1. מונחת בפנינו תביעה בה עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי פיצויי פיטורים וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסך כולל של 183,579 ₪.

2. בראשית ההליך המשפטי הועמדה התביעה על סכום גבוה יותר (249,138 ₪), אולם במעמד הדיון המוקדם שהתקיים ביום 1/1/15 בפני נשיאת ביה"ד – כב' השופטת אורלי סלע, נמחקו 3 רכיבי תביעה כדלקמן: התביעה בגין לשון הרע אשר עמדה על סך של 50,000 ₪, התביעה בגין דמי הודעה מוקדמת אשר עמדה על סך 11,103 ₪ והתביעה לפיצוי בגין אי הפרשה לתגמולים וקרן השתלמות אשר עמדה על סך 4,456 ₪ (פרוטוקול מיום 1/1/15, עמ' 3-6).

3. במסגרת ההליך העיקרי, הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהירים. מטעם התובע הוגשו תצהירים של גב' עדנה יעקב, מר עדי פייקין ומר יוסי דיין.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של מר רענן מלכין – מי ששימש בעת הרלוונטית כמנהל משאבים בנתבעת וכממונה הישיר של התובע.

רקע עובדתי

4. הנתבעת הינה חברה העוסקת בייצור כימיקלים; אתר הייצור של הנתבעת שוכן במישור רותם שבנגב (להלן: "האתר").

5. בתקופה שמיום 31/3/10 – 20/1/97 הועסק התובע באמצעות חברת "נותב" (שהינה חברת בת של חברת "ברן"), אשר באותה עת סיפקה שירותי ניהול ותפעול של האתר לנתבעת.

6. ביום 31/3/10 הסתיימה ההתקשרות בין הנתבעת ל"נותב".

7. החל מיום 1/4/10 נקלט התובע כעובד של הנתבעת בתפקיד של מנהל המשק (נספח ה' לתצהיר הנתבעת).

8. לתובע שולמו פיצויי פיטורים בגין תקופת העסקתו בחברת "נותב", נערך לתובע גמר חשבון עם סיום עבודתו ב"נותב" והתובע חתם על כתב ויתור וסילוק, במסגרתו אישר כי הוא קיבל מ"נותב" את מלוא פיצויי הפיטורים להם הוא היה זכאי (נספחים ב'1 – ב'6 ו-ג' לתצהיר הנתבעת).

9. בקשתו של התובע להיקלט לעבודה בנתבעת, הכוללת הצהרתו לפיה "נותב" שילמה לו את כל המגיע לו בגין תקופת עבודתו אצלה, לרבות בגין פיצויי פיטורים והסכמתו של התובע כי לא יהיה רצף זכויות בין תקופת עבודתו ב"נותב" לבין תקופת עבודתו בנתבעת בכל הקשור לפיצויי פיטורים, צורפה כנספח ד' לתצהיר הנתבעת.

10. על פי חוזה עבודה אישי שנחתם בין הצדדים, נקבע בסעיף 8(ב) לחוזה כי משכורתו החודשית של התובע תהיה בסך 9,233 ₪ (ברוטו). בנוסף, בסעיף 10(ב) לחוזה נקבע כי לתובע ישולם גמול שעות נוספות גלובאלי בסך של 1,500 ₪ (ברוטו) לחודש (נספח ה' לתצהיר הנתבעת).

11. בחוזה העבודה נקבע עוד כי המשכורת החודשים בלבד תשמש כמשכורתו הקובעת וכי התובע יהיה זכאי להפרשות לקרן השתלמות ולביטוח מנהלים מהמשכורת החודשית בלבד וכל תשלום אחר שישולם לתובע לא יובא במניין (סעיפים 13 ו-17 לחוזה העבודה).

12. עוד נקבע במסגרת חוזה העבודה כי הפרשות הנתבעת לביטוח מנהלים במהלך תקופת עבודתו של התובע תבואנה במקום מלוא חבות הנתבעת בפיצויי הפיטורים שיגיעו לתובע עם סיום עבודתו, וזאת לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), ובהתאם לאישור הכלכלי של שר העבודה (נספח ב' לחוזה העבודה וכן האישור הכלכלי של שר העבודה שצורף לחוזה ואשר נחתם ע"י התובע, נספח ה' לתצהיר הנתבעת).

13. במהלך השנתיים שקדמו למועד סיום העסקתו של התובע בנתבעת, קיים הממונה הישיר של התובע – מר מלכין, מספר שיחות עם התובע. בפני בית הדין הוצגו השיחות הבאות, אשר היו מצויות בתיקו האישי של התובע, כדלקמן: שיחת הערכה לסיכום שנת 2012 (נ/5), שיחה מיום 10/11/13 (נספח י' לתצהיר הנתבעת) ושיחת הערכה לסיכום שנת 2013 (נספח יא' לתצהיר הנתבעת).

14. ביום 24/12/13 נמסר לתובע מכתב זימון לשימוע בנוגע לסיום העסקתו בנתבעת (נספח יב' לתצהיר הנתבעת).

למחרת מסירתו של מכתב הזימון לשימוע, דיווח התובע לנתבעת כי הוא חולה, והמשיך לדווח על מחלה משך תקופה של כ-3 חודשים, החל מיום 25/12/13 ועד ליום 12/3/14 (נ/9).

15. ביום 6/2/14 נבדק התובע בביתו על ידי רופא תעסוקתי של הנתבעת, אשר קבע בחוות דעתו כי התובע כשיר לחזור לעבודה סדירה בנתבעת בתפקידו במגבלות לגבי עבודה הכרוכה במאמצים פיזיים, ללא מניעה להעסיקו בעבודה מנהלתית-ניהולית (נספח יג' לתצהיר הנתבעת).

16. ביום 23/2/14, התקיימה לתובע ישיבת שימוע. לישיבת השימוע התייצב התובע מלווה בשני עורכי דין.

במהלך אותה ישיבה, טען התובע ובאי כוחו וניתנה התייחסותו לטענות שהופנו כלפיו (נספח יט' לתצהיר הנתבעת).

נוכח בקשת באי כוח התובע נשלח אליהם ביום 13/3/14 מכתבה של רכזת משאבי אנוש בנתבעת – הגב' נעמי ברגיל, שכלל פירוט הטענות והאירועים בגינם שקלה הנתבעת את סיום העסקת התובע (נספח כ' לתצהיר הנתבעת). למכתב זה צורפו מתוך תיקו האישי של התובע, סיכומי השיחות שקיים מר מלכין עם התובע ותלונות על התובע שהוגשו על ידי עמיתיו לעבודה בנתבעת. (נספחים ו' – ט' לתצהיר הנתבעת).

17. ביום 13/3/14 הגיש בא כוח התובע התייחסות נוספת בכתב לכוונת הנתבעת לשקול את סיום העסקתו של התובע, זאת לאחר שביום 10/3/14 התובע הגיע למשרדי הנתבעת, עיין בתיקו האישי וצילם מסמכים מתיקו.

18. ביום 19/3/14 ניתנה לתובע הודעה בדבר סיום העסקתו בנתבעת (נספח כו' לתצהיר הנתבעת).

19. עם סיום עבודתו בנתבעת שוחררו לתובע כספי הפיצויים שנצברו לזכותו בקופת ביטוח המנהלים בסכום של 37,610 ₪ (נ/8).

עיקרי טענות התובע

20. התובע טוען כי בהחלטת הפיטורים נפלו פגמים משמעותיים. לטענתו, הנתבעת ביקשה לסלקו ממניעים זרים שאינם ענייניים.

21. התובע טוען כי היה עובד יעיל ומצוין, אשר זכה לאורך 17 השנים לעבודתו למחמאות והערכה רבה, הן בקרב העובדים הן בקרב ההנהלה והן בקרב קבלני משנה העובדים עם הנתבעת. בניגוד לאשר נאמר על ידי הנתבעת, הרי שתיקו האישי של התובע נתגלה כנקי מהערות ו/או תלונות, פרט למספר הערות קטנות ושוליות, אשר "נצברו" בתיק החל מלפני כשנה עובר לפיטוריו.

22. באשר להליך השימוע, אשר התקיים ביום 23/2/14, טוען התובע, כי הועלו כנגדו מספר טענות שוליות, אשר לא היה בהן בכדי להביא לפיטוריו וזאת כאשר לא היתה בידי התובע האפשרות להתעמת עם טועני הטענות המופרכות כנגדו. על אף האמור, התובע טרח נימק והפריך את הטענות השוליות אשר הועלו בפניו, על ידי הנתבעת, וזאת במסגרת הדיון בשימוע. התובע אף עשה זאת באמצעות מכתב מפורט ובו מלוא ההסברים, הנימוקים וההוכחות, כנגד הטענות שהעלתה הנתבעת בפניו.

