<#1#>

1. התובעת מס' 1 והוריה, התץובעים מס' 2 ו- 3 , שהינם תושבי מזרח ירושלים, הגישו נגד שני הנתבעים תביעה "שעניינה הולדה בעוולה ו/או רשלנות רפואית שהם מייחסים לנתבעים". התובעים טענו כי הרשלנות המיוחסת לנתבעים "הביאה לנכותה של התובעת 1 ילידת 21.2.92, בשעור של 100% לצמיתות. הנתבעים התרשלו בכך שלא מנעו את הולדתה ו/או לא נתנו לה טיפול ראוי לפני ואחרי לידתה כפי שיפורט להלן".

2. באשר לנתבעים נטען בכתב התביעה כי הנתבעת מס' 1, קופת חולים לאומית (להלן: "קופת חולים" ו/או "קופת חולים לאומית") "היא קופת החולים אשר במסגרתה בוצע מעקב ההיריון של התובעת 2 בהריונה עם התובעת מס' 1 " וכי הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") "היה עובד של הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה והוא אחד מהרופאים שביצעו בפועל את מעקב ההריון של התובעת 2 כאשר לנתבע לא היה רישיון לתת לתובעים טיפול רפואי. הנתבעת ידעה עובדה זו, התעלמה מכך, ואפשרה לו לתת את הטיפול שנתן לתובעים".

3. בכתב ההגנה מטעם קופת חולים נטען כי מדובר "בתביעה אבסורדית נטולת יסוד בעובדות ובדין, בגין טענות שאינן מקימות כל עילת תביעה לתובעים, שכלל לא היו חברים בקופת החולים לאומית בעת קרות האירועים הנטענים. ויודגש כבר עתה: התובעים לא הביאו ולו בדל אסמכתא המעידה אחרת מכך" (ההדגשות במקור).

4. קופת חולים הוסיפה וטענה כי עד מועד כניסתו לתוקף של חוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994 (להלן: "חוק בריאות ממלכתי") היא לא פעלה במזרח ירושלים – מקום המגורים של התובעים, וכלל לא היו לה "חברים" במזרח העיר ירושלים. לטענתה, לא היו לה מרפאות במזרח ירושלים ולא הסכמים עם רופאים במזרח העיר בשנה הרלבנטית לתביעה (שנת 1991).

5. לפיכך, ביקשה קופת חולים להורות על דחיית התביעה על הסף. כמו כן ביקשה קופת חולים להורות כי שאלת חברותה של התובעת מס' 2 בקופת חולים תידון בשלב הראשון, תוך פיצול הדיון.

6. קופת חולים גם הוסיפה כי התובעת מס' 2 החלה להיות מבוטחת בקופת חולים לאומית בשנת 1996, כארבע שנים לאחר לידתה של התובעת מס' 1, ועזבה את הקופה בשנת 2007.

7. קופת חולים טענה כי הנתבע, לגביו נטען כי ביצע את מעקב ההיריון, אינו רופא בקופת חולים לאומית ובוודאי שלא בשנת 1992, כאשר כלל לא היו לה מבוטחים במזרח ירושלים ולא היתה לה התקשרות למתן שירותים עם מרפאות שם.

8. גם הנתבע טען כי מדובר בתביעת סרק וכי כתב התביעה אינו מגלה כל עילת תביעה נגדו ואין שום מסמך הקושר אותו לטיפול בתובעת מס' 2.

9. הנתבע גם טען כי בכתב התביעה לא מפורטים כל פרטים רלבנטיים באשר למעקב ההיריון הנטען וכי בכתב התביעה השחירו התובעים את פניו וטענו נגדו טענות חסרות בסיס.

10. הנתבע הצטרף לכל טענות קופת חולים לענין הדחיה על הסף של התביעה ולענין הצורך בפיצול הדיון.

11. בישיבת יום 27.12.15 הסכים ב"כ התובעים לפצל את הדיון ולדון בשלב ראשון בשאלת העילה נגד הנתבעים. ב"כ התובעים הודיע כי בידי התובעים רק שני מסמכים בשפה הערבית מבית החולים מוקסאם במזרח ירושלים, אליהם היפנה המומחה מטעם התובעים ד"ר זילברמן (נ/1). גם ב"כ שני הנתבעים הודיעו כי אין בידי הנתבעים מסמכים הנוגעים למעקב ההיריון של התובעת מס' 2 מהשנים 1991 ו-1992.

