15 שמענו את תמצית טענותיהם של ב"כ שני הצדדים.

כ"ז. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים בכתב ובעל פה, מסקנתנו היא שדין הערעור להתקבל.

כ"ח. באשר לטענות, שהעלתה המשיבה, לפיהן קבע בית משפט קמא, שהמערער לא הוכיח את גרסתו במלואה, אנו מפנים לדבריו של בית משפט קמא בעמ' 3 רישא לפסק דינו:

"אפתח את הדיון בכך שצודקת הנתבעת בטענתה, כי על התובע היה לזמן את העובד שנסע עמו באותו יום על מנת שיעיד בבית המשפט, וימסור את גרסתו לגבי אירועי אותו יום. עדות זו הייתה יכולה לתמוך בגרסת התובע לגבי מכלול הנסיבות והפרטים, ומשלא דאג התובע להביאו לעדות, יש לזקוף זאת לחובתו.

ואולם, אף בהנחה שגרסת התובע הוכחה במלואה, אין בידי לקבל את התביעה."

כ"ט. אנו סבורים, שמן האמור לעיל עולה, שגרסתו של המערער לגבי נסיבות האירוע לא נסתרה ולא הופרכה.

בית משפט קמא אמנם מציין, כי המערער לא דאג להביא לעדות את העובד שהיה עמו באותה נסיעה באותו יום, דבר שיש לזקוף לחובת המערער, ואולם בית משפט קמא אינו קובע בפסק דינו שעדותו של המערער איננה מהימנה.

ל. נציין, שבמוצג נ/1, שהוגש לבית משפט קמא בדבר הפנייתו של המערער להתייעצות מומחה, מסמך הנושא תאריך 11.02.10 (יום לאחר התאונה), נכתב:

"בזמן עבודה הרכב שלו התחמם. פתח את מכסה הרדיאטור. המכסה נפל, וכשהושיט את ידו להרים את המכסה, ידו הימנית נתקלה בחגורה".

גם אם אין באמור במסמך הנ"ל משום חיזוק לכל אחד ואחד מן הפרטים שבגרסת התובע, הרי נוכח העובדה שדברים אלה נאמרו כיום אחד לאחר אירוע התאונה, יש לראות בכך משום תמיכה בגרסתו של המערער ביחס לנסיבות התאונה.

ל"א. יתר על כן, מעיון בפסק דינו של בית משפט קמא עולה, כי בית משפט קמא לא דחה את גרסתו של המערער, אלא אף נסמך עליה, עת שמצא לבחון את הסוגיה באם נסיבות המקרה, כפי שעלו בעדותו של המערער בפני בית משפט קמא, הינן בגדר תיקון דרך, ובאם התאונה הינה תאונת דרכים הבאה בגדר חוק הפלת"ד.

ל"ב. משלא נסתרה ולא הופרכה גרסתו של המערער לנסיבות התאונה, אין המשיבה יכולה להיבנות מטענתה כאילו גרסת המערער לא הוכחה, שהרי למעט ההערה של בית המשפט בדבר אי הבאתו של מי שהשתתף עם המערער באותה נסיעה, אין בפסק הדין של בית משפט קמא קביעה, האומרת שעדות המערער איננה ראויה לאמון, וכאמור, בית משפט קמא נסמך על גרסה זו של המערער.

לכן, נוכח כל האמור לעיל, אין לקבל את עמדתה של המשיבה, לפיה לא הוכיח המערער את גרסתו במלואה.

ל"ג. אשר לשאלה, האם נפגע המערער במהלך שימוש ברכב מנועי – תשובתנו על כך חיובית.

ל"ד. בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד נקבע שגם "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו..." ייחשב כ"שימוש ברכב מנועי".

ל"ה. גרסתו של המערער באשר לנסיבות התאונה, לפי עמ' 2 בפסק דינו של בית משפט קמא, היא כדלקמן:

"התובע, אשר נהג ברכב היה בנסיעה במטרה להגיע למספר מקלטים ולבצע בהם עבודות ניקיון יחד עם הנוסע הנוסף שהיה עמו. עבודת הניקיון של כל מקלט אורכת בין 10-30 דקות, ועם סיום העבודה במקלט אחד הם אמורים להמשיך לעבר המקלט הבא. ביום התאונה, ותוך כדי נסיעה לכיוון המקלט הראשון בישוב אבן מנחם, התובע הבחין כי רכבו מתחמם. התובע המשיך בנסיעה קצרה ועצר ליד המקלט הראשון, שהיה עליהם לנקות. הנוסע, שהיה עמו, ירד מהרכב על מנת לפתוח את המקלט, ואילו הוא ירד מהרכב ופתח את מכסה המנוע, כשהמנוע עדיין פועל, על מנת לעמוד על פשר התקלה ולבדוק אם יש מים ברכב. לשם כך פתח מכסה הרדיאטור, ואולם המכסה היה חם ונפל לתוך המנוע. התובע הושיט את ידו כדי להוציאו, או אז נפגע בידו מהחגורה של המנוע."