הנתבעת דחתה את טענותיו של התובע כפי שפירט במכתבו ואף לא התייחסה לחלק מהן והודיעה לו על פיטוריו. לנתבעת לא הייתה כל סיבה לפטר את התובע ולגדוע את מטה לחמו. לחילופין ולכל היותר ניתן היה לאפשר לתובע לעבור לתפקיד אחר אצל הנתבעת.

23. עוד ציין התובע כי העובד אשר נבחר על ידי הנתבעת להחליפו, החל למלא את תפקידו עוד בטרם ערכה הנתבעת שימוע לתובע.

24. התובע טען כי פיטוריו נעשו מחמת הפליית גיל. לטענתו, עוד בשנת 2010, בשיחה כלל אתרית עם מנכ"ל הנתבעת הנכנס דאז, טרח המנכ"ל לציין כי ישנה מגמה שלא להעסיק עובדים מבוגרים אצל הנתבעת וכי יש מגמה להחליף את כל המנהלים המבוגרים.

25. התובע טען כי שכרו הקובע עומד על סך של 11,103 ₪ לחודש (שכר קובע 9,551 ₪ + גמול שעות נוספות קבוע – 1,552 ₪). נוכח השכר הקובע ותקופת העבודה (206 חודשי עבודה), טוען התובע כי הוא זכאי מהנתבעת להפרש פיצויי פיטורים בסך 50,343 ₪.

26. נוכח טענת התובע לפיטורים שלא כדין, עתר התובע לפיצוי של 12 משכורות בסך של 133,236 ₪.

עיקרי טענות הנתבעת

27. הנתבעת טענה כי ההחלטה על סיום העסקתו של התובע נתקבלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, עקב חוסר שביעות רצון מאופן תפקודו המקצועי, התנהלותו האגרסיבית בעבודה ויחסי עבודה עכורים שיצר בינו לבין עמיתיו. נימוקיה וטעמיה של ההחלטה, פורטו בפני התובע באריכות כפי שעולה ממכתב הפיטורים.

הנתבעת הדגישה כי הליך סיום העסקתו של התובע נעשה בהתאם לכל דין: בטרם קבלת ההחלטה בעניינו, נפרשו בפני התובע כל הטענות בגינן שקלה הנתבעת את סיום העסקתו. התובע זומן לשימוע מבעוד מועד, והגיע אליו כשהוא מיוצג על ידי באי כוחו. בישיבת השימוע אשר ארכה שעה וחצי העלה התובע יחד עם באי כוחו את כל טענותיו ואלה נשמעו בקשב רב.

בנוסף, לאחר ישיבת השימוע ולבקשת בא כוחו, פורטו בפני התובע בכתב ובפרוטרוט, האירועים אשר הובילו את הנתבעת לשקול את סיום העסקתו וניתנה לו אפשרות לעיין בתיקו האישי. בסמוך לאחר מכן, ובטרם קבלת ההחלטה בעניינו העלה שוב ב"כ התובע גם בכתב את כל טענות התובע ביחס לכוונת הנתבעת לסיים את העסקתו. כל טענות התובע כפי שהובאו בפני הנתבעת הן בישיבת השימוע והן במכתב בא כוחו שנמסר לאחר מכן, נשקלו בכובד ראש על ידי הגורמים הרלוונטיים, זאת בטרם קבלת החלטה בעניינו.

28. הנתבעת טוענת כי בשנתיים שקדמו לסיום העסקתו, חלה התדרדרות באופן תפקודו המקצועי של התובע כמו גם באופן התנהלותו והתנהגותו הבינאישית אל מול עמיתיו לעבודה.

התובע החל לזלזל בביצוע תפקידו: הוא לא פעל לקידום הטיפול בתחומים שהיו באחריותו והחלו להגיע תלונות אודות תחזוקה לקויה של המבנים, הציוד, הריהוט, ניקיון המקלחות, ההסעדה וכיוצ"ב.

מעבר לליקויים בתחום המקצועי, התובע נקלע לעימותים רבים עם עובדי החברה, ועובדי הקבלן בשלם נוצרו יחסי עבודה עכורים בינו לבינם. במסגרת עימותים אלה הוא נקט באלימות מילולית ובלשון בוטה, שאינה תואמת את תפקידו ומעמדו כמנהל משק ונוגדת את התרבות הארגונית בחברה.

29. הנתבעת מדגישה כי מנהל המשאבים בחברה חזר והעיר לתובע על אופן התנהלותו המקצועית והאישית בעבודה וחזר וביקש ממנו לשנות דרכיו ולשפר התנהלותו ויחסו אל העובדים, אך ללא הועיל.

30. לטענת הנתבעת, טענות התובע כאילו החלטה על פיטוריו התקבלה מסיבות לא ענייניות, משיקולים זרים עקב מגמה שלא להעסיק עובדים מבוגרים, הינן טענות בעלמא, חסרות כל בסיס ו/או אחיזה במציאות. הנתבעת קולטת לשורותיה ומעסיקה עובדים רבים, לרבות עובדים מבוגרים על פי צרכי העבודה וכישורי העובדים. שאלת גילו של התובע מעולם לא היוותה שיקול בפני הנתבעת במהלך תקופת עבודתו כמו גם בעת סיומה. סיבת פיטוריו של התובע הייתה חוסר שביעות רצון מאופן תפקודו המקצועי, כמו גם התנהלות בינאישית לקויה התבטאויות תוקפניות ובלתי הולמות בהן נקט אל מול עובדים ומנהלים בחברה.

31. באשר לתביעה להפרשי פיצויי פיטורים, טענה הנתבעת כי התובע עבד מ-1/1997 ועד ה-31/3/10 בחברת "נותב" ניהול ותפעול בע"מ (להלן: "נותב"), אשר סיפקה לנתבעת שירותי ניהול ותפעול. ביום 31/3/10 הסתיימה ההתקשרות בין הנתבעת לבין חברת "נותב" ובעקבות זאת הסתיימה עבודתו של התובע בחברת "נותב". בגין תקופת עבודתו של התובע בחברת "נותב" קיבל הוא את מלוא זכויות על פי הדין לרבות פיצויי פיטורים כדין.

טרם תחילת עבודתו של התובע בנתבעת, אישר התובע בפני הנתבעת כי קיבל את מלוא התשלומים להם הוא זכאי בגין תקופת עבודתו ב"נותב", לרבות פיצויי הפיטורים. עוד אישר התובע שקבלתו לעבודה בנתבעת הינה כעובד חדש לכל דבר ועניין ללא רצף זכויות עם תקופת עבודתו הקודמת ב"נותב", לרבות בכל הקשור לפיצויי פיטורים. התובע חתם על אישור זה, אשר צורף כנספח ד' לכתב ההגנה.

עם תחילת עבודתו בנתבעת נחתם הסכם עבודה אישי ובו הוסכם בין הצדדים כי הפרשות הנתבעת בגין התובע לקרן פנסיה ו/או ביטוח מנהלים יבואו במקום מלוא חבות הנתבעת לפיצויי פיטורים, כל זאת על פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, ובהתאם לאישור הכללי שצורף כנספח ב' להסכם העבודה האישי.

במועד סיום העסקתו של התובע שוחררו לזכותו כל הכספים שנצברו בקופת ביטוח המנהלים כעולה ממכתב השחרור ומטופס 161 .

32. לאור האמור, טוענת הנתבעת, שהתובע קיבל את מלוא פיצויי הפיטורים להם היה זכאי מאת הנתבעת ואין הוא זכאי לפיצויי פיטורים כלשהם, ודין תביעתו בעניין זה להידחות.

דיון והכרעה

העילה לפיטורי התובע

33. מתוך ההודעה בדבר סיום העסקת התובע בנתבעת מיום 19/3/14 עולה, כי הנימוקים לסיום העסקתו של התובע היו: חוסר שביעות הרצון מאופן תפקודו המקצועי ומהתנהלותו הבין אישית אל מול עובדים בחברה (נספח כו' לתצהיר הנתבעת).

34. בבחינת חומר הראיות שהוצג לתיק מצאנו תימוכין לגירסת הנתבעת על תפקוד לקוי של התובע והתנהלות בין אישית לקויה. אשר על כן, לא מצאנו לקבל את טענת התובע כי אין בסיס לפיטוריו על רקע תפקודו הלקוי והתנהלותו הבין-אישית כאמור.

35. לאחר ששמענו את מלוא העדויות ולאחר שעיינו בחומר הראיות, בהחלטת הנתבעת על סיום העסקת התובע ומהטיעונים שהוצגו במהלך השימוע, מצאנו, כי הטעמים לסיום העסקתו של התובע, הם טעמים אמיתיים ונכונים, כאשר התובע לא הצליח להפריך את הטענות שהועלו בפניו.

