01 מרץ 2015

1. זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים בענף ביטוח נכות, שסיכמה דיוניה ביום 30.7.14 (להלן – הוועדה).

הוועדה קבעה כי למערערת נכות משוקללת בשיעור 42% לפי הפירוט הבא:

א. 10% בגין הפרעות במתן שתן;

ב. 20% בגין הפרעת הסתגלות;

ג. 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המתני;

ד. 10% בגין מצב לאחר שבר בקרסול.

2. לטענת המערערת, נקבעה לה בעבר נכות בתחום הנפשי בשיעור 40%, וזאת עוד משנת 2001, אך הוועדה לא התייחסה לקביעה קודמת זו ולא הסבירה מדוע יש לקבוע נכות בשיעור פחות מזה. עוד בנושא נכותה בתחום הנפשי טוענת המערערת כי הוועדה התעלמה מכך שהמערערת נמצאת במעקב ובטיפול פסיכיאטרי עוד משנת 2001, וכן התעלמה מהאמור בחוות-דעתו של ד"ר זילברשטיין מיום 19.3.14.

באשר לתחום האורולוגי, טוענת המערערת כי המומחה היועץ לוועדה לא השלים בדיקתו וכי היה עליו לקבוע את נכותה על יסוד תלונותיה בדבר בריחת שתן רצופה, וליישם פריט ליקוי 23(2)(3) לתוספת לתקנות הנכות, המזכה ב- 20% נכות.

3. מנגד, טוען המשיב, כי הנכות בתחום הנפשי בשיעור 40% הופחתה ל- 20% עוד בשנת 2012, ולכן הוועדה נשוא הערעור אינה אמורה לנמק הפחתה זו. עוד נטען כי הוועדה התייחסה כנדרש לאמור בחוות-הדעת.

באשר לטענה בתחום האורולוגי, טוען המשיב כי פריט הליקוי שיושם תואם את ממצאי המומחה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. על-פי הוראות סעיף 213 לחוק, הערעור לפני בית הדין על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הוא "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי את טענות הערעור מצאתי, כי יש לקבל את הערעור.

5. באשר לנכות האורולוגית – עולה כי המומחה-היועץ לוועדה בחוות-דעתו מיום 20.5.14 ציין כי המערערת מתלוננת על דחיפות ותכיפות ואיבוד שתן לא רצוני. המומחה ציין כי המערערת הופנתה לביצוע בדיקות אולטראסאונד כליות ודרכי השתן אך ממצאיהם לא הוצגו. המומחה סיכם כי "המלצתי לתובעת ולאחותה שמלווה לחזור לאורולוג ולהמשיך בירור לפי הנחיותיו. מחליט כרגע על נכות כדלקמן: הפרעות במתן שתן" לפי פריט ליקוי 23 2 א II החל מיום 1.1.14.

מהחלטתו של המומחה כמפורט לעיל לא ברור אם לצורך קביעת הנכות די היה בממצאים שהונחו בפניו, ונראה לכאורה כי גם לדעתו הבירור בתחום האורולוגי טרם הושלם. בנסיבות אלה לא ברור מדוע קבע נכות יציבה, מדוע לא הפנה את המערערת לביצוע הבדיקות הנדרשות אם הן אכן נדרשות לדעתו, מדוע לא המתין כי אלה יומצאו לו, ומדוע נבחר פריט הליקוי שיושם לבסוף.

6. באשר לתלונותיה של המערערת בתחום הנפשי – הרי שעיון בפרוטוקול הוועדה מישיבתה הראשונה מיום 29.4.14 מעלה כי הוועדה ציינה בין ממצאי בדיקתה כי "בבדיקה בהכרה מלאה משתפת פעולה, עונה לשאלות לעניין. התמצאות תקינה בכל המובנים קשב וריכוז מעט ירודים זכרון שמור חשיבה מאורגנת בתוכן חשיבה קשיים... הפיזיים והנפשיים מאז שנחבלה. אפקט מלווה... מעט גוון דכאוני, שיפוט ותובנה שמורים אין סימנים להפרעה פסיכוטית ולא לדיכאון מג'ורי. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים כולל מכתב מד"ר בנימין 28/1/14 וחוות דעת של ד"ר זילברשטיין מ- 19/3/14. הוועדה אינה מקבלת את האבחנה של PTSD מכיוון שלא נתקיימו קריטריונים המאוששים אבחנה זו. כמו כן לא הייתה אבחנה של דיכאון מג'ורי. הוועדה בדעה שמדובר בהפרעת הסתגלות שהתפתחה בעקבות חבלה האורטופדית קובעת נכות 20% לפי 34 ב'-3 הפרעת הסתגלות עם מרכיב דכאוני... מבחינה פסיכיאטרית כאמור הערעור מתקבל ונקבעת נכות 20% הפרעה בהסתגלות עם מרכיב דיכאוני מ- 1/1/14 סעיף 34 ב 3".

מהאמור עולה כי הוועדה לא דנה בשאלת נכותה הקודמת של המערערת בתחום הנפשי, שעמדה לטענתה ובמשך תקופה ממושכת של כ- 10 שנים, על 40%. אמנם לטענת המשיב הנכות הנפשית הופחתה עוד על ידי ועדות שקדמו לוועדה נשוא הערעור, אך מהמסמכים שהוגשו לא הוברר די הצורך אם אכן היתה התייחסות של ועדה רפואית קודמת לשאלת ההפחתה המשמעותית בשיעור הנכות הנפשית, ולפיכך ראוי כי הוועדה תשלים התייחסותה בשאלה זו.

בתוך כך, ראוי כי הוועדה תנמק את בחירתה בפריט הליקוי שיושם ומדוע הוא מתאים למצבה של המערערת, בין השאר בהתייחס לטענת המערערת כי היא מטופלת בתרופות באופן קבוע.

7. לא מצאתי, כי נפל פגם בהתייחסות הוועדה לאמור בחוות-דעתו של ד"ר זילברשטיין, שכן הוועדה הצביעה על אי הסכמה עמו בנוגע לאבחנה של PTSD ודיכאון מג'ורי.

8. סוף דבר – הערעור מתקבל בזאת.

עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בענף ביטוח נכות בהרכבה מיום 30.7.14, שתפעל באופן הבא:

א. בפני הוועדה תונח חוות-דעת משלימה של המומחה-היועץ בתחום האורולוגי, שיזמן את המערערת לדיון בפניה, יאפשר לה להציג מסמכים ובדיקות, ישלים בדיקתו במידת הצורך, ויקבע את נכותה תוך הנמקת בחירתו בפריט הליקוי.

ב. הוועדה תשקול קביעתה באשר לשיעור הנכות בתחום הנפשי, בהתייחס לטענת המערערת כי שיעור הנכות הנפשית עמד במשך תקופה ארוכה בת כ- 10 שנים על 40%, וכי לא חלה הטבה במצבה המצדיקה את הפחתת הנכות. הוועדה תנמק את בחירתה בפריט הליקוי אותו תיישם, בהתחשב באמות המידה שנקבעו בפריט הליקוי.

9. המערערת יוצגה מטעם הלשכה לסיוע משפטי. לפיכך, אין צו להוצאות.

10. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין.

ניתן היום, י' אדר תשע"ה, (01 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.