20 אוקטובר 2015

לפני:

כב' השופטת עמיתה יהודית הופמן

החלטה

1. בפניי בקשת עורכת דין שירלי לוז, שאינה צד להליך, (להלן: "המבקשת") לעיון בתיק בית הדין, על כל מסמכיו (להלן: "הבקשה").

2. כפי שעולה מהבקשה, בעקבות פירוק משרד עו"ד רובין – לוז, נטען כי נכנסה לתוקפה ביום 10.11.13 תניית אי תחרות, האוסרת על עו"ד בנימין רובין, אשר שימש בעבר כשותף של המבקשת, להתחרות במבקשת באופן ישיר או עקיף בייצוג לקוחות אריתראים בתחום דיני עבודה.

3. על רקע עובדה זו הגישה המבקשת תביעה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד עו"ד בנימין רובין וכנגד רעייתו, עו"ד רוני רובין, ב"כ התובע בתיק הנוכחי בעילה של סכסוך מסחרי.

טענות הצדדים:

4. עיקר טענות המבקשת הינן, כדלקמן:

א. טוענת המבקשת כי עוד בטרם פורק משרד עו"ד רובין-לוז, פתח עו"ד בנימין רובין משרד עו"ד המתחרה במבקשת והציג את רעייתו, המשיבה בתיק דנן, לשמש כפני המשרד על מנת להסוות את מעשיו, תוך ביצוע עוולות מסחריות של גניבת עין, תיאור כוזב, התערבות לא הוגנת וגזל סוד מסחרי. עוד נטען להפרת זכויות היוצרים של המבקשת, במסגרת המסמכים המוגשים ע"י המשיבה לבתי הדין לעבודה (סעיף 3ג לבקשה).

ב. בנסיבות אלה, קיים למבקשת עניין ממשי ומהותי במסמכי התיק דנן והיא מבקשת לעשות בהם שימוש במסגרת התובענה שמתנהלת כנגד עוה"ד בני הזוג רובין.

5. המשיבה, עו"ד רוני רובין, ב"כ התובע בתיק דנן, מתנגדת לבקשה נחרצות ועיקר טענותיה הינן כדלקמן:

א. היעתרות לבקשה תגרום למשיבה נזק רב ובלתי מידתי, ובין השאר תביא לגילוי סודות מסחריים של המשיבה, לרבות רשימת לקוחות. מטעם זה כשלעצמו ומשום שבין המבקשת למשיבה קיימת תחרות עסקית, יש לדחות את הבקשה לגופה.

ב. הבקשה הוגשה בחוסר תום לב מובהק תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן כל מטרת הבקשה לפגוע בכבודה של המשיבה ובשם הטוב אותו רכשה בעמל כפיה במהלך עיסוקה כעו"ד.

ג. נטען כי הבקשה הנוכחית הוגשה עוד בטרם הוגש כתב הגנה בתביעת עו"ד לוז נגד עו"ד רובין ובעלה וכי הבקשה מהווה ניסיון "לקצר הליכים" במקום להמתין לשלב גילוי המסמכים באותה תביעה. בנסיבות אלה, לא היה מקום להגיש את הבקשה ולנקוט בהליך בלתי הולם זה, שכן ראוי היה לברר את הבקשה לעיון בתיק דנן במסגרת בקשה לגילוי מסמכים אשר תוגש במסגרת התובענה בבית המשפט המחוזי.

ד. הבקשה בלתי מידתית ובלתי סבירה. בקשות דומות הוגשו במאות תיקים המתנהלים בבית הדין לעבודה. הדבר מטיל נטל בלתי סביר, בין השאר, בכל הנוגע להקצאת המשאבים הנדרשת לכך, וזאת הן על המשיבה והן על מערכת בתי הדין.

ה. לחילופין, ככל שבית הדין ייעתר לבקשה, מבוקש כי הדבר ייעשה תוך הגבלת היקף העיון, בכפוף לפסיקת הוצאות לטובת המשיבה ותוך הגבלת העיון לכתבי בית דין אשר בהם תמחק המשיבה את הסודות המסחריים והפרטים בהם אין למבקשת כל עניין.

6. הבקשה הועברה לנתבעים להמצאת תגובתה לבקשה. הנתבעים לא הגישו תגובה.

7. נקבע בחלטתי מיום 30.8.15 כי אי הגשת תגובה תיחשב כהסכמה לבקשה.

דיון והכרעה:

8. זכות העיון בתיק ביהמ"ש של מי שאינו צד לתיק מוסדרת בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים) תשס"ג-2003, להלן: "תקנות העיון".