36. מהעובדות שנפרשו בפנינו עולה, כי בשנתיים שקדמו לסיום העסקתו של התובע בנתבעת, חלה הידרדרות משמעותית באופן תפקודו המקצועי וכן באופן התנהלותו הבין-אישית. התובע לא פעל לקדם משימות שעל ביצוען הוא היה אחראי במסגרת תפקידו כמנהל המשק, בעקבות זאת נאלץ מנהל המשאבים בנתבעת – מר מלכין רענן (להלן: "מר מלכין"), לבצע אותן משימות במקום התובע.

37. הנתבעת הציגה ראיות מהן עולה כי במהלך התקופה של השנתיים האחרונות לעבודת התובע, קיים מר מלכין עם התובע מספר שיחות, שבהן נמצא ביטוי מפורש לתפקודו הלקוי של התובע והצורך שלו לשפר את תפקודו. משמיעת העדויות עלה כי חלק מהשיחות קויימו בעל פה וחלקן תועדו בכתב, כשהשיחות בכתב מתויקות בתיקו האישי של התובע. בפני בית הדין הוצגו סיכומי השיחות הבאות: שיחת הערכה לסיכום שנת 2012, שיחה מתאריך 10/11/13 ושיחת הערכה לסיכום שנת 2013.

38. בחקירתו אישר התובע כי שיחות אלה התקיימו וכי התוכן שלהם היה כמפורט באותם הסיכומים (פרוטוקול דיון מיום 21/6/15, עמ' 21, ש' 2-9; ש' 14-20).

39. זאת ועוד, הנתבעת הציגה שורה של אירועים וכן תלונות שהוגשו כנגד התובע, שהמחישו את תפקודו הלקוי בשנתיים האחרונות לעבודתו. גם כאן התובע הודה במסגרת חקירתו כי הוא הכיר את אותם אירועים וציין כי מר מלכין שוחח איתו לגביהם בזמן אמת.

40. כאמור לעיל, התובע הועסק בנתבעת בתפקיד ניהולי של מנהל משק. במסגרת תפקידו הוא היה אמון על מתן שירות לכלל עובדי החברה בתחום המשק ובפרט: ביגוד, הסעות, הסעדה, תחזוקה, ניקיון וכיוצ"ב. תפקידו של התובע טומן בחובו אחריות על מגוון של תחומים במשק החברה ומצריך יכולת ביצוע ומעקב שוטף על כל תחומי המשק וכן יחסי אנוש טובים עם עובדי ומנהלי החברה מחד ועם הספקים השונים וקבלני המשנה מאידך.

41. הנתבעת צירפה לתצהירה מספר תלונות הממחישות את תפקודו הלקוי של התובע. מתלונתו של מר ארז זוהר מיום 30/1/13 (נספח ו' לתצהיר הנתבעת) עולה, כי בראשית שנת 2013 הגיעו תלונות מצד עובדים על ניקיון ירוד בחדר המקלחות של העובדים, על המצאותה של ירוקת על רצפת המקלחות, על אי פעילותם של מפזרי חום, על המצאותם של עכברים בחדר הבקרה של המפעילים, על אי תקינותם של השירותים, על ארונות מטבח שבורים וכיוצ"ב. מהתלונה עולה כי מר ארז זוהר, מנהל מח' הייצור בנתבעת, נדרש לקיים ישיבה פנימית מיוחדת עם מספר מפעילים במחלקה, זאת נוכח רמת התחזוקה הירודה והשירות הפגום שניתן לעובדים במח' הייצור.

בחקירתו הנגדית אישר התובע שהוא הכיר את התלונות שהעלה מר זוהר, כי הוא קיבל אותם בזמן אמת וכי הוא דיבר עליהם עם מר מלכין (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 21, ש' 24-29).

42. בנוסף לאמור, תפקודו הלקוי של התובע בא לידי ביטוי גם בתחום ההסעדה, אשר נגע לכלל העובדים בנתבעת. משמיעת עדותו של מר מלכין נמצאנו למדים כי במשך תקופה ארוכה התבקש התובע על ידי מר מלכין, לדאוג להחלפת נציגת קבלן המזון שהוצבה לעבודה בחברה על ידי קבלן המזון – זר מעדנים, זאת עקב תלונות רבות של עובדים על מחסור במנות אוכל ועל קושי מצדה של נציגת קבלן המזון לבצע את חלוקת המזון. לתצהירו של מר מלכין צורפה גם תלונה של עובד הנתבעת – מר לאוניד שוורצברג (נספח ז' לתצהיר מר מלכין), ממנה עלה כי נציגת קבלן המזון – גב' שרונה מלול, השמיעה כלפי מר שוורצברג ניבולי פה חריפים ביותר תוך שימוש בתנועות ידיים, והכל באין מפריע ובנוכחותו של התובע – האחראי על תחום ההסעדה בנתבעת, שלא התערב בזמן אמת ומנע התנהלות זו. בעניין זה העיד מר מלכין כי התובע לא מילא את תפקידו נאמנה, ובמסגרת תפקידו היה צריך לפשר ולהרגיע (פרוטוקול מיום 17/9/15, עמ' 35, ש' 28).

בחקירתו הנגדית אישר התובע כי בעקבות תלונה זו, קיים איתו מר מלכין שיחה (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 21, ש' 30; עמ' 22, ש' 1-5).

43. מעדותו של מר מלכין עלה כי התובע נמנע במשך תקופה ארוכה לפעול להחלפת הגב' מלול, ובשל כך נאלץ מר מלכין, בלית ברירה, לטפל בנושא זה במקומו של התובע. בחקירתו אישר התובע כי מר מלכין אכן דרש ממנו כי הוא יפעל להחלפת הגב' מלול (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 19, ש' 10-12). במסגרת חקירתו הנגדית כשנשאל התובע האם היה זה מר מלכין שבפועל טיפל במקומו בהחלפתה של הגב' מלול, העלה התובע גירסה חדשה אשר לא היה לה כל זכר בשימוע שנערך לו ואף לא בתצהירו, ולפיה הוא שלח מכתב לקבלן ההסעדה (זר מעדנים), בו הוא ביקש להחליף את הגב' מלול. כאשר התבקש התובע לספק הסבר, מדוע לגרסה זו אין כל זכר בשימוע שנערך לו, לא ידע לספק כל הסבר (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 19, ש' 13-17).

44. במסגרת תצהיר עדותו של מר מלכין, העיד הלה כי בתחום ההסעדה היו ליקויים נוספים, כך למשל, התובע התעמת שלא לצורך עם המשתתפים בדיוני ועדת תזונה שקויימו בנתבעת, התובע דחה באופן מיידי כל ביקורת שהועלתה במהלכם בקשר לתפקוד מח' המשק וקבלן ההסעדה, וכי במקום לחפש פתרונות התובע היה עסוק באופן מתמיד בחיפוש אשמים אחרים (סעיף 23 לתצהירו של מר מלכין). עוד ציין מר מלכין בעדותו כי התובע נהג באופן זה, חרף הערותיו של מר מלכין, אשר ביקש ממנו לחדול מכך. כאן המקום לציין כי מר מלכין לא נחקר בעדותו בעניין זה. בחקירתו הנגדית התובע לא סיפק הסבר מדוע בשימוע שקוים לו, הוא בחר שלא להתייחס כלל גם לטענה זו של הנתבעת (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 18, ש' 3-7).

45. במקרה אחר, לא טיפל התובע כנדרש בהזמנת מעילים לעובדי הנתבעת, אשר נעשתה במהלך חודש 8/13 או בסמוך לכך. מעדותו של מר מלכין עלה כי התובע שהיה אחראי על תחום הביגוד מתוקף תפקידו, לא עקב בפועל אחרי הדרישה שהוקמה במערכת הסאפ להזמנת המעילים (פרוטוקול מיום 17/9/15, עמ' 33, ש' 10-15). במהלך עדותו בפנינו אישר התובע כי המעילים היו מיועדים לעובדי השטח (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 18, ש' 20-21), כי היה חשוב שהמעילים יגיעו לפני החורף (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 16-19) וכי בפועל המעילים הגיעו באיחור ניכר, לקראת סוף חודש 12/13 (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 18, ש' 24-29). גם כאן עלה כי מר מלכין נזף בתובע בזמן אמת על טיפולו הלקוי בעניין זה במסגרת שיחה שהוא קיים איתו ביום 10/11/13 (נספח י' לתצהיר מר מלכין), וגם כאן נאלץ מר מלכין לטפל בעניין זה באופן אישי, במקומו של התובע.

46. מעבר לליקויים בתחום המקצועי, מצאנו שהתובע נקלע גם לעימותים עם עמיתיו לעבודה שהעכירו את אווירת העבודה בחברה. הנתבעת הציגה תלונות מזמן אמת של עובדים שהעידו על התנהלותו הבעייתית של התובע.

