לפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות.

העובדות וטענות הצדדים

1. המשיב הגיש בקשה לביצוע שטר חוב צמוד לדולר.

השטר, נושא תאריך 11/2/2014, נערך על ידי המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") לטובת המשיב, על הסך של 250,000 דולר ארה"ב.

המבקשים 2-4 ערבו לתשלום השטר על ידי עושה השטר, בערבות אוואל.

2. המשיב הגיש השטר לביצוע על סכום חלקי, 100,060 ₪.

עיון בבקשת הביצוע מעלה כי לא מולאו העובדות הנוגעות לעריכת השטר, חישוב סכום החוב, נסיבות הפרת עסקת היסוד שמאחורי השטר ותאריך תשלום השטר.

המשיב הסתפק במילוי הטופס הסטנדרטי, בהיותו אוחז השטר.

3. המבקשת הגישה באיחור התנגדות לביצוע השטר, על מלא סכומו, בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות.

יתר המבקשים הגישו התנגדותם במועד.

התצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדות הינו מטעם המבקש 3.

4. לטענת המבקשים, שטר החוב ניתן כבטוחה לקיום תנאי הסכם שכירות שנחתם בין המבקשת והמשיב, לפיו שכרה המבקשת מהמשיב מבנה לתקופה של 24 חודשים.

הסכם השכירות לא צורף על ידי מי מהצדדים.

במעמד החתימה על הסכם השכירות מסרה המבקשת למשיב 24 המחאות חודשיות, וזאת בנוסף לערבות בנקאית ע"ס של 80,000 ₪.

המבקש 3 מודה כי מספר המחאות חוללו בשל קשיים תזרימיים, אולם בסופו של יום סוכם כי 4 חודשי השכירות האחרונים עד מועד הפינוי הנטען על ידו, 30/4/2014, בסך כולל של 55,680 ₪, ישולמו בדרך של מימוש הערבות הבנקאית עד לסכום זה, כאשר יתרת הסכום תושב למבקשת.

חרף ההסכמה, המשיב מימש את מלוא הערבות הבנקאית שניתנה לו בעת החתימה על הסכם השכירות, ובכך גבה ביתר 24,320 ₪.

למען השלמת התמונה יצוין, כי בין הצדדים התנהל תיק נוסף, לפינוי המושכר, כאשר כפי שעלה בפניי הצדדים חלוקים על מועד הפינוי בפועל.

כן מתנהל בין הצדדים הליך נוסף, שהוגש על ידי מי מהמבקשים, בקשר לנזקים נטענים שנגרמו להם כתוצאה של רטיבות במושכר.

5. באשר להארכת המועד, המבקש 3 הצהיר כי ההליכים נודעו למבקשים לראשונה רק ביום 27/7/2014, עם קבלת האזהרה על ידי המבקשים 2-4.

לטענתו, האזהרה שהומצאה למבקשת ביום 16/5/2014 לא הומצאה כדין, שכן הומצאה לבן משפחה שלא מתגורר בכתובת העסק, והמקבל אף לא הודיע ליתר המבקשים על המסירה.

בהתאם, לשיטת המבקשים, ההתנגדות הוגשה במועד.

6. הצדדים חלוקים באשר למועד עזיבת המבקשת את הנכס.

בעוד המבקש 3 הצהיר כי המבקשת עזבה את המושכר ביום 30/4/2014, טוען המשיב למועד מאוחר יותר, 26/8/2014.

זאת, בהסתמך על כך שהודעת העזיבה נערכה ביום 20/11/2014, דהיינו מעל לחצי שנה לאחר מועד העזיבה הנטען וכן בהסתמך על מכתב עיריית ראשון לציון מיום 9/9/2014 בו לא קיבלה העירייה את בקשת המבקשת לעדכן מועד העזיבה כיום 30/4/2014, אלא כמועד משלוח ההודעה לעירייה, 26/8/2014.

המבקש 3, מנגד, חזר על עמדתו והצהיר כי דיבר עם גברת בשם גל ביום 11/3/2014, והודיע לה על העזיבה באותו היום.

7. הצדדים סיכמו טענותיהם.

המבקשים חזרו על האמור בהתנגדות שהוגשה מטעמם, תוך שהדגישו כי יש בידם הגנה לכאורה כנגד התביעה.

המשיב, מנגד, טוען כי לא ניתן לקבל תצהיר המבקש 3 בשם יתר המבקשים, משמדובר בפגם היורד לשורש הבקשה. ממילא, לטענתו, לא ניתן כל הסבר מדוע יתר המבקשים לא מכירים את העובדות, הקשר בין המבקשים 2 ו-4 למבקשת 1 ומדוע חתמו על שטרי החוב.