הראיות

12. בתצהיר עדות ראשית של התובעת מס' 2 (ת/1) היא הצהירה כי "הייתי חברה בהיריון של ראייה בקופת חולים לאומית ומי שביצע את מעקב ההיריון היה ד"ר חלאווי אסקאפי – הנתבע 2". עוד הצהירה כי בא כוחה פנה לקופת חולים לאומית וביקש לקבל העתק מכל הרשומות הרפואיות והאחרות המתייחסות אליה, לרבות מעקבי ההיריון, אך לא נענה.

13. התובעת מס' 2 הוסיפה והצהירה כי מעקב ההיריון של התובעת מס'1 בוצע בקופת חולים לאומית ושם היא גם ביצעה את כל הבדיקות אליהם הופנתה. עוד הצהירה כי היא ובעלה הם בני דודים רחוקים, בנה שנולד בשנת 1993 סובל מבעיות שמיעה מלידה וגם שני אחיינים של בעלה, שנולדו לפני התובעת מס' 1 סובלים מבעיות שמיעה מלידה – ואת כל המידע הזה היא מסרה לנתבע, שביצע את מעקב ההיריון ואשר בכל הביקורים שלה אצלו הוא אמר לה שההיריון תקין והיא סמכה על דבריו.

14. בחקירה נגדית של התובעת מס' 2 היא העידה כי לפני התובעת מס' 1 ילדה שלושה ילדים וכי את מעקב ההיריון עשתה במרכז בריאות במזרח ירושלים, ברחוב סאלח א-דין, בשם "הילאל". היא לא זכרה את שמות הרופאים שטיפלו בה ואמרה כי הרופאים היו מתחלפים. בלידה הרביעית של ראיה עשתה את מעקב ההיריון במרכז אל ראם וכמו כן קיבלה טיפול באל מקסאד. במרכז אל ראם היא המשיכה לקבל טיפול וכאשר נאמר לה כי מרכז אל ראם לא שייך לקופת חולים לאומית הציגה כרטיס טיפול של בנותיה אך לא היה בידה כרטיס כזה שלה . כיום היא מטופלת בקופת חולים מאוחדת בשועפאת.

15. לב"כ הנתבע השיבה התובעת מס' 2 כי יש לה מסמכים מבית חולים אל מקאסד, שם ילדה, אך אין לה שום מסמכים של מעקב ההיריון של התובעת מס' 1. מעבר לנ/1 לא היה בידה כל מסמכים.

16. בחקירה חוזרת השיבה התובעת מס' 2 כי היא היתה הולכת לבדיקות באל מקסאד כי היא רצתה ללדת שם. היא בעצמה היתה מבקשת מהרופא המטפל מכתב והיתה הולכת לבדיקות. לשאלת בא כוחה מי היה הרופא השיבה את שמו של הנתבע, ד"ר חלווי אסקפי.

17. מנכ"ל קופת חולים, מר ניסים אלון העיד כי מאז שנת 1994 שימש בתפקיד מנהל מחוז ירושלים וכי ידוע לו מידיעה אישית שלפני כניסתו לתוקף של חוק בריאות ממלכתי ביום 1.1.95, קופת חולים לא סיפקה שירותים במזרח ירושלים וגם לא היו לה סניפים שם.

18. מר אלון היפנה למסמך של המוסד לביטוח לאומי מיום 8.12.15 אשר נספח לתצהירו. על פי מסמך זה התובעת מס' 2 היתה רשומה כחברה בקופת חולים לאומית בין התאריכים 1.7.96 עד 1.4.07 וכי חברותה הראשונה היתה בקופת חולים "מכבי" מיום 1.1.95, על פי רישום שבוצע על ידי משרד הבריאות למבוטחים "חסרי חברות" עם כניסתו לתוקף של חוק בריאות ממלכתי. בסיום המסמך נאמר כי:

"מ- 1.1.95 ועד 1.1.96 – חברה בקופ"ח מכבי

מ- 1.7.96 ועד 1.4.07 - חברה בקופ"ח לאומית

ומ- 1.4.07 – חברה בקופ"ח מאוחדת".

בהתאם, טען מר אלון כי עובר לכניסת החוק היתה התובעת מס' 2 "חסרת חברות" ושוייכה בחלוקה אקראית לקופ"ח מכבי וכי במידה והיתה חברה באחת מקופות החולים במועד הכניסה לתוקף של החוק – היתה משוייכת לקופה בה היתה חברה עובר לכניסת החוק לתוקפו.

19. מר אלון הצהיר כי במצב דברים זה גם לא יכולים להיות בקופת חולים תיקים רפואיים של התובעת מס' 2.