לתיק בית הדין צורפה תלונה של מר מיכאל אלמועלם עובד הנתבעת, ממנה עולה כי בחודש 4/12 התלונן מר אלמועלם בפני מנכ"ל הנתבעת בה עתר על התנהלות התובע אותה הוא הגדיר כ"מתחת לכל ביקורת" (נספח ח' לתצהיר הנתבעת). מהתלונה עלה כי התובע נהג במר אלמועלם באופן מזלזל. מהתלונה גם עלה כי התנהלות זו של התובע חזרה על עצמה מספר פעמים, וכי ישנו טעם לפגם כי התנהלות שכזו, נעשית מטעם מנהל המשק בנתבעת. במסגרת עדותו הסביר מר מלכין כי התובע מעולם לא הוגבל על ידי הנתבעת בכמות האוכל שהוא הזמין, וכי שורש הבעיה בתפקודו הלקוי של התובע, כפי שעלה מתלונתו של מר אלמועלם, היה אופן התייחסותו של התובע והטיפול שלו באירוע שגרמו לכך שמר אלמועלם נשאר כועס ועצבני (פרוטוקול מיום 17/9/15, עמ' 36, ש' 3-6).

גם בעקבות תלונתו זו של מר אלמועלם קיים מר מלכין שיחה עם התובע, בה העיר לתובע על התנהלותו זו ודרש ממנו שלא לחזור עליה עוד (סעיף 23 לתצהירו של מר מלכין).

47. בחודש 4/13 התרחש עימות מילולי קשה עם עובד חברת "עשת הנדסה", מר ג'רג'ורה סאהר. עימות זה התרחש בעקבות טענות של מר סאהר בנוגע למנות האוכל שהוגשו בחדר האוכל. כעולה מתלונת מר סאהר (נספח ט' לתצהיר הנתבעת), התובע נקט כנגדו במהלך אירוע זה באלימות מילולית, תוך שהוא הטיח בו קללות חריפות. לאחר אירוע זה נאלץ מר מלכין לשוחח שוב עם התובע בזמן אמת, כפי שאישר זאת גם התובע במהלך חקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 22, ש' 6-9). במסגרת סיכומיו טען התובע כי העימות האישי עם מר סאהר נבע כתוצאה מעצבנותו הרבה של האחרון מהטעם שהוא קיבל אחרי 6 חודשי עבודה בלבד הודעת פיטורים. מדובר בטענה שלא הועלתה בזמן אמת, ובכל מקרה לאור תפקידו הניהולי של התובע מצופה היה ממנו כי ינקוט בריסון ובאיפוק ולא יגיע למצבים של עימותים וזאת לא רק עם עובד אחד אלא עם מספר עובדים.

48. מעדותו של מר מלכין עלה כי התנהלות זו של התובע והיחס התוקפני מצדו, גרמו לכך שעובדים ומנהלים נמנעו מפניה לגיטימית אליו, זאת כדי להימנע מעימותים חוזרים ונשנים איתו (סעיף 23 לתצהיר מר מלכין). התובע העיד על עצמו כי טון הדיבור שלו הוא בעייתי, מעצבן ומאיים (כעולה מדברי התובע בסיכום שיחת הערכה לשנת 2013 - נספח יא' לתצהיר הנתבעת, וכעולה מפרוטוקול ישיבת השימוע – עמ' 2, ש' 12, נספח יט' לתצהיר הנתבעת). מתוך דבריו של התובע עצמו יש כדי לתמוך בטענות הנתבעת על התנהלותו הבין-אישית הבעייתית. ניסיונו של התובע למסמס את התלונות שהוגשו נגדו בטענות כי מדובר בתלונות שוליות, אין בו ממש, ודינו להידחות.

49. במסגרת סיכומי התובע, העלה לראשונה טענה שלא באה לידי ביטוי בכתבי טענותיו או בשימוע, ולפיה מניסיון הנתבעת לטעון כנגד טון הדיבור שלו "נודף ריח חריף של גזענות" (סעיף 86 לסיכומי התובע). התובע לא העלה טענה זו קודם לכן, ונראה כי במסגרת סיכומיו ניסה לבצע "מקצה שיפורים" לתביעתו.

50. התובע העלה טענות "מן היקב ומן הגורן", כך למשל העלה לראשונה בסיכומיו טענה לפיה חלק מתפקודו הלקוי מקורו בהעדר כוח אדם מתאים בנתבעת (סעיף 21 לסיכומי התובע). באופן דומה, העלה התובע טענות חדשות בסיכומיו המהוות הרחבת חזית בנוגע להתקשרות של הנתבעת עם קבלן חיצוני למתקן טיהור שפכים (סעיף 96 לסיכומי התובע) וכן טענותיו בנוגע לביקורת ודרישות שהוא כביכול השמיע כלפי מנהלים בנתבעת אשר לטענתו הובילו לסיום העסקתו (סעיף 93 לסיכומי התובע). כל הטענות הללו, לא רק שלא הועלו בזמן אמת, אלא מצביעות על כך כי התובע ביקש כל הזמן לגלגל את האחריות אשר מוטלת על כתפיו לגורמים אחרים תוך חיפוש אשמים אחרים ודחה כל ביקורת עניינית על תפקודו הלקוי.

51. קיים פער גדול בין טענתו העיקרית של התובע ולפיה לא הועלו כנגדו טענות בדבר תפקוד לקוי במהלך כל תקופת עבודתו (סעיף 12 לתצהיר התובע); כי לאורך כל תקופת עבודתו הוא זכה רק למחמאות והערכה רבה בקרב הנהלת הנתבעת (סעיף 6 לתצהיר התובע) וכי בשיחות שקויימו איתו לא ציין מר מלכין כי קיימות טענות כלשהן נגדו (סעיף 13 לתצהיר התובע), לבין מה שהתגלה לבית הדין במהלך שמיעת עדות התובע. התובע חזר ואישר פעם אחר פעם על תלונות שהוגשו נגדו ועל בירורים שהתבקש לעשות מול מר מלכין בנוגע לאותן תלונות. התובע אף אישר את תוכן השיחות שהתקיימו בינו לבין מר מלכין.

במהלך חקירתו של התובע התברר כי המצג שהציג במסגרת תצהירו אינו משקף מהימנה את המציאות. בניגוד לנטען בתצהיר התובע ובסיכומיו, מחומר הראיות עולה כי מר מלכין קיים עם התובע שיחות הערכה תקופתיות, שבהן נמצא ביטוי מפורש לתפקודו הלקוי של התובע. כך, התובע הודה בחקירתו כי מר מלכין קיים איתו שיחת הערכה אשר סיכמה את תפקודו הלקוי במהלך שנת 2012 (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 21, ש' 2-5), כי הסיכום של השיחה כפי שהוצג בפניו בחקירתו (נ/5) היה התוכן שלה (עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 6-7), התובע אישר בעדותו כי נאמר לו במפורש במהלך אותה שיחה כי הוא צריך להשתפר באופן מיידי (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 21, ש' 8-9).

שיחת הערכה תקופתית נוספת קויימה עם התובע ביום 17/12/13 לסיכום שנת העבודה 2013 (נספח יא' לתצהיר הנתבעת). גם בשיחה זו נמתחה ביקורת נוקבת על תפקודו הלקוי של התובע ועל התנהלותו הבין-אישית הבעייתית.

52. לא זו אף זו, נוסף על שיחות ההערכה התקופתיות הנ"ל, לא נסתרה עדותו של מר מלכין כי גם במהלך פגישות העבודה באופן שוטף שהוא קיים עם התובע, הוא העיר לתובע חזור ושנה על תפקודו הלקוי ועל הצורך שלו לשנות את הגישה שלו ואת יחסו לעובדים (סעיף 24 לתצהיר מר מלכין), על הבטחות התובע לשנות את תפקודו, כאשר בפועל התובע לא השתפר בתפקודו. מר מלכין העיד כי בשל תפקודו הלקוי של התובע והעימותים התכופים בהם הוא היה מעורב, הוחלט כי התובע לא ייטול חלק בסדנת המנהלים שהתקיימה באתר החברה במהלך חודש 4/13 (סעיף 25 לתצהיר מר מלכין). מר מלכין העיד כי קיים עם התובע שיחות נוספות בעניין תפקודו הלקוי במהלך חודש 8/13 וכן ביום 20/11/13 (סעיף 26 לתצהיר מר מלכין, נספח י' לתצהיר מלכין). בשיחה מיום 10/11/13 נמנו שורה של דוגמאות לתפקודו הלקוי של התובע ולגישתו הבעייתית.