ל"ו. לטעמה של המשיבה, אין להכיר בהתרחשות זו כתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד, וזאת משום שפעולת התיקון/הטיפול של המערער בוצעה לאחר תום הנסיעה והגעת הרכב למקלט שבו היו אמורים לעבוד המערער והעובד הנוסף.

ל"ז. בית משפט קמא קיבל, כאמור, את עמדתה זו של המשיבה וקבע, כי אין בידו לקבוע שפעולת התיקון או הטיפול, שהתכוון המערער לבצע ברכב, הייתה פעולה "במהלך הדרך" או להמשך הנסיעה ברכב. מסקנתו זו של בית משפט קמא איננה מקובלת עלינו. סבורים אנו, שהיה מקום ויש מקום להכיר באירוע נשוא הדיון כתאונת דרכים לפי החוק.

ל"ח. בהתאם לגרסתו של המערער, שלא נסתרה ולא הופרכה, אין לראות את הנקודה בה עצר המערער לצורך טיפול ברכב כנקודה שבה הסתיימה נסיעתו.

נכון הדבר שלפי חקירתו הנגדית של המערער בפני בית משפט קמא, הוא הבחין מספר מטרים לפני המקלט הראשון בישוב אבן מנחם, שמצנן הרכב התחמם. הרכב המשיך בנסיעה את אותם מספר מטרים, ובהגיע הרכב למקלט, ירד ממנו המערער על מנת לבדוק את מצב המים, אשר במצנן, וזאת בעוד מנוע הרכב ממשיך לפעול.

כמו כן, עולה בבירור מתוך גרסת המערער, שכוונת המערער והעובד שהיה עמו הייתה להמשיך לאחר מכן בנסיעה לצורך בדיקת שאר המקלטים, שכן בדיקתו של מקלט אורכת בין 10 ל-30 דקות.

ל"ט. לכן, לא ניתן לקבוע כי הנסיעה הסתיימה. פעולתו של המערער לבדיקת מצנן הרכב נוכח העובדה שהמנוע התחמם, היא פעולה הקשורה בטבורה לרכב או לאחד מרכיביו, ונועדה לאפשר המשך הנסיעה כפי שתוכננה.

מ. אנו מפנים לדבריו של בית המשפט העליון ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (מיום 04.02.09), שם נקבע:

"13. ...ומעל לכל, נראה כי תיקון מספר 8 נועד (גם אם לא תמיד בהצלחה מלאה) להחזיר במידת האפשר את המושג "תאונות דרכים" למשמעותו הפשוטה והיומיומית בעיני הציבור. לאמור, פגיעות המתרחשות החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה. הכנסת טיפולי הדרך לגדרי "שימוש ברכב מנועי", נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה. התיקון לחוק מביע את העמדה כי ראוי שהטיפול והתיקון של תקלות אלו ייתפס כחלק מן המהלך השלם של "הנסיעה ברכב" במובנה הרחב."

14. כאמור, נוסף על התנאי שהטיפול יתרחש בדרך קיימים לדעתי שני תנאים נוספים על מנת שהטיפול יחשב "טיפול דרך". תנאי אחד הוא כי הטיפול אינו אלא זה הנדרש עקב אירוע פתאומי. פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה (השוו: פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעמ' 137). התנאי הנוסף הוא כי לא מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בתקלות מסוג זה אין הכרח שהנהג יטפל, והדבר אף אינו רצוי, ואין לראות בטיפול ממושך ומורכב ברכב חלק מהתרחשויות הדרך, או מן הנסיעה במובנה הרחב."

מ"א. גם במקרה שבפנינו מדובר בתקלה פתאומית, שהתרחשה במהלך הנסיעה, ואשר חייבה טיפול/תיקון כדי לאפשר את המשך הנסיעה. אין המדובר בטיפול ממושך ומורכב, אלא מסוג הטיפולים, שנהג מבצע כאשר הוא נתקל במהלך נסיעה במצב שבו מנוע הרכב מתחמם.

