ניתנה ביום 25 דצמבר 2014

השופטת רונית רוזנפלד

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דין חלקי ועל פסק דין משלים של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל נעים דיבנר; בל' 29469-04-14). בפסקי הדין, קיבל בית הדין האזורי בחלקו את ערעור המבקש על החלטת הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2.4.14 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה כי אין למבקש ליקוי נוירולוגי בשתי הידיים המצדיק קביעת דרגת נכות. בבקשתו טוען המבקש כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק דין קודם מיום 16.10.13, וכי יש לקבוע לו דרגת נכות בגין הליקוי ממנו הוא סובל בידיו.

2. המבקש נפגע ביום 24.10.96 ופגיעתו "שבר בחוליה 12D בגבו, שבר ביד שמאל" הוכרה כתאונה בעבודה. בעניינו של המבקש התנהלו הליכים שונים, בהם הוחזר עניינו פעם אחר פעם לוועדות הרפואיות, על מנת שישובו ויתנו אליו דעתו. זו הפעם נדרש בית הדין האזורי לשאלה עד כמה מילאה הוועדה אחר הנחייה כפי שניתנה בפסק דין מיום 16.10.13 (בל' 29216-07-13, להלן: פסק הדין המחזיר). בפסק הדין המחזיר נקבע כדלקמן:

"אשר על כן, יוחזר עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר, שתכלול בהרכבה נוירולוג, ואשר לפניה יעמדו ממצאי ה- EMGמ-30.1.13 ומ-8.5.13 (הפרוטוקולים של הועדות הקודמות, לא יעמדו מול עיני הועדה בהרכבה החדש, כאשר ברור כי העניין מוחזר רק לגבי בחינת הנכות בעצבים בידיים, ואחוזי הנכות שנקבעו למערער, באשר לליקויים אחרים, בעינם עומדים, לפי קביעות קודמות).

על הועדה לבדוק את המערער ולהתייחס, במפורט, לכל אחד משלושת העצבים (מדיאני, אולנארי ורדיאלי), תוך ביצוע התאמה בין פגיעה עצבית, ככל שתמצא, לבין פריט הליקוי המתאים, שכן ברשימת סעיפי הליקוי קיימים תתי סעיפים נפרדים, לכל אחד מהעצבים.

על הועדה לפרט, מה הם הממצאים שהיא סבורה שקיימים, על יסוד בדיקתה ועל יסוד ה-בדיקתEMG בנוגע לשאלת קיומה של פגיעה בכל אחד מהעצבים בשתי הידיים, האם הפגיעה באותו עצב, ככל שקיימת, מקנה אחוזי נכות; ואם כן, לאיזה תת סעיף, במסגרת סעיף 31 לרשימת סעיפי הליקוי, מתאימה הפגיעה.

... הועדה תסתמך על ממצאי בדיקות ה-EMG שביצע התובע בתאריכים 30.1.13 ו-8.5.13, ואין צורך בשליחת התובע לבדיקה נוספת, אלא אם כן תהיה הועדה סבורה, שיש טעות או בעיה באחת מהבדיקות, ואזי עליה להסביר, מדוע היא סבורה שיש צורך בבדיקה נוספת."

3. לאור הנחיות פסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה בהרכב אחר ביום 11.12.13, וקבעה כדלקמן:

"הועדה לא תדון ביד ימין היות וחד משמעית הנבדק לא נחבל ביד זו וכל נזק ביד זו יחשב כחולני ולא קשור לתאונה הנדונה. סיכום מחלה מבי"ח רמב"ם אורטופדיה ד' מיום 16.10.96 (מועד קבלתו לבית החולים) צויין שהפגיעות היו שבר בחוליה 12D ושבר ברדיוס דיסטלי יד שמאל. לא היה שום אזכור כלשהו על פגיעה ביד ימין.