53. הנה כי כן, גירסתו של התובע, לפיה הוא היה עובד מצוין ומוערך מאוד בנתבעת במהלך כל תקופת עבודתו בה וכי הוא זכה להערכה רבה מהנהלת הנתבעת, קרסה במהלך חקירתו הנגדית. במסגרת עדותו בפנינו אישר התובע כי הוא ידע בזמן אמת שהוא זוכה לחוסר הערכה בשל תפקודו הלקוי וכי הוא מחה בפני מנכ"ל הנתבעת באתר החברה, על התגמול הכספי הזעום שניתן לו בשנים 2012 ו-2013 עקב כך. במסגרת עדותו בפנינו לא היה מסוגל התובע לספק הסבר מדוע הוא בחר שלא להתייחס בשימוע לטענת הנתבעת בעניין התגמול הכספי האמור, ובלשונו:

"ש. אני רוצה להגיד לך שאני בדקתי, ואתה בעצמך ועורך דינך לא התייחסתם לכל הטענות שעלו כנגדך במכתבי הזימון לשימוע, למשל עניין התגמול הנמוך שקיבלת, לא הייתה תשובה לא בשימוע ולא במכתב של עורך דינך, התעלמתם מזה, דוגמא נוספת, היו דיונים בוועדות תזונה, גם שם עלו טענות לגבי התנהלותך וגם שם לא נתת תשובות, נכון?

ת. ... אתה צודק אני לא אתווכח איתך עכשיו."

(פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 18, ש' 3-7).

54. באשר לעדי התובע, נציין כי משמיעת עדותם מצאנו כי גירסתם לא נגעה לליבת המחלוקת שלפנינו. חזית המחלוקת בתיק זה נגעה לתפקודו הלקוי של התובע במועד הרלוונטי לתביעה – השנתיים שקדמו למועד סיום העסקתו. לאף אחד מאותם עדים לא הייתה ידיעה אישית ממקור ראשון על נסיבות סיום העסקתו של התובע (כך בנוגע לעדותו של מר פייקין – פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 2, ש' 19-20, עמ' 5, ש' 6-7; כך בנוגע לעדות מר דיין – פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 6, ש' 1-4 וכך בנוגע לעדות גב' יעקב – פרוטוקול מיום 17/9/15, עמ' 26, ש' 2-5). משמיעת עדותם של מר דיין ומר פייקין עלה כי מתוקף תפקידם לא הכירו מקרוב את עבודתו של התובע, בעוד שהגב' יעקב שימשה כממונה על התובע לפני למעלה מעשור שנים ובמשך תקופה קצרה של כשנה בלבד (פרוטוקול מיום 17/9/15, עמ' 25, ש' 27; עמ' 26, ש' 1). התובע צירף לראשונה לסיכומיו מכתבים של מר יצחק וייס ומר יובל קטן (עמ' 10 ו-11 לנספחי הסיכומים מטעם התובע). ראיות יש להגיש במסגרת ניהול ההליך ולא בעת הסיכומים, ובכל מקרה מעיון במסמכים אלה לא מצאנו כי יש בהם לתרום לבירור נשוא המחלוקת.

55. כללו של דבר, מחומר הראיות ומהעדויות שנשמעו בפנינו עולה שההחלטה לפטר את התובע לא באה לעולם בחלל ריק, התרשמנו כי לא עמדו כל שיקולים זרים מאחורי הליך פיטוריו של התובע, כאשר מצאנו כי תפקודו הלקוי בעבודה והתנהלותו הבין-אישית הבעייתית, הם שהביאו בסופו של דבר את הנתבעת להחליט על פיטוריו של התובע. עוד עלה מחומר הראיות כי חוסר שביעות הרצון היה ידוע לתובע היטב, כאשר התנהלו שיחות רבות בין התובע לבין מר מלכין והתובע לא ניצל את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו בשיחות אלה ולא שיפר את תפקודו.

תקינות הליך הפיטורים

56. זכות השימוע הינה זכות יסוד של עובד המוקנית מכוח כללי הצדק הטבעי, המחייבים מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו (ע"ע 231/99 אורי חייק – שירות התעסוקה; דב"ע נד/3-33 יעקב בר מנשה – שרות התעסוקה פד"ע כו 423).

על פי ההלכה הפסוקה, זכות השימוע עומדת לעובד גם כלפי מעסיק פרטי, כל שכן כלפי מעסיק ציבורי.

57. נקדים ונאמר, כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו בפנינו, הרינו סבורים כי, בסופו של דבר לא נפל פגם בהליך פיטוריו של התובע. ונפרט.

58. ראשית, הליך השימוע נערך כראוי ולא נפל בו פגם פרוצדורלי כלשהו. ההזמנה לישיבת השימוע הראשונה שתוכננה ליום 26/12/13, נמסרה לתובע לאחר שיחות רבות שקיים מר מלכין עם התובע ולאחר הזדמנויות רבות שניתנו לתובע לשיפור תפקודו והתנהלותו הבין-אישית, ללא הועיל.

בניגוד לטענת התובע בתצהירו, ההזמנה לשימוע נמסרה לתובע ביום עבודה ולא ביום מחלה כנטען על ידו. בחקירתו אישר התובע כי ביום 24/12/13 (מועד מסירת הזימון לשימוע), הוא שהה בעבודה (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 17, ש' 14-15). חרף האמור, בסעיף 8 לסיכומי התובע ממשיך התובע לטעון כי במועד זה הוא שהה בחופשת מחלה.

שיקולים לפיטורי התובע הופיעו במכתב הזימון לשימוע אשר נמסר לתובע, והכל כמפורט בהרחבה במכתב הזימון לשימוע (נספח יב' לתצהיר הנתבעת).

59. מן הראוי להזכיר, כי מיד למחרת מסירתו של מכתב הזימון לשימוע, דיווח התובע לנתבעת כי הוא חולה. התובע המשיך ודיווח על מחלה, משך תקופה של כ-3 חודשים, מיום 25/12/13 - 12/3/14 (נ/9).

התובע דיווח לנתבעת כי הוא אינו יכול להתייצב לשימוע וטען כי עקב מצבו הרפואי הוא אף אינו יכול להתייצב לעבודתו ואינו יכול להגיע לבדיקה אצל רופא תעסוקתי במפעל שנקבעה ליום 23/1/14 (נ/10).

60. במהלך התקופה לעיל בה שהה התובע במחלה, כשעל גבי אישורי המחלה הופיע כי הוא נדרש למנוחה, בפועל ביצע התובע פעילות גופנית מאומצת, הליכה של 7-8 ק"מ ליום (סעיף 42 לתצהיר מר מלכין שלא נחקר בעניין זה, פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 20, ש' 14-16).

בעת עדותו בפנינו, אישר התובע כי הוא ביצע בזמן מחלתו פעילות גופנית מאומצת (הליכה של 7-8 ק"מ ביום), בו בעת שעל אישורי המחלה נרשם כי עליו להיות במנוחה.

בהמשך חקירתו, כאשר נשאל התובע מדוע לא הגיע לבדיקה אצל רופא תעסוקתי במפעל שנקבעה ליום 31/1/14, טען התובע כי אי הגעתו לאותה בדיקה נובעת מסיבה רגשית (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 20, ש' 23-27).

61. הנתבעת הסבירה, כי נוכח התנהלותו זו של התובע, נאלץ הרופא התעסוקתי של הנתבעת להגיע ביום 6/2/14 לביתו של התובע ולבדוק אותו לשם קביעת כשירותו הרפואית. בהתאם לחוות דעתו של הרופא התעסוקתי היה התובע כשיר לחזור לעבודה סדירה בנתבעת בתפקידו (חוות דעת ד"ר אבי וינר מיום 9/2/14, צורפה כנספח יג' לתצהיר הנתבעת).

לאור זאת דרשה הנתבעת מהתובע לחזור לעבודתו, כאשר הובהר לתובע כי העבודה אותה הוא יתבקש לבצע במסגרת תפקידו, תהיה בהתאם לחוות הדעת. חרף האמור, התובע לא שב לעבודתו בנתבעת ולא המציא לידי הנתבעת, בזמן אמת, אישור רפואי הסותר את קביעת הרופא התעסוקתי של הנתבעת. אמנם, התובע הציג מאוחר יותר אישור מחלה נוסף (מיום 12/3/14 – 11/2/14), אך אישור זה לא נמסר לנתבעת בזמן אמת. חרף זאת, שילמה הנתבעת לתובע דמי מחלה בגין התקופה שבין 10/2/14 – 12/3/14.

במסגרת כתב ההגנה, הנתבעת שמרה על זכותה לקיזוז דמי המחלה (בסך 9,985 ₪) מכל סכום שייפסק לטובת התובע (סעיף 49 לכתב ההגנה).

62. נוכח היעדרות התובע מעבודתו בשל דיווחיו על מחלה, נדחה השימוע ליום 23/2/14, בחלוף חודשיים מהמועד בו זומן לראשונה לשימוע.