לטענתו, המבקשים 2 ו-4 הינם הגורמים מולם התנהל המשיב, והסכם השכירות נחתם ע"י המבקש 2 כמנהלה של המבקשת 1.

המשיב הדגיש, כי המבקשת הגישה התנגדותה באיחור, דבר הבא ללמדנו על הגנת הבדים של כל המבקשים.

8. המשיב העלה טיעונים עובדתיים נוספים, על בסיס חומר שלא מצוי בשלב זה בפני בית המשפט.

כך, התייחס לתקופת האופציה שבהסכם השכירות, שמומשה על ידי המבקשת 1 ולכך שהחל מחודש אפריל 2014 לא פונה הנכס ולא שולמו דמי השכירות.

באשר לסכום החוב, המשיב מסביר כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בשל אי תשלום דמי השכירות בעבור חודשי השכירות מאי ועד אוגוסט 2014 ובתוספת 3 שיקים שחוללו.

סכום חובם של המבקשים, עומד על הסך של 226,780 ₪ ולאחר ניכוי הערבות הבנקאית עומד יתרתו על הסך של 146,780 ₪.

9. המשיב הפנה לתביעת הפינוי שהגיש כנגד המבקשת, ולכך שהמבקשת לא פינתה את המחסנים שבמושכר עד היום, חרף הוראות פסק הדין.

דיון והכרעה

10. עם הגשת התנגדות לבית המשפט, תידון ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן שהוגשה במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר.

בית המשפט ייעתר לבקשת הרשות להתגונן באם מצא כי ישנם סיכויי הגנה, ולו זו קלושה, ר' לכך ההלכה כפי שסוכמה בע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם בנבו), בסעיף 18 לפסק הדין, בשינויים המחוייבים:

"התביעה בסדר דין מקוצר מעמידה בפני הנתבע "משוכה" דיונית טרומית, בדמות הצורך בקבלת רשות להתגונן. הואיל ומשוכה זו מפרה את האיזון הדיוני בין התובע לנתבע, הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה רק כאשר ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ ([פורסם בנבו], 6.3.2008); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 309 (מהדורה תשיעית 2007)). בפסיקה הענפה שנתגבשה במהלך השנים, נקבע כי עול ההוכחה המוטל על המבקש להתגונן הינו קל: "בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה..." (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 (1992)). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בעל-פה שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוז'ינסקי נ' וייט, פ"ד יג(3) 2149 (1959)). החובה המוטלת על הנתבע, במסגרת הבקשה, הינה לאשר את טענותיו בתצהיר. משעשה כן, "עומדות, איפוא, טענות ההגנה בחזקת אמת, ובית המשפט שואל את עצמו: בהנחה שהגנת הנתבע אמת היא היכול הנתבע לזכות במשפט? אם התשובה על כך היא 'כן' נותנים לנתבע רשות להתגונן". זאת ועוד, "בדונו בבקשה למתן רשות להתגונן, אין השופט, או הרשם, רשאי לקבוע עובדות, כדרך שעובדות נקבעות בתצהיר לצורך הליכי ביניים. לא זו מטרתו של סדר הדין המקוצר. אין השופט רשאי, בשלב זה לשקול את מהימנות העדות ולסרב לנתבע רשות להתגונן מפני שאינו נותן בו אמון". נובע מכך, "כי אין הנתבע חייב לשכנע את השופט שטענותיו בתצהיר – אמת הן. די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן" (זוסמן, 654-677 והאסמכתאות שם; והשוו לע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ ([פורסם בנבו], 18.2.08) (להלן – עניין נחום) ולע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ([פורסם בנבו], 25.11.93) (להלן – עניין פטלז'אן)."

הבקשה תידחה רק מקום בו הוכח כי אין כל סיכויי הגנה, או באם גרסת המבקש קרסה לאחר חקירה נגדית, ר' לכך עניין פטלז'אן:

"לטובת התובע ניתן לפסוק רק כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעורר כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע. כל זאת בסייג אחד: שהחומר שהובא לפני בית המשפט לצורך הדיון בבקשה איננו מפריך על פניו (ו/או לאחר החקירה הנגדית, כשמתקיימת) את טענות המבקש."

11. במקרה שלפניי, מבלי שהבאתי בחשבון שיקולי מהימנות, הציג המצהיר גרסה עובדתית הראויה להתברר.