20. לב"כ התובעים השיב מר אלון כי הצהיר שהתובעת היתה "חסרת חברות" עד מועד כניסת חוק בריאות ממלכתי לתוקף לאור בדיקה שערך מוסד לביטוח לאומי, שאת המסמך שקיבל צירף לתצהיר. כמו כן אמר ששמה של התובעת מס' 2 הופיע במחשב קופת חולים רק החל מ- 1.1.96 . עוד השיב כי הוא הראשון שטיפל בהקמת מרפאות בזכיינות במזרח ירושלים לאחר הכניסה לתוקף של החוק וכי עד אז לא היו כל מרפאות של קופת חולים לאומית במזרח ירושלים. בנוסף, קופת חולים החלה לעבוד עם זכיינים רק לאחר כניסת החוק לתוקף.

21. הנתבע הצהיר כי החל משנת 1987 הוא עבד כתור רופא בבית חולים הסהר האדום (אלהלאל אלחמר) בירושלים וכי החל משנת 1996 הוא עובד בסניף קופת חולים כללית בשכונת אבו תור בירושלים, המופעל על ידי חברה פרטית בשם מרכז בריאות אבו תור בע"מ. בנוסף, משנת 1997 הוא עובד גם במרכז אלאמל הרפואי באלראם.

22. הנתבע הצהיר כי בשנת 1991 לא עבד בקופת חולים לאומית ואף לא בשנים שלאחר מכן כיון שלא היו לה סניפים במזרח ירושלים. כמו כן הצהיר כי מעולם לא עבד בבית חולים מוקסאד.

23. הנתבע הצהיר כי אין בידו כל מסמכים שהם הקשורים למי מהתובעים או למעקב ההיריון של התובעת מס' 2 וכי במסמכים שצורפו לחוות הדעת מטעם התובעים (נ/1) מבית חולים מוקסאד לא מופיע שמו.

24. בחקירה נגדית לב"כ התובעים פרט הנתבע באיזה מרפאות עבד מאז הוסמך כרופא בשנת 1984. לדבריו, מאז שיש לו רישיון לעסוק ברפואה, הוא לא עבד במרפאות של קופת חולים לאומית. הנתבע לא זכר באיזה מרפאות בדיוק עבד בשנים 1991 – 1992 . עיקר עבודתו היתה באל הילאל ולעתים עבד כרופא מחליף. לדבריו, ככל שהיה צורך במעקב של בית חולים, האשה היתה מופנית על ידי האחיות ולא על ידו והוא לא ידע להשיב להיכן היו מפנים אותן.

25. הנתבע נשאל בחקירתו אם יש בידו רשומות של מטופלות מהשנים 1991 ו- 1992 והשיב כי עבד במרפאות כמחליף ואין לו מסמכים.

טענות ב"כ הצדדים

26. לאחר החקירות סיכם ב"כ התובעים במילים אלה:

"אנחנו מבקשים שבית המשפט יקבל את הטענות של התובעת , שביצעה את מעקב ההיריון שלה אצל הנתבע 2 , במסגרת הנתבעת 1. אמנם אין לנו את הרשומות אבל לא המציאו לנו את הרשומות".

27. ב"כ קופת חולים טען כי לא הובאו כל ראיות מטעם התובעים כי התובעת מס' 2 ביצעה מעקב היריון אצל הנתבעת מס' 2 ולא בכדי, מאחר והנתבעת מס' 2 לא פעלה במזרחי ירושלים בתקופה הרלבנטית לתביעה. עוד טען כי הוכח כי התובעת מס' 2 היתה לפני שנת 1995 "חברת חברות" בקופת חולים, ומשנת 1995 היתה חברה בקופת חולים מכבי.

ב"כ קופת חולים ביקש לדחות את התביעה נגד קופת חולים וביקש לחייב את התובעים בהוצאות, ולקחת בחשבון כי מדובר בגלגול שני של התביעה.

28. גם ב"כ הנתבע ביקש לדחות את התביעה נגד הנתבע. ב"כ הנתבע טען כי התובעת הצהירה כי ביצעה את מעקב ההיריון בקופת חולים לאומית, אך לא הצליחה לקשור את הנתבע לקופת חולים לאומית וכי יש לקבל את עדותו לפיה הוא לא עבד בקופת חולים לאומית בתקופה הרלבנטית.

ב"כ הנתבע ביקש לחייב את התובעים בהוצאות לדוגמא לאור גלגולי ההליך.

29. לאחר סיום טיעוני ב"כ הצדדים ניתנה לב"כ התובעים אפשרות להודיע עד יום 6.3.16 האם הוא מבקש לדחות את התביעה וציינתי כי בנסיבות אלה, לפנים משורת הדין, אסכים לפטור את התובעים מיתרת אגרה ואשקול את חיובם בהוצאות ככל שהתביעה תידחה.