63. לישיבת השימוע התייצב התובע בליווי שני עורכי דין. במהלך ישיבת השימוע שנמשכה פרק זמן לא מבוטל של כשעה וחצי, כפי שטענה הנתבעת, טענה שלא הוכחשה ולא נסתרה, ניתנה לתובע הזדמנות נאותה לטעון טענותיו. טענות התובע והתייחסותו לאפשרות סיום העסקתו נטענו בפירוט רב, הן על ידי התובע עצמו והן באמצעות באי כוחו.

64. יתרה מזו, לנוכח בקשת באי כוחו של התובע נשלח אליהם ביום 13/3/14 מכתבה של רכזת משאבי אנוש בנתבעת, הגב' נעמי ברגיל, שכלל פירוט הטענות והאירועים בגינם שקלה הנתבעת את סיום העסקת התובע (נספח כ' לתצהיר הנתבעת). למכתב זה צורפו, מתוך תיקו האישי של התובע, סיכומי השיחות שקיים מר מלכין עם התובע והתלונות של עמיתיו לעבודה.

ביום 10/3/14 הגיע התובע למשרדי הנתבעת, עיין בתיקו האישי וצילם מסמכים מתיקו. ביום 13/3/14 הגיש בא כוח התובע התייחסות נוספת בכתב לכוונת הנתבעת לשקול את סיום העסקתו של התובע (נספח כד' לתצהיר הנתבעת).

65. ביום 19/3/14 ניתנה לתובע הודעה בדבר סיום העסקתו בנתבעת (נספח כו' לתצהיר הנתבעת). מעיון בהודעה זו עולה כי ניתן מענה מפורט ומנומק לטענות התובע כפי שעלו בישיבת השימוע ובהתייחסות הנוספת שניתנה בכתב על ידי בא כוחו.

בסעיף 40 לסיכומי התובע, טוען התובע כי במכתב סיום העסקה שלו לא התייחסה הנתבעת לחלק מטענותיו. לעומת זאת, במסגרת עדותו בפנינו, אישר התובע כי במכתב זה דנו בכל טענותיו (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 17, ש' 27-29; עמ' 18, ש' 1-2). עינינו הרואות, אין עקביות בטענות התובע, כאשר בסיכומיו הוא ממשיך לאחוז באותן הטענות, במנותק מהדברים שהתגלו במסגרת עדותו בפנינו, מדובר בהתנהלות חסרת תום לב.

66. לטענת התובע העובד אשר נבחר על ידי הנתבעת להחליפו, החל למלא את תפקידו עוד בטרם ערכה הנתבעת שימוע לתובע (סעיף 27 לסיכומי התובע). הנתבעת הבהירה במסגרת תצהירו של מר מלכין כי במהלך תקופת המחלה הארוכה של התובע, עקב צרכי העבודה, שימש באופן זמני כממלא מקומו של התובע עובד המשק מר דוד זריהן, אשר עבד במחלקת המשק מחודש יוני 2013. בניגוד לנטען בסיכומי התובע, מר זריהן מונה באופן קבוע לתפקיד מנהל מחלקת המשק רק ביום 1/7/14, דהיינו – 4 חודשים לאחר מועד סיום העסקת התובע (נספח יז' לתצהיר הנתבעת, סעיף 43 לתצהיר מר מלכין).

67. התובע טוען במסגרת סיכומיו כי לא אפשרו לו להתעמת בשימוע עם מי שטען נגדו ולהשיב על טענותיו (סעיף 75 לסיכומי התובע). הליך השימוע אינו משפט ואינו נועד להתנצחות או לעימות בין הצדדים, ולכן לא מתקיימות בו למשל חקירות. מטרתו של השימוע הוא מתן זכות טיעון לעובד להתייחסותו כנגד הטענות המועלות נגדו בטרם מתן החלטה בעניינו. מר מלכין הבהיר נקודה זו היטב במסגרת עדותו בפנינו (פרוטוקול מיום 17/9/18, עמ' 29, ש' 13-18).

68. במסגרת סיכומיו מבצע התובע "מקצה שיפורים" ו-"משפץ" את גירסתו ומוסיף טענות שלא בה זיכרן קודם לכן. בסיכומיו טוען התובע כי עיון בפרוטוקול ישיבת השימוע מלמד כי הנתבעת לא דנה בטענותיו וכי בכך נפל פגם (סעיף 74 לסיכומי התובע). פרוטוקול ישיבת השימוע הומצא לב"כ התובע עוד ביום 6/3/14 (נספח כב' לתצהיר הנתבעת). לאחר שפרוטוקול השימוע נמסר לב"כ התובע, הגיש ב"כ התובע לנתבעת מכתב מיום 13/3/14 (נספח כד' לתצהיר הנתבעת), בו ניתנה התייחסות נוספת של התובע בכתב לכוונה לסיים את העסקתו, ובמכתב זה לא העלה התובע כל טענה בנוגע לפרוטוקול.

69. טענה אחרת, שגם היא עלתה לראשונה בסיכומי התובע, הינה כי הנתבעת לא אפשרה לתובע להקליט את ישיבת השימוע (סעיף 79 לסיכומי התובע). טענה זו תמוהה בעינינו, שעה שהתובע לא העלה הסתייגות כלשהי הנוגעת לתוכנו של פרוטוקול ישיבת השימוע.

70. טענה נוספת שהעלה התובע בסיכומיו היא כי לא קיים פרוטוקול דיון של הוועדה שקיבלה את ההחלטה על סיום העסקתו של התובע (סעיף 79 לסיכומי התובע). גם טענה זו תמוהה בעינינו, שעה שהתובע עצמו אישר במהלך חקירתו כי את ההחלטה על סיום העסקתו קיבל מר מלכין ולא קיבלה אותה ועדה כלשהי (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 19, ש' 18-23).

71. כאן המקום לציין כי מכתב סיום העסקה של התובע מפורט ומנומק כדבעי, אוחז שישה עמודים, לאחר שמר מלכין מתייחס לטענות התובע שנשמעו במסגרת ישיבת השימוע וכן לטענות שפורטו במכתב בא כוחו מיום 13/3/14.

72. התובע טען עוד כי לא הוצגו בפניו מסמכים, ראיות ואסמכתאות לטענות שהועלו כנגדו (סעיף 77 לסיכומי התובע). לא ברור על אלו מסמכים מדובר, שכן התובע לא טרח לפרט מהם אותם מסמכים, ראיות ואסמכתאות שלטענתו היה מקום כי יוצגו בפניו. כאמור הנתבעת צירפה למכתבה של גב' ברגיל מיום 27/2/14 (נספח כ' לתצהיר הנתבעת) מסמכים רלוונטיים מתיקו האישי של התובע. בנוסף, התאפשר לתובע לעיין ולהעתיק כל מסמך מתיקו האישי.

גם כאן, לא העלה ב"כ התובע בזמן אמת במסגרת מכתבו מיום 13/3/14, בו ניתנה התייחסות התובע לטענות הנתבעת, כל טענה שכזו.

73. עוד נטען בסיכומי התובע כי לא נערך לתובע שימוע "בלב פתוח ונפש חפצה" (סעיף 55 לסיכומי התובע).

במסגרת עדותו בפנינו התייחס מר מלכין לטענה זו של התובע והעיד כי ההחלטה לפטר את התובע התקבלה רק אחרי הליך השימוע וציין כי אם התובע היה מביע נכונות בשימוע לשנות את גישתו ולשפר את התנהלותו, הייתה אפשרות כי הוא לא היה מפוטר מעבודתו, ובלשונו:

"ש. ואז החלטת לפטר אותו?

ת. כן. נכון. לי היה חשוב להדגיש שזה היה תהליך מאוד ארוך שנמשך שנתיים.

...

ההחלטה לפטר אותו התקבלה אחרי השימוע ואני לא פוסל שום אפשרות שאם במהלך השימוע והיה לו הרבה זמן לחשוב, כ-3 חודשים הוא לא נכח במפעל, אני לא פוסל שאם היה בא ומביע נכונות לעשות שינוי או להשתפר, אני לא פוסל אפשרות שלא היינו מפטרים אותו בסוף".

(פרוטוקול מיום 17/9/15, עמ' 29, ש' 5-10).

74. אנו סבורים כי החלטת הנתבעת הינה החלטה מנומקת ומפורטת העומדת בדרישות הדין והתובע לא הצליח להצביע על פגם באופן ניהול ההליך בעניינו ואף לא הצליח להפריך את הטענות שהועלו בזימון לשימוע המצביעות על כך כי התובע אינו ממלא את תפקידו כמצופה ממנו.

הטענה בדבר אפליה על רקע גיל

75. לטענת התובע, בשנת 2010 מנכ"ל הנתבעת ציין כי ישנה מגמה שלא להעסיק עובדים מבוגרים אצל הנתבעת וכי יש מגמה להחליף את כל המנהלים המבוגרים (סעיף 25 לסיכומי התובע).