המבקש 3 הצהיר, כי מועד הפינוי הינו 30/4/2014, כאשר החוב עד למועד זה שולם באמצעות מימוש הערבות הבנקאית שהופקדה אצל המשיב.

מנגד, לא הוצגו בפניי, בשלב זה, חוזה השכירות, נתונים עובדתיים מצד המשיב, ואף לא הוסבר הכיצד תפח חוב של מספר חודשי שכירות לסכום של מעל 200,000 ₪ עובר למימוש הערבות הבנקאית. יתרה מכך, סכום החוב הנטען בסיכומים לא תואם את סכום התביעה, ואף הוא הובא ללא כל הסבר.

שאלות אלה מעוררות את הצורך בבירור המסכת העובדתית המלאה.

12. באשר להארכת המועד, לא ניתן לחלוק, כי הטעם המיוחד הנדרש לצורך התנגדות לביצוע שטר הינו קל בשלב המקדמי של ההליך, שכן המדובר בחסימת זכות הגישה לערכאות מטעם פרוצדורלי גרידא.

בהתאם, נפסק כי סיכויי ההגנה, יכולים, לכשעצמם, להוות טעם מיוחד להארכת המועד במקרים מתאימים, ר' לכך רע"א 3588/00 אלפונסו מכלוף נ' אברהם סעדיה (פורסם בנבו).

כן ר' לכך רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. בצוע פרוייקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ ואח' (פורסם בנבו):

"'טעמים מיוחדים כאמור יבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים,...

18. הנה כי כן, הבקשה להארכת מועד אינה מנותקת מן ההליך לגביו היא מתבקשת. לשם הכרעה בה יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי ולבחון את סיכוייו הלכאוריים. שאלת סיכויי ההליך העיקרי משפיעה, בין יתר השיקולים, על ההכרעה בבקשה להארכת מועד. התעלמות משאלת סיכויי ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, עלולה להביא, במקרים מסוימים, לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש."

מעבר לכך, ממילא לא הוכח בפניי כי המסירה שבוצעה למבקשת הינה מסירה כדין, משלא הוגשה תגובה להארכת המועד כמתחייב מתקנות סדר הדין האזרחי וצירוף אישור המסירה.

בנסיבות אלו, אפוא, מצאתי להאריך המועד להגשת ההתנגדות.

13. אף דין הטענה לפיה יש לדחות את ההתנגדות בשל אי צירוף תצהיר על ידי כל אחד מהמבקשים להידחות.

ההתנגדות הינה משוכה דיונית מקדמית, בה מברר בית המשפט האם המתנגד העלה טענות הגנה הראויות להתברר במסגרת ההליך העיקרי.

אין מניעה כי יוגש תצהיר על ידי האדם שהעובדות ידועות לו היטב, בשם יתר הנתבעים.

לא זו בלבד, אלא שבהיות הבקשה בקשת ביניים, יכול המצהיר להעיד בהתאם למיטב אמונתו, ככל ויצביע המצהיר על הנימוקים לכך (ר' לכך תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי).

המצהיר בבקשה זו ציין כי עדותו הינה מידיעתו האישית.

לא מצאתי הכרח בהגשת מספר תצהירים זהים, בשל חובת המבקשים להצביע על סיכויי ההגנה שלהם בלבד.

בית המשפט לא ישקול, כאמור, שיקולי מהימנות, כך שאין מקום לעמת את גרסאות הצדדים ולקיים ההליך המקדמי כהליך הוכחות.

14. המשיב עתר בסיכומיו לדחיית ההתנגדות, ולחילופין עתר לחיוב המבקשים בערבות.

לא מצאתי לקבל עתירה זו ולעשות שימוש בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, בשל הנסיבות המחייבות בירור כפי שפורטו.

חיוב בהפקדת עירבון יהא מקום בו בית המשפט סבור שיש מקום לדחות את בקשת הרשות להתגונן שכן אינה מעלה טענות הגנה הראויות להתברר, אלא שכחסד עם המבקש ובשל הספק, יייתן לו יומו כנגד הפקדת סכום ערבון לשיקול דעתו.

לא זה המקרה שבפניי, כפי שהוסבר לעיל.

15. סיכומו של דבר, מצאתי להאריך המועד להגשת התנגדות המבקשת, וכן מצאתי לקבל את ההתנגדות.

התצהיר שהוגש ישמש ככתב הגנה בתיק.

קובע את הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ בהתאם לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ה, 19 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.