30. ביום 4.4.16 הודיע ב"כ התובעים כי התובעים מסכימים לדחות את התביעה נגד קופת חולים לאומית אך עומדים על התביעה נגד הנתבע.

ב"כ קופת חולים לאומית הודיע, כי קופת חולים מבקשת להשאיר את ההחלטה בדבר הוצאות המשפט לשיקול דעתו של בית המשפט.

דיון

31. לאחר בחינת הראיות, אין לי ספק כי תביעת התובעים נגד הנתבע (כמו גם זו נגד קופת חולים לאומית בה איני נדרשת להכריע) לא הוכחה ודינה להידחות.

32. פרט לאמירה סתמית של התובעת מס' 2 כי מעקב ההיריון בוצע בקופת חולים לאומית וכי מי שביצע את מעקב ההיריון היה הנתבע – לא הובאו על ידי התובעים כל ראיות שהן הקושרות בין התובעת מס' 2 ובין הנתבעים. התובעת מס' 2 בחקירתה הנגדית גם לא ידעה להשיב דבר באשר לקופות החולים בהן טופלה, ועל ידי איזה רופאים טופלה בכל ששת ההריונות שלה ורק בחקירה חוזרת , ציינה את שמו של הנתבע שוב כמי שערך את המעקב.

איני סבורהכי יש באמירה זו כדי לבסס את הקשר בין התובעת מס' 2 והנתבע, לאור העובדה שמאז ההריון חלפו כ- 25 שנים, התובעת לא זכרה כל פרטים ו/או שמות של אף רופא שטיפל בה בכל ההיריונות שלה ובידי התובעים אין ולו מסמך אחד בעניינה של התובעת הנושא את שמו של הנתבע.

33. טענת ב"כ התובעים לפיה "לא המציאו לנו את הרשומות" ולפיכך יש לקבוע כי הוכח הקשר בין התובעים והנתבעים – אף דינה להידחות. אין זאת כי התובעת מס' 2 , שהיא העדה היחידה מטועם התובעים, "זרקה" לחלל שמות של קופת חולים ושל רופא ללא כל ביסוס, והתובעים מבקשים על סמך זה כי נתבעים אלה ימציאו להם "רשומות"! כמובן שהדעת אינה סובלת טיעון ממין זה.

34. אני מעדיפה את עדותו של מנכ"ל קופת חולים לאומית לפיה עד שנת 1995 קופת חולים לאומית לא נתנה כל שירותים במזרח ירושלים, לא היו לה שם מרפאות ואף לא עבדה שם עם זכיינים. גירסה זו לא נסתרה מחד' ומאידך היא אושרה על ידי הנתבע עצמו, שעדותו היתה מהימנה עלי ולפיה הוא לא עבד בקופת חולים לאומית ולא ביצע את מעקב ההיריון של התובעת מס' 3.

35. תמיכה לדברי מר אלון יש, כאמור, במסמך מהמוסד לביטוח לאומי, לפיו התובעת מס' 2 רשומה כמי שקיבלה שירותי רפואה בקופות החולים רק החל משנת 1995 וגם במועד זה החלה לקבל את השירותים בקופת חולים מכבי ולא בקופת חולים לאומית.

36. אציין כי התובעת מס' 2 המציאה מסמך מבית חולים אל מקאסד (נ/1), שם ילדה את התובעת מס' 1 , אך אין במסמך זה כל אזכור של קופת חולים לאומית או של הנתבע. התובעת מס' 2 העידה כי קיבלה הפניה לבית החולים מהנתבע אך אפילו לא טרחה לבדוק ולא הגישה כל מסמכים מבית החולים שיכולים לקשור בין התובעת מס' 2 והנתבע.

37. למותר לציין כי עול ההוכחה רובץ לפתחם של התובעים ולאור האמור – ברור כי לא הוכיחו קשר כלשהו, ואפילו לא ראשיתו של קשר, בינם לבין מי מהנתבעים.

38. לפיכך, אני דוחה את התביעה נגד שני הנתבעים.

39. מאחר והתובעת הגישה תביעה קודמת נגד הנתבעים, אשר נמחקה ביום 5.12.13 (מאחר ולא צורפה חוות דעת), אני מחייבת את התובעים (ביחד ולחוד) לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ ומע"מ.

לאור עמדת הנתבעת מס' 1, איני מחייבת את התובעים בהוצאותיה.

40. התובעים ישאו ביתרת האגרה.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ו, 25 מאי 2016, בהעדר הצדדים.