76. מן החומר שהובא בפנינו לא השתכנענו בקיומה של אפליה על רקע גיל.

77. התובע מבקש להסתמך בטענותיו על אפליה מחמת גיל על אירוע משנת 2010 בו לטענתו מנכ"ל הנתבעת הביע עמדה שיש בה להצביע על אפליה על רקע גיל. טענות התובע לא הוכחו, אותו "אירוע" לכאורה, שכביכול התרחש בשנת 2010, התרחש זמן רב לפני מועד סיום עבודתו של התובע (19/3/14).

78. יתר על כן, התובע לא העלה טענה זו בעבר, אלא רק במהלך השימוע, והיה לו די והותר זמן ואף די והותר הזדמנויות להעלות טענה זו בזמן אמת, לדוגמא: במהלך שיחות הערכה שקיים איתו מר מלכין.

79. התובע בעדותו בפנינו, לא יכל להצביע בצורה מפורשת על מה מבסס הוא את טענת האפליה על רקע גיל.

התובע לא הביא בפני בית הדין כל ראיה אשר תתמוך בטענת האפליה שהעלה.

בחקירתו התבקש התובע לציין האם הוא יודע לציין שמות של עובדים בנתבעת שהעלו את הטענה שפיטוריהם היו בשל גילם, בתשובה לשאלה זו מסר התובע את השם של מנהל המשק בצפון – מר בורג. אולם, בהמשך עדותו, התברר כי לתובע אין כל בסיס וידיעה על נסיבות פיטוריו של מר בורג (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 13, ש' 13-14).

80. משמיעת עדותו של התובע, התרשמנו כי כל טענותיו בדבר אפליה מחמת גיל הינן טענות בדיעבד אשר הועלו רק בעת השימוע, ולא נטענו בזמן אמת.

81. זאת ועוד, התובע נמנע מלחקור בעניין זה את מר מלכין, אשר השתתף בשיחה משנת 2010 עם מנכ"ל הנתבעת. מר מלכין העיד כי המילה "גיל" לא הוזכרה במהלך שיחה זו – ולו ברמז (סעיף 63 לתצהיר מר מלכין).

בסיכומיו מסתמך התובע על עדותו של מר פייקין, אלא שבמסגרת עדותו של מר פייקין התברר כי הנ"ל לא היה מסוגל לספק הסבר מדוע טענתו הכבושה לעניין התבטאויות מנכ"ל הנתבעת משנת 2010 לא הופיעו מראש בתצהירו (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 5, ש' 12-13), תצהיר שנוסח ע"י ב"כ התובע (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 2, ש' 17-18).

אין גם לשכוח, את נסיבות סיום העסקתו של מר פייקין בנתבעת וכן אין להתעלם מיחסי השכנות והחברות הקרובים השוררים בין מר פייקין לתובע, כפי שאישר מר פייקין בעדותו (פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 2, ש' 11-16).

82. לסיכומיו צירף התובע מכתב של מר זדוב אלכסנדר (עמ' 12 לנספחים שהוגשו במסגרת הסיכומים). כפי שציינו מדובר ב"מקצה שיפורים" וצירוף ראיות לסיכומים בדרך בה נקט התובע, דינה להידחות.

בסעיף 26 לסיכומיו מפנה התובע לפס"ד בעניינו של מר יורי סוריץ (ס"ע 2818-06-10, מיום 6/3/11). אלא שהנתבעת הפנתה תשומת לב בית הדין בסיכומיה, כי בפסק דין זה, נדחתה תביעתו של מר סוריץ כנגד הנתבעת.

83. העולה מן המקובץ כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי פיטוריו קשורים לאפליה על רקע גילו.

סיכום ביניים

84. הגענו למסקנה כי הנתבעת ערכה לתובע שימוע כדין במהלכו ניתנה לתובע הזדמנות אמיתית, בלב פתוח ובנפש חפצה לשכנע את הנתבעת שלא לפטרו, ובהקשר זה לא יהא למיותר להזכיר גם, כי על פי הפסיקה, לא כל פגם בשימוע מצדיק פסיקת פיצוי כספי (ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ – שמיר, [פורסם בנבו] מיום 13/1/11; ע"ע (ארצי) 701/07 חב' החשמל – תורג'מן, [פורסם בנבו] מיום 3/3/09), ומשכך איננו סבורים שנפל פגם בהליך השימוע לפני פיטורי התובע.

85. הדברים נכונים קל וחומר לאחר שהתרשמנו כי לא עמדו כל שיקולים זרים מאחורי הליך פיטוריו של התובע, כאשר מצאנו כי תפקודו הלקוי בעבודה ויחסיו הבין-אישיים הלקויים הם שהביאו בסופו של דבר את הנתבעת להחליט, לאחר עריכת השימוע ושקילת הנושא, לפטר את התובע.

86. טענותיו של התובע מתמקדות בתקיפת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת , כך טוען התובע כי תחת פיטורי התובע היה מקום ללכת לקראתו ולאפשר לו לעבור לתפקיד חילופי אצל הנתבעת.

כאן המקום לציין, כי מר מלכין העיד, ועדותו לא נסתרה, כי לא היו תפקידים פנויים מתאימים שהיו יכולים להתאים לתובע במועד סיום עבודתו, ובלשונו:

"ידענו שעבודות פיזיות הוא לא יכול לעשות ומשמרות, אז נשארו תפקידים של עובדי יום ולא היו תפקידים כאלה באותה העת".

(פרוטוקול מיום 17/9/15, עמ' 32, ש' 21-25).

בנוסף, התובע לא הצביע על תפקיד פנוי ספציפי אחר, שהוא כן היה מתאים לבצע בנתבעת. מר מלכין הבהיר כי התפקיד עליו התובע דיבר בשיחה שהוא קיים איתו ביום 17/12/13 היה תפקיד של מחסנאי. מר מלכין הסביר שלא רק שלא היה תקן פנוי אצל הנתבעת לתפקיד הזה, אלא שהתובע לא התאים לעבודה במחסן, שכן עבודה של מחסנאי דורשת עבודה עם תוכנת "הסאפ", עבודה במתן שירות בדלפק וכן עבודה פיזית (פרוטוקול מיום 17/9/15, עמ' 32, ש' 1-6; עמ' 18, ש' 14 – שם אישר התובע כי הוא אינו יודע לעבוד במחשב).

87. מהמקובץ עולה, כי החלטתה של הנתבעת לפטר את התובע הייתה החלטה כדין, כך שאין כל מקום להתערב בה.

על כן, אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויים על עצם הפיטורים ולכן דין התביעה ברכיב זה להידחות.

התביעה להפרש פיצויי פיטורים

88. תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד – 1964 (להלן: "התקנות"), קובעת כדלקמן:

"1(א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר-עבודה לעניין תקנות אלה הם:

(1) שכר יסוד

(2) תוספת ותק

(3) תוספת יוקר המחיה

(4) תוספת משפחה

(ב) נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.

(ג) לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנת-משנה (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות".

בית הדין הארצי קבע לא אחת כי לא די בעובדה שמכנים רכיבי תשלום בשם "תוספת" בכדי לקבוע האם לצרפו לחישוב פיצויי פיטורים אם לאו. האבחנה בין תוספת לשכר שאינה משמשת יסוד לחישוב פיצויי הפיטורים, נלמדת מקיומו של תנאי או מצב לקבלת אותו רכיב תשלום, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום (ר' ע"ע (ארצי) 13565-09-11 פטריק אורן – קבוצת אשטרום בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 1/3/15 וכן ע"ע 300434/97 החברה למפעלי חינוך ותרבות באר שבע – נינה טופס, [פורסם בנבו] פד"ע לה 687).

עוד נקבע כי קביעת מהותו של רכיב הינה שאלה של עובדה ועל הטוען שהוא פיקטיבי נטל הראייה וההוכחה (ר' ע"ע 300124/98 משה אהרונוביץ – ערוגות מושב עובדים, [פורסם בנבו] ניתן ביום 10/6/02).

89. התובע טוען כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים המגיעים לו באופן הבא:

(א) 206 חודשי עבודה, דהיינו: תקופת עבודתו של התובע ב"נותב" – מיום 20/1/97 ועד ליום 31/3/10 – בצירוף תקופת עבודתו של התובע בנתבעת – מיום 1/4/10 ועד ליום 19/3/14.

(ב) שכר קובע לצורך פיצויי פיטורים בסך 11,103 ₪, דהיינו: משכורתו החודשית של התובע במועד סיום עבודתו בנתבעת – 9,551 ₪ - בתוספת רכיב גמול השעות הנוספות הגלובאלי ששולם לתובע באותו מועד 1,552 ₪.