בבדיקתו היום: 2 הידיים בהשוואה אין דלדול שרירים קרי זרועות אמות וכפות ידיים כולל שרירים אינטראוסים שרירי טנר והיפוטנר ללא כל דלדול עם מסת שרירים שווה ותקינה. אין פסיקולציות, בדיקת כוח דו צדדית וורידית אקסטנסיה של כפות הידיים, פיסוק אצבעות אחיזה אופונינס מדיאנוס ואולינארוס כולם בגדר הנורמה. תחושה בפיזור עצבים מדיאנוס, אולנריס ורדיאליס בגדר הנורמה, ז"א בדיקת 3 העצבים ב-2 הידיים מדיאנוס, אולריס ורדיאליס מוטורית ותחושתית תקינה. ... דו צדדית בשורשי כפות הידיים שלילי, ז"א ללא עדות קלינית ללכידה מדיאנית בשורשי כפות הידיים (ללא עדות קלינית ל-CTS) אין רגישות מעל עצבים אולנריס דו צדדית באזור המרפק. בדיקת EMG מיום 8.5.13 וסיכום ע"י אותו רופא מאותו מכון תסמונת לכידה אולנרי במרפק בצורה קלה משמ'. לא נצפתה עדות חשמלית לפגיעה בעצב הרדיאלי דו צדדי פגיעה בעצב מדיאני משמ' או לפגיעה אקסונלית בעצב אולנרי משמ'. בהשוואה לבדיקה מיום 30.1.13 כעת, לא נצפו סימנים של תסמונת תעלה קרפלית משמ'.

אבחנה: מ/א נפילה מגובה שבר רדיוס דיסטלי משמ' שבר בחוליה 12D.

סיכום ומסקנות: הועדה שוב מציינת כי אינה דנה ביד ימין היות ולא נפגעה בתאונה הנדונה. בכל מקרה אין עדות לפגיעה דו צדדית ביד ימין. בבדיקתו הקלינית כולל 3 העצבים. בקשר ליד שמ' בבדיקתו הקלינית תקינה לחלוטין בפיזור של 3 העצבים מוטורית ותחושתית ובבדיקת ה-EMG העדכנית מ-8.5.13 לא תועדה פגיעה בעצבים מדיאנוס ורדיאליס דווח על לכידה אלונרית במרפק שמ' בצורה קלה שאיננה מזכה באחוזי נכות ואינה קשורה לתאונה הנדונה. השינוי בין שתי הבדיקות לגבי עצב המדיאנוס הינו מינימלי ולא בא לידי ביטוי בבדיקה הקלינית.

לאור כל האמור לעיל הועדה קובעת כי אין נכות נוירולוגית ביד שמאל הקשורה לתאונה הנדונה. הועדה מתכוונת להוריד את אחוזי הנכות שניתנו בגין הפגיעה ביד שמ' ועוצרת את הדיון להודיע על כך לתובע."

לאחר שהתקבלה תגובת המבקש כאמור, והוא עמד על עררו, התכנסה הוועדה ביום 2.4.14 לסכם את הדיון בעניינו. הוועדה עיינה במסמכים רפואיים שהציג לה המבקש ושמעה את תלונותיו, ולאחר מכן קבעה כי היא "לא משנה את החלטה ומציינת שוב כי לא נמצאו .. או ליקויים נוירולוגיים ב-2 הידיים במזכים באחוזי נכות". לאחר שהפעילה את תקנה 15 במלואה, קבעה הוועדה כי למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 82%, בתחולה מיום 19.12.05. על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

4. בפסק דינו החלקי קבע בית הדין האזורי כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. הוועדה התכנסה לדון בדרגת הנכות שיש לקבוע למבקש בגין הליקוי ממנו הוא סובל בידיו בתחום הנוירולוגי בלבד, וכך עשתה. בית הדין פירט כי הוועדה התייחסה לתוצאות בדיקת EMG שביצע המבקש ביום 30.1.13, בה נמצא כי הוא סובל מתסמונת תעלה קרפלית ומתסמונת לכידה אולנרית בצורה קלה בשתי הידיים. בקשר לכך הסבירה הוועדה, כי לא מצאה עדות קלינית לתסמונות אלה בבדיקה שערכה למבקש. בית הדין דחה את בקשת המבקש להעדיף את תוצאות בדיקת ה-EMG על תוצאות הבדיקה הקלינית שנערכה לו, והבהיר כי מדובר בעניין רפואי מובהק, אשר לשמו מתכנסת הוועדה. כמו כן פירט בית הדין, כי הוועדה הסבירה כי לא מצאה מגבלה המצדיקה קביעת אחוזי נכות בנוגע לכל אחד משלושת העצבים בידיו של המבקש, ולו בצורה קלה. קביעות הוועדה הן קביעות רפואיות בהן אין מקום להתערב, ולא נמצאה טעות משפטית בהחלטת הוועדה להפחית את דרגת הנכות שנקבעה למבקש. בשולי פסק הדין ציין בית הדין כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, כאשר קבעה כי מאחר שהמבקש לא נפגע ביד ימין, היא דוחה על הסף את טענתו לקשר בין נזק ביד ימין ובין התאונה. עם זאת ומאחר שהוועדה קבעה שממילא לא מצאה פגימה נוירולוגית ביד ימין של המבקש, אין מקום להחזיר את עניינו לוועדה בשל טעות זו. לבסוף התבקשה התייחסות הצדדים בשאלה האם יש מקום להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתבהיר מאיזה מועד חלה קביעתה בדבר היעדר נכויות נוירולוגיות בידיו של המבקש.