9. תכליתה של תקנה 4 לתקנות העיון, היא ליצור איזון בין זכות העיון הנובעת מעיקרון פומביות הדיון, שהוא עיקרון חוקתי, לבין זכויות ואינטרסים אחרים, שאינם עולים עמו בקנה אחד, לדוגמא שמו הטוב של האדם, ענייני בטחון המדינה והזכות לפרטיות (ע"א 8849/01 עו"ד צבי סבוב-פז-גז חברה לשיווק בע"מ [מיום 15.2.05]).

10. מעיקרון פומביות הדיון וחופש המידע נגזר הכלל כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיק בית המשפט ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום.

הנטל המוטל על מבקש העיון הוא, אפוא, קל באופן יחסי. לעומת זאת, על המתנגד לבקשה לעיון מוטל נטל לשכנע שאין להתיר את העיון ועליו להעלות בהקשר זה הסבר משכנע מדוע הוא עלול להיפגע כתוצאה מחשיפת המסמכים המבוקשים (בג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל-שר המשפטים [8.10.09]).

11. בפסיקה נקבעו שלושה שלבי בחינה לתקנות העיון והם:

א. האם יש איסור בדין על העיון.

ב. יש לבחון האם העיון מוצדק.

ג. יש לבחון האם ניתן להגשים את מטרת העיון, תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון, ובהתחשב בסבירות הקצאת המשאבים של ביהמ"ש (ראה גם סעיף 4(ו) לתקנות העיון).

12. יצוין כי לאחרונה חזר בית הדין הארצי על ההלכה שפורטה לעיל בתיק בר"ע 9668-08-14 שגב דדו – ארגו תקשורת בע"מ [12.1.15]. כאשר קבע כי נקודת המוצא הינה לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט וכי הנטל לשכנע שאין לאשר את העיון – מוטל על כתבי המתנגד לעיון.

נקודת המוצא היא, אם כן, כי העיון בתיקי ביה"ד מותר לכולי עלמא, מכוח עיקרון פומביות הדיון. האיסור הינו בגדר חריג, ויתקיים רק אם העיון בתיק נעשה על פי דין. (רע"א [עליון] 5349 דומיקאר בע"מ – שלמה תחבורה 2007 בע"מ, מיום 29.8.13).

הכרעה:

13. לאחר עיון בטענות הצדדים, פסיקת בתי הדין לעבודה ופסיקת בתי המשפט הכלליים בנושא לרבות העובדה כי הנתבעת לא הגיבה לבקשה הנוכחית, הנני נעתרת לבקשה לעיון בכתב התביעה, אסביר דבריי.

14. לא מצאתי, כי קיים איסור שבדין לעיין בחומר המבוקש.

אמנם, עו"ד רובין טענה כי התרת העיון עשויה לפגוע בסודותיה המסחריים, אולם טענה זו נטענה בלא שהוכחה ולו לכאורה, מידת הפגיעה הנטענת, טיב הפגיעה ומהותה.

15. לטעמי במקרה שלפניי, העיון מוצדק.

כעולה מבקשת המבקשת אמנם עניינה של המבקשת נידון בביהמ"ש המחוזי, כאשר העילה הינה בין היתר הפרת תניית אי תחרות, והפרת זכויות יוצרים.

לטעמי, המסמכים המצויין בתיק, עשויים לתרום לבירור המחלוקות בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי.

16. ככלל נפסק כי טענה לפיה מסמכים המצויים בתיק דרושים לצורך התדיינות משפטית אחרת, מהווה סיבה לגיטימית לעיון, וזו אף מבלי להזדקק לבחינה מדוקדקת של הזיקה בין ההליכים.

17. במקרה הנוכחי לא הוכחה טענת עו"ד רובין לפיה העיון כרוך במשאבים רבים, ואין מדובר בעשרות רבות של מסמכים, ובכל מקרה אין מדובר בטעם שיש בו כדי לגבור על פומביות הדיון.

18. בנסיבות אלה, כאשר לא שוכנעתי כי במקרה שלפניי מתקיים טעם המצדיק את מניעת העיון – דין הבקשה בשלב זה להתקבל באופן חלקי, והנני קובעת כי כתב התביעה בתיק הנוכחי יהא פתוח לעיונה של המבקשת במשך 10 ימים.

19. המזכירות תאפשר למבקשת לעיין בכתב התביעה על נספחיו.

20. המבקשת תפנה לגב' רחל חיימוב ממזכירות בית הדין לשם יישום ההחלטה.

21. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה ביום, ז' חשוון תשע"ו, (20 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.