(ג) התובע קיזז מהסכום שחושב בהתאם לאמור בסעיפים א' וב' לעיל (190,601 ₪) סכום של 140,258 ₪, דהיינו – קוזז סכום פיצויי הפיטורים ששולם לתובע ע"י "נותב" עם סכום עבודתו אצלה (ר' סעיף 57 לכתב התביעה).

90. בעקבות קליטתו כעובד של הנתבעת, שולמו לתובע פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו בחברת "נותב" ובכך באו היחסים החוזיים שבין התובע לבין חברת "נותב" לסיומם.

התובע אישר זאת בעת עדותו בפנינו(פרוטוקול מיום 21/6/15, עמ' 14, ש' 12-14). עדותו של התובע מצטרפת לראיות שהגישה הנתבעת לתיק בית הדין בדמות טופס 161 שהנפיקה "נותב" (נספח ב' 3 לתצהיר הנתבעת), גמר חשבון (נספח ב' 1 לתצהיר הנתבעת), כתב וויתור וסילוק (נספח ג' לתצהיר הנתבעת) וההודעה בדבר סיום עבודתו של התובע ב"נותב" מיום 31/3/10 (נספח ב' 2 לתצהיר הנתבעת).

91. התובע אמנם המשיך לעבוד באותו מקום עבודה גם לאחר שנקלט כעובד של הנתבעת, ואולם מששולמו לו מלוא זכויותיו בגין תקופת עבודתו בחברת "נותב", לרבות פיצויי פיטורים, אין הוא זכאי לתשלום נוסף בגין תקופה זו מאת הנתבעת (לעניין זה ר' דב"ע מא/3-127 נפתלי ווהל – אבשלום אנצילביץ, פד"ע יג'(1) 248).

92. במסגרת חישוב השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים כלל התובע גם את רכיב השעות הנוספות הגלובאלי.

93. בהתאם לתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים כמפורט לעיל, אין לראות בשעות נוספות כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

בהקשר של שעות נוספות הוסיף וקבע ביה"ד הארצי כי כאשר התשלום בגין רכיב השעות נוספות הגלובלי בא כתחליף עבור שעות נוספות אשר בוצעו בפועל ע"י העובד, יש לראות תשלום זה כתוספת אמיתית, אשר אינה נכללת בשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי הפיטורים (ר' ע"ע (ארצי) 143/99 מרג'יה אליאס רפיק – מתכת סדום (פורסם בנבו); ע"ע 76/99 מרדכי אופיר – מועצה מקומית נווה מונסון (פורסם בנבו); דב"ע (ארצי) נו/3-224 ינקו רושו – כרמל מערכות מיכלים בע"מ (פורסם בנבו)).

94. מהראיות שהונחו בפנינו התרשמנו כי רכיב השכר של השעות הנוספות הגלובאלי, שולם לתובע על רקע עבודתו בפועל בשעות נוספות, מעבר לשעות עבודתו הרגילות. במסגרת חקירתו הנגדית אישר התובע כי הוא עבד בפועל בנתבעת שעות נוספות מעבר להיקף המשרה הרגיל, וכי השעות הנוספות אותן הוא ביצע, השתנו בהתאם לאופי והצורך של עבודתו בנתבעת כמנהל משק (ר' פרוטוקול מיום 21.6.15; עמ' 7 שורות 24-30; עמד 8 שורות 1-14).

95. בהמשך עדותו בפנינו אישר התובע כי הוא גם ידע מראש שתהיה הפרדה ברורה ומוגדרת בין משכורתו החודשית, שכר הבסיס שלו – לרכיב השעות הנוספות הגלובאלי, עוד אישר התובע כי הפרדה זו הופיעה בתלושי השכר שלו והוא לא התלונן על אופן התשלום וביצוע ההפרשות ממשכורתו החודשית בלבד, בכל מהלך תקופת עבודתו בנתבעת (ר' פרוטוקול מיום 21.6.15; עמ' 8, שורות 15-21; שורות 28-29; עמ' 15, שורות 24-29; עמ' 16, שורות 1-4). עדותו של התובע מתיישבת עם מה שנקבע בסעיף 10(ב) לחוזה ההעסקה האישי של התובע, שצורף כנספח ה' לתצהיר הנתבעת

96. כבר נפסק כי רכיב שעות נוספות גלובאליות הניתן תמורת עבודה בפועל בשעות נוספות אינה פיקציה אלא תוספת אמיתית, ועל העובד הטוען שרכיב זה הינו פיקטיבי מוטל נטל הראייה וההוכחה (ר' ע"ע (ארצי) 300124/98 משה אהרונוביץ – ערוגות מושב עובדים (פורסם בנבו)). במקרה דנן, לא רק שהתובע לא העלה טענה לפיה רכיב השעות הנוספות הגלובאלי ששולם לו הינו פיקטיבי, אלא הוא עצמו אישר שהוא ביצע בפועל שעות נוספות. בעניין זה נציין עוד, כי מר מלכין גם לא נשאל בחקירתו הנגדית אף לא שאלה אחת, בנוגע לתשלום רכיב השעות הנוספות הגלובאלי.

97. במהלך עדותו אף אישר התובע כי לפני שהוא חתם על הסכם העסקתו, שאל שאלות וקיבל תשובות, הוא קרא את הפיסקה הרלוונטית, בה נקבע הסדר תשלום פיצויי הפיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים וכי הוא ידע במועד החתימה על ההסדר האמור (ר' פרוטוקול מיום 21/6/15, ע' 17, ש' 1-7).

98. זאת ועוד, במהלך חקירתו הודה התובע כי עם סיום העסקתו בנתבעת שוחררו לזכותו כל כספי הפיצויים שהופקדו לטובתו במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, בסך של 37,610 ₪ (ר' פרוטוקול מיום 21.6.15, עמ' 14, שורות 23-27). אלא שמעיון בחישוביו לעניין תביעתו להפרש פיצויי פיטורים, כמפורט לעיל, בחר התובע להתעלם מסכום זה ששולם לו. במהלך חקירתו הנגדית לא נתן התובע כל הסבר המניח את הדעת, מדוע הוא התעלם מתשלום סכום הפיצויים שהוא קיבל מהנתבעת (ר' פרוטוקול מיום 21.6.15, עמ' 15, שורות 20-23).

99. כללו של דבר, מחומר הראיות שהונח בפנינו עולה באופן ברור כי עם סיום העסקתו אצל כל אחד מהמעסיקים (חברת נותב והנתבעת), הוא קיבל את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו, על כן דין התביעה להפרש פיצויי פיטורים – להידחות.

טענת הקיזוז

100. כפי שפירטנו, הנתבעת מבקשת לקזז את דמי המחלה ששילמה לתובע (9,985 ₪) מכל סכום שייפסק לתובע (סעיף 49 לכתב ההגנה).

101. נוכח העובדה כי תביעת התובע נדחתה, אין כל טעם להידרש לטענת הקיזוז.

סוף דבר

102. התביעה נדחית על כל רכיביה.

103. אשר להוצאות משפט- הנתבעת ביקשה כי התובע יחויב בהוצאות ריאליות ומשמעותיות, זאת נוכח דרך התנהלותו בתיק זה, בעובדה כי חלק משמעותי מתביעתו נמחק עוד בדיון מיום 1/1/15, בשלל טענות המהוות הרחבת חזית ו"מקצה השיפורים" בו נקט התובע לאורך כל ההליך.

בנוסף, ביקשה הנתבעת לקחת בחשבון את העובדה כי מר מלכין ומשפחתו מתגוררים בחו"ל דרך קבע ואת ההוצאות בפועל, שנאלצה לשאת בהן הנתבעת בגין רכישת כרטיסי הטיסה של מר מלכין ומשפחתו (סעיף 60 לסיכומי הנתבעת).

מנגד, התובע טען במסגרת סיכומיו כי הנתבעת מנסה להטיל עליו עלויות גדולות ומופרזות, שכן עלות כרטיסי הטיסה מאנגליה לישראל פחותה בהרבה מהעלות המתבקשת על ידי הנתבעת (סעיפים 98-100 לסיכומי התובע).

104. בבואנו לבחון את שאלת ההוצאות, עמדו לנגד עינינו בראש ובראשונה היקפם של ההליכים וסכום התביעה המקורי אשר הועמד על סך 249,139 ₪.

משקל ניתן לאופן התנהלותו של התובע בתיק זה, החל מהגשת תביעה מופרזת וכלה בשלל טענות המהוות הרחבת חזית. בנוסף, לקחנו בחשבון את ההוצאות בפועל בהן נשאה הנתבעת על מנת להתגונן בפני התביעה שהגיש נגדה התובע.

105. לאור כל אלה, תוך עריכת איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין החובה לנצל זכות זו בתום לב, ובהתחשב בהתנהלות התובע כפי שבאה לידי ביטוי בהליך שבפנינו, פוסקים אנו שעל התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

106. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשע"ו, (05 אפריל 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנית: רות רחמים.