מ"ב. בדומה, נפסק גם בע"א (מחוזי ירושלים) 5742/04 זהבי נגד הפניקס הישראלי (מיום 13.04.05) שיש להכיר בתאונה כתאונת דרכים לפי החוק, שאירעה לנהג אוטובוס שביצע תיקון במהלך הפסקה בעבודתו, כשבדעתו היה לאחר אותה מנוחה להמשיך במסלול הנסיעה הרגיל שלו, כאשר לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי בירושלים עמדו העובדות המפורטות להלן:

"4. יש לקבוע כי התאונה התרחשה לאחר הגעת התובע לתחנת המנוחה שבשער שכם לצורך ההפסקה המיועדת לארוחת בוקר. במהלך הפסקה זו היה אמור התובע לשהות בחדר האוכל, בעת שעובד הניקיון מנקה את האוטובוס. מישכה של ההפסקה הוא, לכל הפחות, עשרים דקות. לאחר שהתובע ביצע סריקה בטחונית שהתמשכה כדקה או שתיים (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה אחרונה), הוא פנה לביצוע מלאכת כיוון המראה. לצורך זה הוציא מפתח שוודי קטן מתיק הנהג, טיפס על המוט התחתון של המעקה המשמש את הנוסעים, בסמוך לעמדת הנהג, וחיזק את הבורג הרופף שבראש המראה. בעת שפסע אחורה וירד מהמוט - איבד את שיווי המשקל ונפל לאחוריו". גרסה זו אומצה גם על-ידי המשיבה במסגרת טענותיה."

מ"ג. המסקנה, אליה הגיע בית המשפט בעניין זהבי, הייתה:

"9. בנסיבות העניין הנדון לפנינו, מדובר בבעל מקצוע שעבודתו היא נהיגה באוטובוס בקווי תחבורה עירוניים. יום העבודה מורכב מטורי נסיעה במסלולים קבועים, כאשר ביניהם קיימות הפסקות ובכללן כאלו שנועדו לצורך מנוחה קצרה. מצב זה אינו נחשב כ"תום נסיעה" ואין בו, בהכרח, כדי לנתק את רציפות הנסיעה שאותה מבצע הנהג, במסגרת מצבור המטלות מנת חלקו באותו היום. מנקודת מבט זו, כאשר המערער חנה חניית ביניים קצרה ניתן לומר, כי הנסיעה (הכוללת) באותו יום טרם הסתיימה והוא טרם הגיע לשלב החניה הסופית של האוטובוס. ואכן, המתנה בתחנה סופית או בסמוך לה לתחילת הנסיעה הבאה, אינה כדין חניה בחניון בתום יום עבודה. ודוק: המשך הנסיעה באותו יום לא היה רק פרי שיקול דעתו של הנהג, אלא מוכתב לו בהתאם ללוח זמנים קבוע ומוגדר מראש. זהו טיב הפעולות, שהנסיעה בהתאם למפורט מהווה רצף אחד במהלך היום, זאת כל אימת שאין המדובר בהפסקות ניכרות, אשר על-פי מבחני השכל הישר מנתקות את הקשר בין נסיעה אחת לשנייה. לפיכך לא צריך לחול בענייננו הבדל בין מקרה שבו המערער כיוון ותיקן את המראה הפנימית בטרם ירד מן האוטובוס ובין מקרה בו הוא עשה כן לאחר שעלה אליו להתחלת הנסיעה הבאה..."

ו

מ"ד. בית המשפט בעניין זהבי הנ"ל סיכם את עמדתו כדלקמן:

"10. עמדתנו היא אפוא, כי תיקונים המבוצעים על-ידי המשתמש בכלי הרכב במהלך יום העבודה ולמטרות תחבורה, אינם מוחרגים מתיקוני דרך כמשמעותם בחוק, אף אם בוצעו במהלך הפסקה קצרה בין נסיעה אחת לשנייה, גם אם יועדה למנוחה או לארוחה. מן הטעם האמור אנו סבורים, כי ניתן לראות בנסיבות העניין שלפנינו אירוע של תאונת דרכים.

לנוכח האמור הערעור מתקבל, ונקבע בזה שהמערער ניזוק בתאונת דרכים. בנסיבות אלו מוחזר הדיון בתיק אל בית-משפט קמא, בכדי שידון בשאלת הנזקים..."נ

מ"ה. על יסוד כל המפורט לעיל, מסקנתנו היא שגם במקרה שלפנינו התאונה בה נפגע המערער היא תאונת דרכים.,

לפיכך אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא, קובעים כי התאונה בה נפגע המערער ביום 10.02.10 היא תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד, ולפיכך, אנו מחזירים את התיק לבית משפט קמא על מנת שידון בשאלת גובה הנזק, ובמסגרת זו גם ישקול את הצורך במינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט, כפי שהתבקש על ידי המערער.

מ"ו. אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ש"ח, וכן תישא המשיבה בהוצאות אגרת הערעור של המערער.

המשיבה תשלם את הסכומים הנ"ל במשרד ב"כ המערער בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דיננו, שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

מזכירות בית המשפט תחזיר לידי ב"כ המערער עבור המערער את הפיקדון שהפקיד המערער בבית משפט זה להבטחת הוצאותיה של המשיבה.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לב"כ של שני הצדדים.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ה, 01 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.