לאחר שהתקבלו עמדות הצדדים בסוגיה זו, קבע בית הדין בפסק הדין המשלים כי הוועדה התייחסה רק לדרגת הנכות, ולא התייחסה באופן מנומק למועד תחולת קביעתה. זאת, על אף שחלק פרק זמן של כ-8 שנים מאז שנקבעה נכותו של המבקש על ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון, ועד למתן ההחלטה האחרונה מושא פסק הדין. משכך, יש להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתקבע בצורה בהירה ומנומקת, בהתבסס על הבדיקות הקליניות ועל בדיקות ההדמיה שנערכו למבקש, מאיזה מועד רלוונטית קביעתה כי למבקש אין נכות נוירולוגית בידיו.

5. בבקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק הדין החלקי עומד המבקש על ההליכים הרבים שנצרך לנהל ועל שישה פסקי דין שכבר ניתנו בעניינו. לטענתו, אין לקבל את קביעותיו של בית הדין בפסק הדין מושא הבקשה, לפיהן קיימה הוועדה את הוראות פסק הדין המחזיר. לטענת המבקש, הוועדה זלזלה בבדיקות הרפואיות שהציג לפניה ולא התייחסה לתוצאותיהן. כך, לא התייחסה הוועדה לתוצאות בדיקת EMG שנערכה למבקש ביום 30.1.13, המעידה על כך שהוא סובל מפגיעות עצביות בידיו. בניגוד לאמור בפרוטוקול הוועדה, הוועדה לא בדקה אותו ולא שלחה אותו לבדיקות נוספות כפי שנדרשה. בבקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק הדין המשלים מוסיף המבקש וטוען כי לא התלונן על כך שהוועדה לא התייחסה למועד תחולת קביעתה.

6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים המפורטים היטב בפסקי דינו של בית הדין האזורי, בהם לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור.

7. בפסק הדין המחזיר התבקשה הוועדה לבדוק את המבקש ולהתייחס באופן מפורט לכל אחד משלושת העצבים בידיו, ולבחון האם יש מקום לקבוע לו דרגת נכות בגין הליקוי ממנו הוא סובל בידיו. כמו כן, התבקשה הוועדה להתייחס לבדיקות EMG מיום 30.1.13 ומיום 8.5.13 שביצע המבקש. בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, התכנסה הוועדה בהרכב אחר שכולל מומחה בתחום הנוירולוגיה, בדקה את המבקש בדיקה קלינית שממצאיה פורטו לפרוטוקול והתייחסה לבדיקות ה-EMG שבתיקו הרפואי. בהסתמך על תוצאות הבדיקה הקלינית ועל השוואה בין בדיקות ה-EMG שבתיק, ציינה הוועדה בהחלטה מפורטת ומנומקת כי אין לקבוע למבקש דרגת נכות בתחום הנוירולוגי. הוועדה עצרה את הדיון לפניה והזהירה את המבקש כדבעי, ולאחר שעמד על עררו, קבעה כי לא נמצאו ליקויים נוירולוגיים בשתי ידיו המצדיקים קביעת דרגת נכות. קביעות הוועדה הן קביעות מקצועיות, המבוססות בכלל המסמכים כפי שהונחו לפניה. המסקנה המתבקשת היא כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ולא מצאתי כי נפלה בה או בפסק דינו החלקי של בית הדין האזורי טעות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור.

8. עם זאת ועל מנת שלא לפגוע בזכויותיו של המבקש, קבע בית הדין האזורי בפסק דינו המשלים כי יש להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתקבע מאיזה מועד רלוונטית קביעתה כי אין למבקש דרגת נכות נוירולוגית בידיו. מעיון בהחלטת הוועדה אכן עולה כי הוועדה לא שקלה את מועד התחולה של קביעתה. משכך, לא מצאתי טעות בקביעתו של בית הדין האזורי כי יש להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתקבע מאיזה מועד רלוונטית קביעתה, האם מיום 19.12.05 או שמא ממועד מאוחר יותר. נוכח כלל האמור, לא מצאתי טעות משפטית בקביעה זו של בית הדין האזורי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

9. סוף דבר

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ה (25 